הגשר העתיק ביותר בפריז שעדיין עומד על תלו הוא פּוֹן נֶף ("הגשר החדש"). הגשר, שנשמר בצורתו המקורית עד היום, נבנה בהוראת אנרי הרביעי, מלך צרפת בין השנים 1578–1604, והיה גשר האבן הראשון שלא נבנו עליו בתי מגורים או מבני ציבור. הנוהג לבנות על גבי גשרים גרם לא אחת לקריסתם. כך קרה גם לגשר נוטרדאם, הגשר בעל ההיסטוריה הארוכה ביותר מבין 37 הגשרים שחוצים את נהר הסן, שקרס מספר פעמים מאז נבנה לראשונה בעת העתיקה.
מצעד צה"ל שתוכנן ליום העצמאות הראשון, בה' באייר התש"ט, אפריל1949, בתל אביב, התקיים באופן חלקי ביותר, וקיבל את הכינוי "המצעד שלא צעד". לקראת המצעד נקבצו ברחובות העיר כשלוש מאות אלף איש. כאשר החל המצעד בצעידתו, רבים מהם פרצו בהתלהבות אל מסלולו, ולא איפשרו את המשך מהלכו. כשהתברר כי אין אפשרות להדוף את המתפרצים, שודרה במערכת הכריזה הודעה על ביטול המצעד. בעקבות כישלון המצעד הוקמה ועדת חקירה, ועל פי המלצותיה הודחו שלושה קצינים, ביניהם מפקד המצעד, בדרגת סגן-אלוף. מפקד זה דרש להציב גדרות תיל לאורך מסלול המצעד. אולם ראש אכ"א לא נענה לדרישה, בנימוק שיושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, חשש שהתיל יעורר זכרונות מהשואה, שהסתיימה רק ארבע שנים קודם לכן. במקום תיל נמתחו לאורך המסלול חבלים, אולם הללו לא עמדו בפני פריצת הצופים למסלול. חודשיים וחצי מאוחר יותר, ביולי 1949, התקיים מצעד משלים, עליו היה אחראי האלוף צבי איילון.
זהרה לביטוב הייתה לוחמת פלמ"ח וטייסת בחיל האוויר הישראלי. התפרסמה במיוחד על רקע סיפור אהבתה ללוחם הפלמ"ח שמואל קופמן, שנהרג ב-2 במאי 1947 בהתפוצצות רימון יד (הסיפור תואר ב-1980 בספרה של דבורה עומר "לאהוב עד מוות"). זהרה התאהבה שוב באמנון ברמן, שאותו פגשה בקורס טיס שעברה בארצות הברית, אך חוותה אובדן שני כאשר אמנון נהרג עם הפלת מטוסו ב-7 ביולי 1948. זהרה עצמה נהרגה ב-3 באוגוסט 1948, בהיותה כבת 21, כאשר מטוסה התרסק לאחר ההמראה מירושלים, עם הטייס שהיה עמה, עמנואל רוטשטיין. כקצינה בחיל האוויר, מצאה זהרה את מנוחתה האחרונה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, למרות רצונה להיטמן ליד שמואל, אהובה הראשון, בהר הזיתים, שהפך בינתיים לשטח אויב. עמוס, אחיה היחיד של זהרה, קרא לבתו הבכורה בשמה. הילדה חלתה בסרטן ובסוכות תשכ"ח, חודשים אחדים אחרי שחרור הר הזיתים, נפטרה הילדה בהיותה בת שש. לבקשת יהודה אבן שמואל, אביו של שמואל קופמן, נטמנה זהרה הקטנה לצד שמוליק ובכך, באופן סמלי, הוגשמה שבועת האמונים.
אטלס, הטיטאן מגיבורי המיתולוגיה היוונית, מפורסם בקרב רבים בכך שכביכול נשא את העולם על כתפיו. תיאורים אמנותיים רבים תיארו את אטלס כנושא מה שנראה ככדור הארץ על כתפיו, וחיזקו אמונה עממית ושגויה זו. למעשה, היוונים בני התקופה בה נוצר סיפורו של אטלס כלל לא ידעו שהעולם עגול, ובמיתולוגיה מתואר העולם כשטוח. אטלס לא נשא את העולם על כתפיו, אלא את כיפת השמיים - עונש אותו ספג מזאוס על שתמך בטיטאנים במאבקם נגד האלים האולימפיים, וכיפת השמיים היא החפץ הכדורי המופיע בשלל התיאורים האמנותיים של אטלס.
בשנת 1983, פרסם מגזין החדשות הגרמני "שטרן" קטעי מכתבים, שנטען שהם יומניו של אדולף היטלר. אלה נודעו אחר-כך בשם "יומני היטלר". המגזין שילם 10 מיליון מרק גרמני (שווה ערך לכ-6 מיליון דולר באותו זמן) עבור שישים ספרונים ושתי "מחברות מיוחדות" על טיסתו של רודולף הס לבריטניה, שכיסו את התקופה שבין שנת 1932 עד 1945. בתוך שבועיים מהפרסום התגלה שהיומנים הם "זיוף מגושם וגרוטסקי" שנכתבו על נייר מודרני בעזרת דיו מודרנית וכללו אי-דיוקים היסטוריים רבים; התוכן הועתק ברובו מספר שקיבץ את נאומיו של היטלר, שלהם נוספו הערות אישיות לכאורה. שני האחראים לזיוף נתפסו ובשנת 1985 נידונו ל-42 חודשי מאסר כל אחד.
במהלך מלחמת העולם השנייה פעל הצבא הגרמני למנוע הפצת מחלות מידבקות בקרב חייליו ובפרט ניטר דיווחים על מחלת הטיפוס. צמד רופאים מטעם הצלב האדום בעיירה רוזוואדוב שבפולין, סטניסלב מָטוּלֶביץ' ויוג'ין לזובסקי, העריכו שהכרזה על העיירה כמוקד התפרצות מגפה תמנע מהנאצים להתקרב וכך תגן על הקהילה היהודית מהשמדה. הרופאים הדביקו פולנים לא-יהודים בחיידקים מומתים מסוג Proteus כך שדגימות דם שלהם יגיבו באופן דומה לשל חולי טיפוס. הם נמנעו מלהדביק יהודים, שכן יהודי אשר היה נחשד כחולה היה נורה במקום. זמן קצר מתחילת התרמית הגרמנים הכריזו על הֶסגר על העיירה. לאחר שנה של עבודה משותפת מטולביץ' עזב ולזובסקי המשיך בתרמית שנתיים נוספות. בסוף 1943, בעקבות הלשנה של משתף פעולה פולני, שלח הצבא לאזור משלחת רפואית כדי לבחון את היקף התחלואה. ד"ר לזובסקי חשש מחשיפת התרמית ופגש את המשלחת מחוץ לרוזוואדוב, סעד איתם ודאג לשלב בארוחה גם אלכוהול. הרופא הבכיר נהנה מחברתו של לזובסקי ושלח את הרופאים הזוטרים לבצע את הבדיקות הרפואיות, אך אלו חששו מהטיפוס והסתפקו בבדיקה שטחית והתרמית לא נחשפה. בסוף שנת 1942 חוסל גטו רוזוואדוב, אך בזכות התרמית הצליחו הרופאים לדחות את השמדתם של כ-8,000 איש, יהודים ופולנים, תושבי רוזוואדוב והעיירות היהודיות באזור.
