תהילים נ"ז

פסוקי המזמור: תהילים נ"ז לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה.
א לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה. ב חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת. ג אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי. ד יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. ה נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. ו רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. ז רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה. ח נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה. ט עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר. י אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים. יא כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. יב רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.

תהילים נ"ז הוא המזמור ה-57 בספר תהילים. זהו הפרק ה-58 על פי המספור הקיים בתרגום השבעים ובוולגטה. זוהי תפילתו של היחיד הנס מאויביו ומבקש את ישועתו של האל. זהו אחד מארבעה מזמורים הפותחים במילים "אל תשחת" (בדומה לנ"ח ונ"ט וע"ה).

תוכן המזמור

מכותרת המזמור נראה כי הוא עוסק בסיפור בריחת דוד מפני שאול כחלק ממלחמת שאול בדוד. אך בהמשך המזמור אין אזכור לאירועים אלו. יש הטוענים, כי יש לראות בכותרת פרשנות של בעל המזמור.

מבין פרשני ביקורת המקרא יש שסוברים, כי חלקו של המזמור חובר על ידי דוד בעצמו. היסוד להנחתם זו הוא בסיפור המופיע בספר שמואל א', פרק ט"ז, בו דוד מנגן בפני שאול ומילים דומות שמופיעות במזמור ובספר שמואל א'. יש הסוברים שכותרת המזמור מעידה על כך שזוהי תפילתו של משה הפותחת במילים: "אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ".

חלוקת המזמור

המזמור נחלק לשני חלקים נוסף על כותרתו. חלקו הראשון הוא קריאה לה' שיציל את בעל המזמור מאויביו (ב'-ה'). וחלקו השני מודה המשורר על ישועת ה' (ו'-י"ב).

זמנו של המזמור

יש הסוברים, כי המזמור נכתב בתקופת דוד, ומנגד יש הטוענים כי זמן חיבורו בשלהי התקופה הפרסית. עם זאת, לא ניתן לקבוע בוודאות את זמנו בעזרת התחום הלשוני או התוכני.

תוכן המזמור

מזמור זה הוא תפילתו של היחיד הנס מאויביו ומבקש את ישועתו של האל. לאחר תחנוניו של בעל המזמור לישועת ה', מודה ומשבח בעל המזמור את ה'. ייתכן וחלקו הראשון של המזמור נאמר בעת שבעל המזמור היה שרוי בצרתו וחלקו השני נאמר לאחר שניצל.