תהילים פ"א

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים פ"א

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף.
(ב) הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
(ג) שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.
(ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
(ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
(ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע.
(ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה.
(ח) בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.
(ט) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי.
(י) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר.
(יא) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.
(יב) וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.
(יג) וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם.
(יד) לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ.
(טו) כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי.
(טז) מְשַׂנְאֵי ה' יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם.
(יז) וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.

תהילים פ"א הוא המזמור ה־81 בספר תהילים, חלק משנים עשר המזמורים המיוחסים לאסף בן ברכיהו ושיר של יום של יום חמישי.

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור פ"א מורכב משבעה עשר פסוקים ומחולק לשני חלקים:

א'-ה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו הראשון של המזמור קורא המשורר לשומעיו להרנין ולהריע לאלוהים: "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (ב'), "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל" (ג') ולתקוע בשופר: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (ד'). המשורר מנמק את דבריו: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (ה').

ו'-י"ז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השני של המזמור מביא המשורר חלק מתולדות עם ישראל, יחד עם תוכחה על עם ישראל:

"עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" (ו') - נתינת החוק הראשון שישראל קיבלו לאחר יציאת מצרים,

"בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחׇנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה" (ח') - הושעת ישראל במי מריבה,

"לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר" (י') - עשרת הדיברות,

"וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי" (י"ב) - קשיות העורף של עם ישראל (חטא העגל כדוגמה),

"וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם" (י"ג) - הענשת אלוהים את ישראל,

לפי המשורר אם ישובו ישראל בתשובה אז: "כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי" (ט"ו), לעומת הטוב שיושפע על ישראל: "וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ" (י"ז).

בתפילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהילם פ"א הוא שיר של יום של יום חמישי. במרבית נוסחי התפילה כיום, שיר של יום נאמר בימי חול בסוף התפילה לפני פיטום הקטורת ועלינו לשבח (כך בנוסח הספרדים, נוסח ספרד ותימן). לפי נוסח אשכנז, שיר של יום נאמר בסוף התפילה לאחר "עלינו לשבח".[1]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט תהילים פ"א, באתר ויקיטקסט
  • ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים פ"א בוויקישיתוף

    תהילים פרק פ"א – חגי בן ארצי, סרטון בערוץ "raheli bezalel", באתר יוטיוב (אורך: 40:44)

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ כשהפרושים הנהיגו לומר פיטום הקטרת בכל יום, הכניסו אותו אחרי שיר של יום. לפי דברי קהלת פפד"מ תרכ"ב, עמ' 9, בפפד"מ נהגו לאומרו לפני התפילה. בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור פג (שיר מזמור לאסף) לאחר שיר של יום בכל יום, עיין סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 152, ויש שאומרים אותו רק בימים שאומרים בהם תחנון.