גבריאלה אביגור-רותם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבריאלה אביגור-רותם
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1946 (בת 78 בערך)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gabriella Gorman עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון בליך, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גבריאלה אביגור-רותם (נולדה ב-1946) היא סופרת, משוררת ועורכת ישראלית. זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, בשנת 1993 על ספרה "מוצרט לא היה יהודי" ובשנת 2002 על ספרה חמסין וציפורים משוגעות[1], שזיכה אותה גם בפרס נשיא המדינה לספרות[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגור-רותם נולדה בשם גאולה גורמן (אך נרשמה בשם גבריאלה גורמן) בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ועלתה לישראל עם משפחתה בגיל שלוש. משפחתה התיישבה בקיבוץ מפלסים. בהמשך עברה ללוד ולאחר מכן לרמת חן. היא למדה ב"תיכון בליך" ושירתה בחיל האוויר.

את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת תל אביב סיימה בתואר בוגר בספרות עברית ובספרות אנגלית. עבדה כמורה לספרות בבליך עד שנת 1992.

ספר השירים הראשון שכתבה, "דולציניאה", יצא לאור בשנת 1980.

ספר השירים השני שכתבה, "חומות וקיסרים", יצא לאור בשנת 1990.

הרומן הראשון פרי עטה, "מוצרט לא היה יהודי", התפרסם ב-1992[3]. עדי אופיר הגדירו כ"מאה שנות בדידות יהודית, מארקס שנימול והובא בבריתה של העברית"[4]. הרומן תורגם, בין היתר, לסינית ולערבית.

בעקבות ספרה "חמסין וציפורים משוגעות", הכתיר אותה פרופ' גרשון שקד כיורשתו של יעקב שבתאי[5]. אבנר הולצמן כתב שהספר הוא יצירה מורכבת ונוגעת ללב, אך גם מתח ביקורת עליו בכמה נקודות, כגון שישנו משהו בלתי משכנע בעליל בעיצוב דמותה של הגיבורה[6].

ספרה "אדום עתיק" הוכנס לרשימת הניו יורק מגזין של תריסר הספרים הטובים ביותר בעולם משנת 2007 שעדיין לא תורגמו לאנגלית[7]. הסופר יצחק אוורבוך-אורפז שיבח את הספר ואת כתיבתה של אביגור-רותם כ"בעלי עוצמה עצומה של הקול הקולקטיבי הישראלי, שנשמע בעבר הקרוב בכִשרון שכזה רק אצל ס. יזהר"[8].

אביגור-רותם הרצתה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת הלימודים תשנ"ו ובאוניברסיטת חיפה בשנת הלימודים תשנ"ז, והיא משמשת עורכת לשונית בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 עבר להתגורר במצפה אבטליון ושם היא חיה עד היום.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגור-רותם נישאה בשנות ה-70 לדניאל רותם, עו"ד במקצועו. הזוג התגורר ברמת אפעל וגידל שם את שני ילדיהם. ב-1988, לאחר גירושיה, פגשה את אהרן אביבי, כיום פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת חיפה, שהפך לבן זוגה. מסוף שנות ה-90 היא מתגוררת באבטליון שבגליל.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה תורגמו לשפות אחדות וזיכו אותה בפרסים רבים בישראל ומחוצה לה.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנים חדשות: הרומן העכשווי על תולדות המשפחה, מאת מלכה שקד, נדפס בעיתון 77, 153, 1993.
  • נורית גוברין: חפירות הנפש - ארכיאולוגיה וארכיאולוגים בספרות העברית, בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט 2019, עמ' 330 - 355. על: 'חמסין וציפורים משוגעות'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 18 סופרים וסופרות יקבלו את פרס ראש הממשלה, באתר הארץ, 28 ביוני 2002
  2. ^ שירי לב-ארי, ריקוד פוליטי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002
  3. ^ אריאנה מלמד, הרשימה של כתר, חדשות, 20 בפברואר 1992
  4. ^ עדי אופיר, מאה שנים של בדידות יהודית, מעריב, 14 בפברואר 1992, עמ' 49
  5. ^ גרשון שקד, שבחי החמסין, באתר ynet, 12 באוגוסט 2001
  6. ^ אבנר הולצמן, הישראלים, באתר ynet, 6 במאי 2001
  7. ^ הרומן הלא-מתורגם הטוב ביותר לשנת 2007, ניו יורק מגזין
  8. ^ עיתון עמדה, חוברת 19
  9. ^ מירי פז, ‏הפרק המושתק, באתר גלובס, 18 באפריל 2001
  10. ^ עמיחי שלו, בעיצומו של החמסין, באתר ynet, 22 באוגוסט 2008
  11. ^ ביקורות:
    פניה עוז-זלצברגר, הפער בין אז לעכשיו, באתר הארץ, 9 ביולי 2007
    צור ארליך, כמה אנו קשורים למקום הזה, על "אדום עתיק" ב"מקור ראשון"
    אריק גלסנר, על "אדום עתיק", מעריב, 24 באפריל 2008
    אסתי אדיבי-שושן, העבר וההווה נפגשים בבית הקברות, באתר הארץ, 25 ביולי 2007
  12. ^ ביקורות:
    אתר למנויים בלבד עמרי הרצוג, הסיפור החתולי של גבריאלה אביגור-רותם, באתר הארץ, 1 בינואר 2014
    יהודה גזבר, מי יודע אנה, באתר מוסף 'שבת', מקור ראשון, 31 בינואר 2014
  13. ^ אתר למנויים בלבד רן יגיל, "מלך זהב ודם": רומן היסטורי מרשים על הסיאוב וההדוניזם בימי הורדוס, באתר הארץ, 11 בינואר 2018
  14. ^ אתר למנויים בלבד נטע הלפרין, "ארבע מדברות ואחת שותקת" עוסק באומץ בזיקנה, אך עמוס בבדיחות נדושות, באתר הארץ, 3 ביוני 2021
  15. ^ גבריאלה אביגור-רותם, פרק מהספר "עד שתדעי לכתוב אהבה", באתר הארץ, 23 במרץ 2023
  16. ^ אתר למנויים בלבד רונן טל, הנאמנות המוגזמת לתודעה הילדית פוגמת ב"עד שתדעי לכתוב אהבה", באתר הארץ, 28 ביוני 2023