הגליאנים של סנט לואיס

ההגליאנים של סנט לואיס (באנגלית: St. Louis Hegelians) היו חוג של פילוסופים אמריקאים שהתבססה בסנט לואיס, מיזורי, החל משנות ה-60 של המאה ה-19. הם הושפעו מהגליאניזם של גאורג וילהלם פרידריך הגל ומזרם האידיאליזם הגרמני בכלל.^[1]

התנועה כללה את הנרי קליי ברוקמאייר (אנ') (1826–1906) וויליאם טורי האריס (אנ') (1835–1909). בתנועה פעלו גם ג'ורג' הולמס הוויסון (אנ') (1834–1916) שלימים ייסד את המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי; אדולף ארנסט קרוגר (אנ') (1837–1882); תומאס דוידסון (אנ') (1840–1900).^[2]

בחוג נקשר גם פועלן של שתי פילוסופיות חלוצות: אנה ברקט, שלימים הפכה למנהלת הראשונה של מכללת מורים והייתה אחראית לתרגומים ראשונים מגרמנית. ומרייטה קיז (אנ') (1853–1899), האישה השנייה שהשלימה דוקטורט בפילוסופיה באמריקה.^[3]

ההוגים פעלו סביב כתב העת לפילוסופיה ספקולטיבית (Journal of Speculative Philosophy) כמוקד הדיון העיקרי של הגותם. לכתב העת הייתה השפעה ניכרת בהפיכת רעיונותיו של הגל לחלק מהשיח הפילוסופי באמריקה, בעוד שהתפוקה הגדולה של האריס עצמו תרמה תרומה גדולה לחקר יצירותיו של הגל. לרבים מהגליאניים של סנט לואיס היו גם תפקידים מוסדיים, שבהם ניסו ליישם את רעיונותיו בתחומי הממשל והחינוך. כתב העת שימש גם לפרסום עבודתם המוקדמת של כמה מהדמויות הבולטות ביותר של הדור הבא של הפילוסופיה האמריקאית, כמו ג'ון דיואי, ויליאם ג'יימס, צ'ארלס פרס, וג'ושיה רויס. למרות שלרעיונות התנועה הייתה השפעה מתמשכת מועטה, ההגליאנים של סנט לואיס מייצגים פרק חשוב בהיסטוריה של המחשבה הפילוסופית האמריקאית והקשר המתפתח בין התרבות האינטלקטואלית והפופולרית במאה התשע-עשרה.^[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Elizabeth Flower and Murray G. Murphy, “The Absolute Immigrates to America: The St. Louis Hegelians” in A History of Philosophy in America, vol. 2 (New York: G. P. Putnam’s Sons, 1977), pp. 463-514.
William H. Goetzmann, ed., The American Hegelians: An Intellectual Episode in the History of Western America (New York: Alfred A. Knopf, 1973).
Frances A. Harmon, The Social Philosophy of the St. Louis Hegelians (New York: Columbia University Press, 1943).
Henry A. Pochmann, German Culture in America, Philosophical and Literary Influences, 1600-1900 (Madison, WS: University of Wisconsin Press, 1961).
Denton J. Snider, The St. Louis Movement in Philosophy, Literature, Education, Psychology, with Chapters of Autobiography (St. Louis: Sigma Publishing, 1920).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליאנים של סנט לואיס באתר האנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Hine, Robert V. (1992). Josiah Royce: From Grass Valley to Harvard. Upper Norman, OK: University of Oklahoma Press. p. 98. ISBN 0-8061-2375-3.
^ ¹ ² St. Louis Hegelians, האנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה (באנגלית)
^ Dorothy G. Rogers, America's First Women Philosophers: Transplanting Hegel, 1860-1925, A&C Black, 2005-02-16, ISBN 978-1-84714-300-6. (באנגלית)

[royce-1] Hine, Robert V. (1992). Josiah Royce: From Grass Valley to Harvard. Upper Norman, OK: University of Oklahoma Press. p. 98. ISBN 0-8061-2375-3.

[:2-2] ¹ ² St. Louis Hegelians, האנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה (באנגלית)

[3] Dorothy G. Rogers, America's First Women Philosophers: Transplanting Hegel, 1860-1925, A&C Black, 2005-02-16, ISBN 978-1-84714-300-6. (באנגלית)

[1]

[2]

[3]