פורטל:השפה העברית/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

1
גאורג קנטור
גאורג קנטור

גם לאלפבית העברי יש מקום במתמטיקה. גאורג קנטור, מפתח תורת הקבוצות, החדיר את השימוש באות א' לציון של גדלים אינסופיים. האינסוף בן המנייה מכונה אלף אפס ומסומן . גודל זה מבטא את העוצמה של המספרים הטבעיים, שהיא העוצמה האינסופית הקטנה ביותר. יש המשערים שעל הקישור שעשה קאנטור בין א' לבין אינסוף השפיעה היכרותו עם הקבלה. מאוחר יותר הוכנסה גם האות ב' לשימוש בקרב המתמטיקאים. הסימון מציין את עוצמת הרצף , כלומר את העוצמה של המספרים הממשיים.

עריכה | תבנית | שיחה
2
קטע מעשרת הדיברות, שמות פרק כ', פסוקים א'-ה'
קטע מעשרת הדיברות, שמות פרק כ', פסוקים א'-ה'

בתנ"ך, מופיע בארבעה מקומות דגש חזק באות אל"ף, בניגוד לכללי הדקדוק שאינם מאפשרים את הדגשת האות א' לעולם. אחד מהם בספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת־הַמִּנְחָה". כמו כן, האות רי"ש, שגם היא אינה מקבלת דגש לפי הכללים, דגושה 15 פעמים בתנ"ך. על פי ספר יצירה ישנן שבע אותיות שמקבלות דגש קל - בג"ד כפֹּרת.

עריכה | תבנית | שיחה
3
יעקב נאבק עם מלאך (ציור של גוסטב דורה)
יעקב נאבק עם מלאך (ציור של גוסטב דורה)

בתרגום השבעים (מתרגומי התנ"ך ליוונית), תורגמה המילה מלאך על שתי משמעויותיה המקראיות (שליח בשר ודם ושליח האל) כ־angelos) ἄγγελος). כאשר התגלגלה המילה היוונית אל השפה הלטינית העדיפו להפריד את שתי המשמעויות למילים שונות: angelus (שליח האל) ו־nuntius (שליח בשר ודם). מכאן התגלגלה המילה הלטינית angelus לשאר השפות האירופיות: angel באנגלית, Engel בגרמנית, ángel בספרדית ועוד.

עריכה | תבנית | שיחה
4
קורוש טורקי חדש
קורוש טורקי חדש

מקור הסלנג המתייחס למאית הלירה הישראלית כגרוש הוא בשמה של מאית הלירה הטורקית, קורוש. הקורוש מגיע משם מטבע גרמני עתיק "גרושן", שהתגלגל ממילה לטינית-וולגרית "grossus" שהוא קיצור של "denarius grossus", שמשמעותה "מטבע עבה". שם מטבע זה, על הטיותיו השונות, מהווה מקור לשמם של מטבעות רשמיים במדינות רבות באירופה ובמזרח התיכון כמו מצרים, סודאן, פולין, אוסטריה (לפני המעבר לאירו) ועוד. כמו כן הוא מהווה מקור לסלנג במדינות נוספות כמו גרמניה, אוקראינה ובולגריה, נוסף על ישראל.

עריכה | תבנית | שיחה
5
שלט רחוב אבן ישראל
שלט רחוב אבן ישראל

היהודים פורצי החומות בירושלים בחרו לשכונותיהם החדשות שמות "מתוחכמים" המתובלים בראשי תבות, גימטריות ופסוקים. כך היא למשל שכונת "זיכרון טוביה", ששמה לקוח מהפסוק "זכר רב טובך יביעו" בתהילים, ומרמז על מקימה יוסף ריבלין שהייתה זו השכונה ה-11 (טב בגימטריה) שבנה, או שכונת אבן ישראל המכונה על שם 53 (אבן בגימטריה) מייסדיה. דוגמה נוספת היא שכונת "שבת אחים", ששמה לקוח מהפסוק "שבת אחים גם יחד" וגם מרמזת על העדות שהסתופפו בה: שפניולים, בבלים, תימנים, אורפלים, חלבים, יוונים ומערביים.

עריכה | תבנית | שיחה
6
אליעזר בן-יהודה
אליעזר בן-יהודה

אליעזר בן-יהודה הקפיד לדבר רק עברית עם בני משפחתו, ואף ניסה, בהצלחה מועטת, להשפיע על משפחות נוספות שינהגו כמותו. לפי עדות בני המשפחה, בנו איתמר לא דיבר כלל עד גיל 4. אמו לימדה אותו רוסית בסתר, וכשבן־יהודה גילה את הדבר התפרץ בכעס, ואז החל הילד לדבר. לצורך גידול הילד חייב היה בן־יהודה ליצור מילים חדשות כגון: בובה, גלידה, אופניים ועוד. ההצלחה בדיבור העברי הביאה ארבע משפחות ירושלמיות נוספות לדבר עברית (יודליביץ, מיוחס, הורביץ וגרזובסקי - האחרון הוא יהודה גור, לימים מחבר מילון גור), אולם ההצלחה לא סחפה אחריה רבים. לפי עדות משנת 1902 - למעלה מעשרים שנה אחרי שהחל בפעילותו - אפתה אז אשתו של בן־יהודה עוגה למשפחה העשירית שקיבלה על עצמה דיבור עברי בירושלים.

עריכה | תבנית | שיחה
7
דגל הקומוניזם
דגל הקומוניזם

המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל נוסדה בשנת 1919, שנתיים לאחר המהפכה הרוסית, בתור "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" - מפ"ס, והשתתפה בוועידת היסוד של ההסתדרות בשנת 1920. בשנת 1922 שינתה את שמה לפק"פ - פאלעסטינישע קומוניסטישע פרטיי. בחירת השפה היידית לא הייתה מקרית - היא נבעה משלילת הציונות, שתחיית הלשון העברית הייתה אחד מעיקריה.

עריכה | תבנית | שיחה
8
הסופרת גלילה רון־פדר-עמית בשבוע הספר.
הסופרת גלילה רון־פדר-עמית בשבוע הספר.

האקדמיה ללשון העברית קבעה כי המקף התקני בשפה העברית הוא מקף עילי (־). לעומת זאת, בגופני מחשב בפרט ובכתיבה הפופולרית בכלל משתמשים לרוב בקו מפריד (-) בתור מקף. הקו המפריד משמש כמקף בשפה האנגלית. הסופרת גלילה רון־פדר-עמית מקפידה ששמה יכתב עם מקף אחד וקו מפריד אחד.

עריכה | תבנית | שיחה
9
כהן גדול בבגדי הכהונה
כהן גדול בבגדי הכהונה

רוב האנשים מזרע אהרן הכהן, השתמשו בשמות דומים כמו "כהן" או "כהנא", אך גם אלו ששינו את שם משפחתם ניסו לשמר זכר לכהונתם. כך שם המשפחה מזא"ה הוא ראשי תיבות של מזרע אהרן הכהן, ושם המשפחה כ"ץ הוא ראשי תיבות כהן צדק, ונושאי שם משפחה זה הם רובם ככולם צאצאי אהרן הכהן. שם המשפחה זלכה (זליכה) הוא ראשי תיבות של זכר לכהן הגדול. יש הטוענים כי משפחת אזולא"י ממרוקו שינו את שמם מהשם "כהן" לראשי תיבות של הפסוק "אשה זונה וחללה לא יקחו" שמתייחס לדיני איסורי נישואים לכהן, אך הרב חיים יוסף דוד אזולאי יצא כנגד פירוש זה לשם, בנימוק שהוא עצמו אינו כהן. פירוש נוסף לשם אזולאי הוא "עיניים כחולות" (ספניולית).

עריכה | תבנית | שיחה
10
לוחמים יהודים מקשיבים לנאום רבשקה. פרט מתצוגה במוזיאון מגדל דוד
לוחמים יהודים מקשיבים לנאום רבשקה. פרט מתצוגה במוזיאון מגדל דוד

הקובץ המפורסם ביותר שנכתב בשפה העברית הוא התנ"ך, אם כי בו עצמו לא נזכר שמה של השפה. השם עבר מופיע בתנ"ך כשמו של סב-סב-סבו של אברהם אבינו, והמושג "עברי" נזכר בתנ"ך פעמים רבות, אולם שפתם של העברים אינה נקראת עברית. עם זאת, במלכים ב' יח, כו, ובישעיהו לו, יא, מסופר כי שליחי חזקיהו המלך מבקשים מרבשקה, שליחו של סנחריב מלך אשור, לדבר עמם ב"ארמית" ולא ב"יהודית", כדי שהעם (שכנראה לא דיבר ארמית) לא יבין את דבריהם, ונראה שזה היה שמה של השפה, או לפחות שמו של הניב שדובר באזור ירושלים.

