צ'כלרה
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | פלובדיב |
| ראש העיר | סטויאן מינצ'ב |
| שטח | 21.521 קמ"ר |
| גובה | 347 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 84 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 42°25′11″N 25°09′32″E / 42.419722°N 25.158864°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
צֶ'כְלָרֶה (בבולגרית: Чехларе) הוא כפר במרכז בולגריה בשטח הרשות המקומית ברזובו שבמחוז פלובדיב וממוקם 154 קילומטרים מהבירה סופיה ו-28 קילומטרים מצ'ירפאן. צפונית לכפר מצוי יער עבות של עצי אורן ובו מספר מעיינות ונחלים[1]. משלהי חודש מאי ועד ספטמבר 1943 פעל במקום מחנה ריכוז ל-400 מיהודי בולגריה שגורשו מסופיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר נוסד בשלהי המאה ה-15. שמו מאוזכר לראשונה בתעודות עות'מאניות בהקשר לפלישתו של ולדיסלב השלישי מלך פולין. בצבאו של המלך הפולני נכללו גם הונגרים וצ'כים. לאחר תבוסת קואליציית הצבאות בקרב וארנה נפלו בשבי חיילים צ'כים רבים ונמכרו לעבדות. צאצאי עבדים אילו התיישבו בכפר והוא נודע בשמו צ'כלרה שנגזר ממוצאם האתני של מתיישביו הראשונים. בראשית מלחמת העולם השנייה מנתה אוכלוסיית הכפר 900 נפשות.
במרץ 1941 לאחר כניסת הוורמכט לבולגריה, הצטרפו רבים מתושבי צ'כלרה לשורות הפרטיזנים וכצעד תגמול, גירשה הממשלה הבולגרית את כל תושביו והוא נותר נטוש. לאחר המלחמה שונה למשך שנים אחדות שמו של הכפר למורוזוב להנצחת שמו של אחד ממפקדי הפרטיזנים.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסת תושבי הכפר נסמכת על ייצור ושיווק שמן ורדים. ענף גידול הוורדים נוסד עוד במהלך התקופה העות'מאנית והכפר נודע בכל האזור בזכות המוצר. שמן הוורדים מהכפר יוצא למערב אירופה, בעיקר לצרפת.
מחנה הריכוז צ'כלרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות סופיה
ב-25 במאי 1943 גורשו כ-20,000 מיהודי סופיה לערי שדה ברחבי בולגריה. מספר הנע בין כמה מאות לכ-2,000 יהודים הגיעו לעיר פאזארדז'יק. בעיר נוצרה מצוקה במקומות אכסון למגורשים ועל כן בהנחיית אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לשאלות יהודיות הוחלט לגרש 100 משפחות בנות 400 נפשות לכפר צ'כלרה. בעת ההיא היה הכפר נטוש מתושביו מאחר שחלקם הצטרפו לשורות הפרטיזנים ותושביו גורשו ממנו בהוראת הממשלה הבולגרית כצעד תגמול[2].
100 המשפחות הובלו אל הכפר הנטוש, בו לא פעלה כל תשתית שאיפשרה את קליטתם, הורדו במרכזו ונאסר עליהם לעוזבו. בפאתי הכפר הוצבה שמירה והוא הפך למעשה למחנה ריכוז. בהיעדר אמצעי מחייה וסיוע רפואי, סבלו עד מהרה המגורשים מרעב ובעיות רפואיות שהחמירו בשל העדר הטיפול. ועדי הקהילות היהודיות בפלובדיב וצ'ירפאן נרתמו לסייע במזון ותרופות, תוך שגם אמצעיהם שלהם היו מצומצמים. לאחר לחץ כבד שהפעילו נכבדי הקהילה בפלובדיב שהסתייעו בראשי הכנסייה בעיר, נאותו במהלך חודש יולי ראשי המשרד לענייני יהודים להעביר 44 משפחות מצ'כלרה לפלובדיב.
לאחר מותו של המלך בוריס השלישי, הופעל לחץ כבד נוסף על המשרד לענייני יהודים, כפי הנראה שולם שוחד נכבד למשטרת פלובדיב ובראשית ספטמבר הועברה הנחיה מהבירה להעביר את כל העצורים לפלובדיב. 56 המשפחות הנותרות הועברו לפלובדיב ושוכנו חלקן בבתי בני הקהילה וחלקן בבית הכנסת המרכזי[3].