אבראהים ג'ורג' ח'יראללה
 | |
| לידה |
11 בנובמבר 1849 איילט צידון, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1929 (בגיל 79) ביירות, הרפובליקה הלבנונית תחת המנדט הצרפתי |
| השקפה דתית |
הדת הבהאית |
  | |
אבראהים ג'ורג' ח'יראללה (בערבית: ابراهیم جورج خیر اللہ ; 11 בנובמבר 1849- 6 במרץ 1929) היה ממייסדי הקהילה הבהאית בצפון אמריקה.
תחילת חייו ואימוץ הדת הבהאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'יראללה נולד בהר הלבנון. הוריו היו חברים בכנסייה האורתודוקסית המלכיתית. ח'יראללה ואחותו כמעט ולא הכירו את אביהם, שנפטר כאשר ח'יראללה היה בן שנתיים.
ב-1866 ח'יראללה החל ללמוד רפואה בקולג' הסורי פרוטסטנטי. מאחר שהיו מעט מאוד עבודות זמינות בסוריה עבור אלו שרכשו חינוך מערבי, ח'יראללה עבר למצרים, בה היה מחסור בעובדים משכילים. ח'יראללה לימד שנה באקדמיה האמריקאית הפרוטסטנטית באלכסנדריה, ובין השאר עסק גם בסחר בכותנה ובסוכר, החזיק בחנות לאריגים והיה קבלן של עבודות ציבוריות.
ח'יראללה נישא לסורית נוצרייה ולשניים היו שתי בנות, נאביהה ולביבה, ובן בשם ג'ורג' אבראהים. לאחר מות אשתו, ח'יראללה נישא בשנית לאישה קופטית אך הנישואים כשלו והשניים התגרשו. בהמשך, ח'יראללה נישא שוב לאישה יווניה.[1]
ח'יראללה התעניין מאוד בקסם והאמין שחזרה על פסוקים מהתנ"ך תוכל לעזור לו להשיג כל מה שחפץ בו. כחלק מחיפושיו אחר כוחות קסם, ח'יראללה פגש ב-1889 קוסם שעסק בקסם שחור, וזה ניסה לשכנע אותו לוותר על רעיונותיו להשיג כוחות קסם והציע לו לפגוש את חאג'י עבד אלכרים-י-טהראני, שהיה ידוע בזכות עיסוקו בקסם לבן. טהראני דרש מח'יראללה לשרוף את ספריו שעסקו בקסם השחור, קיבל אותו כתלמידו והחל ללמד אותו אודות הדת הבהאית.
ח'יראללה התעניין מאוד בדת ונפגש עם טהראני באופן יומיומי במשך שנתיים. במהלך הזמן הזה, ח'יראללה קיבל הדרכה לגבי עקרונות הדת ועובדות היסטוריות שקשורות בה. לאחר שנתיים של לימוד, ח'יראללה הפך לבהאי, ובכך היה ככל הנראה לסורי הנוצרי הראשון שהמיר את דתו לדת הבהאית.[2]
התלהבותו של ח'יראללה מהדת החדשה הובילה אותו לספר לאחרים אודותיה. הוא הכיר את חברו הטוב, אנטון חדאד, לטהראני ובמהרה חדאד רצה ללמוד את כתביו של בהאא אללה.
המעבר לארצות הברית ולימוד הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אימוץ הדת החדשה לא הסיט את ח'יראללה משאיפותיו להשיג כוחות קסם. ח'יראללה האמין שהדת הבהאית העניקה לו את היכולת לגלות את סודות הטבע ושאף להיות ממציא. ח'יראללה ראה בארצות הברית הזדמנות לקדם את המצאותיו וטהראני תמך בתוכניתו לנסוע למערב. השניים הסכימו ביניהם שעל ח'יראללה לנסוע לניו יורק ולהזמין אנשים לאמץ את הדת. טהראני עזר לח'יראללה לשכנע את חדאד לנסוע איתו וככל הנראה מימן את הנסיעה.[3]
ח'יראללה הגיע לניו יורק בדצמבר 1892. הוא התיישב בשיקגו והחל ללמד באופן פעיל אודות הדת והעביר שיעורים אותם כינה שיעורי "מחפשי האמת". בתוך שנתיים ח'יראללה העביר את רשמיו לעבד אלבהאא' ודיווח לו על ההצלחה יוצאת הדופן של מאמציו.
