מחנה הריכוז טופובסקה שופה
 | |
| שלט הנצחה בכניסה למחנה טופובסקה שופה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה מעבר, מחנה ריכוז |
| מדינה |
 ממלכת יוגוסלביה |
| מחוז | בלגרד |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | אוגוסט 1941 |
| תאריך סגירה | דצמבר 1941 |
| תאריך שחרור | . |
| אוכלוסייה | |
| מספר אסירים בשיא | 6,000 |
| השתייכות האסירים | יהודים, בני רומה |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 4,300 |
| קואורדינטות | 44°47′25″N 20°28′05″E / 44.79028°N 20.46806°E |
מחנה הריכוז טוֹפּוֹבְסְקֶה שוּפֶּה (בסרבו-קרואטית: koncentracioni logor Topovske šupe, בסרבית קירילית: концентрациони логор Топовске Шупе), היה מחנה ריכוז אשר הוקם על ידי הגסטפו וממשלת הבובות של הגנרל מילאן נדיץ' (ממשלת ההצלה הלאומית), שכן בפאתי בלגרד בירת יוגוסלביה, פעל בתקופת השואה מאוגוסט ועד דצמבר 1941 ובו נכלאו ונרצחו יהודים בעיקר גברים מקהילות בלגרד והבאנאט וכן בני רומה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחנה הוקם באוגוסט 1941 בתוך קסרקטין צבאי של חיל התותחנים היוגוסלבי אשר בו שכנו אורוות סוסים ומגורי חיילים. המחנה נוהל על ידי הגסטפו בסיוע יחידות ז'נדרמריה של ממשלת ההצלה הלאומית בהנהגת מילאן נדיץ'. המחנה שימש לכליאת גברים מקהילת בלגרד וכן מהבאנאט הסרבי(אנ'), כגון מקהילות זרניאנין, פנצ'בו, קיקינדה, נובי בצ'יי ונובי קנז'באץ. מטופובסקה שופה נלקח חלק העצורים לגאיות ההריגה ביאיינצי הסמוך למחנה הריכוז באנייצה ובכפר יאבוקה הסמוך לפנצ'בו. חלק מהעצירים נרצחו באזור המחנה ונקברו בקבורה המונית.[1][2]
ההוצאות להורג של אסירי טופובסקה שופה החלו בספטמבר. לאחר תחילת פעילותם של הפרטיזנים של טיטו קבעו הגרמנים מכסת הוצאה להורג בטופובסקה שופה שעמדה על 100 מוצאים להורג בגין חייל גרמני שנהרג ו-50 בגין חייל שנפצע בקרבות. מרבית ההוצאות להורג בוצעו באוקטובר. בראשית אוקטובר 1941 נהרגו 21 חיילים מהוורמאכט בקרבות ליד טופולה. כנקמה על האירוע הורו הגרמנים להוציא להורג 2,100 יהודים ובני רומה. 805 ממחנה שאבאץ ו-1,295 מטופובסקה שופה. בין ה-9 ל-11 באוקטובר בוצעו ההוצאות להורג. הגרמנים הובילו את העצירים היהודים בקבוצות של 20 לבורות ההוצאה להורג. על כל עציר הוצבו 5 יורים.[3] עד סוף נובמבר הוצאו להורג בירי כל הגברים מקרב יהודי בלגרד. בדצמבר פורק המחנה.[4][5]
בראשית דצמבר 1941 נותרו בטופובסקה שופה 200 - 300 גברים יהודים, ואלו נשלחו לביצוע עבודות כפייה בהכנת מחנה הריכוז סיימישטה לקליטת הנשים והילדים היהודים לקראת השמדתם.[6]
לאחר המלחמה ננטש המחנה, בהמשך הוצבה על קיר החומה המקיפה את האתר לוחית זיכרון. ב-2013 נודע כי על שטח המחנה מתוכן להקים מרכז קניות בתכנון של משרד אדריכלות ישראלי. הנושא עורר גל מחאות בקרב יהודי סרביה בראשות הרב הראשי יצחק אסיאל ולבסוף לא ניתן אישור לביצוע הפרויקט.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות השואה - סרביה, באתר יד ושם
שרי מקובר-בליקוב, לבד בבלגרד, באתר "ידיעות אחרונות", 20 באפריל 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מחנות ההשמדה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 315.
- ^ הקהילה היהודית בבלגרד, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמוד 79
- ^ מסמכים ועדויות על שואת יהודי יוגוסלביה, באתר יד ושם.
- ^ אודות השואה - בלגרד, באתר יד ושם.
- ^ מנחם שלח, שואת יהודי יוגוסלביה, באתר יד יצחק בן-צבי.
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1990, עמוד 109.
- ^ חיים לב, סרביה: מרכז קניות על מתחם מחנה הריכוז, באתר ערוץ 7.