יחסי וייטנאם–סין
| יחסי וייטנאם–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| וייטנאם | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 331,210 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 99,338,641 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 408,802 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,115 | 12,603 |
| משטר | |
| רפובליקה סוציאליסטית חד מפלגתית | רפובליקה עממית |
יחסי וייטנאם–סין הם יחסים החוץ בין וייטנאם לבין הרפובליקה העממית של סין. אורכו של הגבול בין המדינות הוא 1,281 ק"מ.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן מסורתי סין ווייטנאם עוינות זו את זו. לאחר אלף שנות שלטון סיני במהלך המאה ה-10 וייטנאם הצליחה להשיג עצמאות, אך מאוחר יותר היו עוד כמה סכסוכים בין המדינות. בסוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, סין ווייטנאם אוחדו במידה מסוימת על ידי המאבק נגד הקולוניאליזם האירופי, ולאחר מכן על ידי האידאולוגיה הקומוניסטית. במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר פעילויות הקומוניסטים הוצאו מחוץ לחוק בצרפת (שהמושבה שלה באותה תקופה הייתה הודו-סין), מייסדה העתידי של המדינה הווייטנאמית המודרנית, הו צ'י מין ופעילים אחרים של המפלגה הקומוניסטית הווייטנאמית מצאו מקלט בסין.
סין סיפקה תמיכה משמעותית לווייט מין במהלך המאבק המזוין עם צרפת, אשר כתוצאה ממנה וייטנאם זכתה בעצמאות שוב. צבא משמעותי (כולל שיגור כוחות הנדסה ונ"מ) וסיוע כלכלי הוענק גם לצפון וייטנאם הקומוניסטית במהלך מלחמת וייטנאם.
המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחד עם ברית המועצות, סין הקומוניסטית הייתה בעלת ברית אסטרטגית חשובה של צפון וייטנאם במהלך מלחמת וייטנאם. סין סיפקה נשק וצרכים בסיסיים לצפון וייטנאם, וכן סיפקה סיוע בהכשרה של אנשי כוח אדם. עם זאת, הקומוניסטים הווייטנאמים חשדו בניסיון של סין להגביר את השפעתה בווייטנאם. בשנות השישים הייתה וייטנאם חלק ממלחמה אידאולוגית במהלך הפיצול הסיני-סובייטי. לאחר התקרית במפרץ טונקין בשנת 1964, התחייב דנג שיאופינג בחשאי לספק 1,000,000,000 יואן לצפון וייטנאם בצורה של סיוע צבאי וכלכלי, בתנאי שהווייטנאמים יוותרו על כל סוגי התמיכה הסובייטית. במהלך מלחמת וייטנאם, הצפון וייטנאמים והסינים החליטו לדחות מחלוקות טריטוריאליות עד הבסת דרום וייטנאם.
מלחמת סין-וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעה שלוש לפנות בוקר ב-17 בפברואר 1979 סין שלחה לפתע כוחות מעבר לגבול, תקפה במקביל שישה מחוזות גבול של וייטנאם באורך של 1,200 ק"מ. ב-18 בפברואר 1979 הכריזה ברית המועצות על תמיכתה בווייטנאם והזהירה את סין בכך שהעמידה את הכוחות המזוינים הסובייטים בסיביר בכוננות, וסיפקה לווייטנאם מידע צבאי מלוויין הריגול. ב-5 במרץ 1979 הכריזה סין על "מטרת המלחמה" שלה ונסוגה.[1]
סין פתחה במתקפה בתגובה לפלישת וייטנאם לקמבודיה וכיבושה על ידי וייטנאם ב-1978, כיבוש שסיים את שלטון החמר רוז' שנתמך על ידי הסינים. צבא השחרור העממי נכנס לצפון וייטנאם וכבש מספר ערים ליד הגבול. ב-6 במרץ 1979 הכריזה סין שהשער להאנוי פתוח, וכי משימתם הושלמה. כוחות סיניים נסוגו בחזרה אל תוך סין.
שתי המדינות טענו לניצחון. כוחות וייטנאמיים נשארו בקמבודיה עד 1989, ומהבחינה הזו לא הצליחה סין בהשגת מטרתה: מניעת וייטנאם מלהתערב בקמבודיה.
לאחר התפרקות ברית המועצות הוסדר הגבול הווייטנאמי-סיני.
המאה ה־21[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם קריסת ברית המועצות ונסיגת הכוחות הווייטנאמים מקמבודיה ב-1990, היחסים בין סין ווייטנאם השתפרו באופן משמעותי. בשנת 2000 וייטנאם וסין פתרו בהצלחה סכסוך טריטוריאלי בגבולות היבשה והים שלהן. בשנת 2002 ערך ג'יאנג דזה-מין ביקור רשמי בווייטנאם, שם חתם על הסכמים רבים להרחבת הסחר ושיתוף הפעולה וכן לפתרון סוגיות בולטות.
בתחום היחסים הבין־לאומיים מקובל להסתכל על הדינמיקה של וייטנאם מול הרפובליקה העממית ככזו בה וייטנאם מגיעה מעמדת נחיתות ונאלצת להגיב מעמדה זו למהלכים של המעצמה האזורית הדומיננטית. אולם מנגד, ישנם חוקרים החושבים כי קשריה של וייטנאם מול טאיוואן, מאפשרים לווייטנאם להתנהל באופן עצמאי יחסית, ולהגיע בעמדת מיקוח שוויונית יותר מול מהלכים סיניים אזוריים דוגמת מיזם "החגורה והדרך". כך, על פי גישה זו, מרשה לעצמה וייטנאם להתנגד מול הרפובליקה העממית, במקרים בהם היא חוששת מפגיעה באינטרסים שלה, ולדוגמה, להגיש תלונות לגורמים בינלאומיים על הפרות לכאורה של הרפובליקה העממית בים סין הדרומי המשותף לשתיהן[2].
וייטנאם מקפידה לתמוך באופן פומבי בעמדתה של הרפובליקה העממית לגבי "סין אחת", גישה השוללת מעשית את זכות הקיום של טאיוואן, זאת בד בבד כאשר היא מקיימת יחסי גומלין הדוקים עם טאיוואן, ואף לעיתים חולקות השתיים אינטרס משותף כנגד הרפובליקה העממית[2].
יחסי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברגע ששתי המדינות חידשו את קשרי הסחר בשנת 1991, היקף הסחר הבילטרלי צמח מ-32 מיליון דולר בשנת 1991 לכמעט 7.2 מיליארד דולר בשנת 2004. בשנת 2012 הסתכם הסחר ב-40 מיליארד דולר, כולל יצוא סיני בהיקף של 28.8 מיליארד דולר.
הייצוא של וייטנאם לסין כולל בעיקר נפט, פחם, קפה ומזון. הייצוא של סין לווייטנאם כולל בעיקר תרופות, מכוניות, נפט, דשנים וחלקי רכב.
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וייטנאם מחזיקה בסין שגרירות בבייג'ינג ו-4 קונסוליות בגואנגג'ואו, קונמינג, ננינג ושנחאי.
- סין מחזיקה בווייטנאם שגרירות בהאנוי ו-2 קונסוליות בהו צ'י מין סיטי ודה נאנג.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ nghiencuuquocte.org, Chiến tranh Việt-Trung 1979: Diễn biến và hậu quả
- ^ 1 2 Chiung-Chiu Huang, Nguyen Cong Tung, Dancing Between Beijing and Taipei: Vietnam in the Shadow of the Belt and Road Initiative (עמ' 320-315), MAY 2022
