משלחת מס' 17 לתחנת החלל מיר
.svg)
משלחת מס' 17 (ברוסית: основная экспедиция я-17) הייתה משלחת לתחנת החלל מיר שפעלה מ-3 באוקטובר 1994 ועד ל-22 במרץ 1995. מפקד המשלחת היה אלכסנדר ויקטורנקו. פעילות המשלחת נמשכה 169 ימים.
הרכב המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תפקיד | חללית הגעה | 1.07.1994–4.11.1994 | חללית חזרה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
 אלכסנדר ויקטורנקו |
מפקד המשלחת | סויוז TM-20 |  |
סויוז TM-20 | חבר משלחת מס' 17 מפקד חלליית "סויוז TM-20" |
| ילנה קונדקובה |
מהנדסת טיסה | סויוז TM-20 | |
סויוז TM-20 | חברה משלחת מס' 17 |
| ולרי פוליאקוב |
רופא-קוסמונאוט | סויוז TM-18 | |
סויוז TM-20 | חבר משלחת מס', 15, 16 ו-17 |
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן פעילות המשלחת תחנת החלל כללה את המודול הבסיסי, מודול "קוואנט 1", מודול "קוואנט 2" ומודול "קריסטל". שטח מחיה היה 253 מ"ק והספק מיוצר על ידי פאנלים סולארים היה 25 קו"ט.
פעילות המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חללית עם חברי המשלחת שוגרה ב-3 באוקטובר 1994 וב-6 באוקטובר היא התחברה לתחנת החלל מיר. החיבור בוצע למודול "קוואנט 1". בתחנת החלל כבר פעלה משלחת מס' 16 בפיקוד יורי מלנצ'נקו. החל הליך העברת אחריות למשלחת החדשה.
ביחד עם חברי המשלחת לתחנת החלל הגיע אולף מרבולד מגרמניה. מרבולד החל בביצוע תוכנית ניסויים EuroMir 94[1]. לתוכנית זו כללה ביצוע ניסויים תוך שימוש בציוד שהובא לתחנת החלל עבור ניסויים שבוצעו על ידי אסטרונאוטים מצרפת, אוסטריה וגרמניה בביקורים קודמים וציוד שהגיע בחללית מטען פרוגרס M-24.
ב-11 באוקטובר התרחשה תקלה במערכת חשמל של תחנת החלל. לא היה ניתן לכוון פאנל סולארי כי אספקת חשמל למחשב נפסקה. בעזרת מדחפי חללית "סויוז TM-20" צוות הצליח להזיז את תחנת החלל וייצור החשמל חודש בהדרגה לקראת 15 באוקטובר. לאור בעיות אלו תוכנית ניסויים של מרבולד עודכנה.
ב-3 בנובמבר מלנצקנו, מוסאבייב ומרבולד נכנסו לחללית סויוז TM-19 והתרחקו מתחנת החלל ל-190 מ'. לאחר מכך בוצע עגינה לבחינת תקינות מערכת עגינה אוטומטית. עגינה עברה ללא בעיות.
ב-4 בנובמבר מלנצקנו, מוסאבייב ומרבולד נכנסו לחללית סויוז TM-19 פעם נוספת ועזבו תחנת החלל. נחיתה בכדור הארץ עברה באופן תקין.
פולאיקוב נותר בתחנת החלל והצטרף למשלחת מס' 17 שהחלה בפעילות סדירה. חללית סויוז TM-20 שימשה חללית חירום.
מחקרים שבוצעו על ידי צוות התרכזו בעיקר בתחום רפואה. ויקטור פוליאקוב היה רופא והשגיח על ביצוע מחקרים. חלק מהמחקרים בוצעו לפי תוכנית שעובדה בגרמניה ונתונים על התקדמותה היו מועברים למרכז הבקרה הגרמני. מדענים גרמנים היו עוברים על הממצאים ומשנים את מהלך הניסוי במידת הצורך. נושא נוסף היה בדיקת השפעת חוסר כבידה על עצמות הגוף. פוליאקוב בדק מצבם חברי הצוות וביצע מדידות שונות כולל פעילות הלב כל שלוש ימים.
ב-11 בנובמבר לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-25 עגינה אוטומטית עברה ללא בעיות[2]. חללית הייתה יכולה להביא עד 2,350 ק"ג של ציוד ומצרכים. צוות התחיל בהעברת מטען לתחנת החלל. המטען כלל בין היתר חלקי חילוף לתנור CSK-1 שלא פעל באופן תקין ולא היה ניתן לנצל אותו לביצוע ניסויים.
ב-11 בינואר 1995 חללית "סויוז TM-20" נותקה מתחנת החלל ביצע תמרונים לבחינת תפקוד מערכת עגינה אוטומטית. לא הובחנו בעיות ועדינה מחודשץ הסתיימה ללא בעיות.
במהלך ינואר צוות המשלחת התמודד עם בעיות ויסות חום, ונזילות מים. בעזרת צוות קרקע בוצעו תיקונים נדרשים.
ב-6 בפברואר בוצעו תמרונים עם מעבורת החלל דיסקברי בטיסה במשימה STS-63. היא התקרבה עד למרחק של כ-100 מ'.
ב-16 בפברואר חללית מטען פרוגרס M-25 נותקה מתחנת החלל ובהמשך נשרפה בכניסה לאטמוספירה.
ב-17 בפברואר לתחנת החלל הגיע חללית פרוגרס M-26 עגינה אוטומטית למודול "קוואנט 1" עברה ללא בעיות[3]. חללית הייתה יכולה להביא עד 2,350 ק"ג של ציוד ומצרכים. צוות התחיל בהעברת מטען לתחנת החלל. המטען כלל בין ציוד שבהמשך היה בשימוש על נורמן ת'אגארד מארצות הברית.
ב-16 במרץ לתחנת החלל הגיע חללית סויוז TM-21 בפיקוד ולדימיר דז'ורוב, גנאדי סטרקאלוב ונורמן ת'אגארד מארצות הברית (חברי משלחת מס' 18). ת'אגארד החל בביצוע ניסויים בעזרת ציוד שהגיע בחללית מטען פרוגרס M-26.
במהלך שהות בחלל שנמשכה כ-5 חודשים משלחת ביצעה מספר רב של ניסויים בתחומים שונים.
ב-22 במרץ חברי המשלחת נכנסו לחללית סויוז TM-20 ועזבו תחנת החלל. הם נחתו בהצלחה בכדור הארץ פוליאקוב השלים טיסה שנמשכה 425 ימים.
אחריות על תחנת החלל עברה למשלחת מס' 18.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תחנת החלל מיר - משלחות | |
|---|---|
|