רב סריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רב סריס, היה תואר באשור ובבבל שמשמעותו היא רב הסריסים. הרב סריס נזכר פעמיים בתנ"ך, פעם ראשונה בספר מלכים כאחד ממצביאיו של סנחריב. ובפעם השנייה בספר ירמיהו כאחד משריו של נבוכדנצר השני. בניגוד לפירוש המודרני, בבבל ובאשור פירוש המילה סריס היה משרת בארמון (ומכאן: רב סריס: המשרת הראשי), ורק יותר מאוחר נוצר הפירוש של מי שעבר פעולת סרוס[1].

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים, נזכר רב סריס דווקא כשם של מצביא אשורי שסנחריב שלח יחד עם רבשקה (שר המשקים) ותרתן (שר הצבא) למצור על ירושלים.

"וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַבְשָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלָםִ וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלַםִ וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר:"

אם כי בהמשך נזכר רק רבשקה. לפיכך מסיקים המפרשים שקודם כל נשלח רבשקה ורק לאחר מכן נשלחו תרתן ורב סריס.[2]

ירמיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר ירמיהו, דווקא נזכר רב סריס כתואר. לאחר שנבוכדנצר השני מחריב את ירושלים מגיעים אל העיר שרי בבל השונים. הנביא מפרט את שמותיהם ותואריהם, ובין היתר מזכיר את "נבו שרסכים רב-סריס".

" וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ נֵרְגַל שַׂר אֶצֶר סַמְגַּר נְבוּ שַׂר סְכִים רַב סָרִיס נֵרְגַל שַׂר אֶצֶר רַב מָג וְכָל שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל."

ירמיהו לט' פס' ג'

רב סריס במחקר ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007, פענח אשורולוג אוסטרי לוח שכונה לוח נבו שרסכים. בלוח נכתב כי אדם בשם נבו-שרוסו-אוכין, שהיה "רב-סריס" בתקופת המלך נבוכדנצר. העניק למקדש בבבל מנה וחצי (כ-0.75 ק"ג) זהב.

(לגבי) מנה וחצי של זהב, רכושו של נבו-שרוסו-אוכין, רב סריס, שהוא שלחו על ידי ארד בניטו הסריס ל (מקדש) אסנגילה: ארד בניטו העביר אותו לאסנגילה. בנוכחות בל אוסת, בן אלפייה, שומר ראשו של המלך, ונדין בן מרדוכ-זר-יבני. חודש אחד-עשר, יום שמונה-עשר, שנה עשירית לנבוכדראצר מלך בבל.

משערים כיום כי נבו-שרוסו-אוכין הוא למעשה נבו-שר-סכים הנזכר בתנ"ך.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]