ג'ו קירנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ו קירנן
Joe Kernan
ג'ו קירנן, 2008
ג'ו קירנן, 2008
לידה 8 באפריל 1946
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביולי 2020 (בגיל 74)
סאות' בנד, אינדיאנה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ג'וזף יוג'ין קירנן השלישי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות סידר גרוב, אוניברסיטת נוטרדאם, סאות' בנד, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מגי קירנן עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אינדיאנה ה־48
13 בספטמבר 2003 – 10 בינואר 2005
(שנה ו־17 שבועות)
סגנית מושל אינדיאנה קתי דייוויס
סגן מושל אינדיאנה ה־47
13 בינואר 1997 – 13 בספטמבר 2003
(6 שנים ו־34 שבועות)
תחת מושל אינדיאנה פרנק אובאנון
קתי דייוויס ←
ראש עיריית סאות' בנד ה־30
3 בינואר 1988 – 3 בינואר 1997
(9 שנים)
→ רוג'ר פרנט
סטיב לוק ←
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וזף יוג'ין קירנן השלישי (באנגלית: Joseph Eugene Kernan III;‏ 8 באפריל 1946 – 29 ביולי 2020) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-48 בשנים 2003–2005. קודם לכן, החל מ-1997, הוא כיהן כסגן מושל אינדיאנה ה-47 תחת המושל פרנק אובאנון וירש אותו כאשר הוא נפטר בעת כהונתו. במהלך מלחמת וייטנאם היה קירנן שבוי מלחמה.

לאחר סיום לימודיו באוניברסיטת נוטרדאם התגייס קירנן ב-1969 לצי ארצות הברית והוכשר כקצין תעופה ימית (אנ'). ב-1972 הופל מטוסו מעל שמי צפון וייטנאם והוא נפל בשבי. לאחר שחרורו הוא המשיך בשירותו הפעיל עד 1974. כחבר המפלגה הדמוקרטית כיהן קירנן כראש עיריית סאות' בנד ולאחר מכן כסגן מושל אינדיאנה. הוא הושבע כמושל עם מותו של המושל פרנק אובאנון. בבחירות של 2004 הוא ניסה להתמודד על תקופת כהונה מלאה כמושל בזכות עצמו ונוצח על ידי המנהל לשעבר של משרד הניהול והתקציב, מיץ' דניאלס. הוא שב לסאות' בנד ופרש מהחיים הפוליטיים.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ו קירנן נולד בשיקגו, אילינוי כבכור במשפחה של תשעה ילדים.[1][2]

אביו של קירנן, ג'וזף יוג'ין קירנן הבן, היה גם הוא קצין תעופה ימית בצי במלחמת העולם השנייה, וניסה לפנות גם הוא לקריירה פוליטית, אך התמודד ב-1963 ללא הצלחה על המושב מטעם מחוז הבחירה המחוזי הרביעי של מועצת סאות' בנד, וב-1964 התמודד, גם ללא הצלחה, על משרת נציב מחוז סנט ג'וזף. אמו של קירנן, מריאן פאוורס קירנן, עבדה במגוון משרות, כולל משרה בחברת C&P Telephone, בה היא התקדמה לתפקיד בו היא טיפלה בחשבון של הפנטגון והחזיקה בסיווג ביטחוני[1]

משפחתו של קירנן עברה לסאות' בנד כאשר הוא היה בן 10.[1] הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון סנט ג'וזף ב-1964.[2][3] ב-1968 הוא סיים את לימודיו עם תואר בלימודי ממשל באוניברסיטת נוטרדאם.[1][2][3][4] הוא שיחק בנבחרת הבייסבול הצעירה של האוניברסיטה, אף על פי שלא למד במסגרת מלגת ספורט, ובנבחרת הבכירה בשנתו השנייה והשלישית ללימודים ב-1967 ו-1968.[1][2][4][5] בתחילה הוא שיחק כשחקן שדה ובשנת לימודיו האחרונה עבר להיות תופס.[1]

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 התגייס קירנן לצי ארצות הברית והוכשר כקצין תעופה ימית (אנ') על סיפון נושאת המטוסים קיטי הוק (אנ').[2][3][4][6] לאחר שהשלים את הכשרותיו כקצין תעופה ימית, כאיש סיור אווירי, כאיש צוות מחליף של נורת' אמריקן A-5 ויג'לנטי, הוא שירת עם טייסת הסיור ההתקפתי הכבד RVAH-7 בבסיס האווירי של הצי באולבני, ג'ורג'יה, עד שנשלח לדרום-מזרח אסיה על סיפון הקיטי הוק, שם הוא שירת החל מפברואר 1972, וביצע 26 משימות טיסה בשמי לאוס וצפון וייטנאם, עד שב-5 במאי 1972 מטוס קרב דו-מושבי שבו הוא טס כקצין נשק הופל על ידי כוחות האויב בעת משימת סיור והוא נפל בשבי. תקופת שביו נמשכה 11 חודשים[1][2][4][6][7] במשך חלק מתקופת שביו הוא נכלא בבית הסוהר הילטון האנוי, אך רוב זמנו בשבי עבר עליו בבית הסוהר הסמוך שכונה "גן החיות" (The Zoo).[1] ב-27 במרץ 1973 הוא שוחרר מהשבי והמשיך בשירות פעיל בצי עד דצמבר 1974. הוא עוטר בצלב התעופה המצוינת, בשני עיטורי לב הארגמן ובציון לשבח של הצי.[1][2][3][4][6]

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירנן שימש כמנהל עסקי בכמה חברות.[3] ב-1975, לאחר תום שירותו הצבאי, הוא עבד עבור פרוקטר אנד גמבל בסינסינטי, שם הוא פיקח על ייצור מספר מוצרים של החברה.[1][2] לאחר מכן הוא שב לסאות' בנד, שם הוא עבד עבור בתי הספר הקהילתיים של העיר,[1] ומאוחר יותר עבור חברת הנייר שוורץ.[2] את הקריירה שלו בממשל החל קירנן בעבודה במשך חודש ב-1976 במשרד חשב הכספים של סאות' בנד, פיטר מולן, במיזם מיוחד.

חשב הכספים של סאות' בנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1980–1984 שימש קירנן כחשב הכספים של סאות' בנד.[2][4][8] הוא מונה למשרה זו על ידי ראש העיר רוג'ר פרנט זמן קצר לאחר שהחל לכהן בתפקידו ב-1 בינואר 1980 בהמלצתו של מולן ששימש בתפקיד לפניו.[1] כחשב שימש קירנן בתוקף תפקידו כחבר במועצת בעבודות הציבוריות ובמועצות המים והביוב.