ברומן "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר, במסגרת התלישות שמייצגת מיקה, אין אזכור ממשי לחייה הקודמים. בעוד שבספר משולבים באמנות ובדיוק פרטים רבים, הקשורים לבעלה אורי, להוריו, ולקיבוץ שבו הם חיים, על מיקה רק ידוע, מליחושי ילדי המשק, שהיא באה "משם", ללא הורים, משפחה, רכוש או שייכות, ואין לאיש עניין לדעת מהיכן באה ומה קרה למשפחתה. כזה היה המצב בארץ ישראל ב-1947, עת פורסם הרומן. היישוב היהודי התעלם מעברם של ניצולי השואה ואלה גזרו על עצמם שתיקה כדי להיקלט במהירות בחברה הישראלית ולהסיר את הזהות הקודמת. כיום, בפרספקטיבה של שנים, נראה כי החברה בתקופה זו הייתה לא סובלנית ואטומה, שלא ידעה, ולא רצתה לדעת, כיצד להתמודד עם כאבהשואה.
השוואה לשפות הקרובות לעברית מלמדת שמקור המילהמֹאזְנַיִם בשורש השמי וז"ן, שעניינו שקילה, ולכן מילה זו הייתה צפויה להיכתב "מוֹזְנַיִם". את הכתיב באל"ף מסבירים כאטימולוגיה עממית. מאחר שבעברית העתיקה המילה "מאזניים" הייתה המקרה היחיד שבו נעשה שימוש בשורש וז"ן, הדוברים לא קישרו אותה לשורש זה אלא דווקא ל"אוזניים" הקרובה אליה בצליל, ומכאן קצרה הדרך לשרבוב האל"ף לכתיב המילה. קישור מוטעה זה, הנפוץ גם כיום, הוביל מאוחר יותר ליצירת השורש התנייני אז"ן (ממנו נגזרו למשל המילים: איזן, מאוזן). לאמיתו של דבר, אין כל קשר אטימולוגי בין המילים "מאזניים" ו"אוזניים".
מגדל אייפל נבנה לקראת התערוכה העולמית שנערכה בפריז ב-1889. הציבור הפריזאי סלד תחילה מהמגדל, וקמה תנועת אמנים ואנשי רוח שטענו שהוא "חסר תועלת" ואינו משתלב היטב בנוף הפריזאי. לאחר התערוכה דרש הציבור לפרק את המגדל. הוויכוח בעניין נמשך כעשרים שנה, עד שהוחלט לעשותו "שימושי" על ידי הפיכתו לאנטנת שידור. הסופר הצרפתיגי דה מופאסאן (בתמונה), שנמנה עם המתנגדים למגדל, נהג לשתות כוס קפה בכל בוקר במסעדה שעל המגדל. כששאלוהו מדוע הוא עושה זאת ענה: "זהו המקום היחיד בפריז ממנו לא רואים את המגדל".
אדם הצופה בשמיים, על המאדים, בצהרי היום, יראה את השמיים אדומים ואם הוא יצפה בהם בעת השקיעה, הוא יראה אותם כחולים - בדיוק ההפך ממה שיראה אדם הצופה בשמיים ועומד על כדור הארץ. השקיעה על המאדים נותנת גוון כחול כי האבק הרב הנמצא באטמוספירה הדלילה שלו סופג את האור הכחול ומעביר אותו ישר קדימה, בעוד שאר הצבעים מתפזרים באופן שווה. זאת בניגוד למצב באטמוספירה הסמיכה ודלת האבק של כדור הארץ, ששוברת דווקא את שאר אורכי גלי האור ומסיטה קדימה את האור האדום. בנוסף, השמש השוקעת נראית על המאדים בצורתה האמיתית ולא נראית פחוסה כמו בכדור הארץ, כיוון שהאטמוספירה הדלילה יחסית לא יוצרת את אפקט העיוות הזה. השקיעה בתמונה היא השקיעה הראשונה בצבע שצילם הרובר קיוריוסיטי, השוהה במכתש גייל.
מתופף הג'אז האמריקאי, באדי ריץ', נחשב לאחד האמנים החשובים ביותר בנגינה על תופים. ריץ' זוהה לראשונה ככשרון ריתמי בהיותו בן שנה בלבד כאשר אביו ראה שהוא מצליח לשמור על קצב קבוע בעזרת כף. הוא היה הבדרן בעל המשכורת השנייה בגובהה בין ילדי העולם, וכבר בגיל 18 וחצי תופף ריץ' במסגרות שונות ובכלים שונים. לימים טען ריץ' שהוא מעולם לא לקח שיעורי נגינה, מעולם לא התאמן והיה מנגן רק בזמן הופעות.
צופן ההחלפהאתב"ש אינו משמש רק כצופן, אלא גם בתור ראשי תיבות. ראשי התיבות של אתב"ש מסייעים לזכירת הימים בהם יחולו חגי ישראל, על פי ימי חג הפסח. א"ת - תשעה באב שאינו נדחה יחול ביום בשבוע בו חל היום הראשון של פסח שלפניו, ומכאן גם אחת הסיבות שהביצה, מאכל אבלות, מופיעה בקערת ליל הסדר. ב"ש - שבועות, ביום השני של פסח שלפניו . ג"ר - ראש השנה, ביום השלישי של פסח שלפניו. ד"ק - שמחת תורה בחו"ל, יום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת הוא יום קריאת התורה, ביום הרביעי של פסח שלפניו. ה"צ - יום הכיפורים (צום), ביום החמישי של פסח שלפניו. ו"פ - פורים, ביום השישי של פסח שלאחריו. בדורנו, יש המוסיפים את ראשי התיבות - ז"ע, לפיו יום העצמאות (עצמאות), כאשר הוא לא נדחה, יחול ביום בשבוע של שביעי של פסח שלפניו. ראשי התיבות ז"ע מתאימים גם לחטא העגל (עגל), שאירע לפי המסורת ביום בשבוע בו חל שביעי של פסח.
בעברית, אותיות מנצפ"ך הן אותיות בעלות שתי צורות כתיבה, שבאחת מהן משתמשים רק בסוף מילה. למעשה, מקור שתי הצורות הוא באות קדומה אחת שדומה לצורה הסופית דווקא. מקורו של הכתב העברי המודרני באלפבית הארמי שהיה בשימוש הסופרים הארמים שכתבו עבור האימפריה הפרסית, בה שימשה השפה הארמית כלינגואה פרנקה. בכתב זה הייתה לכל אות צורה אחת בלבד. בעברית הייתה מסורת של כתיבה בלתי פורמלית, ואותיות מנצפ"ך המופיעות באמצע מילה קיבלו צורה חדשה, "מעוגלת" יותר, ללא ה"זנבון" שהפריע למהירות הכתיבה. בסוף מילה צורת האותיות הללו לא הפריעה שכן בלאו הכי היד נעצרת, ועל כן הצורה הסופית של אותיות נצפ"ך כמעט זהה לצורת האות בארמית. יוצאת מן הכלל היא מ"ם, שמקבילתה הארמית לא דומה גם לצורה הסופית.