עריכה | תבנית | שיחה
11

תרגומי התנ"ך יצרו אתגרים לא מעטים, בין השאר בשל משחקי הלשון נופל על לשון בתנ"ך. לדוגמה: "כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי ה' וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ. וַיֹּאמֶר מָה-אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס, וָאֹמַר, כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא-אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ." (עמוס, ח, א-ב) - הביטוי "כלוב קיץ", שמשמעותו "סל פירות" נועד ליצור משחק-מילים עם הפסוק "בא הקץ על עמי ישראל". ברוב התרגומים משחק-המילים אובד, וכך בעצם ניטל הטעם למשל, אולם בתרגום חדש לאנגלית נמצא לכך פתרון:

This is what the Sovereign LORD showed me: a basket of ripe fruit. "What do you see, Amos?" he asked."A basket of ripe fruit," I answered. Then the LORD said to me, "The time is ripe for my people Israel; I will spare them no longer.

כלומר: (...) "מה אתה רואה, עמוס?" (...) "סל פירות בשלים" (...) "בשלה השעה לעמי ישראל, לא אחוס עליהם עוד."

עריכה | תבנית | שיחה
12
אליעזר בן-יהודה רוכן על מילוניו
אליעזר בן-יהודה רוכן על מילוניו
עם חנוכת מסילת הרכבת יפו–ירושלים בשנת 1892 התעוררה ביישוב היהודי השאלה איזה שם עברי יינתן לכלי הרכב הנע על מסילת ברזל. יחיאל מיכל פינס הציע לאליעזר בן-יהודה שם עברי ל"סוס הפלדה" – כמשקל המילה המקראית "גמלת" (שפירושה הוא שיירת גמלים) הציע פינס את המילה "עגלת" (כלומר, שיירת עגלות). בן יהודה קיבל את המשקל שהוצע, אך העדיף שורש אחר. כך טבע את המילה החדשה "רכבת" (שיירת רכב).
עריכה | תבנית | שיחה
13
כרטיס ברכה "שנה טובה"
כרטיס ברכה "שנה טובה"

ישנם מילים וביטויים שהגיעו לגרמנית מהעברית, רובם דרך היידיש. הביטוי "שנה טובה" (הנאמר בגרמניה בתחילת השנה האזרחית) הינו Guten Rutsch; מילולית פירוש הביטוי הוא "החלקה טובה", כביכול "מעבר חלק" אל השנה החדשה, ולמעשה מקור המילה Rutsch בעברית: ראש השנה. המילה הגרמנית לפשיטת רגל הינה Pleite, מקור מילה זו גם הוא בעברית: פלטה, פליט; הכוונה היא לאדם בעל חובות הבורח מנושיו, כמו פליט. vermasselt היא מילה גרמנית ל"חוסר מזל", שמקורה מן המילה העברית "מזל" בתוספת התחילית -ver שמוסיפה את המשמעות "טעיה" או "שיבוש" למשמעותם של פעלים אליהם היא מצורפת.

עריכה | תבנית | שיחה
14
אותיות סיניות כתובות בשלושה סגנונות
אותיות סיניות כתובות בשלושה סגנונות

בימי הביניים נהגו לשים הערות שוליים בספרים לטיניים בנוסח: "זה ביוונית; זה לא ניתן לקריאה", ליד קטעים כתובים יוונית. ויליאם שייקספיר כבר השתמש בביטוי "זה יוונית בשבילי" כמטפורה לדבר לא מובן, ובעברית הביטוי קיבל את הצורה: זה סינית בשבילי. הצרפתים והפינים מעדיפים לומר: "זה בעברית", כשהם לא מבינים כלום, ורק הסינים יאמרו על טקסט לא מובן: "זה כתב שמיימי".

עריכה | תבנית | שיחה
15 בסלנג, שק לי בתחת היא תשובה מזלזלת ובוטה לבקשה כלשהי שקיימת בעברית ובשפות אחרות. הביטוי נחשב לניבול פה, ובגרסתו העברית יש לו גם צורה מעודנת, "יישקני!", שמקורה, במשמעות שונה לחלוטין, בשיר השירים: "יישקני מנשיקות פיהו, כי-טובים דודיך מיין". בספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב נפוץ הצירוף "פסק לו פסוק שני של שיר השירים". עריכה | תבנית | שיחה
16
הרמב"ם
הרמב"ם

הרמב"ם מציג נימוק פשוט להיותה של העברית לשון הקודש. הוא מסביר זאת בכך שאין בשפה מילים מפורשות המתארות דברים הקשורים למין. המהר"ל חולק עליו (נתיב הצניעות פרק ג') ואומר שהרמב"ם הפך את היוצרות, מכיוון שהשפה היא קדושה, ובה נברא העולם, לכן אין בה מילים המתארות מיניות ולא להפך.

עריכה | תבנית | שיחה
17

האקדמיה ללשון העברית ספגה ביקורות רבות על כך שלמרות העברות שהיא מציעה למילים רבות, היא דבקה בשם הלועזי אקדמיה. כך יצחק אבינרי כתב כי "מעטים האנשים היודעים לכתוב על ענייני לשון... צעד חשוב - הפיכת ועד הלשון לאקדמיה. השם אקדמיה מכובד יותר... השם אקדמיה - אמצעי חשוב גם לצד הכספים, שכן לא יוכלו לסרב לאקדמיה מה שמסרבים לוועד הלשון". בכל אופן, האקדמיה לא היססה לחרוג מהמקובל בלשון הדיבור גם לגבי המילה הלועזית אקדמיה – היא קבעה כי את המילה "אקדמיה" יש להגות במלרע, על משקל "אוכלוסייה".

עריכה | תבנית | שיחה
18
אותיות מנצפ"ך
אותיות מנצפ"ך

בעברית, אותיות מנצפ"ך הן אותיות בעלות שתי צורות כתיבה, כאשר באחת מהן משתמשים רק בסוף מילה. למעשה, הצורות הסופיות היו בעבר האותיות הרגילות ושימשו גם באמצע מילה, אך עם התפתחות הכתב הרהוט הן השתנו, שכן ה"זנבון" הפריע לכתיבה מהירה והאותיות "התעגלו". בסוף מילה אין צורת האותיות הללו מפריעה כיוון שבלאו הכי היד נעצרת, ולכן הן נותרו בצורתן הקדומה. וצאת מן הכלל היא מ"ם, שמקבילתה הארמית לא דומה גם לצורה הסופית.

לכלל זה קיים יוצא דופן המשמש בעגה המקצועית: יש הנוהגים לקצר את הקשר הלוגי "אם ורק אם" לכדי "אםם". עם זאת, מקור הקיצור האחרון אינו קשור להתפתחות העברית דווקא, כי אם להעתקת הקיצור המקובל באנגלית - iff.

עריכה | תבנית | שיחה
19
שמעון פרס
שמעון פרס

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נהוג היה כי הנושאים בתפקידים בכירים או ייצוגיים יעברתו את שמם. כך דוד גרין עברת את שמו לדוד בן-גוריון, שמעון פרסקי נודע בשם שמעון פרס ואוברי איבן הוא אבא אבן. כשנדרש ראש השב"כ השני, איזידור רוט, לשנות את שם משפחתו לשם עברי, הפגין את שנינותו ושינה את שמו לאיזי דורות, וכך ציית להוראה מבלי ששמו יישמע אחרת.

עריכה | תבנית | שיחה
20
טעמי המקרא לפי מנהג הקריאה של עדות המזרח
טעמי המקרא לפי מנהג הקריאה של עדות המזרח

יש טעם המופיע אך ורק פעם אחת בכל פסוק, והוא סוף פסוק (נקרא גם: "סילוק"). הפסוק מקביל פחות או יותר ל"משפט" בלשוננו (אם כי אין זה מדויק לגמרי: לא כל פסוק הוא משפט אחד שלם, ולא כל משפט הוא פסוק אחד שלם). אם כן, הוא דומה בערך לסימן הפיסוק נקודה בימינו. רבים חושבים בטעות שהנקודתיים הבאות בסוף הפסוק הן הסימן של טעם המקרא "סוף פסוק". אולם אין זה כך: הסימון של הטעם הוא כשל מתג קטן, ומקורן של הנקודתיים הוא בהשפעה של הדפוסים הנוצריים של התנ"ך, שנהגו לסמן כך את סופי הפסוקים.

עריכה | תבנית | שיחה
21
האל שמש
האל שמש

ישנן לא מעט מילים בעברית, בעיקר כאלה שמתארות תופעות טבע בולטות, המקבילות לשמות של אלים מהמיתולוגיה הכנענית והמסופוטמית. כך לדוגמה, "שפש", או "שמש", הוא שמה של אלת השמש הכנענית ו"ירח" הוא שמו של אל הירח במיתולוגיה הכנענית והפיניקית. "ים" הוא שמו של אל הים, הנהרות ומקוואות המים, "מות" הוא אל המוות והשאול, ו"דגון" הוא שמו של אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית והאל הראשי של הפלשתים. "אֵל" היה שמו של ראש האלים בפנתאון הכנעני ומהאלים החשובים של העיר אוגרית.

