קלייד ג'רונימי
 | |
| לידה |
12 ביוני 1901 קיאוונה, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
24 באפריל 1989 (בגיל 87) ניופורט ביץ', קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | קליטו אנריקו ג'רונימי |
| תקופת הפעילות | 1919–1968 (כ־49 שנים) |
| תחום יצירה | אנימטור, במאי הנפשה |
| פרסים והוקרה |
פרס דב הזהב (1951) פרס וינזור מקיי (1979) אגדת דיסני (2017) |
קליטו "קלייד" ג'רונימי (באנגלית: Clito "Clyde" Geronimi; 12 ביוני 1901 – 24 באפריל 1989), הידוע בשם ג'רי (Gerry), היה במאי הנפשה אמריקאי. הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו בוולט דיסני הפקות, כאשר ביים סרטי דיסני קלאסיים רבים כמו: "סינדרלה", "עליסה בארץ הפלאות", "פיטר פן", "היפהפייה והיחפן" ו"היפהפייה הנרדמת". בשנת 2017 קיבל את התואר אגדת דיסני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רונימי נולד ב-12 ביוני 1901 בין הרי האלפים האיטלקיים בעיירה קיאוונה, בשם קליטו אנריקו ג'רונימי, אך משפחתו היגרה לניו יורק, ארצות הברית בילדותו. ולמרות ששמו הומר בצורה האנגלית לקלייד הנרי ג'רונימי, האנשים איתם עבד מאוחר יותר הכירו אותו בתור ג'רי.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רונימי נרשם ללימודי ערב לאמנות במכללת קופר יוניון כאשר קיבל את עבודת ההנפשה הראשונה שלו בשנת 1919. הוא עבד תחילה בשירות הסרטים הבינלאומי של ויליאם רנדולף הרסט, בהפקת הנפשות קצרות המבוססות על רצועות קומיקס פופולריות מהעיתונים של הרסט. בשלב הבא, ג'רונימי מצא את עצמו באולפני ג'יי. ר. בריי(אנ'), עובד על סדרות הנפשה, שם עבד עם וולטר לאנץ. עם פירוק אולפני בריי בשנת 1928, ג'רונימי הלך בעקבות לאנץ לסטודיו שלו, וולטר לאנץ הפקות(אנ'), והפיק סרטים מצוירים עבור סרטי יוניברסל בשנת 1930. ג'רונימי עזב את לאנץ ב-1931 כדי להצטרף לוולט דיסני הפקות, שם נשאר עד 1959.
את עבודתו בדיסני ג'רונימי התחיל במחלקת הסרטים הקצרים בתור אנימטור כשבסופו של דבר הפך לבמאי. משימותיו הראשונות כאנימטור היו בסדרות של "מיקי מאוס", "סימפוניות טיפשיות" וסרטים מצוירים של פלוטו, כשבסופו של דבר הוא תרם ליותר מ-50 סרטים קצרים של האולפנים.
הקריירה שלו כבמאי הנפשה החלה ב-1939 עם "דונלד דאק: פיקניק בחוף" והסרט הקצר של פלוטו "תן כף" משנת 1941, שזכה בפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר. עוד סרטים קצרים בולטים שביים כוללים את הסרטים מתקופת המלחמה "חינוך למוות" ו"צ'יקן ליטל" (שניהם ב-1943), כמו כן את "סוזי המכונית הכחולה הקטנה" מ-1952.
ג'רונימי עשה את הקפיצה לבמאי רצף עם הסרט "ניצחון באמצעות כוח אווירי" מ-1943, ולאחר תום מלחמת העולם השנייה, עבר לביים סרטי הנפשה באורך מלא ולקח חלק בסרטים: "במבי", "שלושת הקבלרוס", "הרפתקאות איכבוד ומר טוד", "סינדרלה" (עליו זכה בפרס דוב הזהב), "עליסה בארץ הפלאות", "פיטר פן", "היפהפייה והיחפן" ו"101 כלבים דלמטיים". עבור סרטי החבילה של דיסני משנות ה-40 "הבה לי מוזיקה" ו"עת הזמיר", ג'רונימי ביים מקטעים בלתי נשכחים כמו "פטר והזאב" ו"פקוס ביל". הוא גם תרם למספר פרקים בסדרת הטלוויזיה "עולמו המופלא של דיסני". שיא הקריירה שלו בדיסני הגיע כאשר שימש כבמאי מפקח על יצירת המופת "היפהפייה הנרדמת" משנת 1959, כאשר בשנת 2019, הסרט נבחר על ידי ספריית הקונגרס לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית בשל היותו "משמעותי מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית".[1]
לאחר 28 שנים, ג'רונימי עזב את אולפני וולט דיסני בשנת 1959. מאוחר יותר הוא ציין "...האולפן היה כמו משפחה אחת מאושרת... לוולט דיסני הייתה התלהבות של ילד גדול. האולפן היה כל חייו ואהבתו; זו הסיבה שהוא הפך לאולפן כל כך נהדר".
קריירה לאחר דיסני ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שעזב את דיסני בשנת 1959, ג'רונימי עבד בטלוויזיה במשך מספר שנים (בעיקר ב-UPA(אנ')), כולל ביום פרקים רבים של הסדרה "ספיידרמן" משנת 1967 וסדרות נוספות על הדמויות קפטן אמריקה, הענק הירוק ואיירון מן. הוא פרש מההנפשה בשלהי שנות ה-60, וסיפק איורים לספרי ילדים.
ג'רונימי קיבל את פרס וינזור מקיי לשנת 1979 מהאגודה הבין-לאומית לסרטי הנפשה, אסיפ"א - הוליווד, על תרומתו לאורך חייו לתחום ההנפשה. את הפרס העניק חברו ועמיתו הוותיק וולטר לאנץ. ג'רונימי גם קיבל לאחר מותו את התואר אגדת דיסני ב-14 ביולי 2017.
ג'רונימי נפטר ב-24 באפריל 1989 בביתו בניופורט ביץ', קליפורניה, בגיל 87.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלייד ג'רונימי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קלייד ג'רונימי, באתר AllMovie (באנגלית)
קלייד ג'רונימי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קלייד ג'רונימי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Chow, Andrew R. (11 בדצמבר 2019). "See the 25 New Additions to the National Film Registry, From Purple Rain to Clerks". Time. New York, NY. נבדק ב-11 בדצמבר 2019.
{{cite journal}}: (עזרה)
