ממלכות הארץ התיכונה

ממלכות הארץ התיכונה הן ממלכות בדיוניות בעולמו הפנטזי של ג'.ר.ר. טולקין, כפי שהופיעו בספריו השונים ובראשם שר הטבעות והסילמריליון.

ממלכות העלפים

דוריאת (נחרבה)

ערך מורחב – דוריאת

הממלכה הראשית של הארץ התיכונה בעידן הראשון, שמלכה היה אלו תינגול ומלכתה הייתה מלין המיא. הממלכה הייתה בתוך יער גדול המכותר בחומת כשפים בלתי-נראית שיצרה מלין, שחסמה את הכניסה מפני כל אותם שתינגול לא רצה בהם, מלבד אם היו חזקים מהמלכה מלין. שוכני דוריאת היו הסינדר, העלפים האפורים (תת-עדה של הטלרי) ובעיניהם היה תינגול אדיר כאחד המיאר, כיוון שהיה היחיד מכל בני הטלרי בארץ התיכונה שראה את אור שני העצים של ולינור. בירת דוריאת הייתה "מנגרות" (אלף-המערות), ששכנה תחת האדמה ונודעה בתפארתה. לאחר מות תינגול, שבה מלין אל ולינור בחשאי וסיפרה זאת רק לשר הצבא. במקומם, משלו שם לעת קצרה הנסיך קלבורן, בן-משפחה לתינגול, ורעייתו הגבירה גלדריאל, שהייתה בת-מלוכה של הנולדור וידידה קרובה למלין.

גונדולין (נחרבה)

ערך מורחב – גונדולין

פירוש שמה: הסלע הנסתר. היא העיר הנסתרת שנוסדה בעמק טומלדן המוקף בהרים גדולים ובמשכנות העיטים. ממלכה זו נבנתה על הסלע הענק שבלב העמק, המוקף מזרקות טבעיות. מלך גונדולין היה טורגון בן פינגולפין, המלך העליון של הנולדור. טורגון התבקש לבנות אותה במצוות אולמו, אל המים. בתו של טורגון הייתה הנסיכה ידריל קלברינדל. רוב תושבי גונדולין היו נולדור מאנשי טורגון, אך גם היו מעט מן הסינדר. כאשר הושלמה בניית גונדולין, יצאו כל אלה בעת לילה בחשאי להתיישב בעיר הנסתרת. הממלכה הזו נבנתה במתכונת העיר טיריון שבולינור, שנודעה כיפה מכל הערים בעולם. היא הייתה לבנה, ומוקפת חומות ומדרגות, ובלבה היה צריח-המלך הגבוה. נאמר שמלמעלה נראתה כיהלום. העיר נתגלתה ונחרבה לקראת סוף העידן הראשון על ידי צבא מורגות, ורבים מניצוליה נחשבים לחכמים ולאדירים שבעלפים, ביניהם אקת'ליון וגלורפינדל.

נרגותרונד (נחרבה)

ערך מורחב – נרגותרונד

ממלכה זו ידועה כאחת האדירות בממלכות העלפים העתיקות. החלו לבנות אותה הגמדאים אך נטשוה. היא שכנה ממערב לדוריאת', ובהשראת עיר בירתה, הוקמה תחת אדמת הנהר "נרוג". מלכה היה פינרוד פלגונד בן פינרפין, שהיה גם אהוב על בני-האדם והגמדאים. פינרוד התבקש לבנות אותה במצוות אולמו, אל המים, כמקום מחסה מפני צבאות מורגות. בתו של פינרוד הייתה הנסיכה פינדוילס, שנודעה בכינוי "העלמה הבתולה" מאחר שנהרגה בצעירותה. נרגותרונד מתוארת כממלכה מפוארת מאוד, מחסן-נשק ומצבור אוצרות. תושביה היו עלפי נולדור. העיר נחרבה לבסוף על ידי גלאורונג, אבי הדרקונים של מורגות, ושימשה אותו כמשכנו בשל חמדנותו לאוצרות, עד שנהרג על ידי טורין כנקמת ילידי הורין.

