פורטל:סוציולוגיה/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	קרל מרקס לפי הגישה המרקסיסטית, הדת מאפשרת לחברה לשמר את הערכים והצורה החברתית הקיימת. על ידי אמונה דתית מנסה האדם לפתור את בעיותיו במסגרת הפרקסיס הקיים, על ידי התקרבות לאל ולטוב הרוחני, ואינו מפתח מודעות ואקטיביות כלפי מבנה החברה. הדת מנציחה את ההיררכיה החברתית, ומציבה את אושרו של האדם כנובע אך ורק מציות לאל ולשליחיו. לפי גישה זו, בעולם המודרני משמשת הדת כשהיא מצמצמת את הפעילות הפוליטית-חברתית של האדם במדינה ומונעת ממנו את הרצון לשנות את החברה על מנת לקדם את אושרו. הדת, לפי מרקס, היא "אופיום להמונים".	עריכה | תבנית | שיחה
2	הביטוי יהודים ערבים נזכר בשנים האחרונות בקרב אקדמאים ופעילים מזרחים מעטים. הראשון שניסח את הקטגוריה החברתית "יהודים-ערבים" כקטגוריה של זהות היה אלבר ממי, אינטלקטואל וסוציולוג בעל שם. קטגוריה זו, האמורה לייצג את יהודי ארצות האסלאם וצאצאיהם, אינה נפוצה והיא שנויה במחלוקת. לקטגוריה זו אין היסטוריה ארוכה וכמעט שלא הייתה בשימוש. למרות זאת, הכינוי אינו נפוץ בשיח הציבורי הישראלי, וזוכה לביקורת רבה בציבוריות הישראלית, ללא קשר למוצא.	עריכה | תבנית | שיחה
3	קורבנות של פשעי השנאה הם לרוב בני מיעוטים אתניים ודתיים, הומואים, לסביות וטראנסג'נדרים, וכן מוגבלים פיזית ונפשית. פשע השנאה נבדל מפשעים אחרים בגלל הקשרו החברתי המכליל: הקורבן בפשע השנאה מותקף בגלל שייכותו לקבוצה. למרות כמותם הקטנה, באופן יחסי, נהוג להתייחס לפשעי שנאה בחומרה רבה. פשעי השנאה נחשבים כפוגעים לא רק בקרבן הישיר, אלא בכל אחד מחברי קבוצת המיעוט שהקרבן השתייך אליה. מקרה של קיצוני אחד עלול לאפשר לגיטימציה ולהוות גירוי לקיצוניים אחרים לפגיעה בחברים אחרים בקבוצת המיעוט. לכן, מעבר לפגיעה האישית בפרט, שהינה חמורה, לפשעי בשנאה יש סיכון חברתי ופסיכולוגי הרה אסון למדינה. ההנחה היא כי, בעקיפין, פוגעים פשעי השנאה באושיות המדינה כמדינת כל אזרחיה, ולכן בכל אוכלוסיית המדינה.	עריכה | תבנית | שיחה
4	תקרת הזכוכית הוא כינוי לאפליה סמויה של קבוצה דמוגרפית מסוימת, המתבטאת במחסום בלתי נראה ("תקרת זכוכית") לקידומם המקצועי של בני הקבוצה המופלית לרעה. השימוש הנפוץ בביטוי זה הוא לתיאור החסמים בפני התקדמותן המקצועית של נשים, אך הוא רלוונטי גם ביחס לקבוצות מופלות אחרות.	עריכה | תבנית | שיחה
5	המשולש הוורוד. שימש לראשונה את הנאצים לסימון הומוסקסואלים, וכיום מהווה סמל לקוויר לפי ג'ודית באטלר ואחרים מהוגי התאוריה הקווירית, "המשולש המגדרי" הוא התייחסות לשלושת המושגים "מין ביולוגי", "מגדר", ו"נטייה מינית", כאל שלוש צלעות במשולש חברתי כפוי, משולש שהחברה השמרנית מקבלת את הקשר בין צלעותיו כדבר מובן מאליו ולעיתים קרובות כדרך ה"לגיטימית" היחידה. אופן ההתייחסות התרבותית והחברתית, המתבטאת גם בספרות, מצפה, ויש האומרים כופה, על אדם שמבחינה ביולוגית הוא זכר, לנהוג בהתאם למגדר "גברי" ולא "נשי", ולהימשך מבחינה ארוטית לנשים, ולהפך כשמדובר באדם שבמגדרו הוא נקבה. הטענה היא כי ציפייה זו היא כפייה של דעת הרוב על מיעוט גדול, בעל זהות אישית ומינית שונה מה"מצופה", תוך ביטול הלגיטימיות לקיומו.	עריכה | תבנית | שיחה
6	שיעור ההתאבדות בחברה, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים, הוא פונקציה של הלכידות החברתית. לפי דורקהיים, האדם האובדני הוא אדם שהשליטה של החברה בו היא חלשה מדי, או חזקה מדי. דורקהיים מבחין בארבעה סוגי התאבדות: התאבדות אגואיסטית: האדם האובדני אינו מצליח לעמוד בציפיות הסביבה; ומגיע למשבר נרקיסיסטי קיצוני. התאבדות אנומית: האדם האובדני חש בודד ומנוכר, עקב בלבול קיצוני בערכים ונורמות. התאבדות פטליסטית: האדם האובדני מבקש להימלט מהחנק החברתי. סוג ההתאבדות הזה אופייני בעיקר בחברות טוטליטריות. התאבדות אלטרואיסטית: גם כאן האדם נמצא בקשר חזק עם סביבתו. במקרה זה החברה היא זו שקוראת ליחיד להקריב את חייו למענה. יש בהסבר זה כדי לבאר מדוע ההתאבדות אינה נפוצה בחברות מסורתיות, הידועות ברמת לכידות חברתית בריאה וקבועה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	אחת מתוצאותיה החברתיות של המהפכה התעשייתית הייתה הפגיעה החברתית בחלשים. בעקבות התיעוש והנהירה של ההמונים מהכפרים לערים, הפכו המשפחות המורחבות לגרעיניות. בהדרגה השתנה מבנה הקהילה המסורתית בעלת התמיכה ההדדית ונפגע הסדר המשפחתי המסורתי. עיקר הפגיעה היה בשכבות החלשות, שלא היו מוגנות על ידי חקיקה חברתית כלשהי: נשים ממעמד הפועלים הנמוך יחסית, שנאלצו לצאת לעבודה, שהייתה ברובה עבודה קשה, ובו זמנית נאלצו לדאוג למשק הבית ולטיפול בילדים שנותרו חלק מתפקידן המסורתי. ילדים, נאלצו לסייע בפרנסת המשפחה, ללא הגבלת גיל. קשישים שכבר לא היו בגיל העבודה, חלקם נותרו בודדים בכפרים ללא תמיכת הקהילה, ולא עברו עם המשפחה לאזורים המתועשים. הלוקים בפיגור, במחלות נפש ובנכויות שונות, שנותרו ללא תמיכה קהילתית וללא סיוע, עם התמוטטות הדרגתית של התמיכה הקהילתית המסורתית.	עריכה | תבנית | שיחה
