תהילים ק"ג

תהילים ק"ג
	(א) לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.; (ב) בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו.; (ג) הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲו‍ֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי.; (ד) הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים.; (ה) הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי.; (ו) עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה' וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים.; (ז) יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו.; (ח) רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד.; (ט) לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר.; (י) לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ.; (יא) כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו.; (יב) כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ.; (יג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו.; (יד) כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.; (טו) אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ.; (טז) כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ.; (יז) וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים.; (יח) לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם.; (יט) ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.; (כ) בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ.; (כא) בָּרֲכוּ ה' כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.; (כב) בָּרֲכוּ ה' כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה'.

תהילים ק"ג הוא המזמור ה-103 בספר תהילים ומיוחס לדוד המלך. המזמור הוא אחד מארבעה עשר מזמורים הפותחים במילה 'לדָוִד'^[1]. קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כסגולה לאישה עקרה^[2].

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור ק"ג מורכב מעשרים ושניים פסוקים ומחולק לארבעה חלקים:

א'-ה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נפתח בקריאה של המשורר לעצמו לברך את אלוהים "לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ" (א') ומסביר כי עליו לברך את אלוהים מכיוון שהוא עשה גומל לו חסד ורחמים, וסולח לו על חטאיו: "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲו‍ֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי. הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים" (ג'-ד').

ו'-י"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השני של המזמור מתאר המשורר את החסדים הלאומיים שעשה אלוהים לעם ישראל: "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו" (ז'), "לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ" (י'). המשורר מוסיף ומתאר את יחסו האבאי והרחום של אלוהים: "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו" (י"ג).

ט"ו-י"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפירט כמה מחסדי אלוהים לעמו, המשורר מדגיש את נצחיותו המוחלטת של אלוהים מול הזמניות של בני האנוש: "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ" (ט"ו), "וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם" (י"ז).

כ'-כ"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נחתם בקריאת המשורר לכל היצורים שביקום לברך את אלוהים, כולל מלאכי האלוהים: "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (כ') וחותם כמו בפתיחת המזמור במילים: "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה'" (כ"ב).

בתפילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת סופרים ובמקורות נוספים מופיע מזמור זה כשיר של יום ליום הכיפורים, בשל לשונות הכפרה והרחמים המופיעים בו (לצד תהילים ק"ל)^[3]. ככל הנראה, כך נהגו בעבר במרבית הקהילות בנוסח ארץ ישראל.