הפלס (נחרבה)

משמעות המילה "קו-הגלים", "החוף" של בלריאנד, ממזרח לנרגותרונד. באזור זה חיו עלפי הנמלים, ובארץ זו הם הקימו את הערים בריתומבר ואגלרסט. עלפי הנמלים במוצאם הם טלרי, ולפיכך הם נחשבים לסינדר, עלפים אפורים. מכאן שהם בני-ברית לשוכני דוריאת' ורעות שוררת ביניהם. אדון הפלס היה קירדן חרש הספינות, שהיה לשר תחת המלך תינגול. כל שוכני הפלס היו עלפים יורדי-ים וחרשי-ספינות שאהבו את הים יותר מכל דבר אחר. ערי הפלס נחרבו לקראת סוף העידן הראשון, וכל ניצוליה נמלטו עם קירדן בחשאי לאי בלר שלחופי הארץ התיכונה, ועמם רבים מניצולי גונדולין ונרגותרונד. אלה שנותרו בארץ התיכונה לאחר העידן הראשון היו שוכני מיתלונד.

ארגיון (נחרבה)

פשר שמה "ארץ עצי-הצינית", והיא מכונה גם "עיר הצורפים". ארץ זו נוסדה לקראת סוף העידן הראשון במחוז אריאדור, על הרי האובך, ליד משכנות קהזד-דום (מוריה) של הגמדאים. מייסדיה היו הגבירה גלדריאל והאדון קלבורן (בעלה), ואנשיהם היו נולדור ברובם, והיתר סינדר. הנולדור אפיינו את רוחה, בעיקר מבחינת האהבה למלאכות כפיים, יצירה, חישול וחרישה. העיר הראשית של ממלכת ארגיון הייתה אוסט-אין-אד'יל. בשונה משאר ממלכות העלפים של העידן השני, בארגיון דווקא התקבל סאורון בברכה, בתחפושת של אל טהור וטוב בשם אנטר, "שר המתנות", כי שוכני ארגיון השתוקקו ללמוד מחוכמתו. אז קלבורן וגלדריאל ומעט מאנשיהם נטשו את ארגיון לטובת לות'לוריין משנאתם את אנטר, וקלברימבור נכדו של פאנור משל בה במקומם. כמו כן, בעיר הראשית של ארגיון חושלו טבעות הכוח בעזרת אנטר על ידי הטובים בחרשי הנולדור, ובפרט קלברימבור. ארגיון נחרבה בשנת 1967 לעידן השני, לאחר מלחמה קשה שבה נהרגו עלפים רבים ובהם קלברימבור שגופתו משמשת לעת הזו כשלט לפני צבאות סאורון, שמוצא את כל טבעות-הכוח מלבד השלוש האדירות.

לינדון

ערך מורחב – ההרים הכחולים (טולקין)

בעידן הראשון היה זה כינוים של ארד לוין, "ההרים הכחולים", כי הם כונו ארד לינדון, "הרי המנגינה". הם היו בדרום מזרח בלריאנד, ליד אוסיריאנד שבה חיו מעט ננדור, עלפי יערות נודדים שאכן הרבו לנגן. לאחר שבלריאנד שקעה תחת הים, הרי לינדון היו השרידים היחידים ממנה, ונהפכו לצפון-מערב אריאדור. בעידן השני יסד שם גיל גלד, המלך העליון האחרון של הנולדור, את הממלכה הראשית של העלפים, ובשלב מסוים לינדון השתרעה אפילו עד להרי האובך. שוכניה היו עלפים מעממים שונים, כגון נולדור רבים, ננדור מניצולי אוסיריאנד, וסינדר שברובם היו עלפי-נמלים שניצלו מחורבן הפלס. העיר הידועה והיפה ביותר בלינדון הייתה מיתלונד, "הנמלים האפורים", שנוסדה סביב לשון ים, ליד שפכי נהר לון. היא שימשה את כל העלפים בארץ התיכונה, אשר התעייפו מהארץ התיכונה והשתוקקו לעקור לולינור שבמערב מבלי לשוב. שר מיתלונד היה קירדן חרש-הספינות שנחשב לאחד מראשי העלפים בארץ התיכונה. לאחר מות המלך גיל-גלד והקמת ארנור, ממלכת בני-האדם, לינדון הצטמצמה והייתה ברובה השטח שממערב להרי לינדון, כולל הנמלים האפורים של קירדן.