מעת שאדם מתחיל לשהות במקום שבו האוויר דליל בחמצן, גופו מתאקלם בהדרגה לתנאי המקום החדשים. במהלך ההתאקלמות גדל אוורור הריאות, גדלים תפוקת הלב וריכוז ההמוגלובין בדם ומשתפרת יכולת העברת החמצן מהאוויר לנימים בריאות. אולם היכולת המשופרת המוקנית מההתאקלמות, ארוכה ככל שתהיה, אינה משתווה ליכולתם של ילידים תושבי הרים גבוהים. שינויי ההתאקלמות בגופם מתחילים עוד מינקות, נמשכת במהלך התפתחותם הגופנית, ונראה שחלקם אף עברו הסתגלות אבולוציונית. כך למשל נפח ריאותיהם גדול יותר מנפח ריאותיהם של שאר בני האדם, קומתם נמוכה יותר, חלקו הימני של לבם גדול יותר והעברת החמצן לתאי גופם יעילה יותר. במדידת יכולת העבודה של שריריהם בגובה של כ-5,200 מטרים, נמצא כי היא קרובה לנורמלית בעוד שזו של ילידי מקומות נמוכים שהתאקלמו במשך חודשיים עמדה על כ-70 אחוזים בלבד מיכולת נורמלית.
הנס החכם היה כינויו של סוס שחי בגרמניה בסוף המאה ה-19 והתפרסם ביכולתו לענות נכונה על שאלות בחשבון. התופעה נבחנה בידי ועדה של 13 מדענים בולטים, שאת בדיקותיה עבר הסוס בהצלחה, ולאחר מכן בידי הפסיכולוגאוסקר פונגסט. פונגסט מצא כי הסוס הגיב למעשה לסימנים תת-מודעיים שהעבירו לו השואלים, וזאת משום שהתקשורת החברתית בקרב סוסים תלויה בין השאר ביכולת להבחין בסימנים גופניים קלים כמו שינויי יציבה.
אף על פי שיהדות בריטניה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות ומונה כרבע מיליון בני אדם, הצו המורה על גירוש יהודי אנגליה משנת 1290, שניתן על ידי המלך אדוארד הראשון, עדיין בתוקף ומעולם לא בוטל. למרות שהצו משנת 1290 לא בוטל באופן פורמלי, לאחר שהאמנציפציה ו-Jewish Relief Act 1858 ביטלו כל אפליה בין אנגליקנים לשאר אזרחי אנגליה, אין משמעות מעשית לצו זה.
התלמוד הוא חיבור קולקטיבי שבו מסוכמת ההלכה האמוראית כפירוש למשנה ולברייתות, שהתפתח בשני מרכזים: בבל וארץ ישראל. אין בתלמוד התייחסות לכל מסכתות המשנה: בחלק מן המקרים לא נוצרה כלל מסכת אמוראית, ובחלק מן המקרים היא נוצרה אך אבדה; כך למשל לא השתמרתלמוד ירושלמי על סדר קדשים. אולם, בשנת 1906 פרסמו פרשן התלמוד שלמה יהודה אלגאזי פרידלנדר והמדפיס יעקב וידר סדר קדשים לתלמוד הירושלמי על פי כתב יד נדיר שהתגלגל לטענתם לטורקיה עם אנוס מליסבון, והם הצליחו לשאול אותו לחצי שנה בלבד על מנת להעתיקו. הספרים שהוצאו על ידם זכו להצלחה רבה והחפץ חיים אף עבר להניח תפילין לפי שיטת רבנו תם בעקבות חיזוק שמצא בסדר החדש. לאחר כמה חודשים התעוררו חשדות לגבי הטקסט, משום שרוב הסדר הורכב מסוגיות בנושאים קרובים כמו בכורות וזבחים, שהועתקו מסדרים אחרים עם תוספות של פרידלנדר. בסופו של דבר הוכרז הספר כזיוף.
פילים, בשונה מרוב בעלי החיים, מגיבים בטקסיות הדומה לאבלאנושי, כאשר אחד הפרטים בעדר מת. הם מסרבים לעזוב את גופתו במשך כמה ימים, ממאנים לאכול, ולא מאפשרים לאוכלי נבלות להתקרב אל הפגר. בתצפיות שנערכו, התברר גם כי פילים שעוברים ליד שלדים או ליד שרידי עצמות של פילים אחרים, לאו דווקא מאלה שהיו חברים בעדר, נעצרים ממהלכם, עומדים זמן מה, ורק אז ממשיכים, כאילו קיימו טקס אבל פרטי משלהם.
ג'סי אוונס התחרה באולימפיאדת ברלין כשהוא נועל נעליים שיוצרו על ידי "חברת האחים דסלר". מי שהחתים את האתלט היה אדולף (אדי) דסלר, שייסד יחד עם אחיו רודולף את החברה בשנת 1924. אוונס זכה במהלך האולימפיאדה בארבע מדליות זהב וזכור במיוחד כמי ששיבש את תוכניתו של אדולף היטלר להפוך את המשחקים האולימפיים לתעמולה להוכחת עליונות הגזע הארי. בעקבות ההצלחה של אוונס עלה הביקוש לנעלי החברה, ביקוש שנמשך עד תחילת מלחמת העולם השנייה. העובדה שהצלחת המפעל נבעה במידה רבה מהצלחתו של אתלט שחור, לא מנעה מהאחים דסלר להצטרף לשורות המפלגה הנאצית ובמהלך מלחמת העולם השנייה שימשו מפעלי החברה לייצור טילים נגד טנקים עבור הוורמאכט. המלחמה הובילה לסכסוך כבד בין האחים בעקבותיו התפרקה החברה המשותפת לשתי חברות מתחרות. אדי הקים את "אדידס" (קיצור של שמו הפרטי ותחילת שם משפחתו) ורודולף הקים את "Ruda", שהפכה מאוחר יותר ל"פומה".
באמצע המאה ה-19 הייתה העבדות בארצות הברית בשיאה, ועמה הוויכוח הציבורי והפוליטי סביבה. מתנגדי העבדות הציגו את היחס הלא אנושי לעבדים ואת העוול שבנטילת חירותו של אדם אחר. תומכי העבדות טענו לעומתם, שמצבו של האדם השחור טוב יותר כאשר הוא עבד, וכי מצב העבדות הוא המצב הטבעי עבורו. אחד משיאיה של תפיסה זו התבטא בתפיסה פסאודו-מדעית, כביכול פסיכיאטרית, שנקראה דראפטומניה. על פי תאוריה זו, שאותה הגה הרופא ד"ר סמואל א. קארטרייט, רצונו של עבד לברוח מעבדותו ולהיות בן חורין היא למעשה סוג של מחלת נפש, וכי עבד בורח נוהג בניגוד למוסר ומאבד את שפיותו. הוא טען כי ביחס לאדם הלבן יש לאדם השחור מוח וריאות קטנים; דבר זה מביא, לפי התיאוריה, לשוני פסיכולוגי הגורם לאדם השחור "לאהוב" את עצם היותו עבד ומגלה אהדה למעמד העבדות. "דראפטומניה" הפכה מבחינה היסטורית לאחת הדוגמאות המקובלות של "פסאודו-מדע" ו"מדע גזעני".
משחק רבע הגמר של מונדיאל 1986 בכדורגל, בין אנגליה וארגנטינה, שהניב את "שער יד האלוהים" שהבקיע הכדורגלן הארגנטינאי דייגו ארמנדו מראדונהבעזרת ידו, הותיר אחריו פריטי אספנות שהעשירו דווקא את מבצעי הטעויות שהובילו לאותו השער. מראדונה העניק בסיום המשחק את חולצתו לקשר נבחרת אנגליה סטיב הודג', שנכשל בהרחקת הכדור במהלך שהוביל לשער; הודג' מכר את החולצה במכירה פומבית ב-2022 במחיר של 7,142,500 לירות שטרלינג, ששבר את השיא למחיר הגבוה ביותר בו נמכרה חולצת משחק בהיסטוריה. כדור המשחק, ששוויו הוערך גם כן במיליוני לירות שטרלינג, נותר בידי שופט המשחק שאישר בטעות את השער, עלי בן נאסר מתוניסיה; בן נאסר ניסה גם הוא למכור את הפריט שנותר בידיו, במכירה פומבית, אך למרות הצעות שהגיעו עד שני מיליון לירות שטרלינג, סירב לבסוף למכור את הכדור.
