נורה פרנקל
 | |
| נורה פרנקל | |
| לידה |
14 ביולי 1931 שאנגחאי, הרפובליקה הסינית |
|---|---|
| פטירה |
20 במאי 1996 (בגיל 64) ישראל  |
| לאום | ישראלית |
| תחום יצירה | רישום וציור |
  | |
נורה פרנקל (14 ביולי 1931 - 20 במאי 1996)[1] הייתה ציירת, רשמת ואמנית טקסטיל בישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נורה פרנקל נולדה ב-1931 בשאנגחאי, סין.
אביה, ארנסט רובנפלד (1903–1997), היה סוכן בכיר בסוכנות הנסיעות הפריזאית ״אמריקן לויד״. היה לה סניף מרכזי בשאנגחאי ושם הוא עבד בשנים 1930–1936. אמה, מטילדה רובנפלד (1910–1992), נערה בת 19, נסעה בעקבותיו כדי להנשא לו. הם הגיעו לשאנגחאי באוניה מפריז דרך תעלת סואץ.
ב-1936 חזרה המשפחה לפריז, פרנקל הייתה אז בת חמש, באותה שנה נולד אחיה פרנק רובנפלד.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ברחה המשפחה לפורטוגל ומשם האב ארגן להם נתיב מילוט לארצות הברית באנייה האחרונה שעוד הצליחה לצאת, זאת על פי סיפור העובר במשפחתה.
בשנים 1944–1953 למדה במסגרות הבאות: תיכון לאמנויות Music & Art בניו יורק, שנה ב-Cooper Union Art School וסיימה תואר ראשון בציור והדפס ב Smith College.
1953-1954 חיה שנה בפריז, פגשה שם את בעלה לעתיד אליעזר פרנקל, יחד הם טיילו בהולנד ספרד איטליה ואנגליה. חזרו לארצות הברית ונישאו. אליעזר פרנקל התחיל ללמוד אדריכלות בפראט ונורה עבדה, ציירה והציגה.
בשנת 1958 נולדה הבת תמר (פרנקל-שכנר, מעצבת) ובשנת 1960 עלתה המשפחה ארצה. בשנת 1962 נולדה הבת מירי (פרנקל-עשת, אמנית).
במהלך שנות השישים השתתפה פרנקל במספר תערוכות קבוצתיות עם קבוצת +10, חלקן בנושאים הקשורים לטקסטיל בחסות משכית.
בשנים 1965–1967 יצרה סדרת ציורים בנושא לידה מוות ודמויות לכודות בקוביות.
מאמצע שנות השישים ובתחילת השבעים היא עיצבה מספר עיצובי טקסטיל עבור משכית ועבור מעצב האופנה ג'רי מליץ.
בשנות השבעים ציירה פחות ועסקה באריגה, ציור על גבי קוביות עץ, אך לא הפסיקה לרשום והשאירה אחריה הרבה מאוד ספרי סקיצות.
בשנת 1975 החלה ללמד ציור ורישום במחלקות האופנה והטקסטיל במכללת שנקר ברמת גן, ושנה מאוחר יותר נפרדה והתגרשה מבעלה אליעזר פרנקל.
בשנת 1977 נסעה לסיני במסגרת סדנת אמנים. סדנה זו היוותה נקודת מפנה נוספת. היא התחילה לעבוד בפורמטים גדולי ממדים, רשמה את נופי מדבר סיני בטכניקה מעורבת ששילבה אבקת גרפיט, עפרונות, וזלין ולעיתים גם צמר. חזרה לצייר בשמן על בד.
בשנת 1983 שהתה שישה חודשים בפריז ב Cite International des Arts ולאחר מכן נסעה לניו מקסיקו, נפאל ויפן.
בשנת 1985 שהתה שנה בניו יורק ועבדה על סדרת רישומים גדולים, "מנהטן בחורף".
