תהילים ק"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים ק"ב

(א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.
(ב) ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא.
(ג) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי.
(ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.
(ה) הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי.
(ו) מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי.
(ז) דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת.
(ח) שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג.
(ט) כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ.
(י) כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי.
(יא) מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי.
(יב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ.
(יג) וְאַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר.
(יד) אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.
(טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ.
(טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ.
(יז) כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.
(יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם.
(יט) תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ.
(כ) כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ ה' מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט.
(כא) לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה.
(כב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה' וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.
(כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת ה'.
(כד) עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו [כֹּחִי] קִצַּר יָמָי.
(כה) אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ.
(כו) לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם.
(כז) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ.
(כח) וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ.
(כט) בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן.

תהילים ק"ב הוא המזמור ה-102 בספר תהילים ולא ידוע מי חיברו. קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כסגולה לאישה עקרה ולשלום עם חברו.[1]

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור ק"ב מורכב מ29 פסוקים ומחולק לארבעה חלקים:

א'-ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נפתח בבקשת המשורר מאלוהים שישמע את תפילתו: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (א'), "ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא" (ב').

ד'-י"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השני של המזמור מתאר המשורר לאלוהים כי מצבו נחות וירוד: "(ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ" (ד'), ומה קרה לו בעקבות זאת: "כׇּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ" (ט').

המשורר מודיע כי מכעס אלוהים הגיעו אליו הצרות: "מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי" (י"א).

י"ג-כ"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השלישי של המזמור עובר המשורר מתפילתו הפרטית ומתרכז בתפילה על בניין ירושלים.

את החלק השלישי פותח המשורר בהצהרה: "לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר" (י"ג) ואחר כך מבקש מאלוהים שירחם על ירושלים ושיחנון אותה: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" (י"ד).

המשורר מנמק ומסביר את תפילתו בקידוש ה' שיתגלה בעולם: "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכׇל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ" (ט"ז), "כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ" (י"ז), וגם: "לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה' וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם" (כ"ב), "בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת ה'" (כ"ג).

כ"ד-כ"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו האחרון של המזמור חוזר המשורר לצרתו, ומבקש מאלוהים שלא יקצר את ימיו: "אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ" (כ"ה). המזמור נחתם בהצהרת המשורר כי ה' הוא האלוהים ושהוא נצחי לעומת בני האדם: "וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן" (כ"ח-כ"ט).

בתפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפילת העמידה המיוחדת לתעניות גשמים (ולחלק מהדעות בכל תענית ציבור), תפילת עשרים וארבע, מזמור ק"ב הוא הנוסח של אחת משש הברכות המיוחדות הנוספות לתפילה. לאחר אמירת המזמור, חתימת הברכה היא ”מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ:”[2]

לפי מנהג עדות המזרח נהוג כיום להגיד מזמור זה לאחר תפילת מנחה בתענית ציבור (במקום למנצח).

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תהילים נגד עין הרע, באתר מוקד תהילים ארצי, ‏ב' בתמוז ה'תשע"ט
  2. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ב', משנה ד'; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקע"ט. זו הדעה המקובלת במפרשים ובפוסקים, אולם לפי הרמב"ם המזמור נאמר כחלק מן ההרחבות בברכת גאולה, ולא כברכה עצמאית (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ד', הלכה ה').
  3. ^ תפילה לעני, בביצוע מרדכי בן דוד, סרטון באתר יוטיוב