עקב הקפדנות ועקב ההיצמדות להוראות בגרמניה הנאצית, ניצלו חייהם של מאות חולים קשים וסיעודיים שהיו מאושפזים בבית החולים היהודי בברלין. לפי הוראות המשטר הנאצי, חולים אלה חויבו בטיפול ובהיתר כתוב של ועדה רפואית לפני העלאתם למשלוח, ובהיעדר היתר כזה לא יכלו להישלח למחנות ריכוז ולהשמדה. מנהל בית החולים, ד"ר ולטר לוסטיג, כמעט שלא שחרר ממנו חולים בשנות המלחמה, ובכך הצילם. עם זאת, בהוראת הגסטפו, הוא נאלץ לצמצם את צוות העובדים, ו-300 העובדים שפיטר נשלחו לאושוויץ. לוסטיג הוצא להורג על ידי הסובייטים כמשתף פעולה עם הנאצים לאחר ששניים מהחולים שהבריאו, נשלחו למחנה השמדה וניצלו, הצביעו עליו כאחראי לשילוחם.
הבולים הבריטיים הם היחידים ששם המדינה לא רשום עליהם; במקום זאת, הם מעוטרים באיור או בצללית המלך או המלכה במקום כלשהו על הבול. נוהג זה בתוקף מאז 1840, עם הוצאת הבול הבריטי הראשון, הפני השחור, שהוא בול הדואר הממלכתי הראשון שהודפס אי-פעם. על הבול מופיעה פרוטומה של המלכה ויקטוריה. מערכת הדואר הממלכתית הבריטית היא הראשונה שעשתה שימוש בבולים לציון תשלום על דברי דואר בכל רחבי תחום פעולתה, והיא ממשיכה בכך עד היום. השיטה הועתקה על ידי מדינות אחרות והתפשטה במהירות בכל העולם.
בחלק מן השפות השמיות, כדוגמת הערבית (הקלאסית), משתנה יחסת המילה לפי תפקידה במשפט. למשל שם העצם al-malik (המלך) ינוקד al-maliku בבואו כנושא או כנשוא, al-maliki לאחר מילת יחס או בסמיכות, למשל bayt al-maliki (בית המלך) ו-ila al-maliki (אל המלך) ו-al-malika בבואו כמושא ישיר או כתואר הפועל. בעברית נעלמו כמעט כל היחסות עוד בתקופת התנ"ך, אך נותר זכר לשימוש זה בתואר הפועל, והוא המ"ם במילים כמו "חינם", "יומם ולילה", השיב "ריקם" וכו'.
הבולים הבריטיים הם היחידים ששם המדינה לא רשום עליהם; במקום זאת, הם מעוטרים באיור או בצללית המלך או המלכה במקום כלשהו על הבול. נוהג זה בתוקף מאז 1840, עם הוצאת הבול הבריטי הראשון, הפני השחור, שהוא בול הדואר הממלכתי הראשון שהודפס אי-פעם. על הבול מופיעה פרוטומה של המלכה ויקטוריה. מערכת הדואר הממלכתית הבריטית היא הראשונה שעשתה שימוש בבולים לציון תשלום על דברי דואר בכל רחבי תחום פעולתה, והיא ממשיכה בכך עד היום. השיטה הועתקה על ידי מדינות אחרות והתפשטה במהירות בכל העולם.
אחת הסיבות להשתלטותם המהירה של הקונקיסטדורים על יבשתאמריקה היו המחלות שהביאו עמם, למשל אבעבועות שחורות, שהביאה לתמותת מיליוני בני אדם מהאימפריות של האינקה והאצטקים, עקב החסינות הלקויה של גופם וחוסר העמידות בפני הנגיף, אשר מעולם לא נחשפו אליו. פגיעה ויראלית זו הביאה לתבוסתם המוחלטת, תוך כדי אובדן של תשעים אחוזים מבני אמריקה בתוך מאה שנים. פחות ידוע שבמסעם חזרה לאירופה הם נשאו מחלות שלא היו קיימות אז בעולם הישן. המגפה המתועדת הראשונה של עגבת התרחשה ב-1495, שנתיים לאחר חזרתו של כריסטופר קולומבוס ממסעו הראשון לעולם החדש. מחקרים חדשים טוענים שספניו שימשו כנשאים של חיידק העגבת, או אב קדום שלו, שהועבר במגע רגיל ובאירופה התפתח לזן המועבר רק במגע מיני.
חוק טיטיוס-בודה, שנוסח לראשונה ב-1766, נותן קשר מתמטי פשוט בין המרחקים הממוצעים של כוכבי הלכת השונים מהשמש. החוק זכה להצלחה לאחר שיוהאן אלרט בודה הצליח לחזות בדייקנות את מרחקם מהשמש של אורנוס ושל קרס שהתגלו בתקופה זו, אך נחל כישלון מוחץ עם גילויו של נפטון ב-1846, וכיום מקובל לחשוב שהצלחתו החלקית הייתה מקרית. במהלך המאה ה-20 התגלו קשרים מפתיעים לא פחות לגבי זמני ההקפה של גופים שונים במערכת השמש המיוחסים לתופעה אסטרונומית הקרויה תהודה מסלולית. כך למשל מתקיים יחס של 3:2 בין זמני ההקפה סביב השמש של נפטון ושל מספר גופים בחגורת קויפר, דוגמת פלוטו. יחס זה קיים גם אצל כוכב חמה המסתובב סביב צירו שלוש פעמים על כל שתי הקפות שלו סביב השמש.
בשנת 1927 החליטו נתן אקסלרוד וירושלים סגללצלם את הסרט העלילתי העברי הראשון. עלילת הסרט, "החלוץ", תיארה את חייו של חלוץרעב ללחם הפוגש בת איכריפהפייה ומגשים את חלומותיו. סגל מימן את ההפקה, אקסלרוד צילם, והבמאי היה אלכסנדר פן. סגל ביקר באתר הצילומים ברחובות וגילה כי בת האיכר שאמורה הייתה לרכוב על סוסה אצילית, מצולמת על סוסת עבודה בהריון מתקדם. חוסר המקצועיות הרתיח אותו והוא הפסיק את הצילומים. כך זכה הסרט "עודד הנודד", שצילם אקסלרוד בשנת 1932, לתואר "הסרט העברי הראשון". מן הסרט "החלוץ" נותר קטע בן 25 דקות, שעלה באש בדליקה שהייתה במשרדו של סגל ב-1965.
שנת 69 לספירה מכונה על ידי ההיסטוריונים של רומא העתיקהשנת ארבעת הקיסרים. סמוך לשנה זו הסתיים עידן הטירוף של הקיסרנירון. נירון עלה לשלטון בגיל 16, וכעבור מספר שנים פתח בשרשרת הוצאות להורג, וככל הנראה היה גם אחראי לשריפתה של רומא. עם התאבדותו ביוני 68 עלה לשלטון הקיסר גַלְבָּה, שנרצח בידי קושרים בינואר 69. במקומו עלה לשלטון הקיסר מרקוס סלביוס אוֹתוֹ, שכיהן שלושה חודשים בדיוק, והתאבד באפריל, לאחר שכוחותיו של ויטליוס, הקיסר הבא בתור, איימו לעלות על רומא. ויטליוס האריך 8 חודשים בתפקיד, וכונן שלטון אימים, עד שנרצח בידי ההמון. בדצמבר 69 עלה לשלטון אספסיאנוס, שהביא לרומא עידן של שקט ויציבות.
