על ישראל אמונתו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

על ישראל אמונתו הוא פיוט שחיבר הפוסק והפייטן בן המאה העשירית רבי משולם בן קלונימוס[1]. הפיוט נאמר אצל בנוסח אשכנז כחלק מן הקדושתא "אמצת עשור" שחיבר רבי משולם לחזרת הש"ץ של תפילת שחרית ביום הכיפורים (בסמוך לאמירת הקדושה, לפני הפיוט האדרת והאמונה).

בנוסף, נהוג בקהילות אחדות לשיר את הפיוט באירועי "זכר לשמחת בית השואבה"[2] ובהקפות בשמחת תורה.

השיר בנוי באקרוסטיכון אלפביתי במבנה קבוע: שתי התיבות הראשונות בכל שורה הן "על ישראל", והתיבה השלישית היא מעלה שקשורה ליחס בין הקב"ה לעם ישראל: מעלה מסוימת של הקב"ה תלויה בישראל. המקור למבנה זה הוא הפסוק בספר תהלים, פרק ס"ח, פסוק ל"ה: ”תְּנוּ עֹז לֵאלֹקים, עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ, וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים.”

לתארים הללו ביחס בין הקב"ה לישראל נאמרו כמה הסברים:

  • גילוי מעלותיו של הקב"ה נעשה בישראל[3].
  • עבודת עם ישראל משפיעה תיקון ועלייה בעולמות העליונים[4].

מילות הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עַל יִשְׂרָאֵל אֱמוּנָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל בִּרְכָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל דִּבְּרָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל הַדְרָתוֹ[5].
עַל יִשְׂרָאֵל וְעִידָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל זְכִירָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל חֶמְלָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל טָהֳרָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל יִשְׁרָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל כַּנָּתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל לְאֻמָּתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל מַלְכוּתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל נְעִימָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל סְגֻלָּתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל עֲדָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל פְּעֻלָּתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל צִדְקָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל קְדֻשָּׁתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל רוֹמְמוּתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל שְׁכִינָתוֹ.
עַל יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתּוֹ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו את דברי יום טוב ליפמן צונת המובאים בידי דניאל גולדשמידט, מחזור ליום כפור, ירושלים תש"ל, מבוא, עמ' לו–לז, באתר אוצר החכמה.
  2. ^ ראו למשל במחזור רבא לחג הסוכות נוסח אשכנז.
  3. ^ כך מפרש הרד"ק בתהלים (פרק סח פסוק לה): "נראה גאותו על ישראל, שנלחם בעבורם באויבים בגאוה ובעוז. וכעין זה כתב הרב דוד שלמה אייבשיץ בחיבורו מגילת סתרים: "עיקר הבריאה היה רק בשביל ישראל שבהם תהיה מגולה מלכותו כמו שאומרים על ישראל מלכותו".
  4. ^ כך כותב השל"ה (תולדות אדם בית חכמה תניינא): "והוא התקון העליון שהוא תקון הכבוד, והיא הגאוה שמתגאה על ידם בסוד "תנו עז לאלקים על ישראל גאותו", על ידי ישראל למטה, הוא מתגאה למעלה".
  5. ^ כביטוי מושאל נעשה שימוש בצירוף זה לתאר כבוד של אדם בעם ישראל, כמו למשל בהקדמת נכד חתנו של נכד המחבר לשו"ת פני יהושע: "נתקבל לכמה קהילות קדושות לכבוד תורתו. על ישראל הדרתו.