קמפן הוא הגיל החמישי מתוך שישה בתת-התור קרטיקון עליון. תקופת גיל קמפן משתרעת מלפני 0.7 ± 83.6 מיליון שנים ועד לפני 0.6 ± 72.1 מיליון שנים. קדם לו גיל סנטון ואחריו היה גיל המאסטריכט.
את המונח קמפן טבע הגאולוג הצרפתי אנרי קוקן (Henri Coquand; 1881-1813) ב-1857. מקור השם בכפר הצרפתי שמפן (Champagne) במחוזהשראנט הימי שבמערב צרפת. המיקום המייצג היה מחשוף בסמוך לכפר אובטר-סור-דרון (Aubeterre-sur-Dronne) באותו אזור. בשל שינויים בהגדרות סטרטיגרפיות, משויך חלק זה כיום לגיל המאסטריכט.
תחילת גיל קמפן נקבעה למועד שבו נכחדהחבצלת ים מהמיןMarsupites testudinarius. נכון ל-2009 טרם אושר אתר בעולם שבו ניתן לסמן את גבול השכבה (Global Boundary Stratotype Section and Point בראשי תיבות GSSP). אחד המועמדים הוא קטע בסמוך לסכר בעיירה וקסאהצ'י (Waxahachie) בטקסס שבארצות הברית.
לעיתים מחלקים את גיל הקמפן לתתי-שלבים: תחתון, תיכון ועליון. בים הטתיס כולל קמפן שישה אזורים ביוסטרטיגרפיים של אמוניטים. אזורים אלה, מהצעיר ביותר לקדום ביותר, הם:
במהלך גיל הקמפן חל גידול מואץ במספר המינים של הדינוזאורים. באמריקה הצפונית לדוגמה מספר הסוגים עלה מ-4 בתחילת הקמפן ל-48 לקראת תום הגיל. התפתחות זו מכונה לעיתים "המפץ הקמפני" ("Campanian Explosion"). עם זאת, עדיין לא ברור אם המאורע מלאכותי. כלומר, האם המספר הנמוך של המינים בתחילת הקמפן נגרם בשל תנאי שימור מאובנים גרועים באותו זמן. כללית, מזג האוויר החמים והשטח היבשתי הנרחב המכוסה בים רדוד במהלך הקמפן התאים לדינוזאורים. בגיל הבא, גיל מאסטריכט נמצאו 30% פחות סוגים של דינוזאורים מאמריקה הצפונית מאשר בשלהי הקמפן.
אנקילוזאורוס חסון מוגן על ידי לוחות שריון המוטבעות בעור. אף שטרם נמצא שלד שלם, משערים שפרטים מהמין הגיעו לאורך מקסימלי של 4 מטרים. למין יש מאפיינים הן של אנקילוזאורים והן של נודוזאורים.
נודוזאורוס גמלוני שאורכו בערך 6.6 מטרים וגובהו 2 מטרים. על גבו וראשו היו לוחות גרמיים מחורצים קטנים ודורבנים חדים רבים לאורך גבו וזנבו. ארבעת הדורבנים הגדולים ביותר בלטו מכתפיו, שניים מתוכם התפצלו לדורבני משנה בחלק מהמאובנים שנתגלו. במבט מלמעלה היה לגולגולתו צורת אגס.
צרטופסיד זה היה דינוזאור צמחוני הולך על ארבע שאורכו היה כ-6 מטר ומשקלו כ-2–3 טון. הגולגולת שלו לא הייתה מצוידת בקרניים חדות אלא בבליטות גרמיות קהות. העטרה שלו, מעין "מניפה" גרמית הייתה קצרה אך בעלת בליטות ושקעים ("חלונות" בעצמות העטרה), כללה זיזים חדים ושימשה ככלי מרשים במפגני ראווה. מקצה העטרה בלטו שני זיזים ארוכים ומעוקלים.
ארלוזאורוס היה בגודל של פיל. אף שידוע מעט מאוד על הארלוזאורוס (נמצאה רק גולגולת אחת כמעט שלמה), ליצור היה מקור ובו כמעט 1,000 שיניים קטנות ב-30 שורות. שיניים אלו נועדו לשבור חומר צמחי בלעיסה, מאפיין נפוץ אצל דינוזאורים צמחוניים, אבל יוצא דופן לגבי זוחלים. עורף הגולגולת של הארלוזאורוס היה רחב, מאפיין שמעיד על שרירי לסת גדולים שנועדו להניע את מנגנון הלעיסה.
קוריתוזאורוס שקל כ-4 טון ואורכו מקצה אפו עד קצה זנבו היה כ-10 מטרים. כמו כל ההדרוזאוריים היה לו מקור נטול שיניים, בחלק האחורי של הלסתות הייתה סוללה שכללה מאות שיניים משתלבות קטנות. אלו נועדו לרסק ולטחון חומר צמחי והתחלפו כל פעם שהם נשחקו.
