ג'ורג' קרייג

ג'ורג' קרייג
George N. Craig

ג'ורג' קרייג
לידה	6 באוגוסט 1909 ברזיל, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	17 בדצמבר 1992 (בגיל 83) ברזיל, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	ג'ורג' נורת' קרייג
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות קלירוויו, ברזיל, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון בית הספר מאורר למשפטים של אוניברסיטת אינדיאנה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל אינדיאנה ה־40 12 בינואר 1953 – 14 בינואר 1957 (4 שנים) סגן מושל אינדיאנה הרולד הנדלי → הנרי שריקר הרולד הנדלי ←
המפקד הלאומי של הלגיון האמריקאי 1949–1950 → ס. פרי בראון ארל קוק הבן ←
פרסים והוקרה
כוכב הארד

ג'ורג' נורת' קרייג (באנגלית: George North Craig;‏ 6 באוגוסט 1909 – 17 בדצמבר 1992) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-39 בשנים 1953–1957. כעורך דין וכוותיק מלחמת העולם השנייה, שקודם לשרת בסגל הפיקוד של דיוויזיה, צבר קרייג פופולריות במדינתו כמפקד הלאומי של הלגיון האמריקאי . כאשר הוא התמודד על משרת המושל הוא היה אאוטסיידר מבחינה פוליטית והיה מסוכסך עם ההנהגה השמרנית יותר של המפלגה במהלך תקופת כהונתו. אף על פי שהוא הוביל רפורמות משמעותיות, תקופת כהונתו הסתיימה בשערוריית שחיתות בפרופיל גבוה כאשר נמצא שכמה עובדי מדינה בכירים קיבלו שוחד כדי להשפיע על החלטותיהם בבחירת חוזים לבנייה. קרייג עצמו לא היה מעורב באופן אישי בשערורייה, אך נתפש כאחראי עליה על ידי הציבור, וכך הסתיימה הקריירה הפוליטית שלו.

בשל הסכסוך שלו עם מנהיגי המפלגה, ובשל זעמו על שערוריית השוחד, הוא עזב את אינדיאנה לאחר תום כהונתו כמושל ועבר לווירג'יניה, שם הוא פתח משרד עורכי דין ומאוחר יותר היה לנשיא של חברת מכוניות. לאחר עשור הוא שב לאינדיאנה, שם הוא פרש מן החיים הציבוריים, אך חידש את פעילותו במפלגה הרפובליקנית כיועץ פוליטי עד למותו ב-1992.

ראשית חייו

ג'ורג' קרייג נולד בעיר ברזיל שבאינדיאנה כבנם של עורך הדין ברנרד סי. וקלו ברנסון קרייג. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים וב-1927 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון של ברזיל. באותה שנה הוא החל את לימודיו באוניברסיטת אריזונה והמשיך שם עד 1929, שם הוא היה חבר באחוות דלתא-כי. לימים הוא הודה שהוא בילה זמן מועט בלימודים והצטרף לאחוות קאפא-בטא-פי, שחבריה בילו בשתייה על אף האיסור על כך במוסד החינוכי. הוא עזב את האוניברסיטה לפני סיום לימודיו והחליט להיות עורך דין. ב-1930 הוא נרשם לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אינדיאנה, אך נדרש לקיים שיחה עם דקאן בית הספר, פול מקנאט, כדי להסביר לו את הסיבות לציוניו הנמוכים באריזונה. לאחר שהבטיח להתמסר ללימודיו הוא התקבל לבית הספר.

בין חבריו לספסל הלימודים נמנה ויליאם א. ג'נר, שלימים היה ליריבו הראשי במפלגה הרפובליקנית. השניים נהגו להתווכח על נושאים פוליטיים בעת לימודיהם המשותפים. ב-1931 נשא קרייג לאישה את חברתו ללימודים קתלין לואיזה הייליגר. לאחר שסיים את לימודי התואר במשפטים ב-1932, שב הזוג למחוז קליי, שם נולדו להם שני ילדים, וקרייג החל לעסוק בעריכת דין במשרדו של אביו. כאשר החל השפל הגדול, הדרישה לעורכי דין בשוק ירדה ולקרייג היו תיקים משפטיים מועטים מדי שנה. הוא החל להיות מעורב בפוליטיקה המקומית וב-1938 היה ליושב ראש המפלגה הרפובליקנית במחוז. בשנה שלאחר מכן הוא היה לפרקליט העירוני של ברזיל. ב-1940 הוצגה מועמדותו להיבחר כמועמד המפלגה למשרת סגן מושל המדינה בוועידת המפלגה המדינתית, אך הוא נוצח בהצבעה.