במסגרת תפקידו הוטל עליו לפקח על ניסוח התקציב השנתי של העיר בהיקף של 40 מיליון דולר. בעת כהונתו בתפקיד, נעשו קיצוצים בתקציב בנוגע להיקף כוח האדם במשטרה ובשירותי הכיבוי, שמאוחר יותר הוא ציין שהיו נחוצים בשל מצוקה תקציבית שנגרמה כתוצאה מהקפאת מיסי המדינה וקיצוצים בסיוע הפדרלי. כאשר סיים קירנן את תפקיד החשב, שיבח אותו ראש העיר פרנט על עבודתו על התקציב, וציין שקירנן לקח על עצמו את התפקיד בתקופה הגרועה ביותר של העיר מבחינה פיננסית, וש"קיבוץ כל חלקי התקציב יחדיו והפעלתו הוא הישג כשלעצמו, וג'ו עשה עבודה טובה".

קירנן ניהל את המשא והמתן על החוזים של עובדי העירייה, כולל החוזים של השוטרים והכבאים. הוא גם ניהל את המשא והמתן עם נהגי המשאיות. ב-17 בפברואר 1984 הוא סיים את עבודתו כחשב לטובת עבודה בשוק הפרטי. ביומו האחרון בתפקיד הוא הצהיר שהוא יעבוד כסגן הנשיא של תאגיד מק'ויליאמס ובמקומו נכנס לתפקיד החשב מייקל ואנס.[1]

ראש עיריית סאות' בנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987 נבחר קירנן מטעם המפלגה הדמוקרטית כראש עיריית סאות' בנד. הוא נבחר לתקופות כהונה נוספות ב-1991 וב-1995.[2] ב-1995 הוא זכה ב-82 אחוזים מקולות הבוחרים, שיא בתולדות הבחירות בעיר, והיה ראש העיר הראשון בסאות' בנד שניצח בבחירות לתקופת כהונה שלישית מאז 1905. כראש העיר קבע קירנן גם שיא באורך כהונתו, שנמשכה 9 שנים, שיא שנשבר על ידי יורשו בתפקיד, סטיב לוק, שכיהן 15 שנים בתפקיד.

קירנן נחשב כראש עיר פופולרי. בנובמבר 1996 כתבה ננסי ארמור מAssociated Press שקירנן היה, "חביב על הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד. הוא ידידותי וחמים, מהיר לברך את התושבים תוך קריאת בשמם ודרישה בשלומם. הוא גם נגיש". כראש העיר הוא פעל ליצירת מקומות עבודה לטווח ארוך, עשה מאמצים לשיפור בטיחות הציבור, וחיזק את מצבה הפיננסי של העיר.[3] לאחר שנבחר לתקופת כהונתו השלישית, הוא הצהיר שסדרי העדיפויות שלו באותה עת היו בטיחות הציבור, הפיתוח הכלכלי, ושכונות העיר.[9]

פיתוח העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת תקופת כהונתו, זכה קירנן לתשבחות על יכולתו במשיכת מיזמי פיתוח כלכלי לעיר. בין צעדי הפיתוח המרכזיים היו הקמת היכל התהילה של פוטבול המכללות בסאות' בנד.[10] הוא הצליח לגרום לבחירתה של העיר כמיקום להיכל התהילה על פני 89 ערים אחרות. בתחילה הוא הבטיח שהעיר לא תממן את המיזם, ושהוא ימומן באמצעות תרומות מתאגידים. אף על פי כן, לאחר שהעיר הצליחה לגייס פחות מ-2 מיליון דולר של תרומות תאגידים, היא הנפיקה איגרות חוב עירוניות למימון הבנייה.

בין מיזמי הפיתוח שקירנן תמך בהם במיוחד היו מיזם בלאקתורן, שכלל מסלול גולף וגן תעשייה.[10] ב-1992 הוא הנחיל את התפיסה שעל פיה בלאקתורן הפך ל"מקור שאיבה לפיתוח עתידי".[11] ב-1995 הוא גילה עניין בהצעה לבניית אצטדיון בסאות' בנד עבור נבחרת הוקי קרח מהליגה הנמוכה.[12][13] עם כל זאת, הצעה זה בסופו של דבר לא התגשמה.

כמה מצעדי הפיתוח שבתחילה נראו כהצלחה עבור סאות' בנד בעת כהונתו של קירנן כראש העיר, אכזבו בסופו של דבר. לדוגמה, היכל התהילה של פוטבול המכללות לא השיג את תחזיות הביקורים בו.[14] בסוף שנות ה-90 הוא כבר ספג ביקורות על כישלונו, זאת בשל מחסור במימון מצד התאגידים והפעילות הדלה בו אפילו במהלך אירועים מיוחדים.[15] בסופו של דבר הועבר היכל התהילה בעשור השני של המאה ה-20 לאטלנטה.[14][16] מיזם בלאקתורן, במיוחד מסלול הגולף שבו, אף הוא לא עמד בציפיות. עם זאת, ב-2015 עדיין הגן קירנן על בלאקתורן והתייחס אליו באופן אישי כסיפור הצלחה.[11]

יצירת משרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירנן פעל ליצירת משרות לטווח ארוך בסאות' בנד.[3] הוא החל את תפקידו זמן קצר לאחר שמספר חברות עזבו את העיר או נסגרו,[17] כמו חברת הצעצועים של העיר ב-1985,[18] וחברת וילברייטר פריי. הוא זקף לזכותו את עצירת עזיבתן של חברות כמו אלייד פרודקטס סאות' בנד סטמפינג.[17] דוגמה נוספת הממחישה את פעולתו של קירנן בתחום זה הייתה הצלחתו בהשארתו בעיר ב-1993 של המטה האזורי של מפעל הלוטו של אינדיאנה שהעסיק 15 אנשים. לאחר שהם החלו לחפש אתר חדש לפעילותם מחוץ לעיר, פעל קירנן ישירות מולם כדי למצוא מיקום חדש עבורם בתחומי העיר.

תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובדנו של מימון פדרלי שנתי בהיקף של 20 מיליון דולר שסאות' בנד קיבלה לפני הקיצוצים בתקציב לתוכניות עירוניות על ידי ממשלי רייגן ובוש, גבה את מחירו מהתשתיות של העיר.[19] אף על פי כן, מספר מיזמי תשתיות התקיימו בתקופת כהונתו של קירנן כראש העיר.