עריכה | תבנית | שיחה
22
הסימול המקובל לנקבה
הסימול המקובל לנקבה

מילת הסלנג כוסית הפכה לאחת המילים מעוררות המחלוקת ביותר בתולדות השפה העברית. המילה נגזרת מכינוי ערבי לאיבר המין הנשי- כוס (كس). סינקדוכה דומה יצרה את המילה נקבה, שמשמעותה הזוויג שהשייכות אליו באנושות נקראות "נשים". מקורה של מילה זו במילה "נקב" (חור), כינוי נוסף לאיבר המין של האישה, ואף על פי כן מילה זו נחשבת לתקינה (אם כי שימוש בה כלפי בנות אנוש עשוי להיתפס כפוגעני אף הוא).

עריכה | תבנית | שיחה
23

בשנת 1950,הוכנסה לשימוש סדרת מטבעות חדשה "פרוטה" (בהשראת הפרוטה מימי חז"ל), בערכים נקובים של מטבע "5 פרוטה" ומטבע "10 פרוטה" במקום "5 פרוטות" ו-"10 פרוטות" בהתאמה. לנוכח הטעות הנפיק בשנת 1956 בנק ישראל, סדרה מיוחדת בערך נקוב "10 פרוטות". בעקבות מדיניות הקיצוב, האינפלציה והפיחות איבד מטבע הפרוטה כל ערך והחל משנת 1960 חלה חלוקה חדשה בשם שבחרה ההאקדמיה ללשון העברית "אגורה". מטבע הפרוטה המשיך לשמש הילך חוקי במדינת ישראל עד להנפקת ה"אגורה חדשה" שהונפקה עם ה"שקל" (הישן) בשנת 1980.

עריכה | תבנית | שיחה
24
חיננית הבתה, הידועה גם כ"מרגנית"
חיננית הבתה, הידועה גם כ"מרגנית"

עם תחיית הלשון העברית שימש השם "מרגנית", שמקורו, (בדומה למילים מרגלית ומרגרינה) במילה היוונית לפנינה, לתיאור הפרח הקרוי מרגריט או מרגריטה בשפות אירופיות ועלי הכותרת הלבנים שלו מתאימים במיוחד למשחק "אוהבת לא אוהבת". המשורר לוין קיפניס כתב עליו את השיר "מרגנית חיננית", וסדרת מרגנית (ספרי מופת לילדים ולנוער) השתמשה בו כסמליל. בעקבות החלטת האקדמיה ללשון העברית הועתק השם לתאר את הפרח הכחלחל הזעיר, שבשמו האנגלי - סקרלט פימפרנל, זכה גם הוא לתהילה ספרותית. הפרח הלבן ששמו נגזל נאלץ להסתפק במילה השנייה בשירו של קיפניס – חיננית.

עריכה | תבנית | שיחה
25
אחד ממכתבי אל עמרנה כתוב בכתב יתדות, אחת השפות השמיות העתיקות
אחד ממכתבי אל עמרנה כתוב בכתב יתדות, אחת השפות השמיות העתיקות

בחלק מן השפות השמיות, כדוגמת הערבית, משתנה יחסת המילה לפי תפקידה במשפט. למשל שם העצם al-malik (המלך) ינוקד al-maliku בבואו כנושא או כנשוא, al-maliki לאחר מילת יחס או בסמיכות, למשל bayt al-maliki (בית המלך) ו-ila al-maliki (אל המלך) ו-al-malika בבואו כמושא ישיר או כתואר הפועל. בעברית נעלמו כמעט כל היחסות עוד בתקופת התנ"ך, אך נותר זכר לשימוש זה בתואר הפועל, והיא ה' הכיוון או המגמה, שהופכת שם עצם למקום. למשל במילים הביתה, ארצה, דרומה או ירושלימה.

עריכה | תבנית | שיחה
26
"עונג גוף" (2005), מיצג בביצוע מרינה אברמוביץ'
"עונג גוף" (2005), מיצג בביצוע מרינה אברמוביץ'

המונח העברי "מיצג", כמו גם המונח "מיצב", הוצע על יד גדעון עפרת כתרגום למונח הלועזי 'Performance Art' לקראת אירועים שהתקיימו בבית האמנים בתל אביב ב-20-25 ביוני 1976. המילה "מיצג" החליפה את המונח העמום "פעולות", אשר היה עד אז בשימוש.

עריכה | תבנית | שיחה
27
השוואת תרגום אונקלוס למונח עברי בספר בראשית מול ספר שמות
השוואת תרגום אונקלוס למונח עברי בספר בראשית מול ספר שמות

המקור הראשון המזכיר את המונח "עברית" ככינוי לשפה העברית, הוא בכלל מקור יווני, מן המאה השנייה לפני הספירה. עד אז שימש המונח "עברי" כתיאור למוצאם של בני ישראל, (מ"עבר הנהר", מצאצאי עבר או מה"ח'בירו"). במקרא אנו מוצאים את המונח "יהודית" ככינוי לשפה העברית (או לניב הירושלמי של הממלכה הדרומית), ורק מלשון חז"ל ואילך הוכנס המונח "עברית" לשימוש כשם השפה.

עריכה | תבנית | שיחה
28
מותו של אבשלום בקרב
מותו של אבשלום בקרב

אחיתופל הגילוני היה יועצו של דוד המלך. בעת מרד אבשלום חבר אחיתופל לאבשלום. בעורמתו יעץ אחיתופל לאבשלום שתי עצות מרכזיות: לבוא על פילגשיו של המלך לעיני העם, עצה אותה קיים אבשלום, ולתקוף את מחנה דוד כשזה מוכה ועייף. לו מילא אבשלום אחר העצה האחרונה ניתן לשער שהמרד היה מצליח. אולם, יועץ אחר של אבשלום, חושי הארכי, סיכל את העצה, והעלה עצה אחרת אשר מנעה את המתקפה. חושי היה למעשה סוכן כפול הנאמן לדוד, ובזכות עורמתו איחר אבשלום לתקוף, ואיפשר למחנה דוד להתארגן ולדכא את המרד. בעברית המודרנית הביטוי "עצת אחיתופל" מסמל עצה גרועה, אך למעשה עצתו של אחיתופל לאבשלום הייתה טובה, עובדה המודגשת בתנ"ך במפורש.

עריכה | תבנית | שיחה
29
איור ילדים רוקדים Illustration by Jessie Willcox Smith in The Little Mother Goose (1912) of children playing "Ring-a-round-a roses"
איור ילדים רוקדים Illustration by Jessie Willcox Smith in The Little Mother Goose (1912) of children playing "Ring-a-round-a roses"

תפישה שגויה רווחת, מפרשת את המילה "עוּגָה", בשיר הילדים עוגה עוגה, במשמעות של עוגה למאכל (קינוח). בן ציון פישלר בספרו "לשוננו לעם" מציג שער של ספר ילדים, שבו הכותרת היא "עוגה עוגה" והילדים רוקדים סביב עוגת מאכל. אולם בשיר זה, משמעות מילה זו היא הציווי "רקוד במעגל". אם כי באופן עקרוני, התפישה השגויה הזו, לא כל כך שגויה. יש קשר בין המילה "עיגול" לבין עוגת מאכל או דבר מאפה. על כך מעיד הפסוק "וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ..." (שמות יב לט).

עריכה | תבנית | שיחה
30
מנחם בגין
מנחם בגין

בשנת 1980, הכריז מנחם בגין על החלפת הלירה הישראלית בשקל. מהלך זה הוצג כמהפכני, אך למעשה הוא היה טכני לחלוטין. ראשית, המהלך היה ציות לחוק, שהכנסת השישית קיבלה כבר 11 שנים קודם לכן. שנית, המילה שקל, היא עברות של המילה לירה: בעת העתיקה, ה״שקל״ היה יחידת מידה למשקל, שערכה היה כ-11 גרם. מתכות (ומאוחר יותר, מטבעות) שמשקלן היה שקל, שבריו או כפולותיו, שימשו כאמצעי תשלום. באותו אופן, ה״לירה״ היא קיצור של המילה הלטינית ״ליברה״ (באנגלית: פאונד), שהיא יחידת מידה למשקל, שערכה כחצי קילוגרם. יתרה מזאת, הביטוי הלועזי ״לירה שטרלינג״, הוא כמעט תרגומו של הביטוי העברי – ״שקל כסף״, משום שסטרלינג הוא סגסוגת של כסף המהווה 92.5% מתכולתה.

עריכה | תבנית | שיחה
31
פרה אדומה תמימה
פרה אדומה תמימה

מושית השבע מכונה בלשון הדיבור "פרת משה רבנו". כינוי זה הוא תרגום שאילה מן היידיש שבהּ מין זה של החיפושיות נקרא "משה רבנוס קיעלע", "משה רבנוס בהמהלע" או "משה רבנוס פֿערדעלע" (בתרגום לעברית, "עגלת משה רבנו", "בהמת משה רבנו" או "סוסון משה רבנו", בהתאמה). היידיש עצמה, שאלה את שם החיפושית מלשונות עמי אירופה, שהיו שכנותיה הקרובות. בשפות אלו נקראה החיפושית על שמה של חיה כלשהי, לעיתים פרה, תוך שיוכה לקדוש או אפילו לאל. בגרמנית היא נקראה "חיפושית מרים (Marienkäfer), בצרפתית – "חיית אלוהים הטוב" (bête a bon dieu), בספרדית – "פרת אנטוניוס הקדוש" (vaca de san anton) וברומנית – "שורו של אלוהים" (boul lui dumnezeu). במעבר ליידיש "גוייר" הקדוש הנוצרי ונהיה למשה רבנו. הפרה נשארה, כנראה משיקולי כשרות.

