הרצאות על האסתטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרצאות על האסתטיקה
Vorlesungen über die Ästhetik
מידע כללי
מאת גאורג וילהלם פרידריך הגל
שפת המקור גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מסה, הרצאה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1835 עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך היינריך גוסטב הוטו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרצאות על האסתטיקהגרמנית: Vorlesungen über die Ästhetik) הוא חיבור המורכב מאוסף של הערות מהרצאותיו של גאורג וילהלם פרידריך הגל בנושא אסתטיקה באוניברסיטת היידלברג ב-1818 ואוניברסיטת ברלין ב-1820/21, 1823, 1826 ו-1828/29. הוא הודפס כחיבור ב-1835 על ידי תלמידו היינריך גוסטב הוטו (אנ'), תוך שימוש בהערות בכתב ידו של הגל והערות שתלמידיו רשמו במהלך ההרצאות.

תולדות החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הגל האתונאים תפסו את משמעות הפסל "אתנה פרתנוס" במהותו התבונית מיידית, ללא צורך בשיפוט רפלקסיבי.[1]

החוקרת לידיה מולנד (Moland) טוענת כי הבנת תורת האסתטיקה של הגל מאתגרת, בשל אופי החומרים ששרדו.[2] אף שהגל הרצה על אמנות מספר פעמים, הוא מת לפני שהצליח לפרסם את המדריך שבו התכוון להשתמש כדי ללוות את ההרצאות. מתוך כתביו שפרסם בעודו בחייו, ישנם רק קטעים מועטים העוסקים באסתטיקה בפנומנולוגיה של הרוח, ופרק קצר בנושא בסוף האנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים.[2]

תלמידיו לשעבר של הגל, היינריך גוסטב הוטו, שאסף לאחר מותו את רשימות ההרצאות שהגל התכוון להתאים לפרסום, שילב אותן עם מספר לא מבוטל של רשימות סטודנטים. בעוד שעבודה זו הייתה הטקסט הסטנדרטי במשך כמעט 200 שנה, מחקרים עדכניים יותר של אנמרי גטמן-סיפרט (אנ') הראו שיש כמות משמעותית של חומר בטקסט של הוטו שאינו מיוצג בהערות הסטודנטים, וכן לא ברור כמה מהחומר מבוסס במקור על כתבי יד שאבדו. בנוסף, הערות הסטודנטים מראים שהשקפותיו של הגל על אסתטיקה התפתחו עם הזמן, בעוד שהטקסט של הוטו מציג רק גרסה מלוקטת ומסונתזת של הגותו של הגל.[2] למשל, ירמיהו יובל הראה שהתפתחות תפיסתו של הגל בהרצאות השונות על האסתטיקה משקפת את שינוי עמדותו ביחס ליהדות.[3]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגל מקדיש חלק ניכר מהדיון באמנות הסינגולרית לויליאם שייקספיר

כפי שהציג זאת בספרו אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים, האמנות היא חלק מהתחום האחרון בשיטתו של הגל, המכונה "רוח אבסולוטי" (יחד עם הדת והפילוסופיה שגבוהות ממנה בדרגתם הרוחנית).

האידאה של האמנות מתפתחת דרך שלושה מומנטים: האוניברסלי, הפרטיקולרית, הסינגולרי כמפורט להלן:

  1. האוניברסלי - מוקדש למושג האידיאל האמנותי.
  2. הפרטיקולרי - בוחן את אידיאל האמנות כשהוא מתממש בשלושה שלבים:
    1. אמנות סימבולית - פרה־קלאסית (אמנות מצרים העתיקה, אמנות הודו העתיקה).
    2. אמנות קלאסית - (אמנות יוון העתיקה, אמנות רומא העתיקה)
    3. אמנות רומנטית - מתחילה עם הופעת הנצרות על הבמת ההיסטוריה העולמית.
  3. הסינגולרי - עוסק בבחינה של כל אחת מחמש האמנויות המרכזיות בסדר עולה של "פנימיות":
    1. אדריכלות
    2. פיסול
    3. ציור
    4. מוזיקה
    5. שירה

הגל מתעד את התפתחות האמנות מהאדריכלות הסמלית הפרדיגמטית לפיסול הקלאסי הפרדיגמטי ועד לאמנויות הרומנטיות של ציור, מוזיקה ושירה.