ב-1895 ח'יראללה עבר לקנושה, ויסקונסין, שם החלה להתגבש קהילה בהאית, והמשיך להעביר שיעורים. בשנה שלאחר מכן דווח כי מספר המאמינים בשיקגו וקנושה נאמדו במאות. ח'יראללה גם ביקר בקנזס סיטי, ניו יורק, אית'קה ופילדלפיה, שם הצליח לזכות בעוד כמות גדולה של תומכים.[4] ח'יראללה טען שהצליח לגרום בשנתיים הראשונות בלבד לעבודתו לכאלפיים אמריקאים להמיר דתם לדת הבהאית. כ-700 חיו בשיקגו, בין 250 ל-300 בקנושה, ראסין ומילווקי, 400 בניו יורק והשאר בבוסטון וערים גדולות אחרות.[5]
במשך חמש שנים התעמולה של ח'יראללה התבצעה בשקט, אך בהתמדה וללא הפרעה ומבלי למשוך הרבה תשומת לב מחוץ לארצות הברית. בשל הצלחתו להפיץ את תורתו של בהאא' אללה במערב, חי'ראללה קיבל מעבד אלבהאא' את הכינויים "הכובש של אמריקה", "קולומבוס השני" ו"פטר של בהאא'".[6]
פרסומים ושיעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרסום הראשון של ח'יראללה הוא "זא-תי-את-אללה" (Za-ti-et Al-lah)- הזהות והאישיות של אלוהים. בחיבור ח'יראללה הציג את התפיסה שלו את אלוהים. הוא השתמש במונחים נוצרים של אינדיבידואליות ואישיות כדי לבטא את הרעיון הבהאי של המהות של אלוהים. בדרך זו, ח'יראללה הפך את הרעיון הבהאי של אלוהים למובן יותר עבור הקהל הצפון אמריקאי. ח'יראללה סיים את החיבור עם כמה ציטוטים מהתנ"ך שתמכו בטיעונו. ההצלחה של החיבור והעניין ההולך וגובר בדת הבהאית הובילו את חי'ראללה לכתוב ב-1887 את "באב-אד-דין" (Báb-ed Dín).[7]
ח'יראללה ערך בהרצאות שהעביר שינויים בדוקטרינה הבהאית כדי להתאימה לטעם האמריקאי ולתרום להבנתה. בולט במיוחד הוא שימושו בנבואות התנ"ך. בכל עבודותיו ח'יראללה ניסה להראות כיצד הדת הבהאית היא התגשמות הנבואות התנכיות, ובההא' אללה הוא חזרתו של ישו. ח'יראללה תקף את עקרונות הנצרות האמריקאית שראתה את משימתו של ישו במונחים של הושעת אנשים מחטא. ח'יראללה ראה את משימתו של ישו בהטפה לבשורות הטובות של ממלכתו של האל. הפירוט המלא של הוראתו של ח'יראללה נמצא בספריו Báb-ed Dín, the Door of True Religion ו-(Behá'u'lláh (the Glory of God.[8]
מי שבחר ללמוד במסגרת השיעורים הפרטיים שהעביר ח'יראללה, היה צריך להקדיש לכך זמן רב שכן השיעורים דרשו 12–13 מפגשים שבועיים בערבים, והם נמשכו בדרך כלל אל תוך הלילה. השיעורים שח'יראללה העביר התחילו בעיסוק במחשבה ובנפש והמשיכו בעיסוק בנושאים דתיים עדכניים. שלושת השיעורים האחרונים עסקו בדת הבהאית, כאשר היא הוצגה כהתגשמות נבואה תנכית. התלמידים למדו שבההא' אללה היה התגלמותו של האל ועבד אלבהאא' הוצג כבנו של האל ושיבתו של ישו. בסופם של השיעורים התלמידים נתבקשו לחתום על הודאת אמונה הממוענת לעבד אלבהאא'. אלו שסיימו את השיעורים נודעו כיודעי האמת.[9]
המשיכה לשיעורי "מחפשי האמת" לא נבעה רק מתוכן השיעורים, אלא אישיותו של ח'יראללה גם כן הייתה משמעותית. ח'יראללה נודע כאדם מרתק ואינטליגנט ונתפס בעיני אנשים כנלהב וכן. גם המסתורין שיחק תפקיד משמעותי במשיכה של אנשים לשיעוריו של ח'יראללה. אף על פי שח'יראללה הכחיש שתורתו החדשה היא סודית, ככל הנראה רבים מ"מחפשי האמת" חשו שהם נכנסים לחברה סודית.[10]