8	שכר מינימום הוא שכר העבודה (לשעת עבודה, ליום עבודה או לחודש עבודה), הנמוך ביותר אותו רשאי מעסיק לשלם לעובד. לקביעת שכר המינימום משמשות דרכים אחדות: חוק, תקנה מינהלית או הסכם קיבוצי. היעד המרכזי המוצהר של שכר מינימום הוא להבטיח לכל עובד שכר מינימלי לשם שמירה על כבודו של העובד ומניעת ניצולו. אף שהסדרים לקביעת שכר מינימום רווחים במדינות רבות, יש המתנגדים לשכר המינימום בטענה שהוא פוגע בעובדים החלשים ביותר ומונע מהם לעבוד. בין החוקרים ישנם חילוקי דעות תאורטיים ומחקריים מהותיים בשאלה האם שכר המינימום אכן מביא לשכירים משכורת גבוהה משהיו מקבלים אילולא היה קיים, ולגבי הקשר בין שכר המינימום לפערי הכנסה, אבטלה וצמיחה.	עריכה | תבנית | שיחה
9	ב-1976, פרסם מישל פוקו את הראשון מבין כרכי תולדות המיניות: "הרצון לדעת". בספר טוען פוקו כי ההגדרות הקשיחות של "הטרוסקסואליות" ו"הומוסקסואליות" הן תולדה של התרבות המודרנית, ולא היו קיימות עד למאה ה־19. פוקו חוקר את השיח שהתפתח לגבי המיניות בחברה המודרנית. טענתו היא שהשיח על המיניות מגביל ומגדיר את תוכני המיניות, ומקבע אותם בתבנית מסוימת. המיניות לפי פוקו מתפקדת כמנגנון של כוח, הכולל מנגנונים מפקחים שעושים את ההבחנה בין המקובל למה שאינו מקובל. טענתו הקיצונית יותר, הנובעת מכך היא, כי משטר המין משרת את האינטרסים של הבורגנות והאליטה החברתית, בכך שהוא משמר את אותם מוסדות – של נישואים והטרוסקסואליות.	עריכה | תבנית | שיחה
10	המושג מזרחים כשלעצמו לא נוצר אלא רק לאחר העלייה ההמונית של שנות ה-50. המושג אינו משקף בהכרח גבולות גאוגרפיים, אלא גבולות חברתיים. לדוגמה, שמה הרשמי של מרוקו בערבית הוא "ממלכת המערב" (مملكة المغرب), ואזור צפון אפריקה מכונה בערבית "מגרב" (المغرب) שפירושו "המערב". והוא נבדל מה"משרק" (المشرق), "המזרח", שהוא אזור מסופוטמיה וחצי האי ערב. לכן יהודי ארצות צפון אפריקה נקראו "מוגרבים" או "מערביים", וכך נקראו במשך שנים רבות היהודים שעלו מאזורים אלה לארץ. בנוסף, גם בקרב יהדות אשכנז התקיימה חלוקה גאוגרפית של מזרח ומערב: יהודי מזרח אירופה כונו בעבר "אוסט יודן" (Ostjuden), שפירושו "יהודים מזרחים", על ידי יהודי מרכז אירופה.	עריכה | תבנית | שיחה
11	הסוציולוג הומי באבא דן בכיבוש ובקולוניאליזם באופן שונה מהסוציולוגים שקדמו לו. התפיסה ההיברידית של הומי באבא מתנגדת לראייה דיכוטומית של כובש מדכא מול נכבש מדוכא. לדעתו, אין זה מדויק לדבר על דיכוי תרבותי של עולם המערב כנגד המזרח בתקופה הקולוניאלית, אלא יש מפגש תרבותי, בו כולם משפיעים על כולם והתוצאות הנן פרי של הכלאה בין הצדדים. טענתו שונה מהסיפרות הפוסקולוניאליסטית, שנשענה על הדיכוטומיה מזרח מול מערב. לפי באבא, אף השלטון הקולוניאליסטי ספג ערכים ומאפייני תרבות מהחברה הנשלטת. בנוסף, מעבר לכיבוש הפיזי, הנחיל השלטון הקולוניאליסטי למקומיים גם חשיפה לתרבות אחרת והגדרה מחודשת של זהותם העצמית. ההודים, לדוגמה, למדו מהאנגלים פרק בהלכות שלטון ובבניית אומה, ידע שאיפשר להם, בסופו של דבר, להתקומם נגד האנגלים ולדרוש עצמאות.	עריכה | תבנית | שיחה
12	ניתן לציין את ראשיתו של הזרם הפוסטקולוניאלי בפרסום הספר "אוריינטליזם", של אדוארד סעיד, שיצא בשנת 1978. סעיד תיאר את התפתחות מדע המזרחנות, תוך שהוא מתמקד בהתפתחות מדע זה בצרפת ובבריטניה. סעיד הדגיש את הקשר ההדוק שבין מדע המזרחנות לבין הקולוניאליזם: הכיבוש הפיזי של המזרח איפשר למדענים לחקור את הארצות הכבושות, ובכך סייע ליצירתו של מדע המזרחנות. מדע זה יצר, מצידו, את ההצדקה לכיבוש המזרח – בחוקרו את תרבויות המזרח ובתארו אותן כתרבויות נחשלות, הצדיק מדע המזרחנות את הטיעון של 'משא האדם הלבן' (White Man Burden) – הטיעון לפיו שליטת האדם הלבן בעמי העולם מוצדקת משום שתרבותו עליונה על זו שלהם ועליו מוטלת המשימה להפוך אותם לבני תרבות.	עריכה | תבנית | שיחה
