אביי
 | |
| מערה שיוחסה כ"מערת אביי ורבא" | |
| לידה | המאה ה-3 |
|---|---|
| פטירה | 339 (גיל 60) |
| מדינה |
האימפריה הסאסאנית  |
| תקופת הפעילות | דור רביעי לאמוראי בבל |
| השתייכות | ישיבת פומבדיתא |
| רבותיו | רב יוסף, רבה בר נחמני |
| בני דורו | רבא, רבי זירא |
| בן או בת זוג |
חומא |
  | |
אַבַּיֵּי (280 לערך – 338 לערך), או בשמו נחמני, היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא וחברו של רבא. הוא היה בעלה השלישי של חומא, נינתו של רב יהודה.
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביי היה ראש ישיבת פומבדיתא עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה[1] והיה עני רוב ימיו. אביי נולד כבן יחיד לכייליל[2]. אביו מת טרם שאביי נולד, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני.
שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביי נקרא פעמים רבות בפי חבריו "נחמני". לפי סברה אחת, המובאת לראשונה ברש"י[3], נקרא נחמני כיוון שגדל אצל רבה בר נחמני, אך לפי סברה אחרת, שמו המקורי היה דווקא נחמני, וכדי להימנע משם הדומה לשם אביו המאמץ, קיבל את הכינוי "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: ”אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם” (הושע י"ד, ד) – כך הסביר המהרש"א במסכת קידושין בשם "ספר יוחסין" והאר"י בשער הגלגולים.
לעומתם, יש המסבירים שנקרא אביי משום שהשם דומה למלה "אבא", היינו שרצה לומר ש"שמו כשם אבי"[4]. סברה אחרת, מודרנית, רואה בשם 'אביי' מילה בארמית עתיקה שמשמעה 'נחמה'. מכאן שהשם אביי הוא למעשה הנוסח הסורי של השם נחמני[5].
בתלמוד מובא כי אף בשמים הוא נקרא "נחמני": מובא כי הוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שפגשה אותו ברחוב ואמרה לו: לולי שמכריזים ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו, היית בסכנה. נענה אביי: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם[6].
ילדותו ורבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבותיו המובהקים היו רבה בר נחמני, דודו, שאצלו התחנך, וכן רב יוסף, מגדולי האמוראים של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם.
מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את ”אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו”[7].
אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי ארץ ישראל וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של רבי יוחנן. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח, עמוד א':
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא; אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו - היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע.
תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה'). והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו).
כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק בגמילות חסדים, והיה מקובל ומכובד על הבריות.
אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם"[8].
חבריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נודע במחלוקותיו עם רבא. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת הגמרא ”אביי ורבא דאמרי תרוויהו…” (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו יע"ל קג"ם). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג הוויות אביי ורבא, המהווה שם נרדף לתלמוד כולו.
על חבריו נמנה רב שימי בר אשי. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם[9] עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ורבא, ולרוב הוא דן עימם בהלכה[10], והוא אף חלוק עליהם לפעמים[11]
כראש הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד רבא, היה גם רבי זירא מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של רב יוסף. באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא[12]. כמו כן מסופר, בעוד שרבא זכה לבת קול משמים רק בערב יום כיפור, אביי זכה לזאת בכל יום שישי ואבא אומנא בכל יום[13].
אביי הנהיג את הישיבה ואת יהדות בבל כולה במשך 14 שנה.
אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית עלי הכהן, שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה[14].
שימש גם כדיין ומסופר בתלמוד שזיהה זייפני שטרות על פי סגנון הכתב[15].
בר הדיא וחלומותיהם של אביי ורבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בר הדיא
בזמנם של אביי ורבא היה אדם בשם בר הדיא שעסק במקצועו כפותר חלומות והיה נהוג שמי ששילם לו עבור עבודתו - פתר לו לטבה, ומי שלא שילם לו - פתר לו לרעה. אביי היה נוהג לשלם לו, ורבא לא היה משלם לו, ולכן היה פותר תמיד את חלומותיו של אביי לטובה, ואת אלה של רבא לרעה. התלמוד במסכת ברכות[16] מספר על סדרה של חלומות כאלה. דוגמה: אביי ורבא אמרו לו: ראינו בחלומינו את הפסוק ”שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ”[17]. לרבא פתר בר הדיא שהוא יפסיד בעסקיו עד שלא יוכל לאכול מרוב עצבות, ולאביי פתר שהוא ירוויח בעסקיו ומרוב שמחה לא יוכל להכניס אוכל לפיו.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הראשונה ילדה לו בנים ובנות, אך לא ידועים עליה פרטים נוספים.
אשתו השנייה הייתה חומא, נינתו של רב יהודה, ששני בעליה הקודמים נפטרו. במחלוקת בין חכמים, האם חזקה היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא[18].
אחד מבניו של אביי הוא האמורא המפורסם רב ביבי בר אביי.
מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מקום קבורתו כתב רבי חיים ויטאל בספר הגלגולים[19]: "בכפר יבנית יש שם מערה, שבה קבורים אביי ורבא. והנה הפתח לצד מערב, ובתוכה הרבה כוכים, הנה בכוך שבקרן מזרחית דרומית ממש, שם קבור אביי. והכוך הסמוך לו העומד בצד דרום ממש, שם קבור רב דימי מנהרדעא. והכוך הסמוך לו אשר בצד דרום גם כן, והוא כוך יותר רחב מכוך ר' דימי הנזכר, ושם קבור רבא, והוא בכוך האמצע שבצד דרום, ושאר הכוכין לא הגיד לי מה הם".
| תקופת חייו של הרב אביי על ציר הזמן |
|---|
 |
מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיים דין האומר שאם כלי בלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, אף על פי שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות. רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין. לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה[20].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב זאב פרנק, ספר "דבר קטן" - אפיון כלל מחלוקות אביי ורבא בתלמוד הבבלי, ירושלים ה'תשע"א
- י"ל מימון, אביי ורבא: תולדותיהם ומסכת מאמריהם וסוגיותיהם בהלכה ובאגדה, ירושלים, תשכ"ה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "אביי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- "אביי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 38–40, באתר היברובוקס
- אביי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אליקים כרמולי, אַבַּיִּי, בתוך: תולדות גדולי ישראל, מיץ: אפרים הדאמר, תקפ"ח. עמ' יח-כ, באתר היברובוקס
- הרב יהודה אדרי, "אַבַּיֵּי", בנתיב האמוראים, ירושלים תש"מ, עמ' 33, באתר אוצר החכמה
- אביי, קברי צדיקים
- אביי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- אביי ורבא, מתוך סדרת פינות על חכמי ישראל עם הרב אורי שרקי, באתר ערוץ מאיר.
ניגון אמר אביי ששרו בישיבת וולוזין, סרטון באתר יוטיוב
אביי אמורא בבלי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח, עמוד ב'
- ^ רש"י, מסכת גיטין, דף ל"ד, עמוד ב'
- ^ תוספות הרא"ש הרמ"ה בסוף מסכת הוריות
- ^ יעקב רייפמן, פשר דבר, עמוד 8. הובא גם אצל הרב אהרן הימן, "אביי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג, עמוד א'
- ^ לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ז, עמוד א', מסכת קידושין, דף מ"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ט"ז, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ט"ו, עמוד א', מסכת זבחים, דף ס"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ד, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס"ו, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו, עמוד א'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ל"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד, עמוד ב'
- ^ הקדמה ל"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד ב'