פרס נובל לכלכלה אינו חלק ממורשתו של אלפרד נובל, יוזם פרס נובל. בפרס זה, המחולק מאז שנת 1969, זכו עד שנת 2021 89 כלכלנים. בולטת מאוד העובדה כי מקרב הזוכים, שיעור מקבלי הפרס מבין הבוגרים, המרצים והחוקרים של אוניברסיטת שיקגו גבוה מאוד ומגיע ל-30 זוכים. לאחר שרוברט לוקאס, חבר סגל האוניברסיטה, התגרש ב-1988, דאגה גרושתו ריטה, שהייתה מודעת ליוקרתו של לוקאס ולסטטיסטיקה החריגה, להכניס להסכם הגירושין סעיף, שבו נקבע כי אם יזכה בפרס נובל במהלך שבע השנים הבאות, סכום הפרס יחולק בין שניהם. ב-1995 זכה לוקאס בפרס, על עבודתו בתחום של ציפיות רציונליות, ואשתו לשעבר, שציפיותיה הוכחו כרציונליות, קיבלה מחצית מהסכום.
בחודשפברואר יש 28 ימים בשנה רגילה ו-29 ימים בשנה מעוברת. אולם שלוש פעמים במהלך ההיסטוריה הונהג התאריך 30 בפברואר. השוודים לא רצו לבצע את המעבר מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני בדילוג חד-פעמי ובחרו לפרוס את התיקון על פני מספר שנים, שבהן לא יהיו שנים מעוברות. בסופו של דבר הם הקפידו על החסרת 29 בפברואר רק ב-1700 ונותרו עם לוח שנה ייחודי שאינו יוליאני ואינו גרגוריאני. לצורך חזרה ללוח היוליאני הוסיפו השוודים יום אחד לשנת 1712 - 30 בפברואר. ב-1930 וב-1931 הונהג התאריך 30 בפברואר בברית המועצות במסגרת הלוח המהפכני הסובייטי, שהיה מורכב מתריסר חודשים בני 30 ימים ועוד 5 ימי פגרה שלא נכללו באף חודש, ובוטל מקשיי יישום.
הפסנתרן והמלחין הקנדיאוסקר פיטרסון היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז בהיסטוריה. פיטרסון למד בילדותו לנגן בעיקר בחצוצרה, אך מחלת השחפת שבה חלה אילצה אותו לזנוח את הכלי הראשי שלו ולהתרכז בכלי המשני. בהמשך דרכו הושפע פיטרסון מהפסנתרן ארט טייטום, שסייע לו לעצב את סגנונו. הפעם הראשונה שבה שמע פיטרסון הקלטה של טייטום הייתה כשהיה עוד נער, ומספרים שלאחר ששמע את הטכניקה הווירטואוזית של טייטום הוא סירב לגעת בקלידי הפסנתר במשך חודשיים. לימים הפך פיטרסון לפסנתרן נודע, והוא עצמו השפיע על אינספור מוזיקאים.
בבחירות לרשויות המקומיות בישראל עומד אחוז החסימה על שלושה רבעים ממספר הקולות הנחוץ למושב אחד במועצה. עם זאת, ידוע על מקרה בו שום רשימה לא עברה את אחוז החסימה: בבחירות למועצה המקומית מע'אר בנובמבר1965 התמודדו 19 רשימות על 9 מקומות, אך אף אחת מהרשימות לא עברה את אחוז החסימה שעמד על 155 קולות, מתוך 1860 הקולות הכשרים שנספרו. בבחירות החוזרות שנערכו ביולי 1966 התמודדו אחת עשרה רשימות, ששמונה מהן עברו את אחוז החסימה.
בשנת1969 הוקמה "הרשימה הציבורית למען רמת השרון" (ר"ש) ומיד התמודדה בבחירות המוניציפליות למועצה המקומית. מתוך 11 המנדטים שבמליאת המועצה, היא השיגה חמישה. חמישה נוספים השיגה מפלגתהמערך, שעד אז שלטה בעיירה. המנדט האחד עשר היה בידי נציג גח"ל, שהצטרף לקואליציה בראשות ר"ש. מועמדי ר"ש לא היו קשורים לשום מפלגה ארצית ומידת הצלחתם בבחירות הפתיעה אותם מאוד. ראש הרשימה לא תכנן להיות ראש מועצה וסירב לקבל את התפקיד. כמוהו סירבו גם המועמדים מספר שתיים ושלוש ברשימה. רק פסח בלקין, מועמד מספר ארבע, שספק אם נחשב לפני הבחירות כמועמד במקום ריאלי, הסכים להנהיג את העיירה. בסופו של דבר, היו תושבי רמת השרון מרוצים מתפקודו של בלקין במהלך הקדנציה, ובבחירות הבאות, בשנת 1974, זכתה הרשימה בראשותו בשמונה מתוך 13 מנדטים.
מספר איברים ואזורים בגוף אינם מעוצבבים על ידי סיבי עצבתחושתיים, ולכן לא ניתן לחוש כל כאב המגיע מהם. כאלו הם הסחוס במפרקים, נאדיות הריאה ומרבית הכבד. מפתיע מכל לגלות שגם המוח עצמו אינו מעוצבב ולכן, אפילו חיתוך במוח החי לא יעורר כאב. לעומת זאת, ניתן למצוא אזורים עשירים בעצבוב תחושתי ורגישים לכאב, כגון הסמפונות וקרום הריאה, קרום הכבד וצינורות המרה. כך גם כלי הדם במוח וקרומי המוח האחראים לחלק גדול מכאבי הראש.
ענישה גופנית הייתה נפוצה מאוד בעבר הלא רחוק, אולם גם בימינו ישנן מדינות רבות שמתירות שימוש בשיטת ענישה זו בגין פשעים מסוימים. בשנת 1994 נער אמריקאי בשם מייקל פיי (Michael Fay), בן למשפחת דיפלומטים שהתגוררה בסינגפור, הואשם בהשחתת כלי רכב ונידון למלקות. אפילו התערבותו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, שניסה למנוע את ביצוע העונש, לא עזרה, והעונש הוצא אל הפועל.
בניגוד לקורבנות אחרים שנכלאו על ידי השלטון הנאצי, הומוסקסואלים המשיכו להיחשב בגרמניה כעבריינים וכפורעי חוק גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה. סעיף 175 לחוק הפלילי הגרמני, משנת 1870, שאסר על יחסי מין בין גברים, נותר בתוקף עוד שנים ארוכות לאחר תום המלחמה. חוק זה בוטל בגרמניה המערבית ובגרמניה המזרחית רק בסוף שנות השישים, אם כי בגרמניה המזרחית הפסיק החוק להיאכף ב-1957. נוסף על הדחייה החברתית והחקיקה המפלה כלפיהם, נותר בעינו גם הרישום הפלילי מתקופת המלחמה, אשר סיווג אותם כעבריינים, ופגע בזכויותיהם למשך יתרת חייהם. מעבר לכך, גרמניה המערבית סירבה לתת פיצויים למי שנכלאו במחנות הריכוז בעוון הומוסקסואליות. רק בשנת 2002, כעבור יותר מחמישים שנה, הודיע הפרלמנט הגרמני על חנינה כללית להומוסקסואלים שהורשעו בתקופת השלטון הנאצי, וביקש את סליחתם.
