ברנרד כץ

ברנרד כץ
Bernard Katz
	ברנרד כץ-פורטרט
לידה	26 במרץ 1911; לייפציג, הקיסרות הגרמנית
פטירה	20 באפריל 2003 (בגיל 92); לונדון, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	ביוכימיה, ביופיזיקה
מקום מגורים	גרמניה, בריטניה
מקום לימודים	יוניברסיטי קולג' לונדון; אוניברסיטת לייפציג ;
מנחה לדוקטורט	ארצ'יבלד ויויאן היל, מרטין גילדמייסטר
מוסדות	יוניברסיטי קולג' לונדון
פרסים והוקרה	מדליית ביילי (1967); קרן פלדברג (1965); הרצאת קרוניאן (1961); פרס רלף ג'רארד (1990); מדליית קוטניוס (1989); מדליית קופלי (1967); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1970); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; Knight Bachelor; עמית החברה המלכותית ;
צאצאים	David Katz
הערות	יהודי
תרומות עיקריות
	קר המוליכים העצביים בטרמינלים של האקסונים, והמנגנונים של אריזתם, שחרורם והפסקת פעילותם.

סר ברנרד כץ (באנגלית: Sir Bernard Katz‏; 26 במרץ 1911 – 20 באפריל 2003) היה ביופיזיקאי יהודי בריטי יליד גרמניה, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1970 על "חקר המוליכים העצביים בטרמינלים של האקסונים, והמנגנונים של אריזתם, שחרורם והפסקת פעילותם", זכה בפרס יחד עם ג'וליוס אקסלרוד ואולף פון יולר^[1]. בשנת 1970 גם ניתן לו תואר אבירות.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו היגרו בתחילת המאה ה-20 מרוסיה לגרמניה מסיבות כלכליות, ואחרי המהפכה הרוסית לא חידשו את האזרחות הרוסית שלהם, ולמעשה היו חסרי אזרחות. בעקבות איבוד אזרחותם קיבלו דרכון ננסן עד קבלת האזרחות האוסטרלית בשנות ה-40. על רקע זה נולד כץ בלייפציג שבגרמניה בשנת 1911. הוא סיים בית ספר תיכון בעיר הולדתו בשנת 1929, ומיד לאחר מכן, למד רפואה באוניברסיטת לייפציג, וסיים את לימודיו בשנת 1934. ב-1933 היה בעת שהיה נשיא תנועת "התקווה", שהייתה תנועה ציונית שפעלה באותה עת בגרמניה, נאלץ לפרוש מתפקידו במועצת הסטודנטים של האוניברסיטה מסיבות של אנטישמיות. בתקופת לימודיו גם חקר את השונות העונתית של חדירות קרום התא של שרירי צפרדעים ועל כך הגיש את תזת ה-MD שלו. על רקע עליית הנאצים לשלטון וההגבלות שהחלו מוטלות על היהודים החליט לצאת את גרמניה והפליג לבריטניה בחודש פברואר 1935. חיים ויצמן עזר לו בהגירה לבריטניה ובקבלה לקולג' האוניברסיטאי של לונדון למעבדתו של ארצ'יבלד ויויאן היל, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1922. (כנראה בדק גם כיוון של עליה לישראל, וסיפור אנקדוטלי מתאר מכתב לקיבוץ נען בו בדק אפשרות להצטרף לקיבוץ עם מכוניתו כנהג^[2].) הוא סיים תואר דוקטור (Ph.D) בשנת 1938 וזכה במלגת קרנגי כדי לחקור, יחד עם מי שהיה מאוחר יותר חתן פרס נובל ג'ון קריו אקלס (1963, פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה) בבית החולים של סידני. בשנת 1941 הפך לאזרח האימפריה הבריטית.

