ג'רי מליץ

ג'רי מליץ
לידה	1933; קורדובה, ארגנטינה
פטירה	אוגוסט 2023 (בגיל 90 בערך)
תאריך עלייה	1949
השכלה	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב

ג'רי מליץ (1933 – אוגוסט 2023) היה מעצב אופנה עילית ומעצב מוצר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מליץ נולד בקורדובה, ארגנטינה. בשנת 1949 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בירושלים.

בין השנים 1950–1954 למד ב"בצלאל". מוריו נמנו על אסכולת ה"באוהאוס", ביניהם: ארדון, שטיינהרט, בן צבי ואשהיים. כמו כן, השתתף בסדנה בהדרכת הצייר מרק שאגאל. שנות לימודיו ב"בצלאל" הקנו לו דיסציפלינות שליוו אותו לאורך דרכו המקצועית.

עם סיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת כגרפיקאי וכבונה תערוכות ב"יחידה לעזרי אימון".

היה בוגר "בצלאל". עבודתו ושפתו הייחודית סימנו את דור הביניים, שהושפע ממקורות אירופאים: זרמי אומנות, מחול, ארכיטקטורה ומוזיקה ששולבו בנופים ובצבעים של ארץ ישראל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום שירותו הצבאי ב-1957, היה המעצב והבעלים של חברה לגרפיקה תלת־ממדית. בין לקוחותיו נמנו חברת החשמל, חברות התעופה והבנקים המובילים בארץ ובעולם. בנוסף עסק בהקמת תערוכות, עיצוב חלונות ראווה ובעיצוב טקסטיל.

ניסיונותיו בעיצוב אופנה זכו להצלחה רבה, והובילו אותו לעסוק בענף זה במשך שנים רבות.

פועלו האמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולקציות הראשונות – "החברה לאמנויות" בבעלותה של בת שבע דה רוטשילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 בהמלצתה וביוזמתה של הרקדנית והכוריאוגרפית מרתה גרהם, שהתרשמה מניסיונות האופנה הראשונים של מליץ, ובמימונה של בת שבע דה רוטשילד, החל לעצב אופנה ב"חברה לאמנויות" בבעלותה של דה רוטשילד, בה שימש כמעצב הבית. הדגמים הראשונים שעיצב בחברה לאמנויות, היוו בסיס לשתי תצוגות האופנה הראשונות שלו. הראשונה שבהן, פתחה את מחלקת האופנה של "בת שבע" (1964) – רוב הבגדים בקולקציה זו היו מעוטרים בהדפסים בולטים וחזקים. בשנייה, ניסיון ראשון כמעצב אופנה בגזרות מיוחדות וברעיונות אופנתיים קטנים. כמעט ללא הדפסים. את עקרונות העיצוב, שבאו לידי ביטוי בתצוגות, שאב מלימודיו ב"בצלאל": ניקיון בקו, פשטות ותכליתיות וחוש מידה ביצירתיות. משום היותו גרפיקאי, שלטו בעבודתו הדפסים מקוריים ושילובי צבעים. מליץ פיתח כבוד לאופי הבד, וסבר שאופנה צריכה לנצל את תכונות הבד, במקום להתבסס על מיומנות טכנית, כפי שנהוג בחייטות, הגורמת לבד לעבוד נגד טבעו.

תצוגות האופנה הראשונות כמעצב עצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנונית הראשונה כמעצב עצמאי הייתה "התצוגה הכחולה", שהוצגה בשנת 1965 ב"החמאם". הקולקציה התאפיינה במשחקים בגוונים של כחול בלבד, ללא הדפסים. הבחירה ב"החמאם" נבעה מאהבתו של ג'רי לבמה. אהבתו זו הובילה להציג את הקולקציות בעיצובו בלוקיישנים בלתי שגרתיים: גג "מגדל שלום", "החמאם", "מועדון הים התיכון" בקיסריה ונוספים. כך גם נהג בצילומי הקולקציות במהלך השנים. ב-1966 הוזמן לעצב אוסף בגדים מבדים שצוירו על ידי חברי קבוצת "עשר פלוס", שהתקיימה בביתן האמנים באלחריזי. שמלה בעיצובו הופיעה בפוסטר של "שבוע האופנה" ובגד ים בעיצובו זכה בפרס ראשון בתחרות שהכריז מכון היצוא. בנוסף, הוזמן מליץ באופן קבוע, להשתתף בתצוגות האופנה של "הבונדס" בארצות הברית. תצוגות אלה זכו להצלחה רבה והובילו לקריירה עשירה וענפה.