בין אלה נכללו העברתה של תחנת קו החוף הדרומי (South Shore Line) שמחבר בין שיקגו לבין סאות' בנד, ממיקום משותף עם חברת אמטרק לתחנת נמל התעופה של העיר, שנפתחה ב-1992. ב-1993 העיד קירנן בפני הקונגרס שלזכות העברה זו ניתן לזקוף גידול של 73 אחוזים בנסיעות מסאות' בנד, והוא ייחס זאת לעובדה שהמיקום הקודם של התחנה היה באזור "מבודד ולא בטוח".[20] עוד בשנות ה-70 כבר היו תוכניות ליצירת ממשק לרכבת, אוטובוסים ונמל התעופה.[21][22]

יחד עם אחרים דאג קירנן לבניית מרכז תעבורתי חדש במרכז העיר, שיהווה תחנה חדשה עבור אמטרק ויהיה מרכז תעבורה חדש עבור חברת האוטובוסים העירונית.[20] התוכניות לבניית תחנה זו החלו כבר ב-1992, ובסופו של דבר היא נפתחה ב-1998, לאחר תום כהונתו של קירנן כראש העיר, כתחנת רחוב סאות', אך רק כתחנת אוטובוסים מרכזית ללא המרכיב של חברת אמטרק.[23]

פוליטיקה ארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירנן מקבל את פניו של הנשיא רונלד רייגן, 1988.

ב-1989 שקל קירנן את האפשרות, אך בסופו של דבר פסל אותה, להתמודד נגד הרפובליקני דן קואטס בבחירות המיוחדות של 1990 על המושב של אינידאנה בסנאט של ארצות הברית שהתפנה על ידי דן קווייל שנבחר כסגן נשיא ארצות הברית. בעוד שהוא נחשב כמועמד עתידי חזק בין המתמודדים הדמוקרטים, הפרשן ג'יימס גראס טען לפני החלטתו של קירנן שלא להתמודד, "שכדי לנהל מסע בחירות מוצלח", מועמד דמוקרטי יצטרך ככל הנראה, "הכרה בשמו ברחבי המדינה, מוניטין טוב, ויכולת לגייס כספים רבים. לכל הדמוקרטים ששוקלים להתמודד חסר לפחות אחד מכישורים אלו".

ב-1993 לקח קירנן חלק בתמיכה בחוק התיאום התקציבי הכוללני (אנ') של הנשיא ביל קלינטון. לאחר שנפגש עם קלינטון בעת שליווה את המושל אוון ביי למפגש הרבעוני של אגודת המושלים הדמוקרטים במרץ 1993, הכריז קירנן שהוא שוכנע על ידי הנשיא שיש צורך להעביר הן את הפחתת הגרעון והן את הזרז הכלכלי כצעד חקיקתי אחד ולא כשני צעדי חקיקה נפרדים. הוא אמר, "זה צריך להיות חבילה שלמה. אם תתחיל לפרק ממנה חלקים, כל העניין יתפרק. השילוב של זה מכיל משהו עבור כולם. כמהלך שלם יש לזה יתרון עבור הארץ. באיזון זה טוב למדי".

כדי לקדם את הצבעתם של נציגי אינדיאנה בקונגרס, כיוון קירנן לניתוח שבו נמצא שאינדיאנה תהיה אחת מחמש המדינות היחידות שתרוויח מבחינה פיסקלית מההצעה, שכן אינדיאנה באותה עת, קיבלה פחות במימון פדרלי בהשוואה לתרומתה להכנסות ממיסים פדרליים. הוא גם הדגיש את הסיכוי של סאות' בנד לקבל מיליוני דולרים של מימון פדרלי בפעימה אחת בעקבות חקיקה זו. הוא גם טען שהמרכיב הממריץ של החקיקה היה נחוץ כדי ליצור מקומות עבודה.

קירנן גם טען שהגיע הזמן שהמחוקקים יחדלו מלחפש הצעות חלופיות, שכן כמה הצעות חלופיות של הרפובליקנים כבר נפלו בהצבעות. הוא העיר, "זהו המשחק היחידי בעיר. בעוד שעשויים להיות אנשים שלא יסכימו עם צד כלשהו, זוהי החבילה הכלכלית היחידה בארץ שמחוללת שינוי". הוא טען שהכישלון בהעברת ההצעה ללא חלופה נראית לעין תחמיר את המבוי הסתום בחקיקה הפדרלית ותפגע בסיכויים של קלינטון להשיג את מטרתו ליישום שינוי כלכלי משמעותי.

סגן מושל אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996 נבחר קירנן כסגן מושל אינדיאנה מטעם המפלגה הדמוקרטית כשותפו למרוץ של פרנק אובאנון. הוא היסס להצעתו של אובאנון להתמודד כשותפו למרוץ, ובתחילה שאף להמשיך ולכהן כראש עיריית סאות' בנד.[1][24] היו אחרים שעליהם נפוצו שמועות על כך שאובאנון שקל להתמודד איתם כשותפים למירוץ, כולל טום דיגויליו, מייק גרי, ברון היל, ג'ון ולדה וג'יל לונג תומפסון. התובעת הכללית של אינדיאנה, פמלה קרטר, פסלה מראש את האפשרות שהיא תתמודד[24][25] בתחילה נפוצו דיווחים שאובאנון היה אמור להציע את המועמדות ללונג תומפסון ושהיא דחתה את ההצעה.[26]

קירנן, שעירו סאות' בנד שוכנת בצפון אינדיאנה, הביא לשותפות למרוץ איזון גאוגרפי, כאשר אובאנון, שמוצאו היה מהעיר קורידון, ייצג את דרום אינדיאנה. כבר קודם לכן אותת אובאנון שהוא תר אחר שותף למרוץ מצפון אינדיאנה. לקירנן ולאובאנון הייתה כבר היכרות משותפת. קירנן פיתח ידידות חזקה במיוחד עם אובאנון שש שנים קודם לכן ב-1990, כאשר קירנן וראשי ערים נוספים מהמדינה התלוו אליו למשלחת סחר לפולין, ברית המועצות, אוקראינה ויוגוסלביה.[1][17] בחירתו של אובאנון בקירנן הוכרזה ב-3 ביוני 1996 בהודעה לעיתונות שאחריה התקיימה מסיבת עיתונאים בסאות' בנד ובאינדיאנפוליס. בהודעה זו, הובלט שמו של קירנן כמי שנחל הצלחה במשיכת בתי עסק לעירו סאות' בנד.

בעת שניהל את מסע הבחירות שלו למשרת סגן המושל, המשיך קירנן למלא את תפקידיו כראש העיר. כדי לאפשר זאת, ניהל קירנן את החלק הסופי של מסע הבחירות ממטה נפרד מזה של אובאנון בסאות' בנד.[27] אף על פי שהם החלו את מערכת הבחירות הכלליות במעמד של אנדרדוג,[28] הם הביסו את צמד המתמודדים הרפובליקנים סטיב גולדסמית' וג'ורג' ויטוור.