13	"בית אחותי" בתל אביב, ע"ש ויקי שירן במחקר שפרסמה הסוציולוגית הישראלית ויקי שירן, היא בדקה את השחיתות בישראל מאז הקמתה, תוך ניתוח השחיתות השלטונית והציבורית בארץ. היא הראתה במחקרה כי "יש מושחתים שווים פחות, ויש מושחתים שווים יותר". היא מצאה, שככל שהאדם או הארגון המושחת היה רחוק יותר מההגמוניה השלטת, כך היה גזר הדין המשפטי והציבורי בעניינו חמור יותר. שירן הראתה כי בסופו של דבר, הפוליטיקאים הנשפטים על שחיתות כפשע היו בדרך כלל המזרחים והערבים אזרחי ישראל, אשר רשת הביטחון הציבורי-היסטורי שלהם דלה יחסית.	עריכה | תבנית | שיחה
14	סחר בבני אדם כולל בהרבה מקרים הברחת בני אדם ממדינות עניות אל מדינות עשירות. התהליך מנצל את הפערים העצומים ברמת החיים בין מדינות עניות למדינות עשירות. הסוחרים מרמים את הקרבנות וגורמים להם להאמין שבמדינה אליה ייקחו אותם יוכלו לעבוד בעבודה מכובדת, או להרוויח סכומים גדולים של כסף ולהעלות את רמת החיים שלהם. על פי עדויות, לעיתים קרובות נעשה שימוש גם באלימות פיזית כנגד הקרבנות. קרבנות הסחר מוברחים לארץ היעד ושם הם מוחזקים בתנאים קשים, שכוללים כליאה או איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים שלהם על מנת שלא יוכלו לברוח. התופעה התקיימה בשנים האחרונות גם בישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
15	בספרו לפקח ולהעניש, מתאר מישל פוקו את יצירת תצורות הכוח בחברה, תוך כדי ניתוח של יחסי הפיקוח והענישה שהתקיימו במוסדות חברתיים שונים, שנמצאו דומים להפליא בתצורתם – כגון בית סוהר, צבא, בית ספר, בית חולים. מוסדות אלה דומים, לפי פוקו, ומצטיינים ב"מדע הפיקוח" ובשימוש בכוח של הממסד על האחר בתרבות המערבית. הוא מראה את היחסים המורכבים שנוצרים בין הנורמה לבין מה שמוגדר כסטייה, ואת ניסיון החברה לנטרל את השפעת האחר החורג מהנורמה. לכאורה, קיים הבדל בין ימי עבר, בהם הוענש האדם החורג מהנורמה במלקות או בתלייה בכיכר העיר; לבין המימסד המודרני, המצניע ומסתיר את האסירים, למשל, מעיני הציבור. אולם למעשה, לפי פוקו, שליטתה של החברה בפרט באמצעות מוסדותיה נותרה כשהייתה.	עריכה | תבנית | שיחה
16	הלן קלארק, ראש ממשלת ניו זילנד הבחירות הכלליות בניו זילנד בשנת 1893 היו הראשונות בהיסטוריה בהן ניתנה זכות הצבעה לנשים, אולם טרם ניתנה להן הזכות להיבחר. למעלה ממאה שנה מאוחר יותר הייתה ניו זילנד למדינה הראשונה בעולם שבה כל משרות השלטון הבכירות הוחזקו על ידי נשים. בין חודש מרץ 2005 לאוגוסט 2006 כיהנה אליזבת השנייה כמלכת האיים, סילביה קרטרייט הייתה המושלת הכללית, הלן קלארק שימשה כראש הממשלה, מרגרט וילסון כיושבת ראש הפרלמנט ושאן אליאס כנשיאת בית המשפט העליון של ניו זילנד.	עריכה | תבנית | שיחה
17	אוטו וייניגר בתחילת המאה ה-20 תורות גזע למיניהן היו מקובלות מאוד בקהילה המדעית וגרמו לאנטישמיות רבה. לעיתים רחוקות קרה שיהודים, אותם מחשיבה תורת הגזע כנחותים, השתכנעו בנכונות התורה. הבולט ביותר ביניהם היה אוטו ויינינגר, שחיבורו לשם קבלת תואר דוקטור כלל תיאור היהדות כנחותה. ויינינגר קבע בספרו "מין ואופי" כי לאישה אין "אני" ואין לה אופי ורצון. בגבר, לעומת זאת, קיים הניצוץ האלוהי, הוא הנפש ובאשה ניצוץ זה חסר. ויינינגר השווה את היהדות עם הנשיות, וטען כי היהודים נחותים לאורך כל ההיסטוריה לא בגלל החברה שסביבם, אלא משום שהם רצו בכך, כמו הנשים. בסופו של דבר התאבד ויינינגר בכלי ירייה כשנתיים לאחר חיבור הספר.	עריכה | תבנית | שיחה
18	שוביניזם בהגדרתו הראשונית מתייחס לקנאות קיצונית, המלווה בשנאה כלפי קבוצות אחרות או זלזול בהן. שוביניזם נקשר רבות ל"אנטי פמיניזם", אך למעשה המושג נגזר משמו של ניקולא שובן, חייל בצבאו של נפוליאון בונפרטה שהיה ידוע בנאמנותו הגבוהה לקיסר תוך שנאה ליריביו. הוא הפך לפופולרי לאחר תיאורו הסאטירי של שובן במחזה הצרפתי La Cocarde Tricolore (העיטור בעל שלושת הצבעים) של האחים קונייר (Cogniard) מ-1831. בעבר תיאר המושג במיוחד קנאות לאומנית קיצונית, או פטריוטיזם, תוך גילוי איבה כלפי בן הלאום האחר, אך כיום בישראל השימוש בכינוי נפוץ בעיקר בתיאור פן אחד של השוביניזם, "שוביניזם גברי", הפונה נגד נשים ולעיתים רבות גם הומוסקסואלים. לא ניתן להעמיד את השוביניזם, גם אם מתייחסים לשוביניזם גברי בלבד, כ"תמונת ראי" של הפמיניזם. בעוד שהשוביניזם מבוסס על הנחה בדבר עליונותו של מן דהוא ועל זלזול באחר, הפמיניזם מבוסס על ההנחה כי שני המינים זכאים לשוויון הזדמנויות.	עריכה | תבנית | שיחה