היפאקרוזאורוס נבדל באופן בולט מבעלי מקור הברווז בעלי הכרבולות החלולות האחרים בדורבנים הארוכים (פי 5 עד פי 7 מגובה החוליה שממנה צמחו) שלאורך עמוד השדרה שלו וצורת הכרבולת. צורת הכרבולת החלולה דמתה לקוריתוזאורוס, אבל מחודדת יותר בקצה, גבוהה פחות ורחבה יותר.
מאיאזאורוס היה הדרוזאור גדול, שהגיע כבוגר לאורך של כ-9 מטרים וניחן במקור שטוח ובאף עבה אופייניים. לפני עיניו הייתה כרבולת קטנה מעוטרת בקוצים. ייתכן שהכרבולת שימשה לניגוח בקרבות בין זכרים בעונת הרבייה.
לא הרבה ידוע על האנטומיה של הנאשויביטוזאורוס בהתחשב בכך שכל מה שיש זה גולגולת חלקית בודדה. על הגולגולת שלו, החלק שתואר בצורה המפורטת ביותר, יש כרבולת נמוכה הבולטת לפני העיניים, אבל צורתה אינה כה קשתית כשל ה-Gryposaurus.
אורודרומאוס היה אוכל עשב הולך על שניים קטן וזריז שקרוב לוודאי חי במקביל לדינוזאורים כדוגמת דספלטוזאורוס ואייניוזאורוס. הורנר ווייסהמפל העריכו את אורכו ב-2.5 מטרים.
פרוזאורולופוס היה בעל חיים בעל מקור ברווז בעל ראש גדול; הממצא השלם ביותר שתואר היה גולגולת באורך 90 שסנטימטרים על שלד באורך של כ-8.5 מטרים. הייתה לו כרבולת משולשת קטנה מוצקה לפני עיניו; צדי הגולגולת היו קעורים, ויצרו שקעים. הזרועות הקדמיות היו קצרות יחסית.
לא ברור אם היה שייך לענף Iguanodontia או למשפחההיפסילופודוניים וייתכן שהיה "החוליה החסרה" בין השניים. העדויות הנוכחיות נוטות לכך שהוא שייך ל-Iguanodontia ודמה לטנונטוזאורוס.
זאורולופוס מוכר מכמה שלדים כמעט שלמים, ויש לכן לחוקרים תמונה ברורה של האנטומיהשל השלד שלו. המין S. osborni הנדיר שבין המינים מאלברטה היה באורך 9.8 מטרים, והיה על גולגולת באורך מטר. משקלו הוערך ב-1.9 טון. S. angustirostris, המין שנתגלה במונגוליה, היה גדול יותר, השלד הראשון שנתגלה היה באורך של בערך 12 מטרים ודווח גם על שרידים גדולים יותר
דייוויד ואריצ'יו (David J. Varrichio) ציין שבשלהי הקמפן היו באזור אלברטה בקנדה של ימינו ובאזור מונטנה שבארצות הברית של ימינו תרופודים דומים מאוד, למרות הבדלים משמעותיים במיני הדינוזאורים אוכלי העשב בין שני האזורים.
הדיינוסוכוס היה תנינאי ענקי הקרוב לאליגטור ונחשב לאחד התנינאים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. אורכו כנראה היה כ-12 מטר, והוא שקל כ-8.5 טון. עוצמת הנשיכה של הדיינוסוכוס הייתה החזקה ביותר שבחיות ביבשה.
המוזאזאורוס היה זוחל ימי ענק שאורכו נע בין 15 ל-18 מטר ומשקלו בין 15 ל-20 טון מטרי. גופו היה בצורת פלך עם זנב שרירי ארוך שבקצהו סנפירי זנב וארבעת גפיו הפכו לסנפירים ארוכים ועבים.
GRADSTEIN, F.M.; OGG, J.G. & SMITH, A.G.; 2004: A Geologic Time Scale 2004, Cambridge University Press.
Varricchio, D. J. 2001. Late Cretaceous oviraptorosaur (Theropoda) dinosaurs from Montana. pp. 42–57 in D. H. Tanke and K. Carpenter (eds.), Mesozoic Vertebrate Life. Indiana University Press, Indianapolis, Indiana.
WEISHAMPEL, D.B.; BARRETT, P.M.; CORIA, R.A.; LE LOUEFF, J.; XU, X.; ZHAO, X.; SAHNI, A.; GOMANI, E.M.P. & NOTO, C.N.; 2004: Dinosaur distribution, in: WEISHAMPEL, D.B.; DODSON, P. & OSMÓLSKA, H. (eds.): The Dinosauria, University of California Press, Berkeley (2nd ed.), ISBN 0-520-24209-2, pp 517–606.
.png)
.png)
.jpg)
.jpg)
_(20493409926).jpg)
