תהילים ל"ז

תהילים ל"ז ; לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים.
	א לְדָוִד ; אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה. ; ב כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן. ג בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. ; ד וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. ה גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה. ; ו וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם. ז דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ ; אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת. ח הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ. ; ט כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ. י וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ. ; יא וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. יב זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו. ; יג אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ. יד חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, ; לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ. ; טו חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה. טז טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים. ; יז כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'. יח יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. ; יט לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ. כ כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' ; כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ. כא לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. ; כב כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ. כג מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. ; כד כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ. כה נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי ; צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. ; כו כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. כז סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם. ; כח כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת. ; כט צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ. ל פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט. ; לא תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו. לב צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ. ; לג ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ. לד קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ ; וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. לה רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. ; לו וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. לז שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם. ; לח וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה. לט וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה' מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. ; מ וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.

תהילים ל"ז הוא הפרק השלושים ושבעה בספר תהילים (על פי הוולגטה הוא ה-36). הפרק בנוי באקרוסטיכון אלפביתי. מסרו של המזמור הוא שהרשעים עושי העוול סופם להכרת, והצדיקים ישכנו לעד בארץ. המזמור הוא אחד מארבעה עשר מזמורים הפותחים במילה 'לדָוִד'^[1].

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור הוא מזמור חכמה^[2], המיוחס על פי כותרתו לדוד והוא סובב סביב נושא אחד – קריאה לשומעים לבטוח בה' ובישועתו, כי הרשעים עוד מעט ייכרתו והצלחתם היא רגעית, ואת עושי הטוב ה' שומר והם יירשו את הארץ. ביטויים מהמזמור דומים לביטויים בספר משלי ובספר איוב, שגם הם עסוקים באותו הנושא.

רבים עמדו על הקשר בין מזמור זה למזמור שלפניו: מזמור ל"ו מעמיד את דרך החטאים למול דרך הצדיקים, ומזמורנו משלים את התמונה ומברר את העדיפות של דרך הצדיקים שתתקיים^[3].

המזמור ערוך באקרוסטיכון אלפביתי, כשלכל אות פתגם בן ארבע צלעות. חלוקת הפרק לפסוקים ולטעמי המקרא לא מתחשבת, כדרכה, במבנה זה, אלא תלויה באורך הצלעות ובשיקולים אחרים^[4].

מלבד זאת, יש המחלקים מזמור זה כך^[5]:

פסוקים	תוכן
א'–י"א	פתיחה – קריאה לבטוח בה' שישמור את הצדיק ויכרית את הרשע.
י"ב–י"ז	הצלת הצדיק מחרב הרשע.
י"ח–כ"ט	הבטחת פרנסה לצדיק.
ל'–ל"ג	הצלת הצדיק מעלילה שרשעים טופלים עליו.
ל"ד–מ	סיום.

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוק כ"ה, ובנוסח הספרדים גם הפסוק שאחריו, נאמרים לאחר ברכת המזון יחד עם עוד פסוקים העוסקים בהודאה על המזון.
המילים ”מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ” שבפסוק כ"ג משמשות יסוד לברכת המכין מצעדי גבר, אחת מברכות השחר, העוסקת בהודאה לה' על היכולת להלך.
שני הפסוקים שבסוף המזמור נאמרים עם פסוקים אחרים בקהילות רבות לפני תפילת ערבית, כבקשת ישועה בלילה שנמשל לצרה^[6].