19	כאשר מדובר בגירושים של בני זוג, המדינה מותירה לעצמה מידה רבה של שליטה בחיי הפרט, בכל הקשור לגירושים ולקביעת המשמורת לילדים. דבר זה נובע מההנחה שגם אם חל שינוי במבנה התא המשפחתי, קיים הכרח לדאוג שהמשפחה תמשיך למלא את הפונקציות החשובות עבור חבריה. המדינה ושלוחותיה, בתי המשפט הם שקובעים בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג. בכל הנוגע למשמורת על הילדים והיבטים נוספים של הורות לאחר גירושין או פרידה, נקבעים הדברים על ידי בתי המשפט לאחר תסקיר והמלצה של עובדים סוציאליים בעלי הכשרה מיוחדת (המכונים "פקידי סעד לסדרי דין") בלשכות הרווחה המקומיות.	עריכה | תבנית | שיחה
20	זוג ממתין לחתונתו, איטליה נישואים אזרחיים, החלו להיות מוכרים במערב במהלך המאה ה-17. עד אז הדרך היחידה להנשא הייתה באמצעות איש דת. כיום, הנישואים האזרחים מקובלים ברוב מדינות המערב. כל מדינה מחזיקה מרשם אוכלוסין ובו נרשם גם המעמד האישי, ורוב המדינות רואות זאת כסמכותן האזרחית לרשום זוג כנשוי, גם מבלי שביצע טקס דתי, אם עמד בתנאים הנדרשים על ידי המדינה. עדיין ישנן מדינות מעטות, לדוגמה, מדינת ישראל, המתנות רישום של זוג כנשוי, בכך שהנישואים ייערכו בטקס דתי מוכר. במדינות מסוג זה אין אפשרות לקיים טקס חוקי של נישואים אזרחיים. הדרך להכרה בנישואים אזרחיים במדינת ישראל, היא במקרים בהם בני הזוג נישאו כחוק בנישואים אזרחיים במדינה אחרת, בה הדבר מהווה מהלך חוקי, והם מוכרים באותה מדינה כנשואים.	עריכה | תבנית | שיחה
21	ילד עובד. וייטנאם, 2006 העסקת ילדים היא מונח חברתי המתאר מתן עבודה לילדים. כאשר הוא נעשה ללא התחשבות בנורמות מסוימות, למונח זה יכולה להיות משמעות לוואי של ניצול שיטתי של ילדים בתחום העבודה, עם פיצוי מועט, וללא התחשבות בהתפתחות האישית ובהיבטי בטיחות, בריאות ואיכות חיים. מדינות עניות לעיתים מתירות שימוש בילדים קטנים לצורך תעסוקה, שכן משפחות שלמות תלויות בהעסקת ילדי המשפחה, ובמקרים מסוימים הוא מקור ההכנסה היחיד של משק הבית. לעומת זאת, במדינות המערב נחשב כיום השימוש בילדים כעובדים להפרה של זכויות האדם ועל כן ועל כן הותקנו במדינות אלו תקנות מיוחדות המגבילות ואף אוסרות לעיתים על העסקת ילדים.	עריכה | תבנית | שיחה
22	עטיפת התקליטור פורגי ובס האופרה פורגי ובס, שאותה חיברו האחים איירה וג'ורג' גרשווין, היא בין היצירות המוזיקליות המשפיעות והמצליחות במחצית הראשונה של המאה העשרים. כיוון שהעלילה סובבת סביב החברה השחורה הענייה של התקופה, ספגו המחברים ביקורת רבה בתחילת הדרך והואשמו בגזענות, אך הם התעקשו להעסיק רק שחורים בתפקידים הראשיים, ובסופו של דבר התקבלה האופרה גם בקרב הקהילה השחורה. בעת הופעה בעיר וושינגטון בשנת 1936 מחה צוות הזמרים כנגד ההפרדה הגזעית בקהל, והצליח להשפיע על ההנהלה להתיר ישיבה מעורבת. עקב כך, הייתה זו ההופעה הראשונה שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון מול קהל מעורב, רב גזעי, אם כי מסורת זו לא נשמרה, ובהצגות אחרות המשיכה הנהלת התיאטרון במדיניות ההפרדה הגזעית. ‏	עריכה | תבנית | שיחה
23	ויקטוריה, נסיכת שוודיה ויקטוריה נסיכת שוודיה, בתו הבכורה של מלך שוודיה קרל השישה עשר גוסטב, הוכרזה עם לידתה בשנת 1977 כיורשת העצר של הממלכה. תואר זה נלקח ממנה עם לידתו של אחיה קרל פיליפ בשנת 1979 בשל חוק העדפת הבן הבכור בירושת המלוכה. אך לאחר שבעה חודשים נוספים, חזר אליה התואר, לאחר שממשלת שוודיה שינתה את חוק ירושת המלוכה, כך שניתן שיויון גמור בין נשים לגברים. שוודיה היא המדינה הראשונה בעולם שחקקה שיויון כזה.	עריכה | תבנית | שיחה
24	"הילדים הרעים", קריקטורה מ-1849 המציגה את יחסו של השלטון בפרוסיה כלפי זכויות היסוד כיחס של מורה מכה כלפי תלמידיו בשנת 1982 פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם שענישה גופנית של תלמידים בניגוד לרצון הוריהם, שהייתה נהוגה בבתי הספר בבריטניה, היא הפרה של אמנת זכויות האדם ועלולה לחנך את הילד בצורה מנוגדת לרצונם ואמונתם של הוריו.	עריכה | תבנית | שיחה