עם בחירתו כסגן המושל, היה קירנן מעורב בתהליך בחירת יורשו כראש העיר. הוא שיתף את יושב ראש המפלגה במחוז סנט ג'וזף בוץ' מורגן ואת נשיא מועצת העיר סאות' בנד רולנד קלי בבחירת יורש אפשרי. על פי החוק, היורש היה אמור להיבחר על ידי 120 חברי הוועדה המתמדת של המפלגה הדמוקרטית בעיר, ונדרש שהיורש ימונה תוך שלושים יום מסיום כהונתו של קירנן כראש העיר. הציפייה הייתה שתמיכתו של קירנן במועמד תזכה לאישורם. בסופו של דבר המליץ קירנן על סטיב לוק כיורשו, ולאחר מכן נבחר לוק פה אחד כדי לכהן בשארית תקופת כהונתו של קירנן כראש העיר.[29]

כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירנן כיהן כסגן מושל אינדיאנה מינואר 1997 ועד להשבעתו כמושל בספטמבר 2003. כסגן המושל הוא קנה לעצמו מוניטין של נואם מוכשר וכאהוד בציבור.[30][31]

תקופת כהונתו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבעתו של קירנן לתפקידו כסגן המושל נוהלה על ידי אביו.[32] בתוקף תפקידו כסגן המושל הוא כיהן כנשיא הסנאט של אינדיאנה, כמנהל מחלקת הסחר וכמנהל מחלקת החקלאות.[2]

ב-1998 הוביל קירנן את קבוצת העבודה של ענף הביטוח, קבוצה שמטרתה הייתה לקדם את הענף במדינה. הקבוצה נחלה הצלחה בהשגת הפחתה בשיעור המיסוי על הענף, בהעברת חוק חדש לחלוקה הדדית, ובשכנוע קולג' איווי טק ליצור מסלול לימודי תואר לביטוח. באותה שנה היה קירנן מעורב בהקמת קבוצת העבודה למשבר בענף בשר החזיר, שבהמשך הפכה לקבוצת העבודה למשבר במגזר החקלאי. קירנן שימש כיושב ראש קבוצת עבודה זו.[2] באותה שנה הוא גם היה ליושב ראש כוח המשימה לשימור אזורי החקלאות באינדיאנה. גוף זה הגיש לאובאנון ולחברי האספה הכללית של אינדיאנה המלצות לשימור אזורי החקלאות ולסוגיות נוספות שנגעו לשימושי קרקע.[33]

במהלך תקופת כהונתו של קירנן כראש מחלקת הסחר של אינדיאנה, רשמה המדינה שיא של היקף הסחר השני בגובהו בהיסטוריה של המדינה ברבעון השני של 1998.[2][34]

ב-1999 יזם קירנן מהלך בקרב חיילים משוחררים לעודד אותם לנצל את ההטבות הפדרליות שהם היו זכאים להם. באותה שנה הוא היה ליושב ראש קרן המחקר והטכנולוגיה של המאה ה-21 של אינדיאנה שהוקמה אז.[2]

תקופת כהונתו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2000 נבחרו אובאנון וקירנן לתקופת כהונה שנייה לאחר שהביסו את יריביהם הרפובליקנים דייוויד מקינטוש וג'. מוראיי קלארק.

באוקטובר 2001 חשף קירנן את תוכנית ממשל אובאנון לרפורמה מקפת במערכת המיסים של אינדיאנה.[2][35] את התוכנית הזאת הוביל קירנן לצד צוות דו-מפלגתי של מומחים למיסוי. הרפורמה שהתבססה על תוכניתו אושרה כחוק באספה הכללית של אינדיאנה ביוני 2002. ביולי 2002 הכריז קירנן על ארגון מחדש של מחלקת הסחר של אינדיאנה. הליך זה כלל את הקמתם של 12 משרדים אזוריים של המחלקה, כולל משרד מרכזי באינדיאנפוליס. בדצמבר 2002 הציגו אובאנון וקירנן תוכנית נרחבת ליצירת מקומות עבודה שכותרתה הייתה "להמריץ את אינדיאנה" (Energize Indiana).[2] באותה שנה נוצר קרע בין אובאנון לבין קירנן על רקע בחירתו של אובאנון בפיטר מנאוס כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית במדינה.

מושל בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בספטמבר 2003 החל קירנן לכהן כמושל בפועל. יומיים קודם לכן אושפז אובאנון עקב שבץ מוחי שלקה בו. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות אינדיאנה בה הופעל הסעיף בחוקת המדינה להעברת סמכויות המושל במקרה בו נבצר ממנו למלא את תפקידו מסיבות רפואיות. יושב ראש בית הנבחרים של אינדיאנה, ב. פטריק באוור, והנשיא הזמני של הסנאט המדינתי, רוברט ד. גרטון, התייעצו עם היועץ המשפטי של אובאנון, עם צוות הרופאים, ועם משפחתו של אובאנון, לפני שהגישו בקשה ב-10 בספטמבר לנשיא בית המשפט העליון של אינדיאנה, רנדל ט. שפרד, שבית המשפט ייפסוק על כך שנבצר מאובאנון למלא את תפקידו. לאחר שעה של התייעצות, פסק בית המשפט שקירנן ישמש כמושל בפועל.[36]

מושל אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פטירתו של פרנק אובאנון ב-13 בספטמבר 2003, הושבע אובאנון כמושל אינדיאנה ה-48.[37] הוא קיבל שבחים על ההעברה החלקה של השלטון.[38]

מינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסגניתו, מינה קירנן את קתי דייוויס, ובכך היה הייתה לאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד.

בראשית ימי כהונתו כמושל, ביצע קירנן מספר מינויים. אלו כללו את מינויו של מרשל מייקל קרינגטון לנהל את הבדיקה המקפת של משרד הרכבים של אינדיאנה, ומינוייה של שריל סאליבן כראש המנהל למשפחה ושירותים חברתיים. לזכותו נזקפה הפיכתה של ממשלת המדינה לגוף ניהולי בסגנון קבינט, שאיבדה את התפקודיות שלה בשנים האחרונות לכהונתו של אובאנון.[39]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירנן הושבע כמושל בעיצומו של שפל כלכלי באינדיאנה, כשהכנסות המדינה ירדו והאבטלה עלתה.[37] במהלך תקופת כהונתו כמושל, נאבקה המדינה עם גרעון בתקציב ואובדן מקומות עבודה, שהאשמה על כך הוטחה בו על ידי הרפובליקנים, אך הדמוקרטים הואשמו על ההתמהמהות שלאחר המשבר הכלכלי של ראשית העשור הראשון של המאה ה-21 ובועת הדוט-קום.[38] ב-2004 מצא המכון למדיניות פיסקלית של אינדיאנה שהמדינה התמודדה מול גרעון מבני של 824.3 מיליון דולר, שהיה שווה ערך ליותר מ-7 אחוזים של הכנסות המדינה, כשהגירעון היה צפוי לגדול באופן משמעותי מדי שנה בהינתן שסדרי העדיפות התקציביים הקיימים ימשיכו. מנגד, החלה המדינה לחוות עליות בהכנסות באמצע 2004.[40]

