משלחת מס' 22 לתחנת החלל מיר
משלחת מס' 22 (ברוסית: основная экспедиция я-22) הייתה משלחת לתחנת החלל מיר שפעלה מ-17 באוגוסט 1996 ועד ל-2 במרץ 1997. מפקד המשלחת היה ולרי קורזון. פעילות המשלחת נמשכה 196 ימים.
הרכב המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תפקיד | חללית הגעה | 17.08.1996–16.09.1996 | 16.09.1996–26.09.1996 | 26.09.1996–12.01.1997 | 12.01.1997–22.01.1997 | 22.01.1997–2.03.1997 | חללית חזרה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 ולרי קורזון |
מפקד המשלחת | סויוז TM-24 |  |
|
|
|
|
סויוז TM-24 | חבר משלחת מס' 22 מפקד חללית "סויוז TM-24" |
| אלכסנדר קאלרי |
מהנדס טיסה | סויוז TM-24 | |
|
|
|
|
סויוז TM-24 | חבר משלחת מס' 22 |
 שנון לוסיד |
אסטרונאוטית חוקרת | STS-76 | |
|
STS-79 | חבר משלחת מס' 21 ו-22 | |||
| ג'ון בלאהה |
אסטרונאוט חוקר | STS-79 | |
|
|
STS-81 | חבר משלחת מס' 22 | ||
| ג'רי ליננג'ר |
אסטרונאוט חוקר | STS-81 | |
|
STS-84 | חבר משלחת מס' 22 ו-23 |
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת פעילות המשלחת תחנת החלל כללה את המודול הבסיסי, מודול "קוואנט 1", מודול "קוואנט 2", מודול "קריסטל", מודול "ספקטר" ומודול "פרירודה" . שטח מחיה היה 381 מ"ק והספק מיוצר על ידי פאנלים סולאריים היה 47 קו"ט. למעשה תחנת החלל הגיעה למתכונת הסופית.
רוב הזמן בתחנת החלל שהה צוות של 3 אנשים. בתקופות חפיפה הרכב היה 4 אנשי המשלחת וצוות ששהה בחללית שהייתה בעגינה.
פעילות המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חללית סויוז TM-24 עם חברי המשלחת שוגרה ב-17 באוגוסט 1996. ב-19 באוגוסט בוצע עגינה לתא עגינה במודול בסיסי. בתחנת החלל פעלה משלחת מס' 21 בפיקוד יורי אונופריינקו. במשך שישה ימים צוות שכלל 6 אנשים ביצעו תוכנית ניסויים ותהלך העברת אחריות על תחנת החלל לצוות החדש.
ב-2 בספטמבר צוות משלחת מס' 21 עזב תחנת החלל בחללית סויוז TM-23. הם נחתו בהצלחה בכדור הארץ. אחריות על תחנת החלל עברה למשלחת מס' 22 בפיקוד ולרי קורזון שהחלה בפעילות סדירה. שנון לוסיד שהייתה חברה במשלחת מס' 21 המשיכה את פעילותה בחלל כחברה במשלחת מס' 22.
ב-19 בספטמבר לתחנת החלל הגיע מעבורת החלל אטלנטיס במשימה STS-79 בפיקוד ויליאם רדי. צוות תחנת החלל גדל ל-8. עם המעבורת הגיע ציוד שונה בהיקף של 1,814 ק"ג.
ב-26 בספטמבר מעבורת החלל עזבה את תחנת החלל. על המעבורת הועמס ציוד בהיף של 907 ק"ג. לוסיד שנון חזרה לכדור הארץ עם המעבורת. ג'ון בלאהה הצטרף למשלחת מס' 22.
ב-22 בנובמבר לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-33. עגינה אוטומטית לתא עגינה אחורי של מודול "קוואנט 1" עברה ללא בעיות[1]. יכולת חללית מטען הייתה להביא לתחנת החלל עד 2,350 ק"ג מטען. צוות התחיל בהעברת מטען לתחנת החלל.
ב-2 בדצמבר קורזון וקאלרי ביצעו פעילות חוץ-רכבית שנמשכה כ-6 שעות. במהלך פעילות זו חוברו כבלים לפאנל סולארי חדש מתוצרת ארצות הברית ובכך הושלמה הרכבתו שהחלה במשלחת הקודמת. פאנל החל לספק 6 קו"ט חשמל למערכות תחנת החלל.
ב-9 בדצמבר קורזון וקאלרי ביצעו פעילות חוץ-רכבית שנמשכה כ-6 שעות. במהלך פעילות זו תוקנה אנטנה והותקן מבנה מסבח חדש בחלק החיצוני של תחנת החלל.
ב-15 בינואר לתחנת החלל הגיע מעבורת החלל אטלנטיס במשימה STS-81 בפיקוד מייקל בייקר. צוות תחנת החלל גדל ל-8. עם המעבורת הגיע ציוד שונה בהיקף של 2,710 ק"ג.
ב-20 בינואר מעבורת החלל עזבה את תחנת החלל. על המעבורת הועמס ציוד בהיף של 570 ק"ג. ג'ון בלאהה חזר לכדור הארץ עם המעבורת. ג'רי ליננג'ר הצטרף למשלחת מס' 22.
ב-7 בפברואר חללית "סויוז TM-24" התנתקה מתחנת החלל וכעבור זמן קצר חוברה מחדש לתא עגינה במודול "קוואנט 1".
ב-12 בפברואר לתחנת החלל הגיע חללית סויוז TM-25 בפיקוד וסילי ציבלייב. העגינה בוצע לתא עגינה במודול בסיסי. בחללית הגיעו חברי משלחת מס' 23. החל הליך העברת אחריות על תחנת החלל. החללית זו הגיע גם אסטרונאוט גרמני ריינהארד אוולד שהחל ביצוע ניסויים במסגרת תוכנית "מיר 97"[2].
ב-24 בפברואר התרחשה שריפה בתוך תחנת החלל. צוות המשלחת הצליח לכבות אותה כעבור שעתיים וחצי.
ב-2 במרץ צוות המשלחת נכנסו לחללית סויוז TM-24 ועזב תחנת החלל. הם נחתו בהצלחה בכדור הארץ. ג'רי ליננג'ר נותר בתחנת החלל והצטרף למשלחת מס' 23.
אחריות על תחנת החלל עברה למשלחת מס' 23 בפיקוד וסילי ציבלייב.
ב-4 במרץ חללית פרוגרס M-33 התנתקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תחנת החלל מיר - משלחות | |
|---|---|
|