25	הסוציולוג מרסל מוס פרסם בשנת 1925 את חיבורו "המתנה", שבו הפך את תחום חילופי המתנות למושא מחקר מרכזי. חילופי מתנות, טען מוס, אינם מוסד כלכלי שולי, אלא ערוץ מרכזי של יצירת יחסים חברתיים בין קבוצות. במרכזו – חובת המעניק לתת, חובת המקבל לקבל, והחובה להשיב על מתנה במתת-שכנגד. מעבר לכך טען מוס, כשהוא מסתמך הן על טקסטים עתיקים והן על מחקרים אתנוגרפיים, שבמתנה מתגלמת אישיותו של המעניק והיא פועלת במישרין על המקבל. מכאן נפתחה הדרך לדון בחליפין של שירותים, בני-אדם, חפצים וחובות, כדרך ליצירת קשרים חברתיים ותחזוקתם. בהקשר הרחב יותר אתגרה עבודתו של מוס את החלוקה המקובלת לתחומים חברתיים נפרדים (כלכלה, פוליטיקה, דת וכן הלאה). חילופי המתנות היו עבור מוס דוגמה לעובדה חברתית טוטאלית, כזו שאין להפריד אותה לממדיה השונים: לחליפין יש משמעות כלכלית, אך גם חברתית ופוליטית, ולעיתים גם פולחנית ודתית.	עריכה | תבנית | שיחה
26	פרדיננד טואניס היה בין התאורטיקנים הראשונים שעסקו בשאלה הקהילתית, והבחין בין שני סוגי קהילות: הסוג הראשון, גמיינשאפט (Gemeinschaft), מתאר חברה חקלאית טרום תעשייתית. חברה זו היא אורגנית באופן תפקודה ותוחמת את החברים בה בקהילות ברורות. הקשרים הינם קשרים ראשוניים, הדוקים, מלווים בחיי משפחה, אמונה ומסורת. לעומת זאת בקהילה המכונה גזלשאפט (Gesellschaft), שהיא המקבילה לחברה העירונית המודרנית, החברה הינה בעלת אפיון מכני, לפרט חסרים כל תחושה של שייכות או חיבור לסביבה או לקהילה. הקשרים בין האנשים אינם הדוקים, לרוב מלווים בניכור והתבודדות. חברה שבה כל אדם לעצמו ולמטרותיו. קהילה מהסוג הזה התפתחה כתוצאה מהתגברות השפעות התיעוש, הטכנולוגיה והעיור המואץ בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.	עריכה | תבנית | שיחה
27	אחת מהדוגמאות לפער בין הגדרה משפטית להגדרה חברתית, היא במקרה הטראגי של מת'יו שפרד, צעיר שנרצח באלימות עקב היותו הומוסקסואל. במשפטם של הרוצחים הוכח כי הם תקפו את שפרד רק עקב נטייתו המינית, והם אף ניסו להצדיק את הפשע תוך שימוש הגנת ה- "Gay Panic", שלא התקבל על ידי המושבעים. הפשע לא הוגדר על ידי בית המשפט כ"פשע שנאה" מסיבות טכניות: בחוק האמריקאי אין התייחסות לנטייה מינית כגורם אפשרי לפשע שנאה. לאחר המקרה ניסה הנשיא ביל קלינטון לאשר הכנסת פשעים כנגד הומואים ולסביות, נשים ובעלי נכות לרשימת פשעי השנאה בארצות הברית, אך ללא הצלחה, כיוון שהניסיון נדחה בבית הנבחרים. למרות שבית המשפט האמריקאי לא הגדירו כך, נחשב כיום מקרה זה לדוגמה מובהקת של פשע שנאה הומופובי כלפי אוכלוסיית הלהט"ב.	עריכה | תבנית | שיחה
28	ז'ורז' סאנד ב-1864 ז'ורז' סאנד הוא שם העט של הברונית דוּדֶבַאן (1804-1876), שהייתה סופרת צרפתייה. סאנד נחשבת כפמיניסטית מוקדמת, למעשה עוד בטרם הומצאה המילה. היא תמכה בזכויות נשים, ואף עזבה את בעלה והתגוררה לבדה עם שני ילדיה. לאחר הפרידה מבעלה חשפה סאנד את חיבתה לבגדי גברים, כמכנסיים וחליפה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה, אף שהמשיכה להתלבש בשמלות באירועים חברתיים. התלבושת הגברית אפשרה לה לנוע בחופשיות יתרה ברחובות פריז וזיכתה אותה בגישה למקומות שככל הנראה היו אסורים על אישה במעמדה. זו הייתה התנהגות יוצאת דופן במאה ה-19, זמן שבו מוסכמות וכללים חברתיים – ובמיוחד בקרב המעמד הגבוה – היו בעלי חשיבות עליונה. כתוצאה מכך איבדה סאנד זכויות-יתר רבות הכרוכות במעמדה כברונית. למרבה האירוניה, חיים בנפרד מן הבעל היו מוסכמה מקובלת באותה תקופה בקרב נשים מן המעמדות הגבוהים, כל עוד הן נמנעו מלנהוג בצורה יוצאת דופן בציבור.	עריכה | תבנית | שיחה
29	רחוב הכנסייה הבפטיסטית בברמינגהאם, אזור מרכזי במאבק האפרו-אמריקאים לביטול ההפרדה הגזעית סדרת פיגועים גזעניים שהתרחשה בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים בעיר ברמינגהאם באלבמה שבארצות הברית, העניקה לה את כינוי הלעג "Bombingham", מהמילה פצצה – Bomb. בעקבות רצח ארבע ילדות שחורות בעיר בשנת 1963, כתב המשורר דדלי רנדל את "הבלדה של ברמינגהאם", הסקסופוניסט ג'ון קולטריין חיבר את השיר "אלבמה", וארגוני המאבק השחורים, בראשם עמד הכומר מרטין לותר קינג, פתחו בהפגנות מחאה לא אלימות כנגד חוקי ההפרדה הגזעיים. משטרת ברמינגהאם פעלה בברוטליות רבה נגד המפגינים והשתמשה בגז מדמיע ובכלבי תקיפה. קינג, שנעצר עם אלפי מפגינים נוספים, חיבר בכלא את המנשר "מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם", מסה בנושא ההתנגדות להפרדה הגזעית. בסופו של דבר, נחל המאבק הצלחה, בהובילו לביטול החקיקה הגזעית בארצות הברית.	עריכה | תבנית | שיחה