לות'לוריין

ערך מורחב – לות'לוריין

נקראה בתחילה לוריננד, וישנם עוד שמות רבים לארץ זו. היא ממלכת-יער, שנמצא ממזרח להרי האובך. בראשיתה חיו בה ננדור וסילבן, עמים של עלפי-יערות ממוצא עדת הטלרי. בעידן השני הנהיג אותם האדון אמרות', והגבירה של הארץ הזו הייתה נימרודל. לאחר מותם, משלו בלות'לוריין האדון קלבורן והגבירה גלדריאל, ועמם באו גם סינדר מאנשי קלבורן ומעט נולדור מבני עמה של גלדריאל - כל אלו ביחד, כשוכני לות'לוריין, נקראו מאז הגלד'רים, "אנשי-העצים", והם שכנו בבתים על העצים האדירים, ויכלו לנוע ביער מבלי שיבחינו בהם, כמעט כמו עלפי גרינווד. העיר הראשית בממלכה הייתה קרס-גלד'ון, שבה שתלה הגבירה גלדריאל הרבה עצי-מלורן זהובים שהעניקו לעיר זו את השם "היער הזהוב". בהנהגתה של גלדריאל לות'לוריין, נהפכה למקום מחסה ומקום מרפא ומזור, ונודע כיפה ביערות הארץ התיכונה. הגלד'רים חיו בעליצות ובאושר נשגב כיוון שפגעי הזמן נהדפו והצמחים לא כמשו שם, בהשפעת הקסם של טבעת-הכוח שענדה הגבירה גלדריאל. למרות שהגלד'רים נראו שאננים, צבאות לות'לוריין היו עירניים וחזקים תחת קלבורן ותחת עוצמת גלדריאל.

ריבנדל/ ימלדריס

ערך מורחב – ריבנדל

פירוש השם "האחו במעמקי הנקיק", ושמו בפי בני-האדם שממערב להרי האובך הוא "ריבנדל". העיר נוסדה בשנת 1697 לעידן השני, מיד לאחר חורבן העיר ארגיון על ידי סאורון וצבאותיו. כי רוב ניצולי ארגיון, ובראשם האדון אלרונד חצי-עלף, נמלטו למרגלות הרי האובך ממערב והקימו שם בעמק את ימלדריס. הארץ הזו נודעה ביופייה ובפארה, בצבאה החזק שעזר רבות לממלכת ארנור, ובשמירתה על חפצים יקרי-ערך מהעולם העתיק. היא הייתה מוקפת בחורשות וגבעות שהסתירו אותה, ונהרות ומפלים עברו בה. רוב שוכניה היו נולדור, אך ייתכן שגם מעט סינדר. שם גם חיו מספר עלפים שנודעו כשרים אדירים ונעלים מאוד, כגון גילדור וגלורפינדל. ראש ימלדריס היה האדון אלרונד שנשא לימים את ויליה, טבעת האוויר, אחת מטבעות הכוח של העלפים. כמו לות'לוריין, ימלדריס עמדה על תלה בעוצמה ודבר לא החריב אותה, אך היא ננטשה בתחילת העידן הרביעי.