מלחמת העולם השנייה

עם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, החליט קרייג להתגייס לצבא ארצות הברית. הוא מונה ללוטננט ראשון בדיוויזיה ה-18 שהתאמנה בקמפ בדפורד פורסט בטלהומה, טנסי. הוא המשיך להשתייך לדיוויזיה עד תום המלחמה. הדיוויזיה נשלחה לבריטניה, שם היא השתתפה במערכה בנורמנדי. לאחר שפיקד על מחלקה בהסתערות על החוף, הוא קודם לפיקוד על פלוגה, ומאוחר יותר על גדוד בשחרור צרפת. לאחר המלחמה הוא עוטר בכוכב הארד (עם עלה אלון) ובצלב המלחמה על שירותו. כאשר החל הצבא בפלישה לגרמניה, הוא קודם לתפקיד בסגל הפיקוד של הרגימנט ולאחר מכן של הדיוויזיה. שם הוא זכה להכיר את המפקד העליון של בעלות הברית דווייט אייזנהאואר, שלעיתים קרובות ערך ביקורים אצל מפקדי הדיוויזיה. ידידותו עם אייזנהאואר היוותה מאוחר יותר גורם חושב בהשפעה על עמדתו בסוגיות פוליטיות. לאחר תום המלחמה באירופה, שוחרר קרייג ב-1946 בדרגת לוטננט קולונל.

הלגיון האמריקאי

לאחר תום המלחמה שב קרייג לביתו וחידש את עיסוקו בעריכת דין במשרד של אביו, שבסופו של דבר הוא היה למנהלו. בסוף 1947 הוא כבר היה מעורב בפעילות הלגיון האמריקאי כמפקד מחוז קליי של הארגון. עד מהרה הוא התקדם בסולם הפיקודי של הארגון, והיה לסגן המפקד של הארגון באינדיאנה, חבר הוועד הלאומי, וב-1949 הוא מונה למפקד הלאומי של הארגון כולו. מטה הלגיון שכן באינדיאנפוליס והייתה לו השפעה משמעותית במדינה. הפיקוד על הארגון היה קרש קפיצה למשרת מושל אינדיאנה כבר לכמה אנשים קודם לכן, אך קרייג הכחיש שהיו לו שאיפות מסוג זה לאחר שנבחר לתפקיד. הוא החל לנסוע ברחבי ארצות הברית וברחבי אינדיאנה ותוך כדי כך הכיר נושאי משרה רבים ברמה הלאומית והבינלאומית. מבצע הפצת צעצועים לילדים בארצות זרות של הלגיון החל בעת תקופת כהונתו בתפקיד. הוא המשיך בידידותו עם אייזנהאואר במהלך תקופת כהונתו בארגון והשפיע על תמיכת הארגון בסדר היום האנטי-קומוניסטי כאשר החלה המלחמה הקרה. הוא נשא באופן אישי נאומים אנטי-קומוניסטים. לאחר 14 חודשים בפיקוד על הארגון, הוא שב למשרד עורכי הדין, שעבר לאינדיאנפוליס בדצמבר 1950.

מושל אינדיאנה

מסע הבחירות

באופל גלוי, הודיע קרייג על כוונתו לעזוב את החיים הפוליטיים ולעסוק בעריכת דין עד תום הקריירה שלו. עם זאת, בחשאי, הוא החל להתכונן להתמודדות על משרת מושל אינדיאנה. מבחינת הנהגת המפלגה הרפובליקנית הוא היה אאוטסיידר ואת עלייתו בסולם הדרגות של הלגיון האמריקאי הוא חב בעיקר לתמיכת דמוקרטים. הוא היה שמרן הרבה פחות באופן משמעותי מהנהגת המפלגה, שבראשה עמד ויליאם ג'נר, והוא ידע שכל ניסיון להתמודד על התפקיד יתקל בהתנגדות מצידם. ביודעו שרוב נציגי המפלגה לוועידה ייבחרו מחדש בכל וועידה וועידה, הוא פתח במסע בחירות חסר תקדים, כאשר קיים פגישות אישיות עם מאות מהנציגים הפוטנציאליים לוועידה לפני הבחירות שהתקיימו במאי 1951. הוא הצליח לצבור מספיק תמיכה ולהבטיח שהוא יוכל להציג את מועמדותו בוועידה, ואז הכריז על כוונתו להתמודד על משרת המושל. ג'נר ויושב ראש המפלגה ניסו לצבור תמיכה באחד מחמישה המועמדים השמרנים יותר, אך לאחר שלושה סבבי הצבעה זכה קרייג במועמדות. מאוחר יותר הוא ייחס את הניצחון לפופולריות שלו בלגיון האמריקאי. הרולד הנדלי מהסיעה היריבה נבחר כמועמד המפלגה למשרת סגן המושל.