30	העתק בגודל מלא של ספינת העבדים זונג הטבח בספינת העבדים זונג היה רצח המוני של עבדים שחורים שאירע בשנת 1781 על ידי השלכתם לים, כשהם כפותים, מספינת עבדים בבעלות אנגלית. אותם עבדים היו אפריקאים שנחטפו, הובלו בכפייה בספינות משא, ונמכרו לעבדות במחיר גבוה. הם נחשבו כרכוש ולא כבני אדם, היחס אליהם היה אכזרי, ולא הייתה קיימת כל הגנה חוקית על זכויותיהם. מקרה זה של יחס לעבדים כאל מטען והשלכתם לים לא היה חריג, כפי הנראה. אולם הטבח בספינת העבדים זונג פורסם בתקשורת והוא ידוע כיום לפרטיו, בזכות תביעת הביטוח שהגישו הבעלים על "אובדן הסחורה", שתועדה בפרוטוקולי בית המשפט. אף כי בית המשפט סבר עדיין כי עבדים שחורים הם רכוש ואינם שווים לבני אדם, הגבירה הפרשה את נראות התנועה לביטול העבדות, צוטטה, נכתבו עליה שירים, נוצרה בעקבותיה יצירתו המפורסמת של ויליאם טרנר "ספינת העבדים", ובסופו של דבר היוותה אבן דרך במאבק המר לביטול העבדות בעולם המערבי.	עריכה | תבנית | שיחה
31	פיגמים אפריקאים לצד פרופסור פי. קיי. מורפי קבוצת כל העמים, שבהם גובהו של גבר בוגר הוא פחות מ-1.5 מטר בממוצע, נקראות פיגמים. עמים אלו מנותקים תורשתית ותרבותית משאר האנושות. לכן מעניינים מבחינת המחקר המדעי – אפשר לערוך עליהם ניסויים בבני אדם, שלא מושפעים מהמודרניזציה. הפיגמים כה מנותקים משאר בני האדם, עד שהם עדיין ציידים-לקטים. הניתוק בין האוכלוסייה שלהם לאוכלוסייה הכללית יכול לשמש הסבר לשוני הגופני בינם לבין שאר בני האדם, המתבטא, מלבד בגובה שונה, גם הבדלים במערכת החיסון ואצל חלק מהאוכלוסיות של הפיגימים, גם בסוג דם ייחודי. אולם, מסיבה לא מוסברת, כמעט כל אוכלוסיות הפיגימים דוברות את שפת האוכלוסייה האנושית הכללית שסביבם, ולא שפה ייחודית להם.	עריכה | תבנית | שיחה
32	קטע מחזיתו הצדדית של מלון ססיל. בשנת 1924 נפתח במרכז לוס אנגלס מלון גדול ומהודר, לאורחים עם תקציב נמוך, בשם מלון ססיל. חמש שנים לאחר הפתיחה הגיע השפל הכלכלי הגדול, והפך את השכונה של המלון לשכונת מצוקה ופשע. לכן המלון התקשה למשוך אורחים גם אחרי חלוף המשבר, ונאלץ להוזיל את מחירי האירוח עוד יותר, להוריד את רמת השירות, ולהגיע עם הרשויות להסכם סבסוד, שהפך אותו לאטרקטיבי עבור דרי הרחוב, שהתקבצו סביבו. המלון החל לככב בחדשות הפלילים. הוא היה משכנם ריצ'רד רמירז ויוהאן "ג'ק" אנטרווגר, שיצאו ממנו למעשי רצח סדרתיים. יתרה מזאת, עד שנת 2015, נהרגו שמונה אנשים בנפילה מקומה גבוהה של המלון, מסיבה לא מוסברת, ותשעה אנשים נוספים מתו בתוכו, בנסיבות לא טבעיות. אישה נוספת, אליסה לאם, טבעה בדודי המים שעל גג המלון, כאשר התחבאה מאויב שהזתה, בעת התקף פסיכוזה. סיבת מותה הובהרה רק כחמישה חודשים לאחר מותה. עד פיענוח תעלומה זו, התפרסמה תאוריית קונספירציה, לפיה רצח אותה אמן בשם פאבלו ורגרה, שהתארח במלון, ונהג לחבר ולשיר שירים על רציחות, כמקובל בסוגת הרוק הכבד. הזמר קיבל רבבות מכתבי נאצה, שגרמו לאיבוד שפיותו.	עריכה | תבנית | שיחה
33	קובי ניב ידוענים רבים, במיוחד אלו שנוהגים להתבטא בנושאים פוליטיים, טוענים שהם מקבלים הרבה מאוד פניות בכתב, שהן מאוד לא נעימות. ידען אחד לפחות, הצליח להפיק תועלת כל שהיא, גם מהתופעה הזו. בשנת 2016 יצא לאור ספרו של הסאטיריקן, קובי ניב, "שטנה", שהוא לקט של קללות, נאצות, איחולי־מוות ואיומים ברצח, שהוא קיבל בפייסבוק.	עריכה | תבנית | שיחה
34	דאלי עם אחת מיצירותיו. התאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד שינתה את הלך המחשבה האנושי בדרכים רבות. מודל הנפש הפרוידיאני פתח צוהר להבנת נפש האדם, ולהבנת האדם את עצמו. מבחינה חברתית, שינתה הגישה הפסיכואנליטית את נורמות המוסר, בעיקר בכל הקשור ליחסי מין ולמיניות. ביטוי לשינויים אלו ניתן למצוא גם בשדה האמנות הפלסטית והספרות, ובהמשך, בקולנוע. תורתו של פרויד הייתה, למשל, אחד ממקורות ההשראה העיקריים של סלבדור דאלי, מחשובי אמני המאה ה-20.	עריכה | תבנית | שיחה
35	חיים טופול כסאלח שבתי, דיוקן עצמי הסופר היהודי-ישראלי רב המכר, סמי מיכאל, יוצא כנגד רעיון "זהות עדות המזרח". הוא טוען כי זהו תוצר של הגדרת-נגד ל"מחנה האשכנזי", בניסיון לשמור על הגמוניה תרבותית וכלכלית של האשכנזים. לדבריו, מפא"י יצרה זהות זו, המבוססת על הסטריאוטיפים של המעמד הנמוך בתוך הקהילות, המכונות כיום בכינוי זה. עוד הוא סבור, שדווקא היהודים הכפריים ממזרח אירופה, שהיו רוב היהודים בתחום המושב, ולא עלו ברמתם על הכפריים יוצאי ארצות האסלאם, הם הראויים לשם הגנאי, "מזרחיים". זאת גם בהתחשב במוצאם הגאוגרפי. הוא מתנגד להכללת יהודי ארצות האסלאם כמקשה תרבותית אחת, בנימוק שלכל תפוצה יהודית בארצות אלו הייתה תרבות והיסטוריה עצמאית, עוד טרם הפיכת הערבית לשפה השולטת בארצות אלה. מיכאל מתנגד גם להכללת הספרות של "יוצאי ארצות האסלאם" כ"ספרות אתנית", בעוד שספרות של סופרים אשכנזים אינה נחשבת לכזאת.	עריכה | תבנית | שיחה