העלייה לרגל לעכו וההיפרדות מעבד אלבהאא'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1898 הפילנתרופית פיבי הרסט אימצה את הדת הבהאית והביעה את כוונתה לבקר את עבד אלבהאא' בארץ הקודש. הרסט הזמינה כמה מאמינים, וביניהם ח'יראללה ואשתו, והחלה לארגן את עלייתם לרגל לעכו. יחד עם עוד מאמינים אמריקאים, ביניהם לואה גטסינגר ומאי בולס, הקבוצה הגיעה לעכו.[11]
ב-1899 שרידי גופתו של הבאב הגיעו לעכו לידיו של עבד אלבהאא'. באותה שנה, עבד אלבהאא' הגיע להר הכרמל, מקום שנבחר על ידי בהאא' אללה, והניח שם את אבן היסוד למבנה הקבר של הבאב. עבד אלבהאא' לווה על ידי חי'ראללה, ובכך ניתן לו הכבוד להיות האדם היחיד שליווה את עבד אלבהאא' במעמד זה.[12]
עם זאת, בעלייה לרגל לעכו נזרעו הזרעים הראשונים של הניכור בין ח'יראללה לבין עבד אלבהאא'. במהלך המסע ח'יראללה הבחין בחיכוך בין עבד אלבהאא' לאחיו, מירזא מחמד עלי. במהלך מסעו של ח'יראללה, אנטון חדאד נשאר בארצות הברית והיה כעת מוכר בקרב הבהאים, ובשל כך היווה מתחרה עבור ח'יראללה להיות הסמכות בקהילה הבהאית האמריקאית. בנוסף, האמריקאים הבהאים לא היו צריכים עוד לפנות לח'יראללה לשם הדרכה, אלא יכלו לכתוב באופן ישיר לעבד אלבהאא'.
ח'יראללה שלח איום לפיו אם עבד אלבהאא' לא יעזור לו עם תמיכה כספית מהמאמינים, לא ימנה אותו לראש הקהילה הבהאית בארצות הברית, לא יאשר את פרסום הספר שכתב ואת תרגומו לפרסית, או שלא יתכחש לאלו שהפריכו את הוראתו של ח'יראללה, הוא יפנה נגדו ויעבור לתמוך באחיו.[13]
ח'יראללה קיבל מחדאד מכתב שנכתב עבורו על ידי עבד אלבהאא'. במכתב נרשם כי ח'יראללה, או אף מורה אחר, לא צריכים לצפות להתמנות לתפקידי הנהגה, שכן בהאא' אללה אסר על כך שבדת הבהאית יכהנו אנשי דת. בכך, התקווה של ח'יראללה לקבל מינוי רשמי בקהילה הבהאית האמריקאית נגוזה. הדרך היחידה דרכה יכול היה להחזיק בסמכות הייתה להסית את הבהאים נגד עבד אלבהאא'. אף על פי שהבהאים במזרח התיכון ואיראן התעלמו ממחמד עלי, אחיו של עבד אלבהאא', ח'יראללה הרגיש שייתכן שיהיה ניתן לשכנע את האמריקאים בתוקף סמכותו.[14]
ח'יראללה חש מאוים גם מהזוג אדוארד ולואה גטסינגרס. הזוג ידע על הסתירות הקיימות בין תורתו של ח'יראללה לזו של עבד אלבהאא'. מאחר שחשש שהזוג יחשוף את טעויותיו, ח'יראללה ניסה לחתור תחת השפעתם בקהילה על ידי כך שהטיל ספק בצורה פומבית בהבנתם את הדת והתמריצים שלהם ללמדה. [15]
חי'ראללה הצטרף לסיעתו של מחמד עלי, גינה את עבד אלבהאא' והחל לטעון שאין לו את הסמכות שהוא טוען שהוא מחזיק בה. בספרו, "בהאא' אללה" (Behá'u'lláh), ח'יראללה טען שאחיו של עבד אלבהאא' שווים לו במעמדם. בהמשך, מחמד עלי החל לשלוח לח'יראללה מכתבים בהם פירט את מעשיו הרעים של עבד אלבהאא'.