הסטודיו הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הפעילות של מליץ היה הסטודיו הפרטי שלו, שפעל בין השנים 1964–2012 ובמסגרתו, השתתף בתצוגות ל"בונדס", תכנן תלבושות למחול, לתיאטרון ולקולנוע, שיתף פעולה עם אמנים בשטחים שונים, ועיצב לחברות אופנה כמו "רקמה", "אלד" ו"טררה"^[1]. כל זאת תוך שמירה על אופיו וסגנונו האישי. עבודתו זכתה לחשיפה רבה בעיתונות ובטלוויזיה הישראלית והבינלאומית.

בנוסף טיפח מליץ את הסטודיו שמשך אליו לקוחות מרקעים שונים, מהארץ ומחו"ל. ביניהן: גילה אלמגור, רבקה מיכאלי, נעמי שמר, לילי שרון, נינה קציר, מיכל מודעי, מרתה גרהם, אן בנקרופט, אן ג'קסון, סימון וייל, הברונית דה רוטשילד, ליא קניג, מרים זוהר, פנינה זלצמן והמתחרה-הידידה, תופרת העילית לולה בר. וגם לקוחות רבות וטובות שאינן "סלבס".

מתוך ריאיון לנחום ברנע ב"כותרת ראשית":

"כשאני רואה אישה לבושה, אני קולט מיד מה היא רוצה לשדר. הבגדים מבטאים את הרצון שלה ללבוש דמות מסוימת. אותי זה מרתק. בגלל זה אני אוהב את הקשר עם הלקוחות".

יועץ מכון הייצוא לתעשיית הטקסטיל והאופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו בסטודיו הפרטי, שימש ג'רי כיועץ מכון היצוא לתעשיית הטקסטיל והאופנה (1974–1976). במסגרת התפקיד ביקר במפעלים השונים וסייע בשיפור הקולקציות. בנוסף, עיצב קולקציות רבות למפעלים: "אלד סריגים", "רקמה", "אופנת ברוך", "משכית" ואחרים, בהם שימש כמעצב הבית.

עיצוב תלבושות לקולנוע, לתיאטרון ולמחול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים עסק ג'רי גם בעיצוב תלבושות לסרטי קולנוע: "מבצע קהיר" (1965 בימוי: מנחם גולן ורפאל נוסבאום); "לאן נעלם דניאל וקס" (עיצוב תלבושות לשחקנים הראשיים. 1972. בימוי: אברהם הפנר), להצגות תיאטרון: "תשוקה" (1983 בימוי: ננסי דוגיד) – תיאטרון הבימה", "המיזנתרופ" (1985 בימוי: סלביו פורקרטה) – תיאטרון באר שבע, להצגות המונים: "70 שנה לדגניה (1980), לבלט: הריקוד "כאבן המתגלגלת" (1981 כוריאוגרפיה: נעמי אלסקובסקי) – להקת "בת שבע"^[2] ותלבושות ל"מקהלת רינת".