אף שהתיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית ביטל את האיסור על משקאות חריפים ברמה הפדרלית, החוקה איננה אוסרת על מדינות ומחוזות לחוקק חוקים מקומיים המגבילים את הסחר באלכוהול בתחומם. בארצות הברית מאות מחוזות שבהם אסורה מכירת אלכוהול, רובם בדרומה. מזקקת ג'ק דניאלס נמצאת במדינת טנסי, בעיר לינצ'בורג שבמחוז מור (Moore), המוגדר לפי החוק "מחוז מוגבל באלכוהול", שאסורה בו מכירת אלכוהול בחנויות ומרכולים, ואסורה הגשתו במסעדות; לכן ג'ק דניאל'ס איננו נמכר כלל במחוז שבו הוא מיוצר, למעט בחנות המזכרות של המזקקה עצמה.
הביטוי "אדם לאדם זאב" מתאר את אופיו השלילי והלא חברותי של בן האנוש, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם. למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות של זאבים בטבע נצפו דווקא סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין אליו משתייך גם הכלב.
שמן של סמטה פלונית וסמטה אלמונית, היוצאות מרחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, נקבע על ידי מאיר דיזנגוף בשנת 1922. מייסדן, התורם היהודי מאיר גצל שפירא, רצה לקרוא לסמטאות על שמו ועל שם אשתו, סוניה, אולם דיזנגוף, ראש העירייה, התנגד לכך ששפירא יקבע את שמותיהם של הרחובות. המחלוקת בדבר שמן של הסמטאות התפתחה למריבה עזה בין שפירא לדיזנגוף, וראש העיר הודיע כי הסמטאות יקראו "פלונית" ו"אלמונית", כך שלא יוותר אזכור למייסדן. עם זאת, שמו של שפירא לא נעלם לגמרי מהנוף העירוני בתל אביב, ושכונת שפירא קרויה על שמו.
בשנת 1964 התפרסמה ידיעה מזעזעת בניו יורק טיימס לפיה אישה מניו יורק בשם קיטי ג'נובזהנדקרה למוות. לפי הנאמר בכתבה, במהלכו של האירוע שנמשך למעלה מחצי שעה, 38 שכנים מבניינים סמוכים צפו ברצח ולא נקפו אצבע. ידיעה זו התפרסמה בצורה נרחבת ומחקרים שנערכו בעקבותיה הביאו להכיר באפקט הצופה מהצד לפיו באופן פרדוקסלי, ככל שרבים הצופים באדם הזקוק לעזרה כך פוחתים הסיכויים שאחד מהם יושיט אותה. למעשה, לאחר חקירה מעמיקה של מקרה הרצח נמצא כי מספר הצופים האמיתי היה נמוך בהרבה, נראה שרובם סברו כי מדובר במריבה שגרתית בין בני-זוג, ולפחות אדם אחד התקשר למשטרה. למרות זאת, מקרה זה עדיין נלמד בקורסים לפסיכולוגיה כדוגמה לאירוע המדגים את אפקט הצופה מן הצד.
אחיתופל הגילוני היה יועצו של דוד המלך. בעת מרד אבשלום חבר אחיתופל לאבשלום. בעורמתו יעץ אחיתופל לאבשלום שתי עצות מרכזיות: לבוא על פילגשיו של המלך לעיני העם, עצה אותה קיים אבשלום, ולתקוף את מחנה דוד כשזה מוכה ועייף. לו מילא אבשלום אחר העצה האחרונה ניתן לשער שהמרד היה מצליח. אולם, יועץ אחר של אבשלום, חושי הארכי, סיכל את העצה, והעלה עצה אחרת אשר מנעה את המתקפה. חושי היה למעשה סוכן כפול הנאמן לדוד, ובזכות עורמתו איחר אבשלום לתקוף, ואיפשר למחנה דוד להתארגן ולדכא את המרד. בעברית המודרנית הביטוי "עצת אחיתופל" מסמל עצה גרועה, אך למעשה עצתו של אחיתופל לאבשלום הייתה טובה, עובדה המודגשת בתנ"ך במפורש.
בתנ"ך מוזכרים בעלים רבים שאהבתם לנשותיהם מתוארת במפורש בכתובים; יצחק אהב את רבקה, יעקב את רחל, אלקנה את חנה, שמשון את דלילה, שלמה את בת פרעה, רחבעם בן שלמה את מעכה בת אבשלום, ואחשורוש את אסתר המלכה. כן מוזכרת בתנ"ך אהבתם האלימה והחד-צדדית של שכם בן חמור לדינה בת יעקב, ושל אמנון לאחותו לחצאין תמר, שהפכה לאחר מכן לשנאה גדולה. בנוסף נכתב במקרא על רצונה של לאה שאהבת יעקב כלפיה תגבר, וכן תלונתה של דלילה, כי שמשון לא אוהב אותה מספיק. לעומת כל אלו, האישה היחידה בתנ"ך שנכתב עליה במפורש שאהבה את בעלה, הייתה מיכל בת שאול. אהבתה לדוד מתוארת בטרם נישואיהם ולאחריהם, ואילו על אהבת דוד כלפיה לא נכתב מאום.
אזהרת מירנדה, הנפתחת במילים: "יש לך זכות לשמור על שתיקה. כל דבר שתאמר עלול לשמש ואף ישמש נגדך בבית המשפט", מושמעת לכל חשוד בארצות הברית לפני שהוא נשאל על אודות ביצוע מעשה פשע. השוטרים שעצרו את ארנסטו מירנדה בשנת 1963 בחשד לחטיפה, שוד ואונס, לא הקריאו לו את זכויותיו. הוא הורשע בבית המשפט על סמך הודאתו, אולם פרקליטו ערער לבית המשפט העליון, שם הוחלט על עריכת משפט חוזר. החובה להקריא את אזהרת מירנדה לחשודים, שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין מירנדה נגד אריזונה, לא עזרה למירנדה עצמו שהורשע גם במשפט החוזר, הפעם על סמך ראיות אחרות. לאחר שחרורו עסק מירנדה במכירת כרטיסים עם חתימתו שעליהם מודפסת "אזהרת מירנדה". מירנדה מת כתוצאה מדקירת סכין בשנת 1976. החשוד במעשה בחר להשתמש בזכות השתיקה לאחר שהוקראה לו אזהרת מירנדה. הוא שוחרר ונמלט למקסיקו.
קיווי (Actinidia chinensis) הוא פרי בסדרת האברשאים שמקורו בדרום סין, כפי שרומז שמו המדעי. בשנת 1904 הובאו זרעי הפרי לניו זילנד, שם הונבטו ותורבתו לראשונה. עם התרחבות ענף גידול הפרי בניו זילנד קיבל את השם דומדמנית סינית (Chinese Gooseberry) בשל מוצאו הגאוגרפי. בשנת 1959 הוחלט לייצא את הפרי לארצות הברית. החברה המייצאת הניחה כי השם דומדמנית סינית לא יתקבל בעין יפה במערב, בשל המלחמה הקרה, והמליצה על שיווקו בארצות הברית תחת המותגMelonette. הצעה זו לא נתקבלה בקרב המייבאים ולכן הוצע שם חלופי - קיווי (Kiwifruit), על שם הציפור הלאומית של ניו זילנד, הקיווי, אשר דומה לפרי בצבעה ובצורתה.