שנה לאחר מכן, בשנת 1942 סיים דוקטורט במדעים (Doctor of Science) והתגייס לחיל האוויר האוסטרלי. הוא שירת תחילה בחזית האוקיינוס השקט במסגרת המערכה באוקיינוס השקט כקצין מכ"ם. בין השנים 1943–1945 פיתח עבור הצבא האוסטרלי משדר-משיב לרדארים (radar transponder) באוניברסיטת סידני. בשנת 1945 התחתן עם מרגרט פנלי ושנה אחר כך, חזר ללונדון. הוא חקר באנגליה יחד עם זוכה פרס נובל לימים אלן הודג'קין. בשנת 1952 התמנה לפרופסור בקולג' האוניברסיטאי של לונדון ולראש המחלקה לביופיזיקה. הוא נבחר גם לחברה המלכותית באותה השנה. ב-1967 זכה במדליית קופלי של החברה המלכותית ושנתיים אחר כך, ב-1969, היה לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים וקיבל תואר אבירות. הוא המשיך לעמוד בראש המחלקה לביופיזיקה עד לשנת 1978, כאשר פרש לגמלאות. ב-20 באפריל 2003, בגיל 92, הוא הלך לעולמו בלונדון. על שמו ניתן מדי שנה פרס בתחום של מדעי המוח. כמו כן, על שמו קרוי המרכז לביופיזיקה של התא של האוניברסיטה העברית.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו חשף את התכונות הבסיסיות של הסינפסות, אותה צומת בקצות העצבים שדרכה אותות עצביים עוברים בין עצבים ומן העצב לתאים אחרים. בשנות החמישים הוא חקר את הביוכימיה והפעולה של אצטילכולין, המולקולה החוצה את הסינפסה שנמצאת בצומת העצב-שריר. כץ זכה בפרס נובל על הגילוי כי הפרשת מוליך עצבי בסינפסה היא בעלת כמות קבועה ומינימלית, וכן על מציאת מנגנון הפעולה של הפרשת מוליכים עצביים. מחקריו אלה היו המשכם של מחקריהם של הנרי דייל ושל אוטו לוי, שזכו על מחקריהם בפרס נובל לשנת 1936, והראו שההולכה העצבית בין עצבים לשרירים אינה ישירה, אלא מתווכת באמצעות מוליכים עצביים. מחקריו נגעו בכמה תחומים, עם הודג'קין הוא הבהיר את הבסיס היוני ליצירה של פוטנציאל פעולה, הוא חקר את הביופיזיקה של המנגנון והבהיר את המנגנונים של הפרשה של מוליכים עצביים.

במעבדתו של היל, חקר ברנרד כץ את הפעילות של עצבים עם עטיפה של מיאלין שמקורן בצפרדע באמצעות עירור חשמלי של התאים. הוא הראה שבעת גירוי חזק ותדיר של התאים יש עלייה בפעילות התאים למקסימום, אולם לאחר מכן יש ירידה בפעילותם. ירידה זו כונתה בהמשך תקופת אי-הענות (אֶתנָח) או התקופה הרפרקטורית (refractory phase), כמה מאות מילישניות בהם לא ניתן לעורר גירוי חדש. הוא בדק בהמשך מחקריו במעבדה זו את ההשפעה של מגנזיום על העברה סינפטית. הוא הראה שבאמצעות העלאה של מתח הממברנה, התא יוצר פוטנציאל פעולה, עדות ראשונה לכך שבעת הפעלה של השריר יש דה-פולריזציה בממברנת התא.

