הקהילה הבהאית בספרד
הקהילה הבהאית בספרד מונה כיום כ-13,300 מאמינים מרקע תרבותי ואתני מגוון. רוב המאמינים בספרד מאורגנים בקהילות שונות בכל רחבי חצי האי האיברי. עבד אל-בהאא' הזכיר את ספרד כאחד המקומות בהם יש להפיץ את הדת הבהאית: "לכן, אתם המאמינים באלוהים, השקיעו מאמץ ולאחר המלחמה הזו הפיצו את תמצית התורה האלוהית באיים הבריטיים, צרפת, גרמניה, אוסטריה-הונגריה, רוסיה, איטליה, ספרד, בלגיה..."[1]
ההיסטוריה של הדת הבהאית בספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1946 הגיעה לספרד וירג'יניה אורביסון, בהאית אמריקאית, על מנת להפיץ את המסר של בהאא אללה. אורביסון הצליחה לאסוף סביבה מספר מאמינים, אך נתקלה בקשיים רבים בהפצת האמונה. ספרד באותם ימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, תחת משטרו של פרנקו, סבלה מבידוד בינלאומי ומאי-סדר כלכלי וחברתי. עם סוף החרם הבינלאומי על ספרד בשנת 1953 ובמסגרת "תוכנית עשר השנים" של שוגי אפנדי, לפיה על כל קהילה בהאית לשלוח חלוצים למדינות שונות על מנת לבסס את הדת באזורים חדשים ולהוות גורם תמיכה, לימוד והכוונה עבור המאמינים, החלה הדת הבהאית בספרד לצבור תאוצה ולצרף אליה מאמינים חדשים, זאת אף על פי שחופש הדת במדינה היה עדיין מוגבל.[2]
בשנת 1948 הוקמה במדריד האספה הרוחנית המקומית הראשונה, שמטרתה הייתה להנחות את הקהילה, להפיץ את האמונה הבהאית וליצור חיי קהילה, אך מרבית המשתתפים היו בתחילה חלוצים ולא בהאים מקומיים. בשנת 1953 התקיימה האספה המקומית בברצלונה, לאחריה נעצרו המשתתפים על ידי השלטונות בחשד להתארגנות קומוניסטית, אך הם שוחררו לאחר זמן קצר.[3]
תהליך התפשטות הדת הבהאית בספרד ממשיך מאז הגעתה לחצי האי האיברי ועד היום. קהילות חדשות קמו במורסיה, ברצלונה, אליקנטה ועוד. בכל מקום בו ישנה קבוצה של לפחות 9 בהאים מעל גיל 21 הוקמה אספה רוחנית מקומית. בשנת 1962 הוקמה האספה הרוחנית הלאומית של הבהאים בספרד, מוסד שהנחה את הקהילות ברחבי ספרד ופעל בדומה למרכז הבהאי העולמי בחיפה. רק בשנת 1967 אושר בספרד החוק הראשון של חופש דת, וכשנה לאחר מכן קיבלה הקהילה הבהאית הכרה משפטית לאחר שנרשמה כאגודה דתית לא קתולית.[4] עם ההכרה המשפטית החלה הדת הבהאית להתפשט גם לדרומה של ספרד. בסוף שנות ה-60 קמו קהילות קטנות בסביליה, מלגה וקורדובה. הקהילות קמו על ידי חלוצים שהגיעו בעיקר מארצות הברית, והחל משנות ה-70 הצטרפו אל הגרעינים הראשוניים מהגרים מאיראן.[5]
בסוף שנות השבעים, עם מותו של פרנקו והמעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה, אושרה החוקה הספרדית והחל תהליך של ניתוק הדת מהמדינה. אף על פי שהחוקה ביטלה את הנצרות הקתולית כדת רשמית וקבעה חירות דתית לכל הספרדים, תהליך ניתוק הדת מהמדינה היה איטי. הקהילה הבהאית מקדמת, מאז ועד היום, תוכניות חינוכיות בנושא גזענות כלפי מיעוטים דתיים ואתניים.[6]
הקהילה הבהאית באיים הקנריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1953 הגיעה גרטרוד אייזנברג, חלוצה מארצות הברית, והתיישבה בלאס פאלמאס דה גראן קנריה. כשנה לאחר מכן הצטרף אליה שוגי ריאז רוחאני, צעיר פרסי, ויחד הם החלו להפיץ באיים הקנריים את האמונה הבהאית. הפצת האמונה הייתה מוגבלת, כפי שהייתה בשאר חלקי ספרד בעקבות הגבלת חופש הדת, אך כבר בשנת 1955 הצטרפו מאמינים מקומיים לקהילה והוקמה האספה הרוחנית המקומית הראשונה. אחרי שנרשמה הקהילה הבהאית במדריד (1968), החלה להתפשט הדת גם באיים הקנריים, ואסיפות מקומיות הוקמו גם בטנריף, ארוקס ולה לגונה. בשנת 1984 הוכרה הקהילה הבהאית באיים הקנריים כקהילה נפרדת מהקהילה הספרדית ומתקיימת בה מאז אספה רוחנית לאומית, ותשע אסיפות רוחניות מקומיות.[7]
ארגון הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1962 מתקיים בכל שנה כנס לאומי שבו נוכחים נציגים מכל הקהילות הבהאיות הספרדיות. במהלך הכנס נבחרים לאספה הלאומית תשעה חברים, באופן חשאי וללא הגשת מועמדות (בדומה לבחירות לבית הצדק העולמי).