המפלגה הרפובליקנית התנסתה אז בתקופה של קשיים פנימיים ברמה הארצית בשל התנגדותם לקומוניזם, והדרך הטובה ביותר להתמודד עם האיום ממנו - הן ברמה הפנימית והן ברמה החיצונית. קרייג הביא את הבעיה הלאומית של המפלגה לאינדיאנה. ג'נר ומנהיגי המפלגה תמכו בסיעת המפלגה האנטי-קומוניסטית, אך קרייג צידד בגלוי באייזנהאואר ובאגף של המפלגה שתמך בצעדים שקולים יותר לפתרון הבעיה. ג'נר התרגז לא רק על עמדתו של קרייג בנוגע לקומוניזם, אלא גם על מצע הבחירות שלו שקידם הוצאה משמעותית של המדינה ואת פתיחתן של כמה תוכניות חדשות. הפערים בין קרייג לבין המפלגה נמשכו אל תוך תקופת כהונתו כמושל. יריבו של קרייג בבחירות הכלליות היה סגן המושל המכהן, הדמוקרט ג'ון ווטקינס. בעיקר הודות לפופולריות של אייזנהאואר, נחל קרייג ניצחון סוחף בבחירות.

כהונתו

סדר היום של קרייג היה בעיקר מוכוון רפורמות וכלל את הרחבת הפיצויים לעובדים וקצבאות אבטלה, בניית בתי ספר חדשים, העלאת שכר המורים, בניית בית סוהר מדינתי חדש, בניית בתי חולים חדשים, ושיפור הבטיחות בדרכים. לאחר השבעתו בינואר 1953, הגיש קרייג 26 הצעות לאספה הכללית של אינדיאנה שהקיפו את כל סעיפי סדר היום שלו. ההצעה שעליה התנהלה המחלוקת הקשה ביותר עם האספה הכללית הייתה הצעה לארגן מחדש את 141 הסוכנויות של המדינה ל-11 מחלקות שיוכפפו לשליטה מרכזית של המושל. בית המחוקקים, שהיה בשליטת הרפובליקנים, דחה את ההצעה והאשים את קרייג בניסיון לפתוח מחדש את המאבק על סמכויות הרשות המבצעת שהתנהל בשלושת העשורים הקודמים, אך שני קודמיו בתפקיד של קרייג נמנעו מלעסוק בו.

רוב סעיפי סדר היום של קרייג לא יושמו מעולם, שכן בית המחוקקים האשים אותו באי-שיתוף פעולה עמם, אך לרוב, היו חילוקי הדעות שלו עם מנהיגי המפלגה שגרמו לקשיים. אחד מחברי הסנאט המדינתי מטעם המפלגה הדמוקרטית העיר שהיה זה כאילו היו שלוש מפלגות באספה הכללית: מפלגת תומכי קרייג, מפלגת מתנגדי קרייג, והמפלגה הדמוקרטית. קרייג הצליח להוביל להקמתה של מחלקת בתי הסוהר של אינדיאנה, שבאמצעותה הוא יישם את רוב סעיפי הרפורמה שלו בתחום התקון. החוקים האחידים בתחום התעבורה הונהגו אף הם, כך בוצע סטנדרטיזציה של התמרורים, הוסדרה המהירות המרבית, והוסדרו חוקי התנועה ברחבי המדינה. הוקצו גם תקציבים לטובת שיפור הבטיחות באמצעות התקנת שילוט ורמזורים ברחבי המדינה. בית הספר לשוטרים הורחב והוקמה המחלקת למאבק בנגע הסמים. משטרת המדינה הורחבה וגויסו אליה חמישים קצינים חדשים, וכך היא הייתה לגדולה ביותר בארצות הברית באותה תקופה. חטיבת בריאות הנפש של המדינה הוקמה גם היא אז כדי לבצע רפורמה בבית החולים לחולי נפש של המדינה.

קרייג התנצח עם בית המחוקקים בנוגע לסלילתם של כבישים מהירים ראשיים ברחבי אינדיאנה. האספה לא הייתה מעוניינת לממן את הכבישים, כך שקרייג המליץ על סלילת כבישי אגרה. מנהיגות האספה הכללית בלמה את הרעיון, שכן כבישי אגרה בוטלו באינדיאנה כבר שנים רבות קודם לכן. בסופו של דבר אישרה האספה את סלילתו של כביש האגרה של אינדיאנה בצפון המדינה, אך סירבה לאשר את סלילתם של כבישים נוספים, בעיקר בשל העובדה שהם לא היו מעוניינים לאפשר למושל לשלוט במספר רב של משרות פטרונות פוליטיות, שבאמצעותן היה יכול לגייס יותר כוח במפלגה. המלצותיו הנוספות של קרייג בתחום התשתיות, בניית בניין משרדים מדינתי, בתי סוהר חדשים, והרחבת אוניברסיטת פרדו, זכו להתעלמות מצד האספה. הם גם סירבו למה שקרייג האמין שהייתה הצעתו בעלת הערך הכלכלי הרב ביותר, הקמת נמל על גדת ימת מישיגן.

