פורמולה 1 עונת 1986

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 1986
אלן פרוסט, הזוכה באליפות בפעם השנייה ברציפות
אלן פרוסט, הזוכה באליפות בפעם השנייה ברציפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 23 במרץ 1986
תאריך סיום 26 באוקטובר 1986
מספר עונה 37
מספר מרוצים בעונה 16
זוכה באליפות הנהגים אלן פרוסט
נקודות הנהג הזוכה 74 (72)
זוכה באליפות היצרנים ויליאמס
נקודות היצרן הזוכה 141

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1986 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הצרפתי אלן פרוסט ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-טאג.

התחרות בעונה זו הייתה צמודה כאשר בתחילת המרוץ האחרון התחרו שלושה (נייג'ל מנסל, נלסון פיקה ואלן פרוסט) על אליפות העולם. מנסל זינק מהמקום הראשון למרוץ, אך נעקף מיד בהתחלה על ידי שלושה נהגים, ביניהם חברו לקבוצה ויריבו לאליפות - פיקה. פיקה היה המוביל במרוץ בשלב זה ולכן המוביל לאליפות העולם. קקה רוזברג עקף את פיקה אך פרש בגלל תקר, כך פיקה חזר להוביל במרוץ ומנסל במקום השני. הקפה אחת לאחר מכן, התפוצץ צמיג של מנסל והוא פרש. אז פיקה הוביל, אך התבקש על ידי קבוצתו להיכנס לביקורת ב'פיט' כדי לבדוק אם היו נזקים במכונית. פיקה חזר למרוץ בפיגור של 15 שניות יחסית לפרוסט, כאשר נותרו כ-19 הקפות לסיום המרוץ. פיקה צימצם את הפער אך פרוסט ניצח במרוץ בהפרש של 4.2 שניות וזכה באליפות העולם.

מרוצי עונת 1986[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ברזילברזיל ז'אקארפאגה, ברזיל 23 במרץ ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
2 ספרדספרד חרס, ספרד 13 באפריל ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה לוטוס-רנו
3 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 27 באפריל צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
4 מונקומונקו מונטה קרלו, מונקו 11 במאי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
5 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 25 במאי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
6 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 15 ביוני בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
7 ארצות הבריתארצות הברית דטרויט, ארצות הברית 22 ביוני ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה לוטוס-רנו
8 צרפתצרפת פול-ריקאר, צרפת 6 ביולי בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
9 בריטניהבריטניה ברנדס-הטש, בריטניה 13 ביולי בריטניהבריטניהנייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
10 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 27 ביולי ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
11 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 10 באוגוסט ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
12 אוסטריהאוסטריה זלטווג, אוסטריה 17 באוגוסט צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
13 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 7 בספטמבר ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
14 פורטוגלפורטוגל אסטוריל, פורטוגל 21 בספטמבר בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
15 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו 12 באוקטובר אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר איטליהאיטליה בנטון-ב.מ.וו
16 אוסטרליהאוסטרליה אדלייד, אוסטרליה 26 באוקטובר צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 74 (72)
2 בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 72 (70)
3 ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 69
4 ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה לוטוס-רנו 55
5 שוודיהשוודיה סטפן יוהנסון איטליהאיטליה פרארי 23
6 פינלנדפינלנד קקה רוזברג בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 22
7 אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר איטליהאיטליה בנטון--ב.מ.וו 17
8 צרפתצרפת ז'אק לאפיט צרפתצרפת ליג'יה-רנו 14
9 איטליהאיטליה מישל אלבורטו איטליהאיטליה פרארי 14
10 צרפתצרפת רנה ארנו צרפתצרפת ליג'יה - רנו 14
11 בריטניהבריטניה מרטין ברנדל בריטניהבריטניה טירל - רנו 8
12 אוסטרליהאוסטרליה אלן ג'ונס בריטניהבריטניה לולה-פורד 4
13 צרפתצרפת פיליפ סטראיף בריטניהבריטניה טירל-רנו 3
14 ארצות הבריתארצות הברית ג'וני דאמפריס בריטניהבריטניה לוטוס-רנו 3
15 איטליהאיטליה טאו פאבי איטליהאיטליה בנטון-ב.מ.וו 2
16 צרפתצרפת פאטריק טאמבה בריטניהבריטניה לולה-פורד 2
17 איטליהאיטליה ריקארדו פטרזה בריטניהבריטניה ברבהאם-ב.מ.וו 2
18 גרמניהגרמניה כריסטיאן דאנר בריטניהבריטניה ארוז-ב.מ.וו '1
19 צרפתצרפת פיליפ אליו צרפתצרפת ליג'יה - רנו 1

עוד 12 נהגים התחרו לאורך העונה אך סיימו ללא נקודות אליפות ועוד נהג אחד השתתף במוקדמות אחד המרוצים אך לא הצליח להתברג לדירוג.
הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון.

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 141
2 בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 96
3 בריטניהבריטניה לוטוס - רנו 58
4 איטליהאיטליה פרארי 37
5 צרפתצרפת ליג'יה - רנו 29
6 איטליהאיטליה בנטון-ב.מ.וו 19
7 בריטניהבריטניה טירל-רנו 11
8 בריטניהבריטניה האאס - לולה - קוסוורת' 6
9 בריטניהבריטניה ברבהאם - ב.מ.וו 2
10 בריטניהבריטניה ארוז - ב.מ.וו 1

חמש קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.

1985 1986 1987
אלן פרוסט אלוף העולם-אלן פרוסט נלסון פיקה
מקלארן-טאג אליפות היצרנים-ויליאמס-הונדה ויליאמס-הונדה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1986 בוויקישיתוף