עריכה | תבנית | שיחה
32 בניין הפעיל בעברית, מורה פעמים רבות על גרימה של פועל כלשהו בבניין קל. הבדרן הצחיק את הקהל, כלומר גרם לקהל לצחוק; הנהג החנה את רכבו, כלומר גרם לרכבו לחנות; הברז הזרים מים, כלומר גרם למים לזרום. כך גם התפרשה המילה "להגיע" בעברית המקראית: להגיע, פירושו לגרום לדבר מה לנגוע. כך הפסוק בשמות, "...וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף" (י"ב, כ"ב), מורה לגרום לדם שבכלי לנגוע במשקוף ובשתי המזוזות, כלומר למרוח אותו על המשקוף ועל שתי המזוזות. לא לחינם אומר משורר תהילים, "הוֹשִׁיעֵנִי... כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (ס"ט, ב') ולא "כי הגיעו מים עד נפש", מפני שהמים לא גרמו לדבר לנגוע בנפש. גם ה"נפש" שבפסוק אינה בהכרח מילה נרדפת לנשמה. בעברית המקראית, "נפש" משמשת פעמים רבות דווקא כמילה נרדפת ל"צוואר", ל"גרון", ל"פה" או לשאר איברי העיכול או הנשימה. לדוגמה, בקשתו של משורר תהילים, "אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי" (כ"ז, י"ב), מתפרשת כבקשתו שלא להינתן בפיהם של צריו המבקשים "לֶאֱכֹל את בשרו" (כ"ז, ב'). הפסוק "כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ", אומר אפוא כי המים הגיעו כבר עד לגרונו של המשורר. עריכה | תבנית | שיחה
33
פשקוויל על קיר בשכונת מאה שערים
פשקוויל על קיר בשכונת מאה שערים

שכונת מאה שערים אינה נקראת כך בשל מספר שעריה (יש לה רק ששה שערים), אלא זהו ביטוי לשפע, שכן משמעות "שער" כאן היא "ערך" (כמו "שער הדולר"). השכונה נוסדה בשנת ה'תרל"ד 1874, בשבוע שבו קראו את פרשת תולדות. בפרשה זו מסופר על יצחק אבינו שזרע תבואה, ונתברך וקצר פי מאה ממה שזרע: ""וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'" (בראשית פרק כ"ו, יב)

עריכה | תבנית | שיחה
34
שלט רחוב תלת לשוני בירושלים, מימי המנדט הבריטי.
שלט רחוב תלת לשוני בירושלים, מימי המנדט הבריטי.

כתב המנדט על פלשׂתינה (ארץ ישראל), שהעניק חבר הלאומים לבריטניה, קבע כי "אנגלית, ערבית ועברית יהיו שפותיה הרשמיות של פלשׂתינה. כל ביטוי או כיתוב בערבית על גבי בולים או כסף בפלשׂתינה יחזור בעברית, וכל ביטוי או כיתוב בעברית יחזור בערבית." כמו כן, דבר המלך במועצה על ארץ ישראל משנת 1922, ששימש מעין חוקה למנדט הבריטי, קבע כי "כל הפקודות, המודעות ... והטפסים הרשמיים של הממשלה ו...של רשויות מקומיות ועיריות ... יפורסמו באנגלית ובערבית ובעברית. ... אפשר להשתמש בשלש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט...". זו הייתה הפעם הראשונה בעידן המודרני, שבה נקבע מעמד רשמי לשפה העברית בישות מדינית כלשהי. מעבר לזאת, מכיוון שהמנדט נוסד על-בסיס הצהרת בלפור והחלטת ועידת סן רמו, מתוך מטרה מוצהרת להביא להקמת "בית לאומי" לעם היהודי בארץ ישראל, הייתה זו הכרה בשפה העברית כשפתו הלאומית של העם היהודי; דבר שהיה באותה תקופה שנוי במחלוקת בין ארגונים פוליטיים יהודיים, גם בארץ ישראל עצמה, כפי שהשתקף במלחמת השפות.

עריכה | תבנית | שיחה
35 דוברי עברית רבים סבורים, כי אותיות בג"ד כפ"ת מקבלות תמיד דגש קל, כשהן מופיעות בראש מילה. אולם הדבר לא לגמרי מדויק. ראשית, אותיות אלו מקבלות דגש קל, גם כשהן נמצאות אחרי שווא נח, באמצע מילה, כמו באמצע המילה "בַּקְבּוּק". שנית, הן אינן מקבלות דגש קל בתחילת מילה, אם המילה מחוברת במקף למילה שלפניה, והמילה שלפניה מסתיימת בתנועה, כמו בהצמדות המילים, אַחֲרֵי־כֵן או אַף־עַל־פִּי־כֵן. עריכה | תבנית | שיחה
36 המילה "מַטְאֲטֵא" היא מילה יחידאית בתנ"ך. היא מוזכרת בספר ישעיהו, פרק י"ד, פסוק כ"ג: ”וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד, וְאַגְמֵי-מָיִם; וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם ה' צְבָאוֹת”. בתלמוד הבבלי מסופר כי החכמים התקשו בהבנת מילה זו, ולבסוף הבינו אותה מתוך שיחתה של שפחתו של רבי. הם, עצמם, הכירו מטאטים. אך הם כינו את המטאטא במילה "מכבד". למילה "מטאטא", כמו גם לשורש ט.א.ט.א. אין הקבלה מוכרת בשום שפה אחרת, מלבד העברית. מקור המילה והשורש אינם ידועים. עריכה | תבנית | שיחה
37
קיבוץ בית אלפא במחצית השנייה של שנות השלושים במאה העשרים
קיבוץ בית אלפא במחצית השנייה של שנות השלושים במאה העשרים

היישובים השיתופיים שהוקמו בארץ ישראל בראשית המאה ה-20 נקראו בתחילה קבוצות, אולם משנות העשרים של המאה הוחל לכנות את חלקם בשם קיבוץ. הסופר יהודה יערי, מאנשי העלייה השלישית, סיפר כי הרעיון עלה לאחר שפגש בירושלים חסיד ברסלב שתיאר את הקיבוץ הקדוש באומן - התכנסות חסידי ברסלב בימי ראש השנה. מוקי צור, היסטוריון של תנועת העבודה, טוען שהיו עוררים על גרסה זו, וכי השם עלה כנראה באופן סימולטני בכמה מקומות. אולם גם הוא אינו פוסל את האפשרות שהכינוי שאול ממושגי תנועת החסידות, וכי אנשי ההתיישבות העובדת, שאימצו את ערכי המהפכה הציונית-סוציאליסטית, כולל המרד נגד הדת היהודית, לקחו ביטוי מעולם המושגים הדתי ויצקו לתוכו משמעות חדשה.

עריכה | תבנית | שיחה
38
יצחק בן צבי
יצחק בן צבי

ישנן מספר שיטות לעִבְרוּת שם, אך הנפוצות שבהן הן תרגום מילולי של השם הלועזי ובחירת שם הדומה במצלול לשם הלועזי. שיטת העברות נתונה לבחירתו של בעל השם, וכך יוצא לעיתים ששם זהה מעוברת לכמה שמות שונים, אפילו בקרב בני אותה משפחה. לדוגמה, יצחק שימשלביץ עברת את שמו ליצחק בן-צבי, והיה לימים לנשיאה השני של מדינת ישראל. לעומתו, אביו עברת את שמו לצבי שמשי ואחיו לאהרן ראובני.

עריכה | תבנית | שיחה
39
תמונת תקריב צבעונית של יגאל בשן שר למיקרופון.
יגאל בשן.

אחת המילים ששינו את משמעותן מהעברית המקראית לעברית בת זמננו היא המילה "נפש". במקרא, פירושה היה "צוואר". אך כיום איננו תופשים את מחלות הנפש כעניינו של רופא האף, האוזן והגרון. למרות שינוי משמעות זה, משמעותו של הביטוי "בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (תהלים, ס"ט, ב') לא השתנתה באופן מהותי; מפלס המים עלה ומסכן את החיים. גם הביטוי התלמודי "ציפור הנפש", לא שינה את משמעותו – דבר מה רגיש ויקר מאוד לאדם. אלא שמשהו בו הפך משונה קמעה, כי בניגוד לפזמון של יגאל בשן, לאנשים אין ציפורים בלב. גם הכתיב של הביטוי השתנה. "צפר נפשו", המופיע בתלמוד הבבלי, הוא כינוי לקנה הנשימה או לגרגרת.

