פריד מורד
 | |
| לידה |
14 בספטמבר 1936 וייטינג, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
4 בספטמבר 2023 (בגיל 86) מנלו פארק, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
ביוכימיה, רפואה, פרמקולוגיה |
| מקום מגורים |
וושינגטון די. סי. |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
ארך וילבור סאת'רלנד הבן |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה | |
| מספר צאצאים |
5 |
  | |
פריד מורד (באנגלית: Ferid Murad; 14 בספטמבר 1936 – 4 בספטמבר 2023) היה רופא ופרמקולוג אמריקאי אשר זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה בשנת 1998 יחד עם רוברט פ. פרשגוט ולואיס ג'. איגנרו על גילוי תכונות האיתות של חנקן חמצני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורד נולד בוייטינג, אינדיאנה. אביו, ג'אבר מוראט אייג'ופי, היה מהגר אלבני מגוסטיבר, מקדוניה ואימו, הנרייטה באומן, הייתה אמריקאית נוצרייה. פריד מורד התחנך כנוצרי.
חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1958 סיים מורד תואר ראשון בכימיה במסגרת תוכנית טרום-רפואית באוניברסיטת DePauw. בשנת 1965 קיבל את התארים דוקטור לרפואה ודוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב. לאחר סיום לימודיו התחיל לעבוד כמתמחה בבית החולים הכללי מסצ'וסטס, שם עבר התמחות ברפואה פנימית. בשנת 1967 עבד בשירות הבריאות הציבורי כעוזר מנתח ועמית קליני. לאחר שלוש שנים הפך לחבר סגל בכיר בארגון. בשנת 1970 הצטרף לאוניברסיטת וירג'יניה, כפרופסור של רפואה פנימית ופרמקולוגיה. בין השנים 1971–1981 כיהן כמנהל המרכז הקליני לחקר רפואה וכמנהל המחלקה לחקר פרמקולוגיה קלינית של אוניברסיטת וירג'יניה. מורד עבר לאוניברסיטת סטנפורד ב-1981, שם הוא שימש כיושב ראש החוג לרפואה, כממלא מקום של מנהל המחלקה לרפואת הנשימה וכראש הצוות הרפואי במרכז הרפואי של פאלו אלטו. בשנת 1988 הוא זכה בפרס מטעם איגוד הלב האמריקני. באותה שנה מורד עזב את משרתו בסטנפורד לטובת מעבדות אבוט, שם כיהן כסגן נשיא של חברת התרופות דיסקברי עד שנת 1993, השנה שבה ייסד את חברת הביוטכנולוגיה שלו, Molecular Geriatrics Corporation. בשנת 1997 מורד חזר לאקדמיה והצטרף לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס ביוסטון כדי ליצור מחלקה חדשה של ביולוגיה אינטגרטיבית, פרמקולוגיה ופיזיולוגיה. גם שם מורד כיהן במספר תפקידים במקביל ביניהם: יו"ר המחלקה לביולוגיה ופרמקולוגיה ומנהל מכון בראון לרפואה מולקולרית למניעת מחלות אנושיות. בשנת 2011 מורד עבר לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון כפרופסור במחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית[1].
מורד נפטר ב-4 בספטמבר 2023. הותיר אחריו אישה, קרול א. מורד, וחמישה ילדים.
מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורד למד כיצד ניטרוגליצרין הפעיל אנזים שיצר גנוסין מונופוספט מחזורי (Cgmp) אשר בתורו גרם לכלי הדם להתרחב. בשנת 1976 מורד היה מסוגל להראות כי ניטרוגליצרין מיוצר על ידי אפקט פליטת תחמוצת החנקן (NO)[2]. התגלית ייצגה עיקרון חדש להעברת אותות בין תאים - זו הייתה הפעם הראשונה שבה היה ניתן לראות גז כמולקולה המעבירה אותות. על תגלית זו זכה מורד בפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה, יחד עם רוברט פ. פרשגוט ולואיס ג'. איגנרו.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1996 – פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי
- 1998 – פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פריד מורד, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פריד מורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ | GW Today | The George Washington University, gwtoday.gwu.edu (באנגלית)
- ^ "Ferid Murad | American pharmacologist". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-03-25.
| זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | 
|
| 1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
| 1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
| 1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
| 2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) | |
