נס הנזיד
נס הנזיד, הוא נס המופיע בספר מלכים ב', פרק ד', פסוקים ל"ח–מ"א שאותו חולל אלישע הנביא. ישנו רעב בארץ, ואלישע, היושב בגלגל, מבקש מנערו לבשל לבני הנביאים נזיד. אחד מבני הנביאים יוצא ללקט אורות עבור הנזיד, ובדרכו מוצא "גפן שדה" שצומחות עליה "פקועות שדה" רעילות. הוא מכניס אותן בבלי דעת לנזיד המוגש לבני הנביאים. כשבני הנביאים טועמים את הנזיד הם מגלים זאת ונחרדים. אלישע מצווה להשליך לתוך הנזיד קמח, והקמח מרפא את הנזיד והוא איננו רעיל יותר.
הסיפור המקראי כלשונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
(לח) וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה, וְהָרָעָב בָּאָרֶץ, וּבְנֵי הַנְּבִיאִים, יֹשְׁבִים לְפָנָיו; וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ, שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה, וּבַשֵּׁל נָזִיד, לִבְנֵי הַנְּבִיאִים. (לט) וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל-הַשָּׂדֶה, לְלַקֵּט אֹרֹת, וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה, וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ; וַיָּבֹא, וַיְפַלַּח אֶל-סִיר הַנָּזִיד--כִּי-לֹא יָדָעוּ. (מ) וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים, לֶאֱכוֹל; וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ, וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְלֹא יָכְלוּ, לֶאֱכֹל. (מא) וַיֹּאמֶר, וּקְחוּ-קֶמַח, וַיַּשְׁלֵךְ, אֶל-הַסִּיר; וַיֹּאמֶר, צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ, וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע, בַּסִּיר.
ניתוח הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור משתייך לסוגת השבח הקצר, סיפור שעיקר מטרתו להפגין את גדולתו של הנביא כמחולל נסים, ומקורו אולי במסורות שהתהלכו בעל-פה בקרב חוגי "בני הנביאים".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנזיד והלחם - שני נסים סמוכים זה לזה - הרב אלחנן סמט, מתוך "אתר התנ"ך" של מכללת הרצוג