עריכה | תבנית | שיחה
40
px120
px120

בניגוד למה שאפשר להבין משמה של העיר באר שבע, לדעת הסופר המקראי היא אינה קרויה על שם דבר מה, שקשור למספר 7. זאת למרות שכתובות הדואר האלקטרוני של עובדי עיריית באר שבע מסתיימות ב-@br7.org.il, ולמרות שלוגו מיתוג העיר (ראו בתמונה) מכיל את הספרה 7. בספר בראשית, פרק כ"א, מסופר כי אברהם הוכיח את אבימלך מלך גרר על הבאר, שנגזלה ממנו, והשניים כרתו במקום ברית בשבועה, שעל שמה נקרא הבאר "באר שבע". ההיסטוריונים מציינים עוד פירוש אפשרי לשם העיר, שאינו קשור למספרים - הרבה יישובים בארץ קרויים על שם אל כנעניים, ושם אחד האלים האלו, בשפה החורית היה "שוע".

עריכה | תבנית | שיחה
41
פלמחניקים בהופעת הצ'יזבטרון. על הבמה אקורדיוניסט.
פלמחניקים בהופעת הצ'יזבטרון.

אחד מכינויי המחלקה הערבית של הפלמ"ח היה "מסתערבים", ובניגוד לתפישה השגויה המקובלת, הכינוי אינו הלחם המילים "מסתערים" ו"ערבים". מחלקה זו כלל לא עסקה בהסתערויות, אלא בריגול. ״מִסתערובּין״, בערבית, משמעותו "מתחזים לערבים" – השורש הוא ע.ר.ב והבניין דומה לבניין השתפעל (إِسْتَفْعَلَ). מחלקה אחרת של הפלמ"ח, ששמה שאול מערבית הייתה הצ'יזבטרון. "כזב/שקר" בערבית זה כַּאדִ'בּ (كاذب), ובריבוי – כִּדְ'בַּאת (كِذْبَات). תת-קבוצה קטנה מערביי ישראל מבטאת בערבית מדוברת, את האות כ"ף, בתחילת מילים, כמו צ', ומכאן "צ'יזבת" או "צ'יזבט".

עריכה | תבנית | שיחה
42
סמליל הרדיו הבינלאומי של סין
סמליל הרדיו הבינלאומי של סין

איציק הסיני, השדרן העברי של הרדיו הבינלאומי של סין, מעיד כי עבורו, הקושי הגדול ברכישת השפה העברית בת זמננו היה הגיית צליל האות רי"ש ה"גרוני". דהיינו, העיצור ענבלי, חוכך, קולי או העיצור ענבלי, רוטט, שרוב הישראלים הוגים כיום כצליל האות רי"ש, בדומה להגיית צליל האות המקבילה בגרמנית ויידיש. אולם בהגייה הספרדית והתימנית של העברית נהוג עיצור מכתשי, מקיש, כמו בספרדית, בערבית ובמודל השפה הפרוטו-שמית. מלבד מיעוט הישראלים, שהוגים את העברית בת זמננו בהגיה עם סממנים ספרדיים ותימניים, יש עוד קבוצה של ישראלים, שמבטאת את הרי"ש כמו בהגיות אלו – חלק מהזמרים ומשדרני הרדיו.

עריכה | תבנית | שיחה
43
צילום תקריב שחור-לבן מטושטש של יונתן רטוש בגיל האמידה, כשהוא מעשן.
יונתן רטוש

יונתן רָטוֹשׁ (שמו הספרותי של אוריאל שלח) מוכר בעיקר כמשורר, מתרגם, ופעיל מרכזי בתנועת הכנענים, היה גם בלשן ומתחדש עברי פורה, שהגה מילים כמו: ממטר, הסלמה, טווח, ממסד, סוגה, חלופה, חתיך ויוכלה. בשנת 2008 יצא לאור מילון בשם "מילים מתבקשות", ובו כ-4,000 מילים מתחדישיו של רטוש. המילון יצא לאור על ידי פרופ' מיכל אפרת, ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה, בת זוגו של פרופ' עוזי אורנן, אחיו של רטוש.

עריכה | תבנית | שיחה
44
אפרים שמיר
אפרים שמיר

בשנת 1983 הוציא אפרים שמיר את אלבומו הראשון כסולן, "רוקד לקול הבנות". שיר הנושא, שכתב עלי מוהר, היה אחד מלהיטיו הגדולים של שמיר. במקור נקרא שיר זה "רוקד לכל הבנות", והוא נפסל לשידור מפני ששמיר הגה את המילה ״כל״ עם כף דגושה במקום כף רפויה. לאחר שמפיצי השיר שינו את שמו ל"רוקד לקול הבנות", הוא הותר לשידור.

עריכה | תבנית | שיחה
45
לוין קיפניס ובנו
לוין קיפניס ובנו

הפועל המשנאי המתאר נגינה בחליל הוא, באופן מפתיע, "להכות". במסכת ביכורים פרק ג, משניות ג–ד מתוארת הבאת הביכורים לבית המקדש: "... והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים". בשירו הידוע של לוין קיפניס לחג השבועות, "סלינו על כתפינו", מתוארת הבאת הביכורים לירושלים. בגרסתו המקורית של השיר (1929) השתמש המשורר בפועל המשנאי "להכות" בהקשר לנגינה בחליל: "הך, הך, הך בתוף, והך בחליל". אולם קיפניס, אשר נהג לשנות את שיריו בהתאם לרוח התקופה, החליף את הפועל "הך" כך שהתקבלה הגרסה המוכרת יותר כיום: "הך הך הך בתוף, חלל בחליל". מאז שנת 1935 נדפס השיר בגרסתו החדשה.

עריכה | תבנית | שיחה
46
משפחת הילפרין, מימין לשמאל. יושבים: האם פנינה הלפרין, האח עוזי אורנן, והאב יחיאל הלפרין. עומדים: דבורה אשת יונתן, יונתן רטוש, האחות מירי דור. רוב המצולמים עסקו בבלשנות עברית.
משפחת הילפרין, מימין לשמאל. יושבים: האם פנינה הלפרין, האח עוזי אורנן, והאב יחיאל הלפרין. עומדים: דבורה אשת יונתן, יונתן רטוש, האחות מירי דור. רוב המצולמים עסקו בבלשנות עברית.

המשורר והבלשן, יונתן רטוש, כתב בשירו המפורסם, "על חטא" ”את תצעני לַכֹּל, לְכָל עובר ושב”. הוא לא שגה, כשהוא ניקד את המילה "לכל", פעם בחולם ופעם בקמץ קטן. "כָּל" היא צורת הסמיכות של "כֹּל". וכשכותבים בלי ניקוד, "כל" היא צורת הסמיכות של "כול". יש לכתוב "כָּל אחד יודע" (כשמילת ההכללה בסמיכות) או "ידוע לכֹּל" (כשמילת ההכללה לא בסמיכות). ובלי ניקוד: "כל אחד יודע – ידוע לכול".

עריכה | תבנית | שיחה
47
מנת פיתה פלאפל
פיתה פלאפל

בספר ערבים רוקדים, מספרת דמות הגיבור, כי במפגש הראשון שלה עם יהודים, היא לא הבינה מדוע הם מתעקשים לקרוא ללחםערבית: ח'בז), בשם "פיתה". מקור המילה "פיתה" אינו ודאי. ייתכן שהוא במילה היוונית ל"עוגה", שתגלגלה לשפות הבלקן, והגיעה לעברית דרך הלדינו. לעומת זאת, על פי מילון אבן-שושן, סביר שהמקור הוא במילה הארמית "פיתא", המקבילה למילה העברית 'פת'. הציונים ממזרח אירופה, לא יכלו להשתמש במילה "לחם", לתיאור הלחם השטוח של ההמזרח התיכון, מפני שמילה זו כבר שימשה אותם עבור לחם בסגנון מזרח-אירופאי. לכן הם בחרו במילה הארמית.

עריכה | תבנית | שיחה
48 בעברית, השיוך של שם עצם למין דקדוקי עשוי להיות שרירותי, או עשוי להתבסס על תכונה סמנטית של שם העצם, כגון מינו הביולוגי. הוא עשוי גם להתבטא בצורתה המורפולוגית של המלה – סיומת -ה לעצם, שהופכת לסיומת -ת בסמיכות. באותו אופן בערבית, הסיומת היא האות תא מרבוטה - ﺓ, שבסמיכות נקראת כמו –ת, ובלא סמיכות כמו –ה.

כמו כן גם שיוך שמות העצם למין הדקדוקי בעברית הוא במתאם טוב עם השיוך בערבית. דהיינו, מילים דומות צליל, בשתי שפות אלו, המתארות שמות עצם דומים, יהיו על פי רוב באותו מין דקדוקי. הדמיון הוא גם ברשימת היוצאים מן הכלל של שתי השפות. לדוגמה, נקבת החמור, שנקראת בעברית, אתון, נקראת, נקראת בערבית ספרותית (להבדיל מהערבית המדוברת) בשם דומה ל"אתון" (أتان - אַתַאן). דוגמה אחרת: המילה "בוהן" או "יד", שאינן נגמרות ב-ה הן נקבה בשתי השפות. לעומת זאת, בין הצרפתית לאיטלקית, שהן גם כן שפות דומות, לא מתקיים קשר כזה בין המין הדקדוקי של שמות העצם.