לאחר עריקתו של ח'יראללה, עבד אלבהאא' נקט במספר צעדים בניסיון לצמצם את השפעתו של ח'יראללה בארצות הברית. בקיץ 1900, טהראני ביקר בארצות הברית וניסה להשיב את ח'יראללה לסיעתו של עבד אלבהאא'. בנובמבר של אותה שנה, חאג'י מירזא חסן מח'ורסאן, תומך אדוק של עבד אלבהאא', איים על חי'ראללה שיחזור בו מכפירתו ויחזור לתמוך בעבד אלבהאא'. ח'יראללה הגן על עמדתו אל מול תומכיו של עבד אלבהאא' בשני חיבורים שנקראו "עובדות עבור בהאים" (Facts for Behaists) ו"שלוש השאלות" (The Three Questions).[16]
הקהילה התפצלה לשניים, בעוד רוב הקהילה הבהאית בארצות הברית תמכה בעבד אלבהאא'. הקהילה שהייתה נאמנה לעבד אלבהאא', ניתקה את קשריה עם ח'יראללה. רוב המאמינים האמריקאים, אפילו אלו שח'יראללה לימד בעצמו, נטשו אותו בשל כפירתו. הווארד מקנט, שניסה להישאר נייטרלי במהלך המשבר, גם כן ניתק קשר עם ח'יראללה. מבלי ההנהגה של מקנט, התומכים הבודדים של ח'יראללה בניו יורק חדלו מלהיות מאורגנים. תמיכה בח'יראללה המשיכה להתקיים בשיקגו ובמיוחד בקנושה. ח'יראללה העריך שמספר התומכים בו לאחר המשבר עמד על 300 איש, אך הודה שהרוב נשארו עם עבד אלבהאא'.[17]
הבהאים מסבירים את עריקתו של ח'יראללה בכך שהוא הונע על ידי גאווה, התעוור כתוצאה מהצלחתו הגדולה בצפון אמריקה ושאף לשליטה מוחלטת על האמונות והפעילויות של תלמידיו.[18]
לאחר הפיצול[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'יראללה המשיך להציע ללמד את מי שהיה מעוניין בכך, אך בעוד בתחילת דרכו הצליח להמיר מאות תוך שנים ספורות, כעת הצליח להמיר מספר מצומצם מאוד של אנשים. ח'יראללה לא היה יכול עוד ללמד שעבד אלבהאא' מהווה את חזרתו של ישו, ומאחר ומחמד עלי לא טען לסמכות מיוחדת או ליכולת כלשהי, הוא לא יכול היה לטעון את הטיעון הזה לגביו.
הספר האחרון של ח'יראללה היה ניסיון אחרון להחיות את התנועה שלו. "O Christians! Why do you believe not in Christ!" מ-1917 מכיל הפרכה של התקפות של שלושה מיסיונרים פרוטסטנטים כלפי הדת הבהאית.
ההיפרדות של ח'יראללה מהקהילה הבהאית היוותה מכה לקהילה בצפון אמריקה. עבור אחדים, האמונה התנפצה והם עזבו את הדת הבהאית. רוב חברי הקהילה הפכו לא פעילים. בודדים נשארו חברים פעילים בקהילה הבהאית ואלו היו מי שפנו לכתביו של בהאא' אללה ובנו מחדש את הדת הבהאית בצפון אמריקה.[19]
אבראהים ח'יראללה נפטר ב-1929.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Robert Stockman, . The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 15-13
- ^ Robert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 19-17
- ^ Robert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 23
- ^ Shoghi Effendi, . God Passes by, Chapter XVI: The Rise and Establishment of the Faith in the West., Bahá'í Library Online
- ^ Edward Browne, Materials for the study of the Bábí religion (עמ' 150), H-Bahai
- ^ Shoghi Effendi, God Passes by, Chapter XVIII: Entombment of the Báb’s Remains on Mt. Carmel, Baha'i Library Online
- ^ Robert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 53-52
- ^ Edward Browne, Materials for the Study of the Babi Religion (עמ' 143), Baha'i Library Online
- ^ Richard Hollinger, Community Histories, Kalimat Press, 1992, עמ' 3
- ^ Peter Smith, The American Bahai Community 1894-1917: A Preliminary Survey, Studies in Bábí and Bahá'í History, Kalimát Press, 1982, עמ' 92-91
- ^ Shoghi Effendi, God Passes By, Chapter XVI: The Rise and Establishment of the Faith in the West, Baha'i Library Online
- ^ Shoghi Effendi, God Passes by, Chapter XVIII: Entombment of the Báb’s Remains on Mt. Carmel., Baha'i Library Online
- ^ Anton Haddad, An Outline of the Bahai Movement in the United States, Bahá'í Library Online
- ^ Robert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 168
- ^ Robert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 159
- ^ Edward Browne, Materials for the study of the Bábí religion (עמ' 169-145), Bahá'í Library Online
- ^ Robert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 177
- ^ Peter Smith, The American Bahai Community 1894-1917: A Preliminary Survey, Studies in Bábí and Bahá'í History, Kalimat Press, 1982, עמ' 94
- ^ Rovert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, Oxford, 1985, עמ' 184-182