ארין לסגלן / יער-ירק

ארין לסגן זהו שמו החדש, בלשון העלפים, ליער גרינווד הגדול, ופשרו "היער של העלים הירוקים" והוא נמצא מצפון לארץ לורין. היער הזה שימש כמקום משכנם של עלפי-יערות רבים, כנראה עוד מאז העידן הראשון. אבל רק בעידן השני הייתה התייחסות אליו בכתבי המסורה. שוכניו היו סילבן, עלפי-יערות נודדים שהיו במוצאם טלרי שנטשו לפני עידנים רבים את המסע הגדול לארצות האלמוות במערב, והיו קרובים לאברי. לאחר נדודים רבים הם התיישבו ביער הגדול והיו ביחסי רעות עם עלפי הננדור, והדבר נראה יותר בארץ לורין ששם הם התערבבו. הסילבן של היער הגדול היו קשורים אליו, והילכו בו בהסוואה מוחלטת. מאחר שיער זה היה חשוך וצפוף באופן בלתי רגיל, כישרונם זה נחשב לפלא. כנראה שעד כה לא היה להם מנהיג משלהם. אבל בעידן השני נגלה שמלכם היה אורופר. לפי מכתבים של טולקין, אורופר לא היה בן הסילבן או הננדור, אלא היה בכלל מעדת הסינדר, עלפי היערות של דוריאת' בעידן הראשון. לאחר חורבן בלריאנד הוא חי זמן-מה בלינדון תחת המלך גיל-גלד, ולאחר-מכן עקר ליער-הגדול ונהפך למלך הסילבן. אבל לשון הסילבן נותרה הלשון המדוברת שם, ואורופר נאלץ לאמץ אותה. ידוע שהמשכנות הראשיים של היער הזה הם תת-קרקעיים ומפוארים, כי אורופר זכר את מראה דוריאת'. במלחמת הברית-האחרונה של העלפים ובני-האדם נגד צבאות סאורון נהרג אורופר. אז נשא בנו, המלך תרנדוויל, את הכתר של היער הגדול; והוא המלך אשר מופיע בספר "ההוביט", כמי שכלא את 13 הגמדאים, וכמי שהוביל צבא גדול של עלפים ירוקים אל מלחמת חמשת הצבאות. בשנת 1050 לעידן השלישי נפל צל על דרום גרינווד ושמו השתנה ליער-אופל. לבסוף נחשף כי מקור הצל, המכונה בעל-האוב, הוא סאורון בעצמו, שהקים לו מצודה בשם דול-גולדור המלאה בשדים ויצירי-זדון. הוא נמלט מהיער אל ארץ מורדור, וצבאות לורין בחסות קלבורן עזרו לצבאות תרנדוויל להילחם מול יצירי-הזדון, והגבירה גלדריאל השמידה בעוצמתה את דול-גולדור. אז ניתן ליער השם "ארין לסגלן" על ידי קלבורן ותרנדוויל. בנו של המלך תרנוודיל הוא הנסיך לגולאס, חבר אחוות הטבעת.

ממלכות הגמדאים

מוריה / קהזד-דוּם

ערך מורחב – מוריה (שר הטבעות)
קהזד-דום היא הגדולה והמפורסמת מכל משכנות הגמדאים. היא עתיקה הרבה יותר מגבילגתול וטומונזהר שנוסדו בעידן הראשון. בעלפית היא נקראה בעבר הד'ודרונד, "מחפרות הגמדאים", ובימי האופל קראו לה העלפים מוֹרְיָה, "תהום האפילה". אף שהדבר נראה בכל ממלכת גמדאים, בה היה הכי מובהק השימוש בשיש ואבן-מסותתת, והניסיון לכפוף את הטבע ולהתחמק ממנו. היא נמצאת בחלק האמצעי של הרי האובך, ונבנתה בעזרת מנהרות רבות וסותתה על סלעיהם הטבעיים של ההרים עצמם. כך ישנה אפשרות לעבור מהמערב אל המזרח בתוך קהאזד-דום, ולא על ההרים.