עריכה | תבנית | שיחה
49
פורטרט מצולם בצבע של יורם טהרלב בזקנתו.
יורם טהרלב.

מושג המוות, בשפה העברית, כמו בשפות אחרות, זכה למגוון רחב של ביטויים העוסקים בו. המושג "נפטר", המשמש מילה נרדפת ל"מת", הוא קיצור הביטוי "נפטר מן העולם", המופיע בתלמוד הבבלי. למשל, מסכת כתובות, דף ק"ד, עמוד א': "דאמר רבי חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, אומרים מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, צדיק פלוני בא", ומסכת יומא, דף ל"ח, עמוד ב': "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו". יש המפרשים את הביטוי כפטירתו של האדם מעול מצוות, ולפיכך משתמשים בו לגבי יהודים בלבד, אף על פי שאין לכך ראיה מן המקורות. האמן והסאטיריקן, יורם טהרלב, טען, שביטוי זה הוא מילה מכובסת, שעוזרת להתכחש לאסון – "אז לא יקיים מצוות. לא נורא."

עריכה | תבנית | שיחה
50
סמליל ישראל באירוויזיון
סמליל ישראל באירוויזיון

תחרות הזמר של האירוויזיון היא תחרות שירים שנתית, שמארגן איגוד השידור האירופי, מאז 1956. עד 2021 התחרו באירוויזיון חמישים ושתיים מדינות. יש מדינות שהופיעו בתחרות כמעט בכל אחת מהשנים האלו. אחרות התחרו פחות פעמים. בחלק נכבד מהשנים, המדינות הורשו לשלוח לתחרות רק שירים בשפה, שהיא שפה רשמית בהן. עד שנת 2021, בכ-50% מהשירים, שזכו בתחרות לפחות חלק מהמילים היו בשפה האנגלית, וכ-20% מהם לפחות חלק מהמילים היו בצרפתית. השפה השלישית הכי נפוצה בין השירים הזוכים היא עברית. בארבעה מהשירים הזוכים, שהם כ-5.5% מהשירים הזוכים, לפחות חלק מהמילים היו בעברית.

עריכה | תבנית | שיחה
51
דז'יגאן ושומאכר בהצגה
דז'יגאן ושומאכר בהצגה

בעקבות המערכה, שניהלה מדינת ישראל הצעירה להשלטת השפה העברית במדינה, חוקקה תקנה, בשנת 1949, לפיה הופעות של להקות מקומיות ביידיש אסורות. לכן, כאשר צמד הקומיקאים הידיים, דז'יגאן ושומאכר עלה ארצה, בפועל, הוא לא ביקש אזרחות ישראלית, לא נחשב למקומי, והופיעו בשפתו. אולם הפרצה נסגרה, והמועצה לביקורת סרטים ומחזות קבעה, שאמנים אורחים יכולים להופיע בישראל שישה שבועות בלבד. עקב כך יצאו השניים לסיבוב הופעות ממושך בחוץ לארץ. בתחילת 1955, הם הגיעו לפשרה עם הרשויות, שאפשרה את המשך ההופעות, בתנאי שישלבו בהם קטעים בעברית, שאורכם יהיה שליש ממשך כל הופעה. קטעים אלה היו בעיקר שירים מפי זמרות.

עריכה | תבנית | שיחה
52
שלט בשוודית המפרט את השמות השונים שניתנו לדמות ברחבי העולם. גילגי בעברית, שישי מלמטה
שלט בשוודית המפרט את השמות השונים שניתנו לדמות ברחבי העולם. גילגי בעברית, שישי מלמטה

בילבי גרב-ברך, בילבי בת-גרב או גילגי גרב-גור היא גיבורת סדרת ספרי הילדים מאת אסטריד לינדגרן. הספר הראשון בסדרה, שיצא לאור בשנת 1945, הפך לרב-מכר ברחבי העולם, תורגם לשפות רבות, ועובד ל סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ומחזות רבים.

במקור השוודי, נקראת בילבי "פיפי ארך גרב" (Pippi Långstrump) – שמה המלא הוא "Pippilotta Viktualia Rullgardina Krusmynta Efraimsdotter Långstrump", הכולל מספר משחקי מילים כגון "קרוסמינטה" שהוא מנטה. שם כזה מהווה אתגר תרגומי. אלא שגם קיצור השם מהווה אתגר כזה, ובחלק מהשפות, אפילו המילה הראשונה בשם מהווה אתגר כזה.

במילת השם הראשונה, בשפת המקור, יש P כפול. דהיינו האות פ"א עם דגש חזק. אלא שבעברית, לא יכול להיות דגש חזק באות זאת, ובלעדיו, המילה הופכת למילת סלנג נרדפת לשתן. לכן בתרגום הראשון לעברית, כונתה הילדה "גילגי". אך כאשר דובב הסרט הראשון לעברית, היה צורך בשם, הנהגה עם תנועת שפתיים דומות למקור. לכן, במהדורות הספר שיצאו משנות ה-70 ואילך, עבר השם העברי שינוי נוסף, ל"בילבי".

עריכה | תבנית | שיחה
53
מטבע בשם "סלע"
מטבע בשם "סלע"

פעמים רבות מופיע הביטוי "כל מילה בַּסלע" כתגובית של מאן דהו, על מאמר דעה שנראה לו חשוב, צודק או נוקב. משמעות הביטוי בהקשר זה היא, כל מילותיו של הדובר כאילו חקוקות בַּסלע, ולא ניתן לערער עליהן או על חשיבותן (בדומה לביטוי הוא בביטוי האנגלי "carved in stone"). אלא שלמעשה, מקורו של הביטוי העברי הוא בביטוי הארמי התלמודי "מִלה בְּסלע מַשתוֹקא בִּתרֵין", שפירושו, אפילו אם הדיבור הוא יקר, ואף שווה למטבע בשם "סלע" (בתמונה), השתיקה שווה כפליים.

עריכה | תבנית | שיחה
54
זוג תרנגולי Old English Game
זוג תרנגולי Old English Game

התרנגול בתנ"ך אינו מוזכר בשמו, אם כי ניתן לשער כי השם "שכוי" המוזכר בספר איוב: "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" מזוהה עם התרנגול, כך על פי רוב הפרשנים והחוקרים. גם "זרזיר המתניים", המוזכר בספר משלי, מזוהה לפי התרגומים השונים עם התרנגול. השם העברי "תרנגול" בא מהשפה השומרית, דרך האכדית בצורה תר־לוגל, ופירושו הוא "עוף המלך". כאשר עברה המילה לעברית התחלפה ל' ב־נ' והמילה הפכה ל"תרנגול".

עריכה | תבנית | שיחה
55
שרקנים
שרקנים

בעל החיים שנקרא באנגלית "חזיר גינאה" (Guinea pig), בצרפתית "חזיר הודו" (Cochon d'Inde) ובעברית נקרא בעבר "חזיר ים", אינו חזיר, ומקורו אינו בגינאה, אינו בהודו ובטח שאינו בים. מקורו של יונק זה הוא באזור פרו והוא מסדרת המכרסמים (ולא מסדרת מכפילי הפרסה כמו החזיר). כיום מכונה בעל חיים זה בעברית שַרקָן (בשל הקולות שהוא משמיע) ‎או קַבְיָה (בדומה לשמו המדעי, Cavia porcellus). הקביה הובאה לאירופה על ידי הספרדים עם כיבוש אזור פרו (אז באימפריית האינקה) בשנת 1532. אחד השימושים בה היה גידולה על ספינות, לשם אספקת בשר טרי למלחים במקום בשר חזיר. על כן בגרמנית נקראת הקביה "חזירון-ים מבוית" (Hausmeerschweinchen), ומכאן מקור שמה הקודם בעברית.

עריכה | תבנית | שיחה
56
פרידריך שילר
פרידריך שילר

את האמרהכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת" טבע המחזאי פרידריך שילר בדרמה "קשר פיאֶסקו בגנואה", שפורסמה בשנת 1783. בתרגום לעברית שנעשה בתקופת הנאורות הופיעה האמרה בצורה "הכושי כילה מלאכתו לעשות, הכושי יוכל להלוך ולשום לדרך פעמיו".

עריכה | תבנית | שיחה
57
תצלום תקריב אפור של מיכאל בן חנן
מיכאל בן חנן

מיכאל בן-חנן, שהיה מראשי ארגון "ההגנה" בירושלים, מחנך ושדרן רדיו ישראלי, שבשנים 1945 עד 1970 העיר את מאזיני הרדיו בארץ ישראל בתוכנית התעמלות בוקר ששודרה בתחנת הרדיו "קול ירושלים" ולאחר מכן ב"קול ישראל", נולד בגרמניה בשם מיכאל זמל. הוא למד באוניברסיטת פרנקפורט פיזיקה, מתמטיקה וחינוך גופני, בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, והחליף את שם משפחתו המקורי מ'זמל' לבן חנן (על שם אביו), כיוון שסבר בטעות ששם משפחתו הוא שם לועזי, כשלמעשה מדובר בראשי תיבות של "זרע משבט לוי". בהמשך דרכו הוא סייע לאברהם אבן-שושן במונחי הספורט במילונו, "המילון החדש". כתב ותרגם מספר ספרים בתחומי הספורט.

