צ'ארלס מייסון רמי

צ'ארלס מייסון רמי
לידה	15 במאי 1874; ברלינגטון, איווה, ארצות הברית
פטירה	4 בפברואר 1974 (בגיל 99)
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קורנל
השקפה דתית	הדת הבהאית

צ'ארלס מייסון רמי (מאנגלית: Charles Mason Remey; ‏ 4 בפברואר 1974 - 15 במאי 1874), שנמנה עם "ידי האמונה"(hands of the cause of god), קבוצה מצומצמת של בהאים שנבחרו על ידי מנהיגי הדת להפיץ ולהגן על הקהילה הבהאית, נולד ב-15 במאי 1874 בברלינגטון איווה שבארצות הברית. הוא נודע בניסיונו לייחס לעצמו את תפקיד יורשו של עבדול בהאא (Abdu'l Baha) כשומר הברית של הדת הבהאית ובעקבות ניסיון זה הוגדר כמפר הברית הבהאית ונודה מהדת על ידי העולם הבהאי ושאר "ידי האמונה"^[1]

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס רמי הגיע ממשפחה מכובדת של מושלים, שופטים ואנשי צבא. הוא האח הבכור מבין 6 ילדים, גדל בוושינגטון ולמד באוניברסיטת קורנוול בשנים 1893–1896, אך לא סיים את התואר ונסע לפריז ללימודי אדריכלות באוניברסיטת סורבון. בקורס על בודהיזם באוניברסיטה נחשף רמי לחומרי קריאה שהרחיבו את השקפתו הדתית מעבר למה שהכיר עד אז ופיתחו אצלו סובלנות דתית רחבה. אחד מחבריו ללימודים היה רנדולף בולס(Randolph Bolles). אחותו של רנדולף, מאי(May Bolles), שהייתה מאמינה בהאית התחברה לרמי ולימדה אותו את האמונה הבהאית במאי 1899. נאמר שכאשר סיפרה לו על בהאא אללה (Baha u'llah) ועבדול בהאא, מייסדי הדת הבהאית, הוא קיבל את שליחותם באופן מידי ונהפך למאמין בהאי באותו הרגע. פריז שנהפכה לתחנת מעבר של מורים בהאים שנעו בין איראן לארצות הברית, הייתה לכר פורה להעמקת ידיעותיו של רמי על ידי מורים אלו, ורמי עלה לראשונה לארץ ישראל על מנת לפגוש את עבדול בהאא בעקבות לימודיו ואמונתו החדשה ב-1907.^[1]

בגיל 57 התחתן רמי עם גרטרוד היים קלם(Gertrude Heim Klemm) והשניים חיו יחדיו על להתאבדותה ב-1932. רמי, שגדל למשפחה אמידה וירש את כל ההון המשפחתי, לא נאלץ לעבוד למחייתו ואת מרצו הקדיש לכתיבה ותכנון אדריכלי למבנים בהאים. את כספו הוא הוציא במרביתו על שני פרויקטים: אחוזתו בוושינגטון שאותה תכנן בעצמו, ועל ה"Remeum", מאוזוליאום משפחתי ענק שאותו בנה על שטח הגדול מ20 דונם בווירג'יניה. המאוזוליאום המרשים הכיל דמויות עשויות שיש בגודל אדם של בני משפחתו ושל אירועים חשובים בהיסטוריה של ארצות הברית בהם השתתפו בני משפחתו. ערכו של מבנה זה שהחל להיבנות ב-1939 ונבנה על אדמה של הכנסייה האפיסקופלית, נאמד בכמיליון דולר ולאחר שהושחת שוב ושוב, נהרס כליל ב-1973 בהוראת הכנסייה.^[1]

רמי נפטר ב-4 בפברואר 1974 באיטליה ונקבר ללא טקס או סממנים דתיים אחרים על קברו, כאשר נותרו לו מספר תומכים מועט ביותר. בהכשרתו היה אדריכל בעל תואר מאוניברסיטת סורבון היוקרתית בפריז והשקיע מאמצים רבים באדריכלות בהאית כגון בתי התפילה הבהאים בקמפלה, סידני וחיפה.^[1]

תחילת הדרך הבהאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 חזר רמי לוושינגטון ששימשה כביתו העיקרי עד 1950. בוושינגטון הוא החל בפיתוח כתביו הדתיים כגון:


שנה	שם הספר
1905	Unity: The Revelation of Baha Ullah
1908	The Message of Unity
1911	The Bahai Movement- A Teaching of Peace
1912	The Covenant
1917	Vital Bahai Principles

בנוסף, פרסם רמי שני ספרים אודות מסעותיו ב 1909 ו 1914 וכתביו היו מהראשונים והטובים לבהאים דוברי האנגלית. רמי היה חבר בוועדה הבהאית-אמריקנית שהייתה אחראית על החיים הבהאים בארצות הברית, כמו כן הוא היה פעיל בארגון החיים הבהאים ברמה המקומית והיה מעורב באיגוד החינוך הפרסי-אמריקאי שסייע לבהאים איראנים בבניית בתי ספר וקליניקות רפואיות וב-1918 מונה על ידי בהאים אמריקאים לחבר בוועדה החוקרת מפרי ברית בהאים בשל נאמנותו המוחלטת לעבדול בהאא. רמי היה ידוע בתור מורה בהאי שטייל בכל העולם כדי להעביר את שיעוריו. במסעותיו ביקר באירופה, דרום אמריקה, המזרח התיכון, מזרח אסיה ועוד. דאגתו המתמדת של רמי שיזכרו אותו לאחר מותו, הביאה אותו לפרסם מעל מאה מסמכים המלאים בזיכרונותיו, הבחנותיו ושרטוטיו בנוגע לחיים ולארכיטקטורה הבהאית. הוא החל להפקיד באוניברסיטאות שונות וספריות עותקים של זיכרונותיו על מנת להבטיח שיזכרו אותו.^[2]

המאבק על הירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס מייסון רמי נודע בניסיונו לייחס לעצמו את תפקיד יורשו של עבדול בהאא (Abdu'l Baha) כשומר הברית של הדת הבהאית בטענה שעבדול בהאא אימץ אותו כבנו ולכן השושלת של עבדול בהאא ממשיכה דרכו וששוגי אפנדי (Shoghi Effendi Rabbani), היורש החוקי שנפטר ללא הורשת יורש ברור, מינה אותו עוד בחייו לנשיא המועצה הבהאית הבין לאומית. בעקבות ניסיון זה הוגדר רמי כמפר הברית הבהאית ונודה מהדת על ידי העולם הבהאי ושאר "ידי האמונה".

רמי היה קרוב מאוד לעבדול בהאא וטענתו לירושה סבבה סביב שאלת הירושה. מצד אחד, רמי טען שעבדול בהאא אימץ אותו באופן רשמי ולכן הוא בנו החוקי וזכאי לרשת את תפקידו כמנהיג העולם הבהאי. רמי ביסס זאת על פרשנותו למנהגי אימוץ מהתקופה העות'מאנית בהם הכרזה בציבור על מישהו כבנך והשארת ירושה מסוימת לאותו אדם הופכים אותו לבנך המאומץ באופן רשמי. עבדול בהאא נהג לקרוא לרמי בכינוי אע'צאן(Agshan)- כלומר כינוי לצאצאי בהאא אולה בפרסית. בנוסף, טרם מותו של עבדול בהאא, הוא העביר לשוגי אפנדי שרידים משיערו ודם קרוש שאפנדי צריך היה להעביר לרמי עם מותו של עבדול בהאא. אפנדי אכן עשה זאת וכך ההכרזה של עבדול בהאא על רמי כבנו, יחד עם השארת ירושה הן מטענותיו החזקות של רמי לזכאותו להמשיך את עבדול בהאא בתפקידו. בנוסף, העברת השרידים על ידי אפנדי לרמי, הוגדרו על ידי רמי כהכרה של אפנדי בזכאות של רמי להמשיך את עבדול בהאא.^[3] מצד שני, הזרם העיקרי בדת הבהאית שולל לחלוטין את טיעוניו של רמי. הבהאים טוענים שהכינוי אע'צאן הוא כינוי חיבה בעל משמעות רוחנית אך לא חוקית או בעלת השלכות כלשהן ושאין קשר משפחתי כלשהו בין השניים ולכן אין לרמי זכאות כלשהי לירושת עבדול בהאא או שוגי אפנדי.^[1]

