הקהילה הבהאית באינדונזיה
הקהילה הבהאית באינדונזיה היא חלק מהדת הבהאית. הדת הגיעה לראשונה לארכיפלג בסוף המאה ה-19 על ידי ג'מאל אפנדי וסייד מוסטפא רומי שהפיצו אותה במסגרת מסעם המסיונרי ברחבי דרום ודרום מזרח אסיה. הדת הבהאית הפכה חוקית החל משנת 2014. לא ידוע כמה מאמינים שייכים לקהילה כיום.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף המאה ה-19, נשלח ג'מאל אפנדי על ידי בהאא אללה להודו ויחד עם סייד מוסטפא רומי, נסע ברחבי דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה. במסגרת המסע טיילו השניים ברחבי הארכיפלג האינדונזי כ-6 חודשים, בין מאי לנובמבר 1885, והפיצו את הדת הבהאית.[1]
באותה תקופה היה הארכיפלג האינדונזי תחת שליטתה הקולוניאלית של הולנד. הרשויות ההולנדיות לא אהבו תעמולה דתית במושבותיהן, ולכן אישורי הנסיעה של השניים היו מוגבלים ואפשרו להם לבקר רק בנמלי החוף של חברת הודו המזרחית ההולנדית. הם הפליגו לבטאוויה (כיום ג'קרטה), מקום מושב הרשויות הקולוניאליות ההולנדיות, שם שובצו לרובע הערבי פאקוג'אן (באנגלית: Pakhojan). שם קיבלו סיוע מהקונסול הכללי הטורקי בבטביה, עלי ע'אלב ביי.
אחרי שהבינו השניים כי לא יוכלו ללמד ביעילות בבטביה, הם נסעו לסורביה, שנמצאת לאורך חוף ג'אווה הצפוני. משם המשיכו לאורך החוף, עצרו באי באלי, ואז הלאה לאי לומבוק. בלומבוק חיכה להם סייד עבדאללה (באנגלית: Sayyid 'Abdu'lláh), גובה המכס הראשי, שדאג שיפגשו את המלך הבודהיסטי ומלכתו המוסלמית, איתם שוחחו על ענייני דת.
תחנתם הבאה הייתה מקאסר באי סלבס (כיום סולאווסי). האי סלבס הכיל מספר רב של נסיכויות קטנות שנמצאו תחת ריבונות הולנדית אך שמרו על עצמאותן. ההולנדים דאגו לשמור על השליטה בהיצע העשיר של תבלינים ועץ שסיפק אזור זה כנגד חדירת כוחות אחרים. בעזרת בקשת הקונסול הטורקי בבטביה שיבקרו חייל טורקי זקן באי סלבס, הם הצליחו לשכנע את המושל ההולנדי לאפשר להם להיכנס לפנים האי. קודם כל, הם הפליגו צפונה לאורך החוף בסירה קטנה לנמל פארי-פארי, שהייתה בירת ממלכה קטנה שנשלטה על ידי פאטה ארונגמטואה ארון רפן (באנגלית: Fatta Arongmatua Aron Rafan). הם התקבלו על ידי המלך, וג'מאל אפנדי הצליח לרפא את המלך מפסוריאזיס באמצעות שימוש בצמחי מרפא. כתוצאה מכך, ג'מאל אפנדי הצליח ללמד שם את האמונה הבהאית באופן גלוי והמלך נטה לטובת הדת החדשה. אולם המושל סירב לאפשר לשניים להמשיך ופקד עליהם לחזור לבטביה. עם שובם לבטביה, הם זכו להצלחה רבה יותר בהפצת האמונה הבהאית.[2]
באמצע המאה ה-20 הגיעה הדת הבהאית לאיים אחרים באינדונזיה על ידי בהאיים שהפיצו את הדת. באוקטובר 1953, אלי בקינג (באנגלית: Elly Becking), הפיצה את הדת הבהאית בניו-גינאה ההולנדית (כיום מערב גינאה החדשה). בפברואר 1954 הזוג הנשוי רחמת אללה ואיראן מהאג'ר (באנגלית: Rahmatu’lláh and Írán Muhájir) הפיצו את הדת הבהאית באיי מנטאוואי (באנגלית: Mentawai Islands). השלושה זוכו בתואר "אבירי הבהאא אלהה".[3]
החל משנת 1955 הוביל רחמת אללה מהאג'ר את הדת הבהאית באיי מנטאוואי, והצליח לאסוף 2,500 מאמינים. הבהאים היטיבו עם הקהילה המקומית באי,[4] והסיבה המיוחסת להצלחתם המסיונרים הבהאיים היא העובדה שהם היו אנשים צעירים שהשתלבו באורח וסגנון חייהם של הקהילה המקומיים. עדות לכך היא שמורים בהאים רבים התחתנו עם נשים מקומיות והשתלבו לגמרי בחברה. חלק מהמשיכה לדת הבהאית הייתה שהיא היוותה אלטרנטיבה אטרקטיבית לאסלאם ולנצרות משום שהיא לא דרשה שינוי קיצוני באורך החיים של המקומיים.[5]
