צדוק הלוי קרויז
| לידה |
1784 תקמ"ד או תקמ"ה מוהילב, בלארוס |
|---|---|
| פטירה |
16 במרץ 1861 (בגיל 77 בערך) ה' בניסן תרכ"א ירושלים, א"י |
| תאריך עלייה | 1822 |
| מקום מגורים | העיר העתיקה בירושלים |
| ידוע בשל | גביר ירושלמי, שד"ר, מראשי כולל הו"ד |
| בת זוג | חיה קרויז |
  | |
רבי צדוק הלוי קרויז (1784 – 16 במרץ 1861, ה' בניסן התרכ"א), היה גביר ירושלמי, שד"ר, מראשי כולל הו"ד, מבוני ירושלים וממייסדי תלמוד תורה וישיבת עץ חיים. חצרו בעיר העתיקה בירושלים, ידועה עד היום בשם "חוש דרבי צדוק".[1] נקרא בפי בני העיר בשם "הרוטשילד הירושלמי".[2][3]
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי צדוק הלוי קרויז נולד במוהילב שבבלארוס בשנת 1784 לאביו יחיאל הלוי קרויז ואשתו, ונישא לחיה בת רבי אלקנה הלוי. בשנת 1822 עלה לירושלים.
בשנת 1829 יצא כשד"ר למסע בן 9 שנים בשליחות קהילת הפרושים בירושלים לקהילות היהודיות שבאלג'יר, תוניס וטריפולי שבצפון אפריקה, המסע הסתיים בשנת 1837.[4]
בשנת 1848 פרצו אירועי אביב העמים, בהם התרחשו פרעות אנטישמיות ביהודים במקומות רבים באירופה.[5] הפרעות שיבשו את הקשר בין יהודי ארץ ישראל ליהודי אירופה והחמירו את מצוקת היישוב היהודי, שרוב התמיכה הכלכלית בו הגיעה מאירופה. בעקבות החמרת מצוקת היישוב היהודי יצאה משלחת מטעם כולל הו"ד לאמריקה על מנת לגייס עזרה מיהודיה. המשלחת כללה את רבי צדוק קרויז ואת יהוסף שוורץ.[6]
חוש דרבי צדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי צדוק היה בעל שלושה בתים בירושלים ובעל חזקה על חצר ברחוב חב"ד שבעיר העתיקה, שנודעה בשם "חוש דרבי צדוק" (החצר של רבי צדוק).[2] החוש הוא מתחם מגורים גדול הכולל סבך סמטאות צפופות המובילות לחצרות קטנות שאותן קנה רבי צדוק.[7]
בספרו שלשה עולמות, נותן חיים המבורגר, שגר בחוש בילדותו, אינפורמציה אודותיו:
"החש הזה עומד בקרן זווית. מארבעה רחובות יכולים לבוא אל תוכו: מרחוב היהודים - דרך רחוב חב"ד, מרחוב הצבעים, מרחוב הארמנים ומרחוב ביקור חולים... מכל רחוב צריכים לעבור סמטאות חשכות עד שמגיעים לסמטת החש. אצל סמטת החוש, חצר בתים שערביים גרו שם. הכניסה לחש הייתה דרך סמטה ארוכה חשכה ואפלה שבסוף הסמטא עומד כותל גבוה מאד – מבוי שאינו מפולש – בשני צידי הסמטא היו אבנים זבל ועפר שהשכנים הערבים היו משליכים לתוכה… כשעברו את סמטת הכניסה המקורה והחשכה, נכנסו לסמטא ארוכה וצרה בלתי מקורה, שהייתה משמשת כעין פרוזדור לחצרי החש, וממנה התפצלו סמטאות רבות קטנות שמהם הגיעו לחצרות הבתים."[8]
על פי ספרו של המבורגר, חילק רבי צדוק את החוש לכמה גופים שונים:
"בשנת תקצ"א (1831) בא לירושלים עשיר גדול מהעיר שקלוב שברוסיה בשם ר' צדוק הלוי הוא ואשתו וביתם היחידה, קנה מן הערביים רובע זה הנקרא "חש", אחר כך נסע לאמריקה בתור שליח... בו בזמן שהיה בשליחותו עלו לארץ מגרמניה ר' יוחנן צבי שלאנק ואחיו ר' גמליאל שלנק (מתלמידי החת"ם סופר) ור' משה זקס (ראשון אנשי כולל הו"ד בירושלים), וכשחזר ר' צדוק משליחותו מכר שליש מהחצרות והבתים שבחש לר' יוחנן צבי הנזכר, ושליש אחד מכר לכולל הורדנה לדירות בעד עניי הכולל ושליש אחד בעדו ובעד ביתו. את ביתו היחידה השיא לר' משה זקס הנזכר לעיל."[8]
המבורגר מספר כי בחוש הייתה חצר מפוארת, בית טבילה, בית הוועד של כולל הורדנא, ובתי כנסת.[8]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביתו היחידה של רבי צדוק, רחל, נישאה למשה זקס, שד"ר, מראשוני תלמידי החתם סופר שעלו לארץ. בנה הוא הרב אברהם אלקנה זקס (נכדיו הם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (בניו הם הרב יעקב והרב שמואל כהנא שפירא), הרב אליעזר שפירא, הרב מנחם בן ציון זקס, הרב יהושע פישל זקס (בניו הם משה חיים זקס ויצחק זקס), נין נוסף הוא הרב עמרם יצחק זקס), בת נוספת היא אסתר קרויז, שנינה הוא שמוליק קראוס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שטר מכר בחתימת רבי אריה ליב נאמן – ירושלים, תרי"ז, באתר קדם kedem, בית מכירות פומביות בע"מ
- ^ 1 2 דוד תדהר, Volume 3, Page 1109 (משה זקס), באתר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
- ^ מוטי פרידמן, 1835-1839 - המסע הראשון לצפון אפריקה ולאירופה, משה זאקס, תל אביב: שפירא, 2016, עמ' 91
- ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל (כרך ב'), ירושלים: מוסד הרב קוק, ה'תשנ"ז, עמ' עמ' 773
- ^ שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל בעת החדשה, תל אביב: דביר, 1969, עמ' 95
- ^ מוטי פרידמן, זאקס בשנות ה-40 וה-50, 1848 - אביב העמים, משה זאקס, תל אביב: שפירא, 2016, עמ' 101
- ^ משה חיים זקס, שורשים בין אבני ירושלים, שורשיי מצד אבי: משפחות זקס וכהנא-שפירא, עוד ינובון בשיבה, מזכרת בתיה: הסיפור שנשאר, תיעוד והפקה, 2018, עמ' 13
- ^ 1 2 3 רפי כפיר, חוש דר' צדוק, באתר אהבת ירושלים