חואן סימון
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
2 במרץ 1960 (בן 64) רוסאריו שבארגנטינה | |||
| שם מלא | חואן ארנסטו סימון | |||
| גובה | 1.80 מטר | |||
| עמדה | בלם | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
חואן ארנסטו סימון (בספרדית: Juan Ernesto Simón; נולד ב-2 במרץ 1960) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי ששיחק בעמדת הבלם.
סימון נמנה עם סגל נבחרת ארגנטינה שסיימה במקום השני במונדיאל 1990.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימון הצטרף למחלקת הנוער של ניואל'ס אולד בויס ב-1975. שנתיים אחר כך, בגיל 17 בלבד, ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת. הוא שיחק במדי הקבוצה בליגת העל הארגנטינאית במשך שש שנים, כשעונת השיא שלו עם קבוצתו הייתה 1981, בה סיימה הקבוצה במקום השלישי, מרחק 11 נקודות מהאלופה בוקה ג'וניורס.
לקראת עונת 1983/1984, הצטרף סימון לקבוצת מונקו מהליגה הצרפתית. עונת הבכורה שלו בקבוצה הייתה מוצלחת. סימון רשם 36 הופעות ליגה באותה עונה והחמיץ שניים בלבד, וקבוצתו הפסידה את האליפות לבורדו בפער שערים בלבד, לאחר שהקבוצות סיימו את העונה עם מספר נקודות זהה. מונקו העפילה באותה עונה גם לגמר הגביע הצרפתי, שם הפסידה למץ 2-0 בהארכה. סימון פתח ושיחק לכל אורך ההתמודדות. עונה אחר כך זכה סימון עם קבוצתו בגביע הצרפתי, לאחר ניצחון 0–1 על פריז סן-ז'רמן. סימון שוב פתח בגמר הגביע ושיחק לאורך כל ההתמודדות. בליגה סיימה מונקו במקום השלישי, 11 נקודות מהאלופה בורדו. עונת 1985/1986 הייתה האחרונה של סימון במונקו. מבחינה מקצועית, רשמה מונקו התדרדרות גדולה, כשסיימה תשיעית בלבד בליגה. גם מבחינה אישית חווה סימון ירידה, כששותף ב-13 משחקי ליגה בלבד.
בתום שלוש עונות במונקו, חתם סימון בשטרסבורג, ששיחקה אז בליגת המשנה. בעונתו הראשונה בשטרסבורג לא הצליח סימון להשתלב בהרכב. הוא רשם 15 הופעות בלבד והקבוצה סיימה במקום התשיעי. בעונה השנייה שלו בשטרסבורג חל שיפור ניכר ביכולתה של הקבוצה. סימון שותף ב-32 משחקי ליגה, בהם כבש לראשונה בקריירה שני שערים בעונה אחת, והקבוצה סיימה במקום הראשון וחזרה לליגה הבכירה.
בקיץ 1988, הביע מאמנה החדש של בוקה ג'וניורס, חוסה פסטוריסה, עניין רב בהחתמתו של סימון, והבלם חזר למולדתו. משחקו הראשון במדי בוקה היה הסופר קלאסיקו הארגנטינאי מול ריבר פלייט, ב-18 בספטמבר 1988 באצטדיון המונומנטל. בוקה ניצחה במשחק בתוצאה 0–2, וסימון היה לשחקן מפתח בחלק האחורי של הקבוצה, גם לאחר עזיבתו של פסטוריסה לאחר שנה. ב-1992, עם המאמן האורוגוואי אוסקר טבארס, החזירה לעצמה בוקה את תואר אליפות ארגנטינה לראשונה מזה 11 שנים. בסך הכל שיחק סימון בבוקה במשך שש שנים, ואף שימש לסירוגין כקפטן הקבוצה.
ב-1994 פרש סימון ממשחק פעיל, בגיל 34. לאחר פרישתו החל בקריירה כסוכן שחקנים.
נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימון החל את דרכו בנבחרת ארגנטינה הצעירה. ב-1979 השתתפה הנבחרת בטורניר גביע העולם לנוער שנערך ביפן. מאמן הנבחרת הבוגרת באותה תקופה, ססאר לואיס מנוטי, הוביל גם את הנבחרת הצעירה בטורניר. סימון שותף בכל משחקיה של ארנטינה בטורניר, לצד כוכבים צעירים כמו דייגו מרדונה (השחקן המצטיין) ורמון דיאס (מלך השערים). ארנטינה ניצחה בכל ששת משחקיה והפגינה עליונות מובהקת, בדרך לזכייה בתואר. על אף שלא הצטיין בכיבוש שערים, סימון כבש שער אחד בשלב הבתים, בניצחון 1–4 על פולין. שנה אחר כך זומן סימון בן ה-20 לסגל נבחרת ארגנטינה, ואף זכה להופעת בכורה מהמאמן מנוטי.
רק לאחר תשע שנים, לאחר שחזר לארגנטינה ושיחק במדי בוקה ג'וניורס, זכה סימון לחזור לסגל הנבחרת. מאמן הנבחרת באותה תקופה, קרלוס בילארדו, שילב את סימון בהכנות לקראת מונדיאל 1990 באיטליה, ואף כלל אותו בסגל הנבחרת בטורניר. סימון פתח בהרכב בכל שבעת משחקיה של ארגנטינה בטורניר, ולא הוחלף באף אחד מהם. הוא פתח גם במשחק הגמר מול גרמניה המערבית, שהסתיים בהפסדה של ארנטינה בתוצאה 0–1.
סימון לא שב לשחק עוד במדי הנבחרת לאחר 1990, ובסך הכל רשם 13 הופעות בינלאומיות במדי ארגנטינה.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות ארגנטינה (2): 1992 (אפרטורה)
- גביע רקופה סודאמריקנה: 1989
- סופרקופה סודאמריקנה: 1989
- אליפות העולם: 1990 (מקום שני)
- אליפות העולם לנוער: 1979
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
| נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 1990 (מקום שני) | ||
|---|---|---|
|
1 פומפידו (קומיסו) • 2 בטיסטה • 3 באלבו • 4 בסואלדו • 5 באוסה • 6 קלדרון • 7 בורוצ'גה • 8 קאניג'ה • 9 דסוטי • 10 מראדונה • 11 פאברי • 12 גויקוצ'אה • 13 לורנסו • 14 ג'וסטי • 15 מונסון • 16 אולרטיקואצ'אה • 17 סנסיני • 18 סריסואלה • 19 רוג'רי • 20 סימון • 21 טרוגליו • 22 קנסלריץ' • מאמן: בילארדו |
| |