עריכה | תבנית | שיחה
58 במדינת ישראל נפוץ מאוד המיתוג הזר בעולם הפרסום. בשנים האחרונות המיתוג הזר הפך לנורמה, במיוחד בשדה התקשורת. המדובר לא רק בשימוש בשמות לועזיים, שהיה נפוץ גם בעבר, כי אם באמריקניזציה בולטת, עד כדי מחיקת כל זכר לישראליות של המוצר. דוגמאות בולטות בתחום האינטרנט הן:
  • חברת "אינטרנט זהב" מיתגה עצמה ב-2004 כ"smile". מאוחר יותר, כשהתאחדה עם חברת "קווי זהב", הפך סמייל לשם החברה המאוחדת.
  • לשלושת העיתונים הגדולים בישראל שמות עבריים שנקבעו עם היווסדם, לפני עשרות שנים. לאתרי האינטרנט שלהם, שהוקמו בתחילת המאה ה-21, שמות בעלי נטייה אמריקנית ברורה: ynet, nrg, ו-TheMarker. הגדיל לעשות "הארץ", שבעקבות אתר האינטרנט שלו שינה גם את שמו של מוסף הכלכלה ל-TheMarker.
עריכה | תבנית | שיחה
59
טלפון סלולרי שמציג מפה של אזור, לרוב יהיה מצורף למפה זיהוי של מיקום המשתמש באמצעות GPS
טלפון סלולרי שמציג מפה של אזור, לרוב יהיה מצורף למפה זיהוי של מיקום המשתמש באמצעות GPS

המונח "טלפון סלולרי" לא קשור לעובדה, שלטלפונים ניידים יש סוללות חשמליות. המושג נגזר מהמילה האנגלית "cell", שפירושה "תא", והוא מתייחס לפריסה של התחנות הסלולריות במישור, במסגרתה לכל תחנה סלולרית מוקצה מעין אזור (תא שטח), שהיא עומדת במרכזו, ושאת אותות הרדיו המשודרים מתוכו היא מגבירה ומנתבת. זאת היות שלטלפון הנייד אין יכולת לשדר אותות חזקים במיוחד, ולכן טווח השידור שלו מוגבל.

עריכה | תבנית | שיחה
60

הקישלה הוא ארמון קיץ עתיק ששימש את הצבא העות'מאני למגורי חיילים, לפני שהפך לבית מעצר. משמעות השם בטורקית היא "קסרקטין", וצורת הגייתו היא קישְלָה (במלרע). ותיקי ירושלים טוענים כי במהלך הפרות סדר והפגנות היו החיילים צועקים אל הקהל המתגודד: "קישְלָה! קישְלָה!", כאומרים: "התפזרו מיד, לפני שניקח אתכם לבית המעצר". ייתכן שמזה נולדה "מילת הגירוש הירושלמית" - קישטה.

עריכה | תבנית | שיחה
61
פנס מודרני
פנס מודרני

המילה העברית פנס היא גלגול, דרך לשון חז"ל, של המילה היוונית ϕανός ‏ (PHANOS בלטינית). הגלגול בטורקית של המילה, "פנר", הוא שמו של הפנס הגדול של איסטנבול, ועל שמו נקראה גם השכונה היוונית פנר הסמוכה למגדלור. תושבי השכונה היוונים היו משכילים ועשירים ונהגו לקנות מהשער הנשגב את השלטון על מדינות אירופאיות הכפופות לאימפריה העות'מאנית. שליטים אלה נקראו פנרים או פנריוטים. גם מועדון הספורט של השכונה, פנרבחצ'ה, כולל בשמו את ה"פנר".

עריכה | תבנית | שיחה
62

אֶרֶץ הַצְּבִי הוא אחד מכינוייה של ארץ ישראל. מקור הביטוי בספר דניאל, שם הוא מופיע פעמיים. המילה "צבי" בהקשר זה היא מן השורש השמי צ-ב-ה, המקביל במקרא לשורש ר-צ-ה, ומציינת יופי, פאר וחמדה. משמעו של הביטוי "ארץ הצבי" הוא אם כן: "הארץ הרצויה". למרות שהצבי נמנה עם החי של ארץ ישראל, ייחוסו לביטוי הידוע "ארץ הצבי" הוא רק בפרשנות דרש מאוחרת.

עריכה | תבנית | שיחה
63
רחוב הרצל, הרחוב הראשון בתל אביב

עובדה ידועה היא שהעיר תל אביב נקראה בשם שהעניק נחום סוקולוב לספרו של בנימין זאב הרצל, אַלְטְנוֹיְלַנְד (ארץ ישנה-חדשה), אותו תרגם לעברית. תל היינו יישוב שנחרב ואילו האביב מבטא התחדשות וצמיחה. אולם, מקור הביטוי הוא בספר יחזקאל, פרק ג', פסוק ט"ו: ”וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר”. לפי המקובל במחקר, "תל אביב" כשמו של מקום יישוב גולים יהודים בבבל, הוא שיבוש, או מדרש שם, של המונח האכדי "til abubi" - תל (שנותר לאחר) מבול. ביטוי זה, ששימש כבר בחוקי חמורבי ככינוי למקום הרוס ושומם, מצטרף אל יישובי גולים המוכרים בשמות המבטאים הרס, כ"תל מלח" ו"תל חרשא" (ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ס"א). מסתבר שהבבלים יישבו גולים בחבל ניפור, שחרב במלחמות בין בבל לאשור, על מנת ליישבו. לפיכך, שמה העברי של "העיר העברית הראשונה" שהוקמה על ידי עולים חדשים, מבוסס על שמו האכדי של מקום יישובם בבבל של יהודים שהוגלו מממלכת יהודה עם חורבנה, כ-2,500 שנים מוקדם יותר. אך בעוד שהשם האכדי מבטא את הרס המקום בעבר, השם העברי מבטא את השאיפה לצמיחה עתידית.

עריכה | תבנית | שיחה
64 חידתו המפורסמת של שמשון: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (שופטים, י"ד, י"ד) זכתה להתייחסות נרחבת במחקר המקראי. בהקשרה המקראי, פתרון החידה הוא אריה המוציא מתוכו דבש; אך החוקרים, בייחוד המוקדמים שביניהם, נטו להניח שלחידה היה בעבר קיום עצמאי מחוץ להקשר שבו היא נתונה, והם הציעו לה פתרונות מגוונים. פתרון מקורי הציע הפילולוג הנס באואר. הוא שיער שבעברית הקדומה התקיימה המילה "אֲרִי" במשמעות "דבש", לצד המשמעות ההומונימית הרגילה של "אריה"; המילה המשוערת נגזרה מהשורש אר"ה, המתייחס ללקיטה ואיסוף של פירות, מיצי פירות ועוד, כמו בשיר השירים, ה', א': ”אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי”. יש שמצאו למילה "ארי" במשמעות "דבש" מקבילות בערבית ובאוגריתית. לפי השערה זו, חידת שמשון הייתה חידת כפל לשון: הפותר נדרש למצוא מילה דו-משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף) עז ומובנה האחר הוא מאכל מתוק. הפתרון הוא המילה "ארי", במשמעות "אריה" ו"דבש" בהתאמה. חוקרים מציינים מקום נוסף במקרא שבו ייתכן משחק מילים הרומז למילה "ארי" במשמעות "דבש": בשמואל א יד, כז, יהונתן, שנחלש בקרב, טובל את מטהו בדבש וטועם ממנו - "וַתָּאֹרְנָה (קרי) עֵינָיו". לדעת החוקרים, המילה "וַתָּאֹרְנָה" רומזת למילה "ארי". עריכה | תבנית | שיחה
65
צילום אוויר של גלגל ארגמן ליד מושב ארגמן
צילום אוויר של גלגל ארגמן ליד מושב ארגמן

בסקר הר מנשה, גילו הארכאולוג אדם זרטל ושותפיו מספר מתחמי אבן עתיקים. זרטל טוען כי מתחמים אלה שימשו כאתרי פולחן ואירועים לשבטי ישראל, בטרם ריכוז כל הסמכויות הדתיות והלאומיות בירושלים בימי דוד ושלמה. זאת להבדיל מאתרי פולחן כנעניים־פגניים, שנבנו אחרת, ומוקמו אחרת מבחינה טופוגרפית. זרטל טוען כי המתחמים שגילה הם אותם הגִּלְגָּלִים, המוזכרים פעמים רבות בתנ"ך - גלגל מלשון גל אבנים ולא מהמילה מעגל. לדבריו, בשלושת האירועים המרכזיים לעם ישראל, פסח, שבועות וסוכות, היו מתאספים נציגי השבטים באותם גלגלים, וזבחים לאלוהים. כל אחד מהאתרים האלו נבנה בצורת כף רגל, מכאן דבק המונח "רגל" לכל אחד מחגים אלו. מכאן גם, לדבריו, מקור הביטוי עלייה לרגל.