בניגוד לדעה רווחת, הגל בשום מקום לא מכריז על אמנות כ"מתה". מה שהוא אומר, בהצהרה מייצגת הוא, "עבורנו האמנות אינה נחשבת עוד כאופן הגבוה ביותר שבו האמת משיגה לעצמה קיום".[4] הוא מדבר לעיתים קרובות על "התמוססות" [Auflösung] של האמנות, אך לא על קיצה [Ende]. זאת למרות שהוטו, עורך ההרצאות, השתמש במונח "קץ האמנות" לתיאור הרגע האחרון של צורת האמנות הרומנטית.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסתטיקה של הגל נחשבת בעיני רבים כאחת התיאוריות האסתטיות הגדולות ביותר שהופקו מאז אריסטו.[5] התזה של הגל על הקץ ההיסטורי של האמנות הייתה נושא לוויכוחים רבים והשפיעה על הוגים כמו תיאודור אדורנו, מרטין היידגר, ג'רג' לוקאץ', ז'אק דרידה וארתור דנטו. הגל הושפע בעצמו יוהאן יואכים וינקלמן, עמנואל קאנט, פרידריך שילר ופרידריך וילהלם יוזף שלינג. היידגר כינה את ההרצאות של הגל על אסתטיקה "ההתבוננות המקיפה ביותר על מהות האמנות שיש למערב".[6] היידגר גם מקדיש את אחרית של חיבורו מקורה של יצירת האמנות לדיון בתזת קץ האמנות של הגל.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמלול ההרצאות בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vorlesung über Ästhetik. Berlin 1820/21. Eine Nachschrift, ed. H. Schneider. Frankfurt am Main: Peter Lang, 1995.
  • Vorlesungen über die Philosophie der Kunst, ed. A. Gethmann-Siefert. Hamburg: Felix Meiner Verlag, 2003.
  • Philosophie der Kunst oder Ästhetik. Nach Hegel. Im Sommer 1826. Mitschrift Friedrich Carl Hermann Victor von Kehler, eds. A. Gethmann-Siefert and B. Collenberg-Plotnikov. Munich: Wilhelm Fink Verlag, 2004.
  • Philosophie der Kunst. Vorlesung von 1826, eds. A Gethmann-Siefert, J.-I. Kwon and K. Berr. Frankfurt am Main: Suhrkamp Verlag, 2004.

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hegel, Georg Wilhelm Friedrich (1998). Aesthetics: Lectures on Fine Art Vol 1 Vol 2. Translated by T.M. Knox. Clarendon Press, Oxford University Press. ISBN 978-0-19-823816-4.
  • Hegel, G.W.F. (29 ביולי 2004). Introductory Lectures on Aesthetics (באנגלית). Penguin UK. ISBN 978-0-14-191561-6. נבדק ב-9 באפריל 2022. {{cite book}}: (עזרה)

ספרות משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hegel, Georg Wilhelm Friedrich (1975a). Aesthetics: Lectures on Fine Art. Oxford University Press, p.427
  2. ^ 1 2 3  Moland, Lydia L. (2019). Hegel's Aesthetics: The Art of Idealism. Oxford University Press.
  3. ^ ירמיהו יובל, חידה אפלה: הגל, ניטשה והיהודים, הוצאת שוקן, 1996
  4. ^ Houlgate, Stephen (ed.), 2007, Hegel and the Arts. Evanston, Ill.: Northwestern University Press.
  5. ^ סטיבן הולגייט האתסטיקה של הגל באתר האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
  6. ^ Martin Heidegger, Gesamtausgabe, vol. 5, Frankfurt, 1977, p. 68.