רבי שמואל התגורר בניישטאט הסמוכה לקרקוב. בפעם הראשונה שנסע לרבי אלימלך מליזענסק, במשך כמה שבועות, כל פעם שהתקרב לרבי אלימלך אמר לו הרבי שיש ממנו ריח נבילה. כשהבין שכוונתו למידת הגאווה והחל לתקן חטא זה, החל רבי אלימלך לקרבו. בערב שבת שאחר כך הגיע כפרי לרבי אלימלך ואמר לו שאין לו כסף לחתן את בתו. רבי אלימלך אמר לו לחתנה עם שואב המים שלו. רבי אלימלך קרא לרבי שמואל לבוא עמו לחתונה, העביר על עיניו את מטפחתו והראה לו שאש מלהטת סביב הרוקדים. מאז החל לקרבו[1] ובהמשך אף כיהן כבעל תפילה אצלו בימים נוראים. אחר פטירת רבי אלימלך החל לנסוע לתלמידו של רבי אלימלך, החוזה מלובלין. באותה תקופה עבר מניישטאט לסוקולוב שבגאליציה לכהן שם כרב. אחר פטירת החוזה מלובלין בשנת תקע"ה (1815), החל לשמש באדמו"רות בקארוב ובוונגרוב. חיבר קונטרס בשם שיר לחסידים על דרך החסידות, בצורת שיר. נפטר בט"ו באיירתק"פ (1820).
בנו רבי דוד גרנטשטיין מקארוב-פראגה כיהן אחריו לחלק מהחסידים. היה תלמידם של החוזה מלובלין ושל אביו. היה נוסע כאדמו"ר לרבי אורי מסטרליסק ולרבי שמחה בונים מפשיסחא. נפטר בוורשה. (הסופר ר' יחיאל גרנטשטיין היה נינו). בן נוסף היה רבי שלמה, שהיה חסיד קוז'ניץ. נכדו, רבי דוד נחמן, שהיה חסיד קוצק, עלה לארץ ישראל בשנות התר"כ, נשא את מרת שיינדיל נחמה בת הרב אברהם אליעזר מושלי, והוא אבי משפחת קירשנבוים הירושלמית.
רבי יצחק מוונגרוב (היה גם תלמידו של החוזה מלובלין) נפטר בתק"פ, שנת פטירת רבו.
רבי יחזקאל מקוזמיר (גם תלמידו של רבי יצחק מוונגרוב, לפי המסורת בחסידות מודז'יץ, שניהם הועידו את רבי יחזקאל לממשיך).היה גם אצל החוזה מלובלין ונסע גם לרבי שמחה בונים מפשיסחא. שימש כאדמו"ר בשענה, פלונסק וניישטאט.
שמואל (נפטר 1820), מקארוב, דף שער בספרייה הלאומית