עריכה | תבנית | שיחה
66
פורטרט מצולם בצבע של ניסים קיוויתי בזקנתו.
ניסים קיוויתי

עם שחרורו מצה"ל, בתחילת שנות ה-50, החל ניסים קיוויתי, לימים מבולטי שדרני הספורט של ישראל, ללמוד הנדסה בלונדון. זאת בלא שהפסיק את עיסוקו המצטיין באתלטיקה. במכביה השלישית הוא השתתף במדי בריטניה, וזכה בשלוש מדליות. למחיתו הוא עבד כשדרן עברי ב-BBC, ותרגם לעברית את הספר "יסודות הכדורגל", מאת וולטר וינטרבוטום, מאמן נבחרת אנגליה. בשפה העברית חסרו אז מונחי כדורגל רבים, ולכן קיוויתי תחדש (המציא) אותם בעצמו, וכלל בספר המתורגם מילון מונחים עבורם. חלק ממונחים אלו נקלטו בשפה, ומשמשים עד היום.

עריכה | תבנית | שיחה
67
שבתאי, כוכב הלכת השביעי
שבתאי, כוכב הלכת השביעי

על פי המודל הקוסמולוגי הקדום, נמנו שבעה "כוכבי לכת" ביקום. ככלל, נקראו כוכבים אלו על שם האלים שנתפסו כפטרוניהם, וסטורן, הכוכב השביעי שבהם, לא יצא מכלל זה, ונקרא על שם סטורן, אל החקלאות והקציר. כיוון שנמנו שבעה כוכבי לכת ושבעה ימים בשבוע, הוצמדו בחלק מלשונות אירופה, שמותיהם של הכוכבים (והאלים) לשמותיהם של הימים. כך נקרא היום הראשון בשבוע על שם השמש, הכוכב הראשון בין "כוכבי הלכת", והיום השני בשבוע על שם הירח, הכוכב השני בין "כוכבי הלכת". בתורו, נקרא גם היום השביעי בשבוע על שם הכוכב השביעי, והוא נקרא יומו של סטורן. גם בעברית ישנו קשר בין שמו של הכוכב שבתאי, הוא סטורן, לבין יום השבת, אלא שבעברית הקשר הוא הפוך. במקום שהכוכב יעניק את שמו לשם היום, היום מעניק את שמו לשם הכוכב: הכוכב השביעי, שבתאי, נקרא על שם היום השביעי, שבת. השבת עצמה נקראת על שם שביתת האל ממלאכתו.

עריכה | תבנית | שיחה
68
מאיר אריאל
מאיר אריאל

מאיר אריאל נטה לשלב בשיריו חידודי לשון, הומאז'ים, ציטוטים מהמקורות ופרפרזות. מגמה זו ניתן לראות גם בשמות שלושת אלבומיו הראשונים: שם אלבומו הראשון, "שירי חג ומועד ונופל", מכיל משחק מילים הנובע מהדו-משמעות שיש למילים "חג" ו"מועד". שם אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", ממשיך את המילה האחרונה משם אלבומו הראשון, ויוצר יחד עימה את הציטוט "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם", מתוך במדבר, כ"ד, ט"ז. שם אלבומו השלישי, "ירוקות", ממשיך מגמה זו. "ירוקות" הוא גם כינוי 'אריאלי' לנערות צעירות ויפות, המופיעות בשירי האלבום, וגם ממשיך את המילה האחרונה משם אלבומו השני, ליצירת הביטוי "עיניים ירוקות". בכך רימז אריאל, כי אלבומיו השני והשלישי, ממשיכים המשך סגנוני את אלבומו הראשון.

עריכה | תבנית | שיחה
69
יהושע הפרוע או יפתח המלוכלך, הלא הוא Der Struwwelpeter (פטר הפרוע)
יהושע הפרוע או יפתח המלוכלך, הלא הוא Der Struwwelpeter (פטר הפרוע)

בתקופת תחיית הלשון העברית מתרגמי ספרות עבריים רבים לא הסתפקו רק בתרגום תוכנן של יצירות. הם גם עברתו את שמות גיבוריהן. חלקם נתנו לדמויות שמות עבריים עם צליל דומה לזה שבשפת המקור. למשל, בתרגומו של יצחק סלקינסון למחזהו של שייקספיר רומיאו ויוליה, כל הדמויות זכו לשמות עבריים מקראיים, ושתי הדמויות הראשיות קיבלו ב"תרגום צלילי" את השמות רם ויעל. גם עליזה, הלא היא אליס, מהרפתקאות אליס בארץ הפלאות, קיבלה את שמה ב"תרגום צלילי". אחרים שמרו רק על חריזה שהייתה קיימת במקור בין שמותיהם של שתי דמויות. לדוגמה, הנזל וגרטל של האחים גרים, קיבלו את השמות עמי ותמי. שיטת העברות השלישית הייתה שמירה על משמעות השמות. כך לוטכן, גיבורת הספר "Das doppelte Lottchen", אורה הכפולה, קיבלה את שמה העברי, אורה (בגרמנית: לוט - אור, כן - מוספית הקטנה). עברות השמות לא נעצר בספרות, ובשנת 1936, עם המלכתו של המלך ג'ורג' השישי, כתבה עיריית תל אביב-יפו איגרת ברכה "אל כבוד הוד-מלכותם המלך ג'ורג' השישי והמלכה אלישבע", הלא היא אליזבת, המלכה האם

עריכה | תבנית | שיחה
70

מונח ה"צבר", כייצוג חיובי של הישראלי, הופיע לראשונה במאמר של אורי קיסרי: "אנחנו עלי-הצבר!", אשר הופיע בעיתון "דואר היום" מן ה-18 באפריל 1931. במאמר טען קיסרי על קיפוח ילידי הארץ לעומת המהגרים החדשים. הפופולריות של מונח זה בתרבות הישראלית התגלגלה גם לבקבוק ליקר סברה הישראלי, אשר עוצב בדמות האמפורה היוונית, ברוח תנועת "הכנענים".

עריכה | תבנית | שיחה
71 משמעותו המילולית של הביטוי ללא כחל ושרק (שמקורו בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות) היא "ללא איפור" (ומכאן בהשאלה: הדבר כמות שהוא, ללא ייפוי). כחל הוא איפור לעיניים, בדומה לאייליינר, והשרק הוא ככל הנראה סומק. שניהם קרויים בשם צבעים: הכחל הוא כחול כהה, ואילו שרק הוא צבע אדום של ענבים. שניהם גם קשורים ליין: השרק הוא צבע הענבים ואילו מהמילה כחל, דרך ערבית ושפות אירופיות, נוצרו המילים כוהל ואלכוהול. עריכה | תבנית | שיחה
72
חיים בוגר (בוגרשוב)
חיים בוגר (בוגרשוב)

רחוב בּוֹגְרָשוֹב בתל אביב נקרא על שמו של חיים בוגרשוב, ממקימי הגימנסיה העברית "הרצליה", עוד בחייו. בוגרשוב התנגד לכך ואמר שאינו יכול ללכת ברחוב ולראות שלטים עם שמו, אך ועדת השמות של עיריית תל אביב לא ויתרה. בתגובה, וכדי שלא להיות מזוהה עם הרחוב, עיברת בוגרשוב את שמו לבּוֹגֵר.

עריכה | תבנית | שיחה
73

הביטוי "אדם לאדם זאב" מתאר את אופיו השלילי והלא חברותי של בן האנוש, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם. למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות של זאבים בטבע נצפו דווקא סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין אליו משתייך גם הכלב.

עריכה | תבנית | שיחה
74
הדמות המופיעה בתמונה מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות
הדמות המופיעה בתמונה מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות

שמות החודשים בלוח העברי עברו מספר גלגולים. בלוח גזר, שהוא בין הממצאים הקדומים ביותר הכתובים בכתב העברי הקדום, מתוארים החודשים בהתאם לפעולות החקלאיות המתבצעות בהם. בתנ"ך ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון ואדר הוא החודש השנים עשר. באותה תקופה היו קיימים גם שמות נוספים, כמו "ירח האיתנים" "ירח בול" ו"חודש זיו". בגלות בבל אומצו שמות בבליים לחודשים אלו, והם השמות הנהוגים כיום. ארבעה מהשמות הבבלים הללו משמשים בטורקית כשמות חודשים בלוח הגרגוריאני: פברואר מכונה "שובאט", אפריל מכונה "ניסאן", יולי מכונה "טמוז" וספטמבר - "איליל".

עריכה | תבנית | שיחה
75
-
הוספה
76
-
הוספה
77
-
הוספה
78
-
הוספה
79
-
הוספה
80
-
הוספה
81
-
הוספה
82
-
הוספה
83
-
הוספה
84
-
הוספה
85
-
הוספה
86
-
הוספה
87
-
הוספה
88
-
הוספה
89
-
הוספה
90
-
הוספה
91
-
הוספה
92
-
הוספה
93
-
הוספה
94
-
הוספה
95
-
הוספה
96
-
הוספה
97
-
הוספה
98
-
הוספה
99
-
הוספה
100
-
הוספה