כץ חקר היבטים שונים של מנגנון הפעולה בו יש הולכה של אות בצד הפרה-סינפטי, הצד בו יש את הסינפסה ומעביר מידע לצד הפוסט-סינפטי בעצבים, מחקרים שבהמשך התבררו כרלוונטיים גם לנוירונים. כאשר אצטילכולין נקשר לצד הפוסט-סינפטי, הוא פותח תעלות יונים דרכה עוברים קטיונים שונים ובעיקר נתרן. זה גורם לשינוי בפוטנציאל החשמלי של קרום התא ולדה-פולריזציה בתא הפוסט-סינפטי. התהליך הוא רגיש מאוד ומשנה את פוטנציאל הממברנה אפילו בכמות קטנה של מוליך עצבי, ורישום בעזרת השיטה העיקרית באמצעותה הוא חקר, מיקרואלקטרופיזיולוגיה. הוא החדיר אלקטרודה מיקרוסקופית לתא, ובחן את השינוי בפוטנציאל התא. אחד הממצאים שהניעו את המחקר שלו היה הרעש שהיה תמיד במערכת, גם ללא הוספה של אצטילכולין, שהגיע בצורה של עליות בדידות וקבועות בפוטנציאל בתא המקבל. כך הוא פיתח יחד עם פאול פאט את ההשערה הקוואנטית (quantal hypothesis) שיש בתא הפרה-סינפטי הפרשה של כמות קבועה של מוליכים עצביים שיכולה להשתחרר רק בכפולות בודדות. השערה נוספת שפיתח היא קיומן של שלפוחיות סינפטיות, בהן מוחזקים המוליכים העצביים. שתי ההשערות שלו יחד הובילו אותו לחשוב שהשלפוחיות הסינפטיות מכילות כמות קבועה של מוליכים עצביים ושלאלה יש סיכוי מסוים להשתחרר גם באקראי. הוא הגיע למסקנה נוספת, שבעת שיש פוטנציאל פעולה בתא הפרה-סינפטי, יש עלייה בסיכוי להפרשה של השלפוחיות הסינפטיות הללו.

נוסף על מחקר זה, גילה את חשיבותו של יוני סידן בתהליך שחרור המוליכים העצביים מהתא הפרה-סינפטי. הוא הראה שהורדה של ריכוז הסידן בתמיסה, או הוספה של חומרים שיכולים להתחרות על אתר הקישור, כמו יוני מגנזיום ומנגן, יכולים לגרום לירידה ביכולת של התא הפרה-סינפטי להפריש את המוליכים העצביים. במחקריו עם הודג'קין, מצא שיש שינוי בחדירות הממברנה ליוני נתרן, סידן ואשלגן בזמן פוטנציאל הפעולה בצורה זמנית. בעזרת מחקרים תוך שימוש במיקרוסקופ אלקטרונים, הוא ושותפים נוספים למחקריו מצאו שיש בצד הפרה-סינפטי אתרים שמיועדים לאיחוי של הממברנה עם השלפוחיות הסינפטיות ושרק שם יש את השחרור של התכולה. מחקריו בין השנים 1967–1970 הראו שיש צורך במעבר של סידן לתוך התא כדי ליצור את פוטנציאל הפעולה.

חיבור אחד משל כץ, עצב שריר סינאפסה, יצא לאור בעברית בתרגומו של חגי גינזבורג, בהוצאת כתר, ירושלים, 1969, 1974.

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1952 הפך לחבר בחברה המלכותית
1967 - זכה במדליית קופלי
1969 - הוענק לו תואר אבירות והוא נבחר לחבר זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
1970 - פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1976 - נבחר כחבר זר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
1982 - הפך כץ לחבר במסדר פור לה מריט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ברנרד כץ בוויקישיתוף

ברנרד כץ, באתר פרס נובל (באנגלית)
על אודותיו בחברה המלכותית (באנגלית)
על אודותיו באתר encyclopedia.com (באנגלית)
ברנרד כץ, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
ברנרד כץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1970, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
^ ⁨_הקףבוץ ס>רב לקבל את בעל פרס נובל... ⁩ | ⁨מעריב⁩ | 23 October 1970 | Newspapers | The National Library of Israel, באתר www.nli.org.il (באנגלית)

[1] The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1970, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)

[2] ⁨_הקףבוץ ס>רב לקבל את בעל פרס נובל... ⁩ | ⁨מעריב⁩ | 23 October 1970 | Newspapers | The National Library of Israel, באתר www.nli.org.il (באנגלית)

[1]

[2]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)