ממלכה אדירה זו נוסדה בראשית על ידי דורין בן-האלמוות, הבכור מבין שבעת אבות הגמדאים. הוא בנה את המצודה מעל אגם נוצץ ומסביב לו, אגם הנמצא תחת הר קלבדיל שנחשב לאחד הגבוהים בהרי האובך. שם האגם הוא קהלד-זרם, "אגם הראי", ושם החל את הבנייה. עם השנים התרבו בני-עמו של דורין, ארוכי-הזקן, וקהאזד-דום נהפכה לממלכה עשירה ומפורסמת בכל העולם, ואף שמה הגיע לארצות בלריאנד בעידן הראשון, אל העלפים, על ידי גמדאי ההרים הכחולים. בעידן השני ייסדו האדון קלבורן והגבירה גלדריאל את ארץ ארגיון, לצד שעריה המערביים של קהאזד-דום. אבל במהרה נטשו קלבורן וגלדריאל ומעט מאנשיהם את הארץ הזו וקלברימבור נהפך לשליטה. רעות חזקה הייתה בין שתי הממלכות, וקלברימבור היה ידיד נאמן לגמדאים. עלפי ארגיון עזרו לגמדאי קהאזד-דום לבנות את השערים הקסומים והחזקים של מצודת הגמדאים, שנודעו לימים בשם "שערי-המערב של מוריה". בנוסף, העניק קלברימבור במהרה אחת משבע טבעות-הכוח למלך דורין השלישי של קהאזד-דום. אבל כאשר החריב סאורון את ארץ ארגיון, סגרו גמדאי קהאזד-דום את שעריהם בפני צבאותיו. לעת הזו סאורון עזב אותם והם נחלו בשקט, והמשיכו בעיסוקיהם. הם החלו לחשל את מתכת המיתריל האגדית, שנמצאה בכמויות גדולות במכרות במעמקי הרי האובך. אבל לאט לאט הם חפרו עמוק יותר ויותר, עד שבשנת 1980 לעידן השלישי הם שחררו "אימה חסרת-שם" ממעמקי העיר. היצור השמיד הרבה מאולמות המצודה וקטל את המלך דורין הרביעי, וכך נודע בכינוי "רועץ דורין". בשנים לאחר מכן נהרג גם בנו של דורין הרביעי, נאין הראשון, וגמדאי קהאזר-דום נטשו את ארצם. בעת הזו, מהעשירה בערי הארץ התיכונה, קהאזד-דום נהפכה לאפלה ומרוקנת, מלבד היצור השטני שחי בה. אז נתנו לה העלפים את השם מוריה. לאחר שנים התגלה כי היצור הוא בלרוג משל מורגות', והוא הסתתר במצודה למשך חמשת-מאות שנה ואז נעלם. מיד לאחר-מכן המצודה התאכלסה שוב, אבל הפעם לא בגמדאים, אלא באורקים ובטרולים ששלח סאורון. הבלרוג לא נגלה לפי-שעה, וקהאזד-דום נהפכה למצודת אופל נוראה. יותר מאוחר היו שני ניסיונות להשיב את המצודה חזרה לגמדאים. הראשון היה כאשר יצא באלין עם צבא גמדאים להילחם באורקים. נראה שהוא כמעט הצליח, אך לבסוף נרצח. הניסיון השני היה לאחר מספר מאות שנים כאשר דורין השביעי הוביל צבא אל המצודה ודווקא ניצח במלחמה. כך שלאחר מלחמת הטבעת שבה קהזד-דום להיות פעילה ונמשלת בידי גמדאי עם דורין.

גבילגתול (נחרבה)

בעלפית היא נקראת בלגוסט, "מצודת-עוז". היא אחת מבין שתי המצודות שבנו הגמדאים בבלריאנד בטרם החל העידן הראשון. לפי מכתבים של טולקין, שוכני גבילגתול במוצאם אינם שייכים לעמו של דורין (אחד משבעת אבות הגמדאים), אלא שייכים לעם אחר, ככל הנראה עבי-הקורה. הם נדדו מהמשכנות הקדומים שבנה להם מהל (אאולה, הולא החרש), אשר יצר אותם, והגיעו אל מזרח בלריאנד, ושם, בצפון ההרים הכחולים, ליד הר דולמד, הקימו את מצודתם זו. מעטי-מעטים מבין העלפים ביקרו במצודתה הזו, אך ידוע כי אאול, העלף האפל, ובנו מיגלין, ביקרו שם ואף היו ידידים קרובים לשוכני גבילגתול. אף שהעלפים והגמדאים לא חיבבו זה את זה יותר מדי, סחר ושיתוף היה ביניהם בעת העידן הראשון, וגמדאי גבילגתול אף היו אלו שבנו למלך תינגול את מנגרות, אלף-המערות של דוריאת'. בתמורה לעמלם, המלכה מלין לימדה אותם את כל אשר רצו, והמלך תינגול העניק פנינים רבות לשר גבילגתול, שנתן לו בעבר קירדן חרש-הספינות. אחת מהן הייתה גדולה ונדירה ביותר, בשם נימפלוס, והיא הייתה האוצר היקר ביותר לשר גבילגתול. גבילגתול נחרבה במלחמת החרון, בסוף העידן הראשון.