36	זאב רווח צילום מסט הסרט חגיגה בסנוקר סרט בורקס היא סוגת קולנוע ישראלי, שהייתה נפוצה משנות ה-60 עד שנות ה-80. הסרטים בסוגה בנויים ממקטעים מתחלפים של מלודרמה וקומדיה, שבמרכזם דמויות סטראוטיפיות של יהודים ישראלים מעדות שונות. דמות מזרחית מובילה את הסרט ומערימה על האליטה האשכנזית. העלילה עוסקת במשפחה, קהילה או שכונה מזרחית פרה-מודרנית, מול אשכנזית מודרנית. סוף הסרט טוב, ורוב כולל חתונה בין בני העדות השונות. הסרט הראשון הנחשב לסרט בורקס הוא "סאלח שבתי". בסרטי הבורקס שבאו אחריו חזרו מאפייניו בווריאציות כאלו ואחרות. סרטי הבורקס זכו להצלחה מסחרית בישראל, לצד ביקורת אמנות נוקבת, שהתמקדה ב"רדידותם התמטית" וערכי ההפקה ה"ירודים" שלהם. גם "סאלח שבתי" זכה לביקורת כזו, ואפילו מפי שרת החוץ דאז, גולדה מאיר. אולם היא חזרה בה, כשהוא היה מועמד לפרס האוסקר.	עריכה | תבנית | שיחה
37	נגיב מחפוז ש"י עגנון הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. עובדה זו מאפילה על הישג גדול אחר, שקשור בזכייתו – נכון לשנת 2021, מתוך 118 חתני וכלות פרס נובל לספרות, הוא הראשון ואחד משני היחידים, שכתבו בשפה שמית. ב-1988 הצטרף אליו נגיב מחפוז (בתמונה), כותב הערבית. העובדה ששפה כה נפוצה, כמו הערבית, כמעט לא מיוצגת בין זוכי הפרס, אינה מקרית – יש ביניהם גם כותב מנדרינית בודד, מו יאן. לעומת זאת, חמישה מהזוכים כתבו בפולנית ושבעה מהזוכים כתבו בשוודית. שתי שפות אלו נדירות מאוד בלימודי שפה זרה, ונדירות יחסית כשפות אם. אם כי שוודית היא שפת אמם של חברי ועדת שופטי הפרס. ככלל, למעלה מתשעים אחוז מזוכי הפרס כתבו בשפות מענפים אירופאים של השפות ההודו-אירופיות, כשבערך חמישים אחוז מכלל הזוכים כתבו בגרמנית, צרפתית או אנגלית.	עריכה | תבנית | שיחה
38	אלברט אברהם מיכלסון, היהודי הראשון שזכה בפרס נובל. יהודים ומי שאחד מהוריהם היה יהודי, זכו ב-210 פרסי נובל. מתוך 943 אישים זוכי פרס נובל עד וכולל שנת 2021, שהם 22.3% מכלל פרסי נובל שחולקו. בארבעת התחומים המדעיים-מחקריים בלבד, דהיינו ללא ספרות ושלום, 26% מהזוכים היו זוכי פרס נובל ממוצא יהודי. בכלכלה אחוז הזוכים ממוצא יהודי הוא 39. מכיוון שהמגדירים עצמם כיהודים מהווים כ-0.2% מאוכלוסיית העולם, הרי ששיעור הזכיות אצל היהודים עומד על בערך פי מאה מהממוצע העולמי.	עריכה | תבנית | שיחה
39	דימוי מאויר של מתפלל תוקע בשופר, אחת ממצוות החג, באיגרת מאמצע המאה ה-20 בגלויות וכרטיסי הברכה היהודיים יש בהם חומר בעל ערך המאיר היבטים מגוונים בתרבות בהיסטוריה היהודית. לאספן ז'ראר סילון מפריז יש יותר מ־40 אלף גלויות כאלו. איורי גלויות אלו משקפים את חיי החברה שיצרה וצרכה אותן, הדימוי העצמי אשר ביקשה להציג לציבור הרחב, ואת האידאולוגיה שלה: חזותם ולבושם, כליהם ותשמישי הקדושה שלהם, הריהוט בבתים ובבתי הכנסת, חגיהם ("שנות טובות") ועוד. הן גם הכילו סמלים מסורתיים כמו הכותל המערבי, קבר רחל, המנורה, מגן הדוד, עבודה חקלאית ודימוי החייל הישראלי, אישים ציוניים כמו בנימין זאב הרצל ומקס נורדאו, וכן איורים שציינו אירועים שפקדו את העם היהודי כמו פרשת דרייפוס. מנגד היו גם גלויות עם סממנים אנטישמיים.	עריכה | תבנית | שיחה
40	חיים חפר, 1983 משלב לשוני הוא אופן שימוש בשפה, התואם לנסיבות מסוימות. על פי רוב, זו מידת הרשמיות, התקניות הדקדוקית או הסמנטית, (או ההגייתית) של תמליל. משלב גבוה קיצוני הוא ספק משלב וספק סוציולקט – דהיינו הניב של השכבה הסוציאלית המלומדת. עובדה זו הופכת את השימוש במשלב הזה לנושא נוח לבדיחות. בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר (בתמונה), "ילקוט הכזבים", מופיעה בדיחה בנושא: פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין מה הוא רוצה.	עריכה | תבנית | שיחה
41	רחוב הכנסייה הבפטיסטית בברמינגהאם, אזור מרכזי במאבק האפרו-אמריקאים לביטול ההפרדה הגזעית סדרת פיגועים גזעניים שהתרחשה בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים בעיר ברמינגהאם באלבמה שבארצות הברית, העניקה לה את כינוי הלעג "Bombingham", מהמילה פצצה - Bomb. בעקבות רצח ארבע ילדות שחורות בעיר בשנת 1963, כתב המשורר דדלי רנדל את "הבלדה של ברמינגהאם", הסקסופוניסט ג'ון קולטריין חיבר את השיר "אלבמה", וארגוני המאבק השחורים, בראשם עמד הכומר מרטין לותר קינג, פתחו בהפגנות מחאה לא אלימות כנגד חוקי ההפרדה הגזעיים. משטרת ברמינגהאם פעלה בברוטליות רבה נגד המפגינים והשתמשה בגז מדמיע ובכלבי תקיפה. קינג, שנעצר עם אלפי מפגינים נוספים, חיבר בכלא את המנשר "מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם", מסה בנושא ההתנגדות להפרדה הגזעית. בסופו של דבר, נחל המאבק הצלחה, בהובילו לביטול החקיקה הגזעית בארצות הברית.	עריכה | תבנית | שיחה