זרעיעץ החרוב נחשבו שקולים אחד לשני, ובעלי משקל זהה, דבר שהפך אותם כבר בתקופת המקרא למידת משקל זעירה, הקרויה גֵרָה. בתקופה מאוחרת יותר שימשו הזרעים למדידת משקלן של אבנים יקרות, והמקור של יחידת המשקלקרט, שערכה 200 מיליגרם, הוא בשמו של עץ החרוב ביוונית – קֵרַטוֹניה. כיום ידוע שמשקל זרעי החרוב איננו אחיד, ובדיקה במאזניים מדויקים העלתה שהוא נע בטווח של 0.1 עד 0.4 גרם.
מלחמת גאליה שפתח בה יוליוס קיסר קרתה כמעט באורח מקרי. קיסר שביקש להאדיר את שמו חיפש אזור כלשהו שיוכל לפלוש אליו ולפתוח במלחמה שתזכה אותו ביוקרה פוליטית. לפני שפלש לגאליה שקל לפלוש לדאקיה, ממלכתו של בורביסטה. רק בגלל צירוף נסיבות מקרי - הגירת שבט ההלווטים מהשפלה השווייצרית לגאליה, נבחרה דווקא גאליה, ולא דאקיה, כמקום שאליו פלש בסופו של דבר. השבטים הגאלים פנו לקיסר בבקשה שיעזור להדוף את ההלווטים, והוא השתמש בבקשתם כאמתלה להרחבת השליטה הרומית בגאליה כולה.
Two-spirit הייתה תופעה נפוצה בקרב שבטיםאינדיאניים בצפון אמריקה. two-spirit לרוב היה גבר הלוקח על עצמו תפקיד מגדרי וחברתי של אישה ואף היה מקובל על קהילתו ככזה. ברוב השבטים, ה-two-spirit היו מקובלים בקהילה, ואף היו מקיימים מערכת יחסים רגשית ומינית עם בני זוג מאותו מין, שהם, לרוב, אינם two-spirit. ה-two-spirit עצמם נתפסו כבני זוג טובים, משום שנתפסו כעולים על הנשים בביצוע המלאכות הנשיות, חזקים וחסונים יותר, וכן משקיעים ומשתדלים כדי ששאר הקהילה תקבל את מעמדם. בעקבות זאת היו מקבלים תשלום גבוה יותר על שירותיהם ולכן אף צוברים ניסיון בפיננסים. כל אלו שדרגו את מעמדם כבני זוג, וסייעו לבניית מערכת יחסים ונישואין, כאשר הילדים במסגרת הזוגית, מאומצים. אימוץ, בתרבויות האינדיאניות, נחשב למנהג נפוץ ומקובל. מעדויות על חיי האינדיאנים, עולה כי בשיאה התופעה הקיפה מעל ל-150 שבטים, אך עם התמעטותם, קטנו שיעורי התופעה בהתאם.
אירוע יוצא דופן הביא את הרב והפוסקיהושע לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין) לעזוב את משרת הרבנות בבריסק ולעלות לארץ ישראל. אישה צעירה בבריסק תבעה גט מבעלה, והלה הסכים בתנאי שתשלם לו סכום כסף גדול כ"פיצוי" ותפקיד את הסכום אצל המהרי"ל. הגט ניתן, אך אשת הרב, שזעמה על הסחיטה, החזירה לאישה את הכסף. הבעל הגרוש תבע את המהרי"ל אצל השלטונות, והוא נאסר באשמת מעילה. מה שהציל אותו משליחה לעבודת פרך בסיביר היה שוחד גדול לסוהרים, שבזכותו ברח עם אשתו מרוסיה בשנת ה'תרל"ז (1877), והשתקע בירושלים, שם הפך למנהיג עדת הפרושים, והנהיג חרם נגד המשכילים והמחדשים.
בהסכם הגירושים של אלברט איינשטיין ממילבה מאריץ', שנחתם ב-1919, נכתב שאם יזכה אלברט בפרס נובל לפיזיקה יעבור הכסף למילבה. כעבור שנתיים דנה ועדת הפרס במועמדותו של איינשטיין, אך החליטה שעבודתו תאורטית מדי, והפרס לא חולק באותה שנה. בשנה הבאה גבר הלחץ הציבורי והתקשורתי, והוועדה נאותה להעניק לו את הפרס רטרואקטיבית, לשנת 1921, אך בנימוקיה צוינה רק עבודתו על האפקט הפוטואלקטרי, ולא על פיתוח תורת היחסות, עבודתו העיקרית, שאותה חברי הוועדה לא הבינו. בעת ההכרזה היה איינשטיין בדרכו לביקור ביפן והוא כלל לא טרח להגיע לטקס בסטוקהולם. כשהועבר לו הפרס, בסך 32,000 דולר, הוא הפקיד רק חלק מהסכום בחשבון הבנק של מילבה, ואילו שאר הכסף שהושקע בארצות הברית איבד את מרבית ערכו בתקופת השפל הגדול.
בשנת 1942 יצא, במסגרת מאמצי מיגור מחלת המלריה, ד"ר צבי סליטרניק לחפש אחר מוקדי קינון של יתושי האנופלס, מעבירי המחלה, באזור מפעלי האשלג הסמוכים לים המלח. במהלך חיפושיו היפנו הבדואים המקומיים את תשומת לבו למספר מערות חסומות באבני גולל מעל קומראן. סליטרניק טיפס אל פתח המערה המפורסמת, שלימים נמצאו בה המגילות הגנוזות הראשונות, והזיז את האבן מעל פתחה. המערות אכן התגלו כמוקדי קינון של היתושים וסליטרניק החל מיד לרסס על מנת להדבירם. במהלך עבודתו הבחין כי בתוך המערה מאוכסנים כדיחרס רבים המכילים גווילים, אולם הוא לא הביע עניין רב בתגליתו ועזב את המערה בתום מלאכת הריסוס. רק לאחר שנים, כאשר היה נוכח באחת ההרצאות של פרופסוריוחנן אהרוני, הבין שהיה האדם הראשון שחשף את המגילות הגנוזות מבלי לדעת מה נמצא לפניו. יתרה מזאת, בזכות הזזת אבן הגולל גרם סליטרניק, ארבע שנים מאוחר יותר, לכניסת אחת העזים הבדואיות לתוך אותה מערה מפורסמת, דבר שאפשר את גילוי מגילות ים המלח הראשונות.
בתחנת הכוח רוטנברג שליד אשקלון יש שתי ארובות. למראה עיניים, האחת נראית מושבתת והשנייה נראית כפולטת לאוויר עשן לבן ומזהם. בפועל המצב הוא הפוך: בארובה שנראית כמזהמת מותקן סולקן גופרית, והגז שעולה ממנה ונראה כעשן הוא למעשה אדי מים. הארובה השנייה, בה לא מותקן סולקן גופרית, אינה מושבתת, אלא פולטת לאוויר מזהמים שאינם נראים לעין.