המועצות האזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1997, על פי ההנחיות של בית הצדק העולמי, נוצרו המועצות האזוריות הבהאיות בספרד, כדי להקל על ניהול הקהילה. המועצות מקיפות מספר קהילות אוטונומיות קטנות ותפקידן ללוות את הקהילות בהוראה, ליצור קשרים עם מוסדות חברתיים אחרים ולפקח על החינוך. בתחילה הוקמו 7 מועצות אך בשנת 2006 צומצם המספר לשלוש (מועצה צפונית, מועצה מזרחית ומועצה דרומית).[8]
המועצה הלאומית להכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוסד ההכשרה הוקם על מנת לפתח תוכנית חינוכית אחידה ויציבה. המועצה מקדמת חינוך לילדים, בני נוער ומבוגרים ומכשירה אותם לפיתוח הפוטנציאל האישי ומודעות חברתית סביבתית. החל משנת 1996 מפעיל המוסד שלוש תוכניות לשלוש קבוצות גיל: ילדים בגיל הרך, ילדים ונוער ומבוגרים.
הקהילה הבהאית בספרד כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום ישנן 55 קהילות מקומיות. מרבית הקהילות מונות בין עשרה לעשרים חברים, אך המספרים משתנים לעיתים תכופות, בעיקר בעקבות הגירה לצורכי עבודה. בערים הגדולות (מדריד, ברצלונה, קורדובה וכו') מונות הקהילות כמה עשרות חברים. כ-60% מהמאמינים בקהילות הקטנות הם ממוצא איראני, הם היגרו לספרד בין השנים 1978 ל-1998, וכיום הם מתגוררים בעיקר באנדלוסיה. בקהילות לוחה (Loja) ואלקלה לה ריאל (Alcala la Real) ישנו רוב צועני בין המאמינים. בקהילות הגדולות המרקם האתני-תרבותי מגוון יותר.[9] חלק מהקהילות רשומות ברשויות המקומיות כקהילה דתית, אחרות רשומות כעמותה תרבותית או "אגודה אזרחית בעלת אופי דתי". כך הן מוכרות על ידי הרשויות כישויות משפטיות, הדבר מסייע בידן לקיים משא ומתן עם הרשות בנושאים שונים.[10]
בשנים האחרונות עוסקת המחלקה הבהאית לענייני הציבור בשיח על תפקידה של הדת בחברה ודרכי התמודדות עם גורמים קיצוניים אלימים. מחלקה זו עבדה בחודש יולי האחרון (2019) בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת מדריד, במסגרת עבודתם המשותפת הציעה האוניברסיטה קורס בנושא תפקיד הדת בחברה. הקהילה הבהאית בספרד, בשיתוף פעולה עם גורמים חיצוניים, מעלה על סדר היום בעיות חברתיות שונות, ומנסה יחד איתן למצוא פתרונות לבעיות אלו.[11]
תרומה לחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיקר פעולתה של הקהילה הבהאית בספרד היא בתחום החברתי. הקהילה מקיימת קשרים אדוקים עם גורמים שונים בספרד ותורמת לחברה הכללית. במיזמים החברתיים פעילים בני נוער רבים מתוך הקהילה, הם מקימים מיזמים עצמאיים או שותפים למיזמים גדולים יותר בשאיפה לשגשוג ורווחה חברתית. אחד העקרונות המתקיימים בכל המיזמים הוא כי חייב להיות איזון בין ההישגים הכלכליים-חומריים לבין ההתקדמות החברתית-רוחנית של האדם. בין הפרויקטים שמתקיימים בספרד היום ישנם מיזמים לשיקום שכונות, חיזוק ותמיכה בבתי ספר וגני ילדים עירוניים, פעילויות חינוכיות בנושא מיחזור, חקלאות קהילתית ועוד.[12]
בשנת 2017 פעלה הקהילה הבהאית, בשיתוף פעולה עם הרשויות האזרחיות בספרד, למען קליטת הפליטים מסוריה והעניקה להם תמיכה חומרית ורוחנית.[13]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מכתבי עבד אל-בהאא'
- ^ Navid Mohabbat, Brisa en el amanecer. Orígenes (1874-1957). La fe Bahá'í en España. Barceloba,1997, Ed. Bahá'í en España
- ^ אתר הקהילה הבהאית בספרד
- ^ אתר ממשלת ספרד
- ^ Macías Clara y Salguero Óscar, La fe bahaí en Andalucía: Su implantación en contextos de pluralismo religioso, Gazeta de Antropología (2010), pp.3-4
- ^ אתר הקהילה הבהאית בספרד
- ^ הקהילה הבהאית באיים הקנריים
- ^ אתר הקהילה הבהאית בספרד
- ^ Macías y Salguero, La fe bahaí en Andalucía
- ^ Macías y Salguero, La fe bahaí en Andalucía, pp.5-6
- ^ חדשות הקהילה הבהאית העולמית
- ^ אתר הקהילה הבהאית בספרד
- ^ חדשות הקהילה בהאית העולמית