42	ריקוד טקסי לכבודו של Two-spirit ‏Two-spirit הייתה תופעה נפוצה בקרב שבטים אינדיאניים בצפון אמריקה. two-spirit לרוב היה גבר הלוקח על עצמו תפקיד מגדרי וחברתי של אישה ואף היה מקובל על קהילתו ככזה. ברוב השבטים, ה-two-spirit היו מקובלים בקהילה, ואף היו מקיימים מערכת יחסים רגשית ומינית עם בני זוג מאותו מין, שהם, לרוב, אינם two-spirit. ה-two-spirit עצמם נתפסו כבני זוג טובים, משום שנתפסו כעולים על הנשים בביצוע המלאכות הנשיות, חזקים וחסונים יותר, וכן משקיעים ומשתדלים כדי ששאר הקהילה תקבל את מעמדם. בעקבות זאת היו מקבלים תשלום גבוה יותר על שירותיהם ולכן אף צוברים ניסיון בפיננסים. כל אלו שדרגו את מעמדם כבני זוג, וסייעו לבניית מערכת יחסים ונישואין, כאשר הילדים במסגרת הזוגית, מאומצים. אימוץ, בתרבויות האינדיאניות, נחשב למנהג נפוץ ומקובל. מעדויות על חיי האינדיאנים, עולה כי בשיאה התופעה הקיפה מעל ל-150 שבטים, אך עם התמעטותם, קטנו שיעורי התופעה בהתאם.	עריכה | תבנית | שיחה
43	דוגמה לאיקרית ממין Trombidium holosericeum. האיקרית מהסוג הדמודקס הטפיל המיקרוסקופי דמודקס פוליקולרום (Demodex folliculorum) מתת-מחלקת האקריות מתקבץ בבסיס שערות הפנים וניזון מתאי אפיתל. הוא מדבק כמעט ורק ב"ירושה" מההורים לילדיהם, ימים ספורים לאחר הלידה. ומאחר ובני האדם נדבקים כמעט באופן בלעדי מההורים שלהם, קיימת חפיפה אבולוציונית בין שושלת בני האדם לזו של הדמודקס פוליקולרום. מחקרים שדגמו את ה-DNA של הדמודקס פוליקולרום גילו, שניתן לדעת את מוצאו של אדם ספציפי, לפי דגימת הדמודקס פוליקולרום שעל עורו. למשל, אנשים ממוצא אסיאתי, החיים כבר דורות רבים בארצות הברית, עדיין יוטפלו בדמודקס פוליקולרום בעלת חומר תורשתי, המאפיין את תושבי אסיה. מאחר שדמודקס פוליקולרום מלווה אותנו משחר ימי האדם, עוד מהתקופה שבני האדם החלו לנדוד מאפריקה ניתן להשתמש בחקר הדמודקס פוליקולרום כדי למפות את נדידות העמים	עריכה | תבנית | שיחה
44	שלמה בוחבוט, פברואר 2018. בשנת 1991, מינה בית המשפט העליון את הסופר המוערך והמצליח, סמי מיכאל, לבורר במחלוקת חינוכית, בעיירת הפיתוח מעלות-תרשיחא, שבה גר. מחד, קבוצת הורייהם מקומיים דרשה להעביר את ילדיה לבית ספר נסוני חדש בתפן. מאידך, ראש המועצה, שלמה בוחבוט (בתמונה), דרש כי כל תלמידי העיירה ילמדו רק בתוכה, ולא בבית ספר, שהוא ראה כאליטיסטי, לעשירים ואשכנזים בלבד. על פניהם, טיעוניו של בוחבוט מעדיפים את ערך השוויון על פני ערך החופש. העדפה, שעל פניה אמורה להסתדר עם השקפת עולמו של הבורר, מיכאל, שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית, במפלגה הקומוניסטית העיראקית וגם באירנית. אולם מיכאל הכריע לטובת זכות ההורים להחליט על חינוך ילדיהם.	עריכה | תבנית | שיחה
45	הביטוי "אדם לאדם זאב" מתאר את אופיו השלילי והלא חברותי של בן האנוש, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם. למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות של זאבים בטבע נצפו דווקא סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין אליו משתייך גם הכלב.	עריכה | תבנית | שיחה
46	כבר כנער, יוהאן "ג'ק" אנטרווגר סייע לבני משפחתו לגנוב חיות משק, וכן הורשע ונאסר מספר פעמים, מסיבות מגוונות. בשנת 1976, כשהיה בגיל 26, הוא הורשע ברצח אישה. כאסיר, הוא כתב סיפורת ושירה, שנמכרה היטב במולדתו, והפך לידוען. הוא שכנע את הרשויות כי השתקם ושוחרר על תנאי בשנת 1990. להחלטה לשחררו סייע לחץ האליטה האמנותית, כולל כלת פרס נובל לספרות, אלפרידה ילינק, וחתן פרס נובל לספרות, גינטר גראס (לפני שנודע שהאחרון היה בבחרותו לוחם אס אס). עם שחרורו, אנטרווגר מונה לכתב חוץ פלילי בעיתונות, וקיבל ממשטרות העולם מידע שסייע לו להיות רוצח סדרתי בין לאומי. בסופו של דבר, הוא הורשע ברציחת תשע נשים נוספות – אם כי מעריכים כי מספר קורבנותיו היה גבוה יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
47	-	הוספה
48	-	הוספה
49	-	הוספה
50	-	הוספה
51	-	הוספה
52	-	הוספה

בחזרה לפורטל