העודף התקציבי בהיקף של 22 מיליון דולר נגוז במהלך תקופת כהונתו של קרייג כמושל, בעיקר בשל הבונוס על מלחמת קוריאה ששולם לחיילים שהתגייסו למלחמה שאושר על ידי האספה על אף הווטו שהוטל על ידי קרייג. קרייג צוטט באומרו, "אינך יכול להעניק בונוס על פטריוטיות יותר מאשר אתה יכול להעניק אותו על אמהות". עלות הבונוס למדינה עמדה על סכום של 7.6 מיליון דולר. שאר העודף התקציבי הוצא על איחוד בתי ספר, כאשר בתי ספר של כיתה אחת נסגרו והתלמידים הוסעו לבתי ספר מרכזיים וגדולים יותר.

שערוריית השוחד

ב-1955 הופיע קרייג על עמוד השער של המגזין טיים, בו הוצגו הרפורמות שלו במדינתו כדוגמה ברמה הלאומית. אייזנהאואר שיבח את קרייג כמנהיג ודחק במנהיגי המפלגה לסייע לו להתקדם לתפקיד בממשלה הפדרלית. הנשיא הציע לו להתמנות כמזכיר הצבא באותה שנה, אך קרייג דחה את ההצעה באומרו שהוא שואף לסיים את כהונתו כמושל. בשנים מאוחרות יותר הוא אמר שסירובו זה היה בין השאר בשל סלידתו האישית ממזכיר ההגנה צ'ארלס א' וילסון. על אף הפופולריות שלו, הוא המשיך להיות מסוכסך עם מנהיגות המפלגה במדינתו. במהלך המושב האחרון של האספה הכללית, הוא המליץ על ביטול עונש המוות. בקשתו לא נשקלה על ידי האספה, וג'נר עשה בה שימוש להוכיח שקרייג נטש את עקרונותיו השמרניים.

לקראת תום תקופת כהונתו של קרייג ב-1956 נחשפה שערורייה שבה הסתבכו ראש מחלקת הכבישים של המדינה ושניים מעוזריו של קרייג, שהואשמו בקבלת שוחד לטובת השפעה על החלטותיהם לקבלת חוזי בנייה. סגן המושל הרולד הנדלי עשה שימוש בפרשה זו כדי לתקוף את קרייג והאשים אותו באחריות לשערורייה. קרייג עצמו לא נמצא קשור לפרשה באופן אישי, אך נדרש להעיד בפני חבר מושבעים גדול ב-1957 לאחר תום כהונתו כמושל. כאשר הוא יצא מבניין בית המשפט שבו הוא מסר את עדותו, הוא העניק ראיון לעיתונות שבו הוא תקף את ויליאם ג'נר ומספר מנהיגי מפלגה נוספים על ביצוע נקמה פוליטית נגדו. השערורייה והראיון התפרסמו ברחבי המדינה ופגעו משמעותית בפופולריות שלו. בשנותיו האחרונות אמר קרייג שהוא מחל לג'נר על מעשיו, ושהשניים מעולם לא הסכימו על דבר למעט על מזג האוויר.

שנותיו האחרונות

בדצמבר 1957 עזבו קרייג ומשפחתו את אינדיאנה, בעיקר בשל הסלידה שהוא חש כלפי המפלגה הרפובליקנית במדינה, ועברו לווירג'יניה, שם הוא פתח משרד עורכי דין, ובהמשך היה לנשיא של חברת מכוניות. ב-1965 הוא עבר שוב, הפעם ללוס אנג'לס, שם הוא המשיך בעיסוקו בעריכת דין. בסופו של דבר, ב-1967 הוא שב לאינדיאנה ולעירו ברזיל, ושם פרש לגמלאות. הוא חידש את פעילותו במפלגה הרפובליקנית כיועץ פוליטי, אך מעולם לא הופיע בהופעה ציבורית משמעותית כלשהי. הוא המשיך לעסוק בעריכת דין עד 1976, ובאותה שנה מונה לחבר המועצה המדינתית לבחינות לעורכי דין, תפקיד בו הוא שימש במשך כעשור. ב-1986 הוא פרש.

ג'ורג' קרייג נפטר בעירו ברזיל ב-17 בדצמבר 1992. הוא נטמן בבית הקברות קלירוויו שבעיר.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 322-329.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' קרייג בוויקישיתוף

• ג'ורג' קרייג באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'ורג' קרייג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ג'ורג' קרייג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)