מעמד חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1957, שוגי אפנדי קרא לכינוס של סדרת ועידות בין-יבשתיות שיערכו ברציפות בקמפלה סידני, שיקגו, פרנקפורט וג'קרטה. ב-14 בספטמבר 1958, שבוע לפני הועידה הבין-יבשתית החמישית שהייתה אמורה להתקיים בג'קרטה, הממשלה ביטלה את האישור לקיים את הועידה, צעד שהתחיל תקופה של דיכוי קשה של הדת הבהאית ומאמיניה ולבסוף הוביל לאיסורה בשנת 1962.[6]
בשנת 1961 הממשל הצבאי באינדונזיה הוציא הוראה לרשויות המקומיות לאסור פעילויות בהאיות ולהחרים רכוש בהאי. שנה לאחר מכן נשיא אינדונזיה, סוקרנו, אסר על קיום מוסדות מנהליים בהאים. האיסור על האמונה הבהאית אושר מחדש ביוני 1972 כמו גם התווספה לאיסור פעילות הוראה מאורגנת בהאית. איסור זה גרם לאלימות דתית נגד המאמינים הבהאיים, מאמינים בהאים רבים פוטרו מעבודתם, בשנת 1975 נעצרו מאמינים בהאים בגין הפרת האיסור על פעילות בהאית, ובתקופה שבין 1975–1985 נכלאו בגין הרשעתם בחברות בארגון דתי אסור והעלבת האסלאם. בשנת 2002 הוציאה מועצת העולמא האינדונזית פתווה שאסרה על בהאים לקבור את המתים בבתי קברות ציבוריים.
ב-8 באוגוסט 2014 הוסר האיסור הרשמי על קיום הדת הבהאית באינדונזיה. החוקה האינדונזית מעניקה חופש דת אך הממשלה מכירה רק בשש דתות, שהדת הבהאית לא ביניהן.[7]
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין מידע עדכני לגבי כמה אנשים מונה הקהילה הבהאית באינדונזיה. המידע העדכני ביותר הוא משנת 2010, אז הקהילה מנתה 22,815 איש.[8]
בשנת 2014 הוקמה שלוחה של הקהילה הבהאית הבין לאומית שנמצאת בג'קרטה, המכונה "משרד אזורי רשמי" עבור הקהילה הבהאית באינדונזיה.[9]
הקהילה הבהאית באינדונזיה עדיין סובלת מאפליה, ולמרות הסרת האיסור על קיום הדת בשנת 2014, הממשלה לא שנתה את מדיניותה הרשמית. מאמינים בהאיים לא יכולים לקבל הכרה בנישואים אזרחיים ומחויבים להצהיר על אמונה דתית אחרת בתעודת הזהות שלהם.[10]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Vries, Jelle de. 2007. "Jamal Effendi and Sayyid Mustafa Rumi in Celebes: The Context of Early Baha'i Missionary Activity in Indonesia." Baha'i Studies Review 14 (1): 23-37.
- ^ Momen, Moojan. 1999. "Jamál Effendi and the early history of the Bahá'í Faith in South Asia." published in Bahá'í Studies Review (Association for Baha'i Studies English-Speaking Europe) 9.
- ^ Cameron, Glenn & Wendi Momen. n.d. Chronology of the Bábí and Bahá'í Faiths and related history. Accessed June 23, 2020. https://bahai-library.com/locations/Indonesia.
- ^ Steenbrink, K. A., and J. S. Aritonang. 2008. "Chapter Thirteen. The Sharp Contrasts Of Sumatra." A History of Christianity in Indonesia (Brill) 527-638.
- ^ Ramstedt, Martin. 2005. Hinduism in Modern Indonesia. Routledge.
- ^ Smith, Peter, and Moojan Momen. 1989. "The Baha'i faith 1957–1988: A survey of contemporary developments." Religion 19 (1): 63-91.
- ^ Cameron, Glenn & Wendi Momen. Chronology of the Bábí. https://bahai-library.com/locations/Indonesia.
- ^ ARDA. 2010. http://www.thearda.com/QL2010/QuickList_40.asp.
- ^ Baháʼí World News. 2016. Exploring religion’s contribution to peace in Southeast Asia. November 18. Accessed April 2020. https://news.bahai.org/story/1139/.
- ^ Freedom., Refworld. 2016. USCIRF Annual Report 2016 - Tier 2 countries - Indonesia. May 2. Accessed July 6, 2020. https://www.refworld.org/docid/57307ce411.html.
