פורמולה 1 עונת 1984

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 1984
1984 Formula One season
ניקי לאודה זכה בתואר בפעם השלישית
ניקי לאודה זכה בתואר בפעם השלישית
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 25 במרץ 1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סיום 21 באוקטובר 1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונה 38
מספר מרוצים בעונה 16
זוכה באליפות הנהגים ניקי לאודה
נקודות הנהג הזוכה 72
זוכה באליפות היצרנים מקלארן
נקודות היצרן הזוכה 143.5
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1984 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה האוסטרי ניקי לאודה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-טאג. ללאודה הייתה תחרות קשה מאוד כאשר זכייתו באליפות הייתה בהפרש של חצי נקודה על פני אלן פרוסט.

גרנד פרי מונקו באותה העונה היה מרוץ גשום מאוד, ותנאיו היו גרועים כל כך עד כי הוחלט להפסיקו באמצע. מיקום הנהגים ברגע הפסקת המרוץ קבע את דירוגם הסופי (פרוסט היה במקום הראשון) אך ניתנו לכל אחד רק חצי מהנקודות לפי הדירוג. אם המרוץ היה מסתיים באותם המיקומים (ושאר העונה הייתה זהה), פרוסט היה זה שהיה זוכה באליפות. במרוץ זה, התבלטו בפעם הראשונה שניים מאלופי העתיד: איירטון סנה שהיה נהג צעיר ונייג'ל מנסל שאמנם התחרה כבר מספר שנים אך מעולם לא בלט לפני כן.

קבוצת טירל נפסלה באמצע העונה לאחר שהתגלתה רמאות מצדה: מכוניות הקבוצה היו מתחילות את המרוץ במשקל קטן יותר מהמותר. במהלך המרוץ, בעת הכניסה להחלפת צמיגים, היו מוזרקים מים לתוך המכוניות בטענה למי קירור עבור הבלמים, אולם הסתבר כי מוזרקות גם גולות קטנות של עופרת לתוך המכוניות כדי שאלה יעמדו בהצלחה בבדיקות הטכניות שלאחר המרוצים. כל תוצאות הקבוצה במהלך עונה זו לפני הפסילה נמחקו לחלוטין.

עוד מרוץ זכור מעונה זו הוא מרוץ ארצות-הברית שנערך בעיר דאלאס. מנסל הוביל רוב המרוץ, אך צמיגיו נשחקו ולאחר הסיבוב האחרון, שבקה מכוניתו. מנסל שעמד לפני קו הסיום יצא מהמכונית ודחף אותה לעבר קו הסיום, אך התעלף לפני שהצליח להגיע אליו בשל החום הכבד ששרר.

מרוצי עונת 1984[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ברזילברזיל ז'אקארפאגה, ברזיל 24 במרץ צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
2 דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) קיאלמי, דרום אפריקה 7 באפריל אוסטריהאוסטריה ניקי לאודה בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
3 בלגיהבלגיה זולדר, בלגיה 29 באפריל איטליהאיטליה מישל אלבורטו איטליהאיטליה פרארי
4 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 6 במאי צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
5 צרפתצרפת דיג'ון, צרפת 20 במאי אוסטריהאוסטריה ניקי לאודה בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
6 מונקומונקו מונטה קרלו, מונקו 3 ביוני צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
7 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 17 ביוני ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ברהבם-ב.מ.וו
8 ארצות הבריתארצות הברית דטרויט, ארצות הברית - מערב 24 ביוני ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ברהבם-ב.מ.וו
9 ארצות הבריתארצות הברית דאלאס, ארצות הברית 8 ביולי פינלנדפינלנד קקה רוזברג בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה
10 בריטניהבריטניה ברנדס-הטש, בריטניה 22 ביולי אוסטריהאוסטריה ניקי לאודה בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
11 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 5 באוגוסט צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
12 אוסטריהאוסטריה זלטווג, אוסטריה 19 באוגוסט אוסטריהאוסטריה ניקי לאודה בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
13 הולנדהולנד זנדוורט, הולנד 26 באוגוסט צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
14 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 9 בספטמבר אוסטריהאוסטריה ניקי לאודה בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
15 האיחוד האירופיהאיחוד האירופי נורבורגרינג, גרמניה-גרנד פרי אירופה 7 באוקטובר צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג
16 פורטוגלפורטוגל אסטוריל, פורטוגל 21 באוקטובר צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן-טאג

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 אוסטריהאוסטריה ניקי לאודה בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 72
2 צרפתצרפת אלן פרוסט בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 71.5
3 איטליהאיטליה אליו דה אנז'ליס בריטניהבריטניה לוטוס-רנו 34
4 איטליהאיטליה מישל אלבורטו איטליהאיטליה פרארי 30.5
5 ברזילברזיל נלסון פיקה בריטניהבריטניה ברבהם-ב.מ.וו 29
6 צרפתצרפת רנה ארנו איטליהאיטליה פרארי 27
7 בריטניהבריטניה דרק וורוויק צרפתצרפת רנו 23
8 פינלנדפינלנד קֶקֶה רוזברג בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 20.5
9 בריטניהבריטניה נייג'ל מנסל בריטניהבריטניה לוטוס-רנו 13
10 ברזילברזיל איירטון סנה בריטניהבריטניה טולמן-הארט 13
11 צרפתצרפת פטריק טאמבי צרפתצרפת רנו 11
12 איטליהאיטליה טאו פאבי בריטניהבריטניה ברבהם-ב.מ.וו 9
13 איטליהאיטליה ריקארדו פטרזה איטליהאיטליה אלפא רומיאו 8
14 צרפתצרפת ז'אק לאפיט צרפתצרפת ויליאמס-הונדה 5
15 בלגיהבלגיה טיירי בוטסן בריטניהבריטניה ארוז-פורד ו-| בריטניהבריטניה ארוז-ב.מ.וו 5
16 ארצות הבריתארצות הברית אדי שיבר איטליהאיטליה אלפא רומיאו 3
17 שוודיהשוודיה סטפן ג'והנסון בריטניהבריטניה טולמן-הארט 3
18 איטליהאיטליה אנדראה דה-סזאריס צרפתצרפת ליג'יה - רנו 3
19 איטליהאיטליה פיירקארלו גינזאני איטליהאיטליה אוסלה-אלפא רומיאו 2
20 שווייץשווייץ מארק סורר בריטניהבריטניה ארוז-ב.מ.וו 1

מספר נהגים נוספים סיימו ללא נקודות אליפות.

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניהבריטניה מקלארן - טאג 143.5
2 איטליהאיטליה פרארי 57.5
3 בריטניהבריטניה לוטוס - רנו 47
4 בריטניהבריטניה ברבהאם - ב.מ.וו 38
5 צרפתצרפת רנו 34
6 בריטניהבריטניה ויליאמס-הונדה 25.5
7 בריטניהבריטניה טולמן-הארט 16
8 איטליהאיטליה אלפא רומיאו 11
9 בריטניהבריטניה ארוז - ב.מ.וו 3
10 צרפתצרפת ליג'יה - רנו 3
11 בריטניהבריטניה ארוז - פורד - קוסוורת' 3
12 איטליהאיטליה אוסלה-אלפא רומיאו 2

מספר קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.

1983 1984 1985
נלסון פיקה אלוף העולם - ניקי לאודה אלן פרוסט
פרארי אליפות היצרנים - מקלארן-טאג מקלארן-טאג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1984 בוויקישיתוף