יהודה בר מרימר (הראשון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יהודה בר מרימר
תקופת הפעילות הדור החמישי לאמוראי בבל
רבותיו רבא
בני דורו רב פפא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודה בר מרימר (או יהודה מר בר מרימר) היה אמורא בן הדור החמישי לאמוראי בבל. הוא היה תלמידו של רבא, ומסר הלכה בשמו.[1]

יהודה בר מרימר היה חברו של רב פפא, והיה נחשב לאדם מכובד ביותר. כאשר השיא רב פפא את בנו לבתו של אבא סוראה, ובא כדי לסכם את סכום הנדוניה שיעניק אבא סוראה לבתו, הוא ביקש מיהודה בר מרימר יתלווה אליו, אך יהודה בר מרימר סירב כי הוא חשש שאבא סוראה יתבייש מפניו, ובשל כך יעניק לבתו יותר מרצונו האמיתי. רב פפא הפציר ביהודה בר מרימר, והוא הסכים להתלוות אליו, אך בשל התנגדותו, הוא שתק כל משך הדיון. אבא סוראה פירש את שתיקתו כמורת רוח על סכום הנדוניה הקטן מדי, ולכן הוא הוסיף עוד עד שהעניק את רוב נכסיו לבתו. כאשר יהודה בר מרימר המשיך לשתוק, אמר לו אבא סוראה שהוא כבר לא יכול להוסיף משום שלו עצמו כבר לא נותר דבר, ואז אמר לו יהודה שלא זו הייתה סיבת השתיקה, ולדעתו אף מה שנתן בהתחלה לא היה צריך לתת. אף על פי כן, הורה לו יהודה שלאחר שכבר אמר שיתן, ראוי שלא יחזור בו.[2]

ישנו אמורא נוסף בשם זה, שחי כשני דורות מאוחר יותר, והיה בנו של מרימר וחברו של מר בר רב אשי. יש המציעים כי אחד משני האישים נקרא בעצם "יהודה מר בר מרימר". לדעת הרב אהרן היימן תלמידו של רבא הוא הקרוי בתוספת "מר", וחברו של מר בר רב אשי קרוי בלא "מר",[3] אך יש שכתבו להפך.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פ', עמוד ב'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ב, עמוד ב'.
  3. ^ הרב אהרן היימן, יהודה בר מרימר, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון תר"ע, עמ' 565, באתר היברובוקס. כך כתב גם יהודה אדרי, בנתיב האמוראים, ירושלים תש"ם, עמ' 141 ו-146.
  4. ^ זאב וולף רבינוביץ, שערי תורת בבל, ירושלים תשכ"א, עמ' 421–422.