בנובמבר 2003 השיקו קירנן ודייוויס את יוזמת ההזדמנויות של אינדיאנה, שמטרתה הייתה לייעל את הדרך שבה המדינה ניהלה את עסקיה ונועדה להרחיב את ההזדמנויות עבור חברות במדינה. על פי תוכנית זו, הם הקימו קבוצת עבודה לבדוק את הדרך שבה ניהלה אינדיאנה את רכישת הסחורות והשירותים, ולהמליץ על התאמות.[41]

בנאום מצב המדינה שנשא ב-2004, התווה קירנן את תוכנית העבודה של אינדיאנה, הרחבה של יוזמת המשרות החדשות של המדינה.[41] בסופה של שנה זו, יכלו כבר 30,000 אזרחי המדינה לזכות להערכה מקצועית על מיומנויותיהם באמצעות תוכנית זו.[42]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2004 הכריז קירנן על הקמתה של נאמנות הלמידה המוקדמת, שהייתה יוזמה שמטרתה לספק לכל ילד באינדיאנה גישה ליום לימודים ארוך בגני הילדים עד 2007. היא גם יצרה תוכניות להזדמנויות למידה מוקדמות לילדים בסיכון.[41]

במרץ 2004, ביקש קירנן מהקולג'ים הציבוריים והאוניברסיטאות במדינה להגביל את העלאת שכר הלימוד ל-4 אחוזים בשנת הלימודים 2004–2005. באוקטובר אותה שנה הוא פרסם את התוכניות להרחבת מערכת הקולג'ים הקהילתיים ולהעלות את מספרם ל-23 עד סתיו 2005, ומשמעות הדבר היה שכל אחד מתושבי המדינה יוכל להתגורר במרחק של 48 ק"מ מהקולג' הקהילתי הקרוב. באמצעות צו מושל שהוציא, הקים קירנן את נציבות הלמידה המוקדמת והמוכנות לבית הספר. כיושב ראש שותף של השולחן העגול לחינוך של אינדיאנה, היה קירנן אחראי על התהליך לאימוץ תוכנית P-16 לשיפור הישגי הסטודנטים.[42]

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמושל נקט קירנן בצעדים להתמודדות עם העלייה בעלויות הבריאות. נעשו שינויים במערכת HoosierRx לתשלום החודשי על התרופות, כך שיתאפשר לאזרחים ותיקים לקבל הנחה כפולה כאשר היא נוצלה בשילוב עם ההטבה הפדרלית החדשה על תרופות מרשם של תוכנית מדיקר. קירנן חתם על חקיקה שיצרה את הקופה המשותפת לרכישת תרופות מרשם באינדיאנה. הוא קידם את תוכנית הבריאות של אינדיאנה. ב-1 בדצמבר 2004 הוא כינס ועדה לתרופות מרשם שמשימתה הייתה לפתח פתרון לרכישת תרופות במחיר סביר.[42]

תשתיות תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירנן תמך במיזם שנוי במחלוקת להארכת הכביש הבין-מדינתי 69 מאינדיאנפוליס לאוונסוויל, מיזם שקודם לכן זכה לתמיכתו של אובאנון.[43] הוא גם תמך בשדרוג כביש 31 הארצי בתחומי אינדיאנה. מחלקת התחבורה של אינדיאנה העריכה שעלות המיזמים שהוצעו על ידי קירנן לכביש 31 תגיע ליותר ממיליארד דולר.[40]

עניינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום מצב המדינה שנשא ב-2004, הכריז קירנן על מיזם ביצועי השיא, שבמסגרתו ייפה את כוחה של סגנית המושל דייוויס לפקח על סקירה של ביצועי הממשלה.[41] בסופו של דבר תוצאת מיזם זה הייתה יצירת תוכנית שלמה לשיפור פעילות ממשלת המדינה.[42]

ב-17 במרץ 2004 חתם קירנן על הצעת חוק 1349 של בית הנבחרים, שסיפקה הגנות לאנשים שהיו בעליהם של כלי נשק שנגנבו מהם מפני תביעות על פציעות ומקרי מוות שנגרמו כתוצאה משימוש לרעה בכלי נשק גנובים אלו.[44]

באותה שנה היה קירנן למושל אינדיאנה הראשון לאחר 48 שנים שהמתיק גזר דין מוות שנגזר על נידון בשם דרנל ויליאמס והמיר אותו למאסר עולם ללא אפשרות חנינה.[38]

מסע הבחירות של 2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. לפרט מדוע הפסיד בבחירות. ומה היו הטענות נגדו.
מפת ההצבעה במערכת הבחירות למשרת מושל אינדיאנה ב-2004 על פי מחוזות. באדום:ההצבעות לדניאלס, בכחול: ההצבעות לקירנן.

כבר בדצמבר 2002, כשעוד כיהן כסגן המושל, על אף ציפיות שהוא יתמודד בהמשך בבחירות למשרת המושל, הפתיע קירנן בהכרזתו שהוא לא יתמודד בבחירות של 2004.[37] על כל פנים, חודשיים לאחר שהושבע כמושל, הוא נמלך בדעתו, והכריז על מועמדותו לכהונה נוספת מלאה.[45]

במצע הבחירות שלהם לתקופת כהונה מלאה כמושל וכסגנית מושל, התוו קירנן ודייוויס את חזונם למה שהם יבקשו להשיג בהמשך כהונתם האפשרית בשתי המשרות הבכירות ביותר במדינה ונתנו לו את הכותרת Action Indiana.[46] בסופו של דבר נוצחו השניים על ידי מועמדי המפלגה הרפובליקנית מיץ' דניאלס ובקי סקלימן. באותה עת הייתה מערכת בחירות זו היקרה ביותר בהיסטוריה של הבחירות למושל אינדיאנה לתולדותיהן.[38]

אחת ההאשמות שהטיח קירנן בדניאלס הייתה החלטתו של זה האחרון ב-2000 כחבר מועצת המנהלים של חברת החשמל של אינדיאנפוליס להצביע בעד מכירת החברה לחברה מחוץ לאינדיאנה. קירנן מתח ביקורת על צעדו זה של דניאלס כ"שיקול דעת גרוע".[47]