ב-1951 מינה שוגי אפנדי את רמי לחבר ב"ידי האמונה" ואף הקים את המועצה הבהאית הבין לאומית ומינה לנשיאה הראשון את רמי, מה שגרם למעברו של רמי לחיפה. לאחר מותו של אפנדי ב-1957 היה רמי מהאנשים שאטמו את דירתו של אפנדי וביצעו בה חיפוש מעמיק אחר פיסת מידע כלשהי שתוביל למציאת יורש לאפנדי. חיפושים אלו העלו חרס ובמשך 6 שנים ניהלו 27 חברי "ידי האמונה" את ענייני האמונה הבהאית ומתוכם הם בחרו מועצה של 9 "ידי האמונה" שיתגוררו בחיפה על מנת לכוון ולהדריך את דתם.^[4] רמי היה אחד מתשעת אלו. הרעיון של רמי שהוא היורש החוקי לאחר אפנדי התבשל במוחו זמן רב. הוא מעיד על עצמו שהחל לחשוב על כך כבר בוועידה הראשונה של "ידי האמונה" ב 1957 ובוועידה השנייה של המועצה הוא אף נזף בשאר "ידי האמונה" על כך שהם מפרים את רצון העדות של עבדול בהאא בכך שהם לא ממנים יורש לאפנדי ובכך שאין מנהיג לעולם הבהאי(Guardian).^[1] רמי טען שבהאא אולה ידע שילדו של עבדול בהאא מת בינקותו ושאחיו, מחמד עלי(Muhammad Ali), הוגדר כמפר ברית ולמרות זאת מינה את עבדול בהאא ליורשו כי הוא ידע שעבדול בהאא יאמץ יורש אמריקאי שימשיך את דרכו. גם טענה זו לא התקבלה על ידי הזרם המרכזי של הבהאים ותרמה להרחקתו של רמי מהקהילה.^[3]

עם מותו של עבדול בהאא, רצה רמי להיות המנהיג של הקהילה הבהאית בארצות הברית ובחלקים של המערב לצידו של שוגי אפנדי. לאחר שזה נמנע ממנו ועם מותו של אפנדי הוא ניסה שוב להראות את זכאותו להנהיג את התנועה כולה, אך גם ניסיון זה לא צלח. ב-1959 עזב רמי, עקב חילוקי דעות עם שאר "ידי האמונה", את חיפה וחזר לוושינגטון. שנה לאחר מכן הוא הכריז על עצמו כשומר הברית החדש של הדת הבהאית וכיורשו של שוגי אפנדי ועבדול בהאא, פעולה שלוותה בגינוי מידי של "ידי האמונה" ובהכרזה על רמי כמפר ברית, כלומר, אדם שקיבל על עצמו את בשורתו של בהאא אולה ולאחר מכן תוקף את אמונתו של בהאא אולה או את הזרם המרכזי של הדת. אם מראים לאדם זה את טעותו והוא עדיין לא משתכנע, הוא מוגדר כמפר ברית ומנודה ממוסדות ומחברת הדת. רמי לא הצליח לסחוף אחריו את העולם הבהאי וצבר מעט מאוד תומכים, והמועצה הבהאית בצרפת הייתה היחידה שקיבלה באופן חלקי את טענותיו. מצבו הרפואי וגילו המתקדם הקשו עליו לשלוט ולארגן את תומכיו וב-1966 התפרקו קהילותיו בארצות הברית ובפקיסטן, שם הוקמו קהילות רוחניות לאומיות בהוראתו של רמי ב-1963 . רמי אף הפסיד בתביעה משפטית כנגד המועצה הבהאית האמריקאית בניסיון לקבל בעלות על הרכוש הבהאי בארצות הברית.^[1]

ממשיכיו של רמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1961 שלח רמי מכתב לג'ואל מרנגלה(Joel Marangella), מחסידיו הבולטים, ובו המינוי של מרנגלה ליורשו. על גבי המכתב נכתב שעל מרנגלה לפתוח אותו כאשר ירגיש שזוהי השעה הנכונה. ב 1967 ולאחר מינוי מרנגלה לנשיא המועצה הבהאית השנייה, מינה רמי את דונלד הרווי(Donald Harvey) כיורשו במקום מרנגלה וב-1968 מינה מועצת זקנים לדת הבהאית שבראשה העמיד את הרווי. ב-1969 החל מאבק ירושה בין מרנגלה להרווי שבעקבותיו התפצל הזרם של רמי ל 6 קבוצות שונות של מאמינים שעם תומכיהן כיום נמנים בודדים בלבד. רמי מת לבסוף ב 4 בפברואר 1974, חודשים ספורים לפני יום הולדתו ה 100.^[1]