הפרעוש נחשב לאלוף הקופצים בטבע. בעל חיים זה, שגודלו נע בין 1 ל-5 מילימטרים בלבד, מסוגל לנתר 1,000 פעמים בשעה, ולהגיע בכל ניתור לגובה של עד 25 סנטימטרים ולמרחק של 50 סנטימטרים ומעלה; תוך כדי כך הוא משיג תאוצה גדולה פי 140 מתאוצת הכובד. מרחקים אלה עצומים ביחס לגודל גופו של הפרעוש. לו הייתה לאדם יכולת ניתור כזו, ובהתעלם מגורמים מגבילים אחרים כגון התנגדות האוויר, הוא יכול היה לדלג מעל מגדל שלום מאיר בתל אביב שגובהו 142 מטרים, לקפוץ מחרטומה של הטיטניק לירכתיה - מרחק של 269 מטרים, או לדלג מתל אביב לחיפה תוך שעה.
הפסקת האש של חג המולד הייתה הפסקת אש קצרה וספונטנית שאירעה בחג המולד של שנת 1914 בין צבאות גרמניה ובריטניה, במהלך מלחמת העולם הראשונה. הפסקת האש החלה ב-24 בדצמבר, ערב חג המולד, כאשר חיילי הצבא הגרמני בגיזרת איפר בבלגיה החלו לקשט את הביצורים שלהם לכבוד החג, וחגגו את המאורע בשירת שירי חג המולד. החיילים הבריטים שהיו מוצבים בשוחות הנגדיות הגיבו בשירת שירי חג מולד בשפה האנגלית. שני הצדדים צעקו זה לזה ברכות לחג, נפגשו בכמה מקומות בשטחי ההפקר שבין החפירות, החליפו ביניהם מתנות קטנות כמו משקאות חריפים או סיגריות, ובכמה מקומות שיחקו יחד כדורגל. הירי הארטילרי הופסק גם הוא באותו הלילה. הפסקת האש התפשטה גם לאזורים אחרים של קו הלחימה, אך לא התרחשה מול חיילים צרפתים. הפסקת האש התקיימה ברוב האזורים בליל החג, אך במקומות מסוימים נמשכה עד ראש השנה האזרחית, למרות התנגדותם של הדרגים הבכירים. אלו החליטו כי אין לאפשר אירוע דומה, ובערבי חג המולד הבאים יחידות התותחנים השונות קיבלו פקודה להפגיז ללא הפסקה גם בחג עצמו, כדי למנוע את הישנות המקרה.
הצב ידוע בתרבות האנושית בהיותו סמל לאיטיות, אך הזוחל המהיר ביותר הוא דווקא צב, מין של צב ים ליתר דיוק. בעוד על היבשה הצבים איטיים, בתוך המים צב ים גלדי מסוגל להגיע למהירות שחייה של 35.28 קמ"ש, מה שהופך אותו לזוחל המהיר ביותר שחי כיום. צב הים הגלדי הוא גם הצב הגדול ביותר שחי כיום: אורכו כ-3 מטר ומשקלו כ-900 ק"ג. בעבר חיו צבים גדולים יותר, כגון ארכלון שאורכו היה כ-5 מטר ומשקלו למעלה מ-2 טון, גם הוא צב ים.
מונוגמיה הינה תופעה מוכרת בעולם החי, אולם על פי רוב משייכים תכונה זו לבעלי חיים עילאיים בסולם התפתחותאבולוציוני (עופות, יונקים וכיוצא בזה). אולם תולעים טפיליות מהסוג Schistosoma מפגינות יחסים מונוגמיים מפותחים מאוד על אף העובדה כי מדובר באורגניזמים הנמצאים נמוך בסולם התפתחות אבולוציוני. לכשמגיעות התולעים לבגרות בגוף המאכסן, מפרישים הזכרים פרומון ספציפי במטרה למשוך את הנקבות. הנקבות נמשכות אל הזכרים, בעקבות קליטת הפרומון, ונכנסות לתוך "כיס" ייעודי בגופם. וכך זוג התולעים הבוגרות נשאר צמוד אחד לשני כל חייהם לשם ייעול תהליך ההזדווגות.
המחליק על הקרח האוסטרליסטיבן בראדבורי ייצג את אוסטרליה בהחלקה מהירה ל־1000 מטר במסלול קצר באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002). ברבע הגמר סיים שלישי במקצה שלו וחשב שנשר מהמשך התחרויות, אבל פסילה של מתחרה שהקדים אותו קידמה אותו למקום השני ולכן עלה לחצי הגמר. בחצי הגמר היה אחרון מבין חמישה מתחרים לאורך רוב המרוץ, אך שלושה ממקדימיו נפלו על המסלול לקראת הסיום וכך סיים בראדבורי שני ועלה לגמר. בגמר שוב התנהל בראדבורי אחרון מבין חמשת המתחרים, אך בהקפה האחרונה לקראת הסיום התנגשו כל ארבעת האחרים זה בזה ונפלו. בראדבורי, היחיד שנשאר על רגליו, החליק אל מעבר לקו הסיום וזכה במדליית הזהב, הראשונה אי־פעם של אוסטרליה (ושל מדינה כלשהי בחצי הכדור הדרומי) באולימפיאדת החורף.
המתופףארט בלייקי, המוביל הנודע של להקת שליחי הג'אז, שהיה מהמוזיקאים החשובים בהארד בופ בפרט ובג'אז בכלל, התחיל את דרכו כפסנתרן והוכרח לעבור הסבה לתופים בנסיבות מעניינות: בשנות העשרה שלו ניגן במועדון בפיטסבורג שבפנסילבניה שנוהל על ידי גנגסטר מקומי. כאשר הגיע למקום פסנתרן מוכשר אחר, ארול גארנר, כיוון המאפיונר אקדח לראשו של בלייקי ואמר לו: "אתה רוצה לעבוד כאן ילד? לך לתופים ושתוק". בהמשך חייו עשה בלייקי "הסבה" נוספת. המתופף, שגדל בבית נוצרידתי אדוק, המיר את דתו לאסלאם בעת ביקור באפריקה בשנת 1948, ושינה את שמו לעבדאללה אבן בוהיינא.
אחד מסוגי הקפה היקרים בעולם הוא הקוֹפִּי לוּאָק (מאינדונזית: קוֹפִּי - קפה; לוּאָק - גחן דקלים אסייתי), קפה המיוצר מפולי קפה שעברו במערכת העיכול של גחן דקלים אסייתי וגחניים אחרים. לאחר שהגחן אוכל את פירות צמח הקפה, הם עוברים במערכת העיכול שלו פירוק פרוטאוליטי חלקי. דבר זה מאפשר מיצוי עתידי יעיל יותר של הקפה ואגב כך נמנע שלב הקלייה הממושך. לאחר כיום וחצי מפריש הגחן את הפולים בקבוצות בצואה כשחלקם עודם מחוברים לפירות. הפירות נאספים, נשטפים ביסודיות, מיובשים בשמש ועוברים תהליך קל בלבד של קלייה, על מנת לא לפגוע במגוון הטעמים ולמנוע את המרירות האופיינית שנובעת מתהליך הקלייה.
השימוש המתועד הקדום ביותר של לוחמה ביולוגית נגד בני אדם היה כנראה השימוש בדבש שמופק מאחד משני מינים של פרח בשם רודודנדרון. אכילה מדבש זה יכולה לגרום להזיות ושלשולים, ואף להביא למוות. בשני מקרים שונים בעת העתיקה, שבהם פלשו צבאות זרים לאזור פונטוס, שבו גדלו מינים אלה, האוכלוסייה המקומית מיקמה כוורות קטלניות במקומות נוחים, הניחה לחיילים הרעבים לשדוד את הדבש, ובכך הביאה לסיום הפלישה.