קירנן התחייב להמשיך את עבודות השדרוג של כביש 31, ותיאר אותן "כאחד מהסוגיות בעלות סדר העדיפות הגבוה ביותר שלי מאז הושבעתי כסגן המושל ב-1997, והיא ממשיכה להיות כזאת גם כיום". הוא הכריז שהייתה התקדמות בשאיפה לשיפורים, ושהתוכניות נעשו ב"גישה פיסקלית אחראית". הוא גם הביע את התנגדותו לפתיחתו האפשרית של כביש אגרה, באומרו, "לא אגרום לתושבי אינדיאנה - או לאנשים שנוהגים בה לצורכי עבודה או פנאי - לשלם על נסיעה בכבישים" דניאלס מתח ביקורת על הצעותיו של קירנן, תיאר אותם כבלתי אחראיות מבחינה פיסקלית, וטען, "הפער שבין העלות והתקציב הזמין של מחלקת התחבורה של אינדיאנה יגיע ליותר מ-3 מיליארד דולר בשש השנים הבאות. כמדינה שנמצאת במצב של מחסור בכספים על פי כל קנה מידה, רשימת ההבטחות של המושל היא בלתי אפשרית".[40]

לאחר כהונתו כמושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2005 סיים קירנן את כהונתו כמושל ושב לחייו הפרטיים. ב-2006 הוא שב לסאות' בנד.[7]

הוא שימש כדירקטור בההתנדבות של הצלב האדום של מחוז סנט ג'וזף, ולימד באוניברסיטת נוטרדאם כמרצה שלא מן המניין. הוא שימר כחבר במועצה המייעצת לנשיא אוניברסיטת אינדיאנה בסאות' בנד. בשותפות עם יורשו בתפקיד, פעל קירנן עם מוסד מיץ' דניאלס למנהיגות. בבעלותו הייתה חברה לפיתוח עסקי וקהילתי בסאות' בנד.[3]

ב-2005 היה קירנן לנשיא ולמנהל ההשקעות של מועדון הבייסבול סאות' בנד סילבר הוקס, לאחר ששכנע כ-50 איש להשקיע בקבוצה. מהלך זה השאיר את הקבוצה בסאות' בנד, על רקע שמועות שהם מתכוונים לעזוב את העיר.[48] תפקידו בקבוצה הסתיים ב-2011 כאשר הוא הגיע להסכמה למכור אותה לאנדרו ברלין, כדי שזה יוכל לפתח את הסילבר הוקס עוד יותר ולדאוג להישארותה בעיר.[49] מאוחר יותר שונה שמה של הקבוצה לסאות' בנד קאבס (South Bend Cubs).

מעורבות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2007 מונו קירנן ונשיא בית המשפט העליון של אינדיאנה, רנדל ט. שפרד, איש המפלגה הרפובליקנית, כיושבי ראש שותפים בוועדה דו-מפלגתית לביצוע רפורמה בממשל המקומי באינדיאנה. הוועדה הגישה את הדוח שלה בדצמבר אותה שנה. היא המליצה על שינויים רחבים במבנה הממשל המקומי במדינה. בדוח הומלץ שהפעילות הפוליטית במחוזות תתקיים באופן דומה לזה של המדינה עם חלוקה לגוף ביצועי ולגוף מחוקק. בדוח גם הומלץ על חיסכון בעלויות תוך ביטול גופי הממשל בעיירות ואיחודן לגופים ברמת ממשל גבוהה יותר, על איחוד הספריות המחוזיות בכל אחד מ-92 מחוזות אינדיאנה, צמצום ההוצאות על הבחירות באמצעות העברת הבחירות המוניציפליות מהשנים בהן מתקיימות בחירות אמצע הכהונה לשנים בהן מתקיימות הבחירות לנשיאות ארצות הברית. המדינה פעלה על פי ההמלצות לביטול השמאים העירוניים ומיזוג תפקידיהם עם השמאים המחוזיים. התקבל חוק מדינה שאפשר לעיירות להצביע על ביטול תפקידי השמאים או השארתם.[50] באוקטובר 2008 פרסמו קירנן ושפרד גילוי דעת שהאיץ בבוחרים להצביע בעד ביטול תפקידי השמאים בבחירות שהתקיימו חודש לאחר מכן. בבחירות אלו ביטלו 30 עיירות את התפקיד ו-13 השאירו את התפקיד על כנו.[51]

ב-2008 שימשו קירנן ורעייתו מגי כיושב הראש של מסע הבחירות באינדיאנה של הילרי קלינטון לנשיאות.[52] במערכת בחירות זו תמך קירנן גם במועמדותו של ג'ים שלינגר למשרת מושל אינדיאנה.[53] כמו קירנן, גם שלינגר הגיע מסאות' בנד. בתמיכתו בו, הצהיר קירנן שהכיר את שלינגר במשך שנים ושהוא ראה בו ידיד ומועמד ראוי למשרת המושל. בניגוד לבן זוגה, תמכה מגי קירנן ביריבתו של שלינגר בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, ג'יל לונג תומפסון. בבחירות לראשות עיריית סאות' בנד של 2011 תמך קירנן בפיט בוטיג'ג'.[54]

ב-2014, קיימו קירנן ומנהיגים נוספים של סאות' בנד, כולל יורשו של קירנן בראשות העיר סטיב לוק, מפקד שירותי הכיבוי של העיר לשעבר לותר טיילור, והמנהל הכללי של של לשכת המסחר האזורית של סאות' בנד, ג'ף ריאה, מסיבת עיתונאים שבה הם הלינו על מאבקים במועצת העיר. קירנן גם ציטט פוסטים שהועלו למדיה החברתית על ידי חבר המועצה הנרי דייוויס הבן שגרמו למבוכה לעיר. במסיבת העיתונאים העלה קירנן את האפשרות שהוא יפעל לסייע להעברתם מתפקידם של חברי מועצה בעייתיים בבחירות של 2015. מיד לאחר מסיבת העיתונאים, בהערות שנתן לעיתון סאות' בנד טריביון, מתח קירנן ביקורת על סגן נשיא המועצה, דרק דיטר, על היותו "מרעיל בארות", שלכאורה "התנהג כביריון". קירנן מתח ביקורת על מנהיגותו של נשיא המועצה אוליבר דייוויס, בטענה שהוא האמין שדייוויס היה "בחור טוב", שהיה "הססן בקבלת החלטות". ביקורתו של קירנן על התנהלות המועצה זכתה לתמיכתו של חבר המועצה פרד פרליק.[55]

ב-2015 שימש קירנן כמנהל וגזבר מסע הבחירות של קרימה פאולר לתפקיד הפקידה העירונית של סאות' בנד. פאולר זכתה בניצחון סוחף בבחירות המקדימות של הדמוקרטים לתפקיד, בהן היא הביסה את חבר המועצה דרק דיטר, ולאחר מכן ניצחה בבחירות הכלליות.[56][57]

במהלך הבחירות לנשיאות של 2016 הופיע קירנן בתשדיר במימון של המפלגה הדמוקרטית, בו הוא מתח ביקורת על מועמד הרפובליקנים, דונלד טראמפ כ"בלתי ראוי לכהן כנשיא".[58] בתשדיר זה, הוא גם כינה את ההערות שהעיר טראמפ בהן הוא לעג לשירותו הצבאי של ג'ון מקיין, שכמו קירנן, היה שבוי מלחמה במלחמת וייטנאם, כ"מחפירות". התשדיר רץ בתשע מדינות מתנדנדות.[59]

ב-2017, יחד עם מושל אוהיו לשעבר, הרפובליקני בוב טאפט, פרסם קירנן מנשר בו הוא קרא לביטול עונש המוות לעבריינים שסובלים מהפרעה נפשית.[60]

כיבודים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 הוענק לקירנן תור דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת נוטרדאם, כאשר הוא נשא את הנאום השנתי בפני בוגרי האוניברסיטה.[1] ב-2012 הוענק לו מטעם האוניברסיטה פרס אדוארד "מוס" קראוס לשירות מצוין.[7] שש שנים לאחר מכן, העניקה אגודת בוגרי האוניברסיטה לקירנן את פרס הכומר אדוארד פרדריק סורין, שנחשב לאחד הכיבודים הגבוהים ביותר של המוסד.

