מנהרת סימפלון

מנהרת סימפלון
	נקודת המוצא הדרומית
מידע כללי
סוג	תעלת רכבת, תעלה בינלאומית
שימוש	רכבת
מיקום	ואלה
מדינה	איטליה; שווייץ
מפעיל	חברת הרכבות הפדרלית השווייצרית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1898 – 1906 (הנתיב המזרחי); 1912–1921 (הנתיב המערבי)
תאריך פתיחה רשמי	19 במאי 1906
מידות
אורך	19,800 מ'
קואורדינטות	46°16′15″N 8°05′44″E / 46.27093°N 8.09568°E
	(למפת שווייץ רגילה) ברן בזל ז'נבה ציריך לוגאנו לוזאן לוצרן סנט גאלן כור צרפת גרמניה איטליה אוסטריה ליכ. מנהרת סימפלון

מנהרת סימפלון (בגרמנית: Simplontunnel; באיטלקית: Galleria del Sempione) היא מנהרת רכבת בהרי האלפים, בין בריג-גליס שבשווייץ לטרסקוורה (Trasquera) שבאיטליה. המנהרה מורכבת משני נתיבים מקבילים, המזרחי נחצב החל מ-1898 והסתיים ב-1906, חציבתו של הנתיב המערבי (סימפלון 2) החלה ב-1912 והסתיימה ב-1921. אורך המנהרה, 19.8 ק"מ, הפך אותה למנהרת הרכבת הארוכה ביותר בעולם עד פתיחתה של מנהרת דאישימיזו (אנ') ביפן ב-1982. רום פתח הכניסה שלה, 683 מ', הפך אותה למנהרת הבסיס הארוכה ביותר בהרי האלפים עד פתיחת מנהרת בסיס הגוטהארד ב-2016. המנהרה שירתה בין היתר את רכבות האוריינט אקספרס המפוארות ב"קו סימפלון" בין לונדון ופריז למילאנו, ונציה ואיסטנבול (הקו פעל בשנים 1919–1977, למעט בימי מלחמת העולם השנייה).^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך לחבר את צפון אירופה לדרומה באמצעות קו רכבת ישיר עלה כבר מראשית ימי הרכבת בשווייץ. בשנת 1878 הוקמה "חברת הרכבת סימפלון" (בצרפתית: Compagnie du chemin de fer du Simplon) שנועדה לקדם כריית מנהרה במערב שווייץ, מתחת למעבר סימפלון. ב-1881 התאחדה עם חברת שווייץ המערבית (Chemins de Fer de la Suisse Occidentale) ליצירת "חברת שווייץ המערבית-סימפלון" (Compagnie de la Suisse Occidentale et du Simplon או בקיצור SOS). התוואי הראשון שנבחר כלל כריית מנהרה מגליס לכפר גונדו, שכולה בשטח שווייץ, ומגונדו, באמצעות רמפה לדומודוסולה שבאיטליה. בשנת 1889 נערכה ועידה שווייצרית-איטלקית, בה הוסכם על כריית מנהרה בבסיס ההרים, שתתפרס על פני כ-20 ק"מ בשטחי שתי המדינות, כאשר הגבול ביניהן נמצא בדיוק במרכזה. לצורך מימון המבצע הורחבה SOS וכללה גם את חברת המסילה יורה-ברן-לוצרן. ב-1 בינואר 1902 נוסדה חברת הרכבות הפדרלית השווייצרית, שהלאימה את משאבי הרכבת ואיחדה אותם.

המנהרה תוכננה ונכרתה על ידי חברת Brandt & Brandau להנדסה אזרחית מהמבורג. בכל יום עבדו כ-3,000 איש בכריה, רובם איטלקים. הכריה התבצעה בו זמנית משני העברים וב-24 בפברואר 1905 נפגשו הכורים מאיטליה עם הכורים משווייץ. תנאי העבודה היו קשים ביותר. 67 פועלים נהרגו כתוצאה מתאונות עבודה ורבים אחרים נפצעו, חלו ונפטרו לאחר מכן ממחלות. שביתות והתקוממויות פועלים דוכאו תוך שימוש בצבא שווייץ. בצמוד למנהרה הראשונה (המזרחית) נחצבה במקביל מנהרה קטנה יותר, שחוברה למנהרה הראשית מדי כמה מאות מטרים, כדי לאפשר זרימת אוויר. המנהרה המקבילה הורחבה בשלב שני ליצירת שני נתיבי תנועה. הרכבת הראשונה עברה במנהרה ב-14 במאי 1906. ב-20 במאי נחנכה המנהרה על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה.^[2]

בשל אורכה של המנהרה, לא היה ניתן להשתמש בקטר קיטור והמסילה דרכה הייתה מבוססת על חשמל מראשיתה.

ב-1959 החל לפעול שירות רכבת המשמשת כ"מעבורת רכב" בין בריג לטרסקוורה, כאשר נסיעה בת 20 דקות ברכב המועמס על גבי רכבת העוברת דרך הסימפלון, חוסכת נסיעה מייגעת בכבישי ההרים במעבר העילי. השירות הופסק ב-1993, לאחר שכבישי ההרים שופרו והביקוש ל"מעבורת" ירד. בדצמבר 2004 החל השירות לפעול שנית. במהלך שנות ה-90 הוגבהה תקרת המנהרה, על מנת לאפשר העמסת משאיות על גבי רכבת ליצירת "Piggyback transport", כלומר דרך למשאיות המשלבת תנועה במשאית על גבי כביש מהיר והמשך תנועה מהיר בנקודות קשות-מעבר בהעמסת המשאית על גבי הרכבת, שנעה במנהרה.