תהילים קמ"ג

תהילים קמ"ג
	(א) מִזְמוֹר לְדָוִד ה' שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ.; (ב) וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי.; (ג) כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם.; (ד) וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי.; (ה) זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ.; (ו) פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה.; (ז) מַהֵר עֲנֵנִי ה' כָּלְתָה רוּחִי אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יֹרְדֵי בוֹר.; (ח) הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ זוּ אֵלֵךְ כִּי אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי.; (ט) הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי ה' אֵלֶיךָ כִסִּתִי.; (י) לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר.; (יא) לְמַעַן שִׁמְךָ ה' תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי.; (יב) וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כָּל צֹרֲרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ.

תהילים קמ"ג הוא המזמור ה-143 בספר תהילים ומיוחס לדוד המלך. קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כסגולה לחולי הזרוע.^[1]

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור קמ"ג מורכב משנים עשר פסוקים ומחולק לשני חלקים:

א'-ו'[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נפתח בבקשת המשורר מאלוהים לשמיעת תפילתו: "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ" (א'), ומתאר את קשייו: "כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי" (ג').

לאחר מכן מתאר המשורר את הרגשתו בזמן תפילתו לאלוהים: "וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי" (ד'), ומודיע כי הוא זוכר את ההצלות שעשה לו אלוהים בעבר וכי הוא הוגה בפועלו: "זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ" (ה'), ובעקבות זאת הוא מבקש ממנו כעת: "פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ" (ו').

ז'-י"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החלק השני של המזמור המשורר פותח כמקודם בבקשה מאלוהיו שישמע לתפילתו: "מַהֵר עֲנֵנִי ה' כָּלְתָה רוּחִי אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יֹרְדֵי בוֹר" (ז'), ומבקש ממנו שיציל אותו "הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי ה' אֵלֶיךָ כִסִּתִי" (ט'). המשורר מבקש מאלוהים שילמד אותו לעשות את רצונו: "לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר" (י') וישאיר אותו בחיים.

המזמור נחתם בבקשה לאבד את שונאי המשורר: "וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כׇּל צֹרְרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ" (י"ב).