ב-2017 נקרא פארק בסאות' בנד על שמו של קירנן.[61] באותה שנה הוענק לקירנן תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אינדיאנה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1974 נשא קירנן לאישה את מגי מק'קאלו.[1][2] החל מ-1976 הם התגוררו בחלקה הצפוני של סאות' בנד, שם מגי עבדה כמומחית שיווק עבור בנק מקומי. מגי היא בוגרת אוניברסיטת פרדו ופעילה חברתית. לג'ו ומגי קירנן לא נולדו ילדים.[38]

בשנותיו האחרונות אובחן קירנן כלוקה במחלת אלצהיימר. עם זאת, משפחתו לא חשפה את מצבו עד ראשית יולי 2020, שבועות ספורים לפני מותו. בעת חשיפת מצבו הוא היה מאושפז במוסד סיעודי ואיבד את יכולתו לדבר.[62]

ג'ון קירנן נפטר ב-29 ביולי 2020 מסיבוכים שנבעו ממחלת האלצהיימר.[63] הוא נטמן בבית הקברות סידר גרוב שבתחומי אוניברסיטת נוטרדאם.

השקפותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירנן הצהיר שבאופן אישי הוא התנגד להפלות מלאכותיות, אך הוא תמך בזכות האישה על גופה.[64]

בעת כהונתו כסגן המושל, העיר קירנן על התנהלותו של הנשיא ביל קלינטון כפי שעלה בדוח סטאר, בציינו שהנשיא "הרחיק לכת", ובהמשך הוא הביע תחושת אכזבה מקלינטון, באומרו, "לכולנו יש תחושות במשך השבועות האחרונים ובמשך שבעת החודשים האחרונים. כמה מאיתנו זועמים, מאוכזבים, מבוישים, מרירים ועצובים. כולנו חשנו אחד או יותר מתוך רגשות אלו".[65]

