חיים מאיר יחיאל שפירא (נארול)
רבי חיים מאיר יחיאל שפירא (כ' באלול ה'תרס"ז, 30 באוגוסט 1907 - י"ח בתמוז ה'תשס"ז, 4 ביולי 2007) היה רב ואב"ד בקהילת נארול (יידיש: נאראל) בגליציה. לאחר השואה שימש רב בניו יורק ולאחר מכן בבני ברק.
שימש גם כאדמו"ר ובשנותיו האחרונות כונה "זקן האדמו"רים".
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה נארול שבגליציה. אביו, דוב בעריש ריינמן, היה בנו של רבי שלום ריינמן, רב העיירה וחתנו של הרב שמואל אהרן רובין מקארטשין, מחבר הספר "בית אהרן" על הלכות גיטין ועוד ספרים. אמו הייתה נינת רבי שלום רוקח (שר שלום) ראשון שושלת חסידות בלז. נקרא על שם אבי אמו, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מרדיכוב.
בשנת ה'תרפ"ג נסע לראשונה לעיירה בעלז אל קרובו האדמו"ר ר' ישכר דב רוקח (הזקן) מבעלז. שנים ספורות לאחר מכן, כשנפטר סבו, הוכתר תחתיו רבי חיים מאיר יחיאל לרבנות העיירה. הוא קיבל סמיכה מהרב מנחם זמבה ועוד.
גם לאחר הכתרתו הוא המשיך ללמוד אצל רבנים. קיבל תורה מהרב הרצ'לי בק בעיר לויביטש, ומהרב דוד מנחם מאניש באב"ד מטרנופול, אצלו למד גם פסיקה מעשית. בל"ג בעומר ה'תרצ"א החל לפסוק, על פי הוראתו של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז.
בשנת ה'תרצ"ב נישא לפערל רבקה, בתו של האדמו"ר רבי משולם זלמן יוסף מטופורוב, שהיה חתנו של האדמו"ר אהרן פרלוב מקוידנוב. בנארול נולדו להם ארבעה ילדים. אחד נפטר בצעירותו, שניים נרצחו בשואה ורק אחד נותר.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח הרב שפירא לטופורוב. בקיץ 1940 גורש על ידי הרוסים לסיביר יחד עם אשתו ובנו הגדול. כאשר שוחרר משם עבר לסמרקנד, שם פעל להקמת מקווה טהרה, תפילות בציבור ולימוד תורה בסתר.
בשנת ה'תש"ו עזב את ברית המועצות. שהה בפראג וטיפל שם בהקמת מטבח כשר עבור פליטי השואה. לאחר מכן עבר לאנטוורפן שבבלגיה, וגם שם פעל בעזרה לפליטי השואה. בשנת ה'תש"י היגר לארצות הברית, והתגורר בתחילה בבורו פארק ולאחר מכן באיסט סייד של מנהטן. נתמנה לרב בית הכנסת של חסידי בעלז. ארגן משלוח חבילות מזון לישראל, שהייתה נתונה תחת משטר הצנע.
בשנת ה'תשל"ב עלה לישראל והתיישב בבני ברק, שבה הקים בית מדרש. עסק רבות בתורתו של ה"מנחת חינוך" ומסר שיעורים קבועים בספר זה. היה מקורב לאדמו"ר מבעלז - הרב ישכר דב רוקח, שנהג להושיבו על ידו בעת שערך את שולחנו, ולהאזין לתיאוריו אודות האדמו"רים הקודמים.
נפטר בשנת תשס"ז, בגיל 100.
לאחר פטירתו הוציאה [חסידות נאראל] את הספר הוד קדומים לזכרו, ובו בעיקר דברי תורה של רבי שמואל אהרן רובין מקארטשין על הכנסת ספר תורה, וכן חידושי תורה של הרבי מנארול ותולדות חייו. בספר גם תמונות ותעודות שונות מחייו.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו היחיד הוא הרב בעריש, ממלא מקומו בהנהגת החסידות. חתנו של האדמו"ר מקוזלוב, רבי משה רוקח.
נכדיו, בני הרב בעריש:
- אהרן, חתן רבי ישכר בעריש אייכנשטיין מזידיטשוב פתח תקווה
- משולם זלמן יוסף, חתן רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים מנדבורנה
- אברהם יהושע העשיל, חתן רבי צבי אלימלך פנט מקוסון בני ברק
- אשר ישעיה מלונדון
חתניו של הרב בעריש:
- רבי משה יהושע מיכלוביץ, האדמו"ר מבראד
- רבי יעקב צבי מאיר ארליך, האדמו"ר מקוידנוב
- רבי אשר ישעיה רובין, רב עבודת ישראל קוז'ניץ-סיגייט, בן האדמו"ר מסוליצא
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונתו, בשמחת בית נארול (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine) (אתר בחדרי חרדים)
- על חייו, ודיון לגבי הצגה זו (באתר col)
- זכרונות מכיריו וקרוביו באתר בחדרי חרדים(הקישור אינו פעיל, 2019)
- עדות שליח חב"ד באוהיו על הרבי מנארול (אתר שטורעם.נט)