בשנת 1986 הוזמנה כאמנית אורחת על ידי מכון ג'ראסי בקליפורניה[2]
בשנת 1995 כשנאבקה במחלת הסרטן, התקשתה לצייר על בד ולכן לקחה שיעורי ציור בדיו בטכניקת סומי-יה מהאמן עינן כהן ויצרה סדרת פורטרטים עצמיים, בדיו על נייר אורז, המבטאים את חרדת הקיום ואת אימת המוות. לדבריה, טכניקת
הנחת המכחול של ציור הזן העניקה לה תחושה עמוקה של חופש. היא מעידה כי אמנות המזרח הרחוק ריתקה אותה מאז ומתמיד, ובמיוחד השטחים הריקים, המשמעותיים לא פחות ואולי אף יותר מהנושאים ומהדמויות. לדבריה, הביטוי החופשי של היד המציירת הוביל לביטוי נפשי וליכולת חשיפה.
מעט מאוחר יותר, השתתפה בהפקת ספר אמן עם עבודות אלה (הוצאת A CommonPlace Book) עם מאמרים מאת: מאיר אגסי ולביאה שטרן ובשיתוף הצלמת גילה שרפשטיין. הספר יצא לאור לאחר מותה.
אודות יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורם קניוק כתב על נורה פרנקל במאמר "נורה פרנקל או השכינה היא אמנות" את המילים הבאות: "נורה הייתה ציירת חשובה, מטובי האמנים שיצרו בארץ, אך בשל היותה "רק" ציירת, לא מיצגיסטית, לא שחקנית בצורתולוגיה, לא "אמנית" – היא לא הוערכה כיאות."
קניוק מוסיף ומתאר כיצד דבקה נורה בציור כאילו הייתה אשה מתפללת, כיצד ציירה בהתפעלות של ילדה.
מאיר אגסי במאמר על יצירתה של נורה פרנקל מתוך קטלוג עבודות, 1990:
״בדיעבד ניתן לומר שנורה פרנקל לא בגדה בתחושה הבסיסית שהנחתה אותה מהיום שבו עמדה על כך שעבורה, כציירת, המאפיינים הכנים, הישירים והנכונים ביותר כאמצעי ביטוי הם הקנבס, הצבע, הנייר, הרישום, הקרבה לאנושי הפיגורטיבי, חלל הפנים והחוץ. כל אלה הם הכלים שבאמצעותם היא מבטאת את מלוא הטווח החווייתי ואת הקוסמולוגיה האסתטית שלה באופן המדויק ביותר- וכתוצאה מכך, אלה הם הכלים המעצימים אותה כאדם וכאמן.״ (תרגמה מאנגלית: ליזי שגב)
תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1956 – גלריה פנורס ניו יורק.
- 1964 – גלריה צימרינסקי, תל אביב.
- 1968 – גלריה גורדון, תל אביב.
- 1970 – גלריה יפו העתיקה, יפו.
- 1971 – גלריה 220, תל אביב.
- 1971 – גלריה אנגל, ירושלים.
- 1971 – גלריה פאנורס, ניו יורק.
- 1973 – מוזיאון הנגב, באר שבע. (קטלוג)
- 1976 – גלריה הוראס ריכטר, יפו העתיקה.
- 1977 – גלריה שרה לוי, תל אביב.
- 1982 – גלריה דבל, ירושלים.
- 1982 – גלריה שרה לוי, תל אביב.
- 1984 – גלריה שרה לוי, תל אביב.
- 1984 – מרכז לאמנות חזותית, באר שבע.
- 1985 – גלריה A.M Adler, NYC
- 1986 – גלריה A.M Adler, NYC
- 1987 – גלריה שלוש, תל אביב.
- 1988 – תערוכה ניידת בברזיל ובמקסיקו בחסות סוכנות ההסברה של ארצות הברית.
- 1990 – סדנאות האמנים, תל אביב. (קטלוג)
- 1992 – מוזיאון ערד.
- 1993 – גלריה העירונית לאמנות, רחובות.
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1965-1967 תערוכות קבוצתיות עם קבוצת "10+" ואחרות.
- 1977 – עבודות אריגה, יריד האמנות, וושינגטון די סי.
- 1981 – רכישות חדשות, מוזיאון תל אביב.
- 1993 – בית האמנים, ירושלים. (קטלוג)
- 1993 – מחוזות חפץ, מוזיאון בת ים.
תערוכות לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1996- תערוכה קבוצתית, דיוקנאות, מוזיאון תל אביב. (קטלוג)
- 1996 - תערוכת יחיד, גלריה הוראס ריכטר, תל אביב.
- 1997 - תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ Djerassi Resident Artists Program | Home, Djerassi Resident Artists Program (באנגלית)