כמושל, לא התנגד קירנן למתן סובסידיות מיוחדות למעסיקים בקנה מידה גדול שעברו לאינדיאנה. הוא הגיב לביקורת על התדרדרות המצב בהכריזו, "אני מבין שהטיעון שלקיחת משרות מבוסטון והעברתן לכאן הוא משחק סכום אפס לאומי. אך אינדיאנה, כמו כל מדינה אחרת, לא הולכת לבצע פירוק נשק חד-צדדי".[66]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ו קירנן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 "Joseph Kernan Honored Warrior/Civic Leader". Indiana Business Journal.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 "Gov. Joseph E. Kernan". National Governor's Association.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "The Honorable Joe Kernan". United States Naval Academy.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 "Joe Kernan (D) - Incumbent". 14News. WFIE. September 10, 2004.
  5. ^ "USA Baseball-Irish Classic Debuts Friday". Archived from the original on March 1, 2013.
  6. ^ 1 2 3 "Veteran Tributes". veterantributes.org.
  7. ^ 1 2 3 "STRONG OF HEART ARCHIVES: JOE KERNAN". University of Notre Dame. December 2, 2015.
  8. ^ "Joseph E. Kernan". State of Indiana.
  9. ^ Heisler, Jamie (November 8, 1995). "Kernan victorious in mayoral election". The Observer.
  10. ^ 1 2 Hayward, Ethan (October 6, 1995). "Kernan seeks third term". The Observer
  11. ^ 1 2 "Blackthorn Golf Course: Broken promise?". South Bend Tribune. January 4, 2015.
  12. ^ Heisler, Jamie (November 7, 1995). "Candidates make last day push". The Observer. S2CID 27410599. Archived from the original on March 6, 2019.
  13. ^ Heisler, Jamie (October 6, 1995). "Incumbent runs criticizes incumbent". The Observer.
  14. ^ 1 2 Lesar, Al (December 30, 2012). "Hall of Fame Curator Here from Beginning to End". South Bend Tribune.
  15. ^ "TICKER TAPE". The Howey Political Report. 3 (36). August 21, 1997.
  16. ^ "Hall moving from South Bend to Atlanta". Associated Press. September 23, 2009.
  17. ^ 1 2 3 "Joe Kernan ready to match record in South Bend to Goldsmith's Indy". The Howey Political Report. 2 (34). June 5, 1996.
  18. ^ Favero, Judy. "South Bend Toy Company". South Bend History Museum.
  19. ^ Weisskopf, Michael (September 25, 1992). "At Issue In '92: Jobs". The Washington Post.
  20. ^ 1 2 Department of Transportation and Related Agencies Appropriations for 1994: Hearings Before a Subcommittee of the Committee on Appropriations, House of Representatives, One Hundred Third Congress, First Session. United States Congress. 1993. pp. 1193–1224.
  21. ^ Interstate Commerce Commission Reports: Reports and Decisions of the Interstate Commerce Commission of the United States, Volume 354. United States Congress. 1977. p. 354.
  22. ^ Extension of the Airport Development Aid Program: Hearings Before the Subcommittee on Aviation of the Committee on Commerce, United States Senate, Ninety-fourth Congress, First Session, on S. 1455 ... United States Congress. 1975. pp. 208–213.
  23. ^ Department of Transportation and Related Agencies Appropriations for 1999: Hearings Before a Subcommittee of the Committee on Appropriations, House of Representatives, One Hundred Fifth Congress, Second Session, Part 7. United States Congress. 1998. pp. 467–486.
  24. ^ 1 2 How the 'OK' ticket almost unraveled". The Howey Political Report. 2 (34). June 5, 1996.
  25. ^ "Rumor mill running rampant on both party LG selections". The Howey Political Report. 2 (32). May 16, 1996.
  26. ^ Howey, Brian (May 13, 2004). "The regenderfication of Hoosier politics". The Howey Political Report. 19 (39).
  27. ^ Kernan, Witwer in two different operational modes this summer". The Howey Political Report. 2 (39). July 18, 1996.
  28. ^ Alonso-Zaldivar, Ricardo (September 14, 2013). "Indiana Gov. Frank O'Bannon, 73; Conservative Democrat Stressed Education and Development". Los Angeles Times.
  29. ^ Ticker Tape". The Howey Political Report. 3 (15A). December 16, 1996.
  30. ^ Howey, Brian A. (November 18, 1999). "GOP bench beyond McIntosh is lean". The Howey Political Report. 6 (14).
  31. ^ Hoppe, David (October 1, 2003). "Tale of two candidates". Nuvo.
  32. ^ "TICKER TAPE". The Howey Political Report. 3 (16). January 9, 1997.
  33. ^ "Land use planning a contentious issue". Purdue News. April 1998.
  34. ^ "Ticker Tape". The Howey Political Report. 5 (9). October 15, 1998.
  35. ^ Howey, Brian A. (October 19, 2001). "Kernan tax plan showing big promise". The Howey Political Report. 8 (9).
  36. ^ MIKE SMITH, Indiana governor inherits problems, Ocala Star Banner, sep 15, 2003.
  37. ^ 1 2 3 Long, Ray (September 15, 2003). "Kernan ready to lead, not run". Chicago Tribune.
  38. ^ 1 2 3 4 5 Davies, Tom (July 29, 2020). "Former Indiana Gov. Joe Kernan, a Vietnam POW, dies at 74". chicagotribune.com. Chicago Tribune.
  39. ^ Howey, Brian A.; Schoff, Mark Jr. (January 8, 2004). "Kernan, Daniels: indispensible men". The Howey Political Report. 10 (20).
  40. ^ 1 2 3 Howey, Brian A. (September 3, 2004). "Indiana's financial hole called 'staggering by Fiscal Policy Institute". The Howey Political Report. 11 (3).
  41. ^ 1 2 3 4 "About Joe Kernan". Kernan for Indiana. Archived from the original on November 3, 2004.
  42. ^ 1 2 3 4 "Indiana Governor Joseph E. Kernan (b. 1946)". State of Indiana.
  43. ^ "Road To Ruin Executive Summary". Taxpayer.net. June 2004.
  44. ^ "Indiana Governor Signs HB 1349!". NRA Institute for Legislative Action. March 22, 2004.
  45. ^ "Daniels vows changes to government, economy after ending Democratic rule". The Indianapolis Star. November 3, 2004. Archived from the original on June 5, 2011.
  46. ^ Kernan, Joe; Davis, Kathy (2004). "Action Indiana". Kernan for Indiana. Archived from the original on November 3, 2004.
  47. ^ Rader, Kevin (January 30, 2004). "Daniels speaks out about IPALCO investigation". WTHR.
  48. ^ Totri, Anthony (July 29, 2020). "Joe Kernan's legacy shines through South Bend baseball". ABC57.
  49. ^ "Silver Hawks Announce New Owner". MILB. Minor League Baseball. November 23, 2011.
  50. ^ Box, Terri (January 15, 2020). "Indiana House Backs Abolishing All Township Assessor Offices - WBIW". WBIW.
  51. ^ Bastide, Ken de la. "Most township assessors eliminated". Kokomo Tribune.
  52. ^ "Hillary Clinton: Press Release - Former Indiana Governor Joe Kernan and First Lady Maggie Kernan Endorse Clinton". www.presidency.ucsb.edu.
  53. ^ "Schellinger gets Kernan's endorsement - IndyStar.com - the Indianapolis Star". Archived from the original on April 8, 2008.
  54. ^ Howey, Brian A. (April 28, 2011). "New faces await Indiana Dems as the guard changes". Howey Politics Indiana. 16 (33).
  55. ^ "Kernan: Common Council 'far out of control'". WSBT-TV. July 9, 2014.
  56. ^ Blasko, Erin (May 6, 2015). "Kareemah Fowler cruises to victory over Derek Dieter in South Bend clerk race". South Bend Tribune.
  57. ^ Colwell, Jack (April 23, 2015). "Gov. Kernan managing city clerk campaign". Howey Politics Indiana. 20 (31).
  58. ^ Groppe, Maureen (August 3, 2016). "In new ad, former Gov. Joe Kernan calls Donald Trump unfit to be president". Indianapolis Star.
  59. ^ Miller, Marissa (August 2, 2016). "Joe Kernan labels Trump comments 'disgraceful'". WISH-TV.
  60. ^ Taft, Bob; Kernan, Joseph E. (March 17, 2017). "End the death penalty for mentally ill criminals". The Washington Post.
  61. ^ "South Bend park named after former mayor, Indiana Governor Joe Kernan". WNDU. July 17, 2017.
  62. ^ Davies, Tom (July 8, 2020). "Ex-Indiana Gov. Joe Kernan in care facility with Alzheimer's". The Associated Press.
  63. ^ "Former Indiana governor, South Bend mayor Joe Kernan dead at age 74". WSBT. July 19, 2020.
  64. ^ Archbold, Matthew (July 18, 2018). "30 Years Later, Notre Dame Has Learned Nothing". National Catholic Register.
  65. ^ Howey, Brian A. (September 3, 1993). "Democratic Titanic in the eye of a storm". The Howey Political Report. 5 (4).
  66. ^ McGahey, Richard M.; Vey, Jennifer S. (2008). Retooling for Growth: Building a 21st Century Economy in America's Older Industrial Areas. Brookings Institution Press. p. 12.


מושלי אינדיאנה אינדיאנהאינדיאנה
ג'ונתן ג'נינגס • ראטליף בון • ויליאם הנדריקס • ג'יימס ב. ריי • נח נובל • דייוויד וולאס • סמואל ביגר • ג'יימס וייטקומב • פריס דנינג • ג'וזף רייט • אשבל וילארד • אברם המונד • הנרי סמית' ליין • אוליבר מורטון • קונרד בייקר • תומאס הנדריקס • ג'יימס ויליאמס • אייזק גריי • אלברט פורטר • אייזק גריי • אלווין פטרסון הובי • אירה ג'וי צ'ייס • קלוד מתיוס • ג'יימס מאונט • וינפילד דרבין • פרנק הנלי • תומאס מרשל • סמואל רלסטון • ג'יימס גודריץ' • וורן מקריי • אמט פורסט ברנץ' • אדוארד ג'קסון • הארי לסלי • פול מקנאט • מ. קליפורד טאונסנד • הנרי שריקר • רלף גייטס • הנרי שריקר • ג'ורג' קרייג • הרולד הנדלי • מתיו ולש • רוג'ר ברניגין • אדגר וייטקומב • אוטיס בוון • רוברט אור • אוון ביי • פרנק אובאנון • ג'ו קירנן • מיץ' דניאלס • מייק פנס • אריק הולקומב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ו_קירנן&oldid=37717022"