שיתוף הפעולה עם חברת "הברלון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968 קיבלה חברת "הברלון" זיכיון לייצר בארץ את בד ה"בן-לון" – בד העשוי ניילון שעיבוד מיוחד שלו מעניק איכויות של משי סרוג. לכבוד פתיחת המפעל בישראל, הזמינה חברת "הברלון" ממליץ אוסף שלם מבד זה. מנהלי חברת האם שנכחו בפתיחה, הציעו לו להשתתף בתוכנית אירופית לקידום מכירות "הבן-לון". מליץ הצטרף לתוכנית יחד עם שלושה מעצבים נוספים: לואי פרו, קן סקוט וטצקלניס. פרויקט זה הוביל את מליץ לייצר בגדים לייצוא. בית הכלבו הניו יורקי, "בי אולטמן", הזמין דגמים שלו, שנחשפו בעיתונות הבינלאומית והוצגו בחלונות הראווה ב"פיפט אווניו" ובמיטב החנויות בבירות אירופה. מליץ הוזמן על ידי המגזין "ווג" לביקור בניו יורק, במהלכו, הייתה הזדמנות לקהל ולתקשורת להיחשף לעבודותיו.

בחזרה לעיצוב המוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדגם מעבודותיו בעיצוב מוצר של מליץ

בשנת 1990, חש ג'רי רצון עז לחזור ולעסוק בחומרים שאינם קשורים בטקסטיל. הצעה שקיבל ממנכ"ל "דובק", גב' הירש, לעצב עבורה מתנות מנכ"ל ללקוחות חשובים וידידי החברה, הניבה יצירת אובייקטים פיסוליים יצוקים בפליז. ההצלחה במשימה זו, הובילה את מליץ לשוב ולטפל בחומרים הידועים לו מעבודותיו בעבר: עץ, ברזל, יציקות ממתכות שונות, תוך שימוש בהדפסים. הצורה בעבודותיו, נעה בין קו גאומטרי ישר, נקי, ארכיטקטוני, כנגד קו מתעגל במגע יד חושני. גישה קוטבית הנעה בין רצינות להומור, המובילה לתוצאה שלמה ונקייה, נאיבית וסגפנית. כוחה בראשוניות המבט של היוצר. בנוסף, עיצב מתנות מטעם החברות "מפעל הפיס", "אל על" ועוד.

עסק בעיצוב תלת־ממדי של אובייקטים אומנותיים עד למותו.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכבוד עבודותיו החדשות, ערכה רות דיין, מבעלי הגלריה "טאמארו", את התערוכה "שעשועים בנימה פולקלוריסטית" (1991). בתערוכה הציג ג'רי פריטים, בהם רהיטים ותכשיטים. הרהיטים עוצבו משטחים המזמינים קישוט. בעיצוב "שולחנות העכביש", לדוגמה, הנקראים כך בעקבות אופן בנייתם, הדפיס מליץ על העץ כאילו היה בד. התכשיטים שעוצבו מכסף או כסף בציפוי זהב 24 קרט, עוטרו במוטיבים הלקוחים מגורמים שמימיים: מלאכים ועננים. הרישום עליהם נעשה בדומה לכתב קדום בתבליט מצרי, על שעווה העוברת ישירות ליציקה. המוצרים האחרים והטקסטילים לבית, עוצבו במחשבה דומה.

בשנת 1995 השתתף ג'רי בתערוכה הקבוצתית "עלילות מקומיות" שהתקיימה במוזיאון מגדל דוד. בשנה זו, נטל חלק בתצוגת האופנה "לובשים שלום" בחסות משרד התיירות, שנערכה בתיאטרון קיסריה. בתצוגה, שהופקה כמחווה לשלום המיוחל, השתתפו מיטב המעצבים מעולם האופנה הבינלאומי, לצד מעצבים ישראליים בודדים. בשל ריבוי המשתתפים, הציג כל מעצב בגד אחד בלבד.

בשנת 1997, לקראת כנס שציין חמישים שנה לגילוי המגילות הגנוזות, עיצב מליץ פרויקט מיוחד שכלל חפצים מחומרים שונים שנועדו למכירה בחנויות מוזיאון ישראל. באותה שנה, ביצע פרויקט דומה לחנות מוזיאון ישראל בהשראת תערוכת קרמיקה קפריסאית עתיקה.

ב-1997 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית, "ג'רי מליץ – מעצב" במשכן האמנים בהרצליה. התערוכה, שאצרה צופיה דקל, סיפקה טעימות מכל שטחי עיסוקו, כסיכום זמני של פועלו.