טומונזהר (נחרבה)

בעלפית היא נקראת נוגרוד, "המשכנות-הנבובים". היא השנייה מבין שתי המצודות שבנו הגמדאים בבלריאנד בטרם החל העידן הראשון. לפי מכתבים של טולקין, שוכני טומונזהר במוצאם אינם שייכים לעמו של דורין (אחד משבעת אבות הגמדאים), אלא שייכים לעם אחר, ככל הנראה דלוקי-הזקן (ייתכן כי זקניהם היו אדמדמים). היא הייתה בשכנות לגבילגתול, אבל דרומית יותר על ההרים הכחולים, וקרובה יותר לאוסיריאנד, ארץ שבעת הנהרות של העלפים הירוקים. בכל זאת לא הייתה ביניהם חיבה. במשכנות הללו כמעט ולא ביקרו עלפים, זולת אאול העלף האפל ובנו מיגלין, כי ידידי הגמדאים היו. לקראת סוף העידן הראשון קרא תינגול לקבוצת גמדאי טומונזהר שישבצו עבורו את הסילמריל שקיבל לידיו על ידי ברן בן-האדם, בתוך הנאוגלמיר, מחרוזת הגמדאים שניתנה בעבר למלך פינרוד פלגונד מידי הגמדאים, והיא נודעה כמחרוזת המייפה כל צוואר, ואיננה מכבידה על עונדה. תינגול הבטיח שכר ראוי לגמדאי נוגרוד, תמורת מלאכה זו. אבל גאוותם וחמדתם גברה בלבם, ולאחר שסיימו את המלאכה הם רצו את המחרוזת משובצת הסילמריל לעצמם, עד שנוצר סכסוך גדול בינם לבין המלך תינגול, בו הם רצחו אותו באיבה בארצו שלו. הם נימלטו מדוריאת' חזרה אל טומונזהר, אבל בדרך הצליחו גדודי עלפים להשיב את המחרוזת. כך פרצה מלחמה בין גמדאי טומונזהר לבין עלפי דוריאת'. הגמדאים ההם קראו גם לשכניהם שבגבילגתול, אך אלה סירבו להשתתף במלחמה. עלפי דוריאת' ניצחו, וטומונזהר הושפלה ולא שבה ללחום בעלפי דוריאת' יותר. טומונזהר נחרבה במלחמת החרון, בסוף העידן הראשון.

ארבור

ערך מורחב – ארבור

המשמעות המילולית היא "ההר הבודד", בלשון העלפית, ובלשון הגמדאים לא פורש שמה. היא נקראת גם "הממלכה שתחת ההר" או "הממלכה שבבטן ההר". הממלכה נוסדה בשנת 1999 לעידן השלישי, מיד לאחר מותו של המלך נאין הראשון בידי הבלרוג של קאהזד-דום. מייסד ממלכת ההר הבודד היה תראין הראשון, בנו של נאין. הייתה זו ממלכת הגמדאים הידועה ביותר אחרי קאהזד-דום. מיקומה אכן היה בתוך ההר הבודד, הנמצא ממזרח ליער גרינווד הגדול של עלפי הסילבן, ואלה מעולם לא חיבבו אחד את השני. ארץ דייל של בני-האדם שכנה לרגליה, והשתיים היו בנות-ברית הדוקות מאוד והתעשרו אחת מהשנייה, עד שממלכת ארבור נעשתה אדירה בתפארתה ועוצמתה, והשיבה לעצמה מעט מהכבוד שאבד עם חורבן קאהזד-דום בהרי האובך. בשנת 2210 נטשו גמדאי ההר הבודד, בני עם דורין, את הממלכה הזו והצפינו אל ההרים האפורים תחת המלך ת'ורין הראשון בן תראין הראשון, שם הקימו מכרות רבים והתעשרו מהם. בשנת 2590 לעידן השלישי הם נהדפו על ידי אורקים רבים ודרקונים-קרים (cold-drakes), דרקונים חסרי-כנפיים שאינם יורקים אש. לכן הם שבו לארבור עם כל מצבוריהם מההרים האפורים. אולמותיה נמלאו אוצרות, ולפי המסופר בספר "ההוביט", היו שם גם אוצרות מימי-קדם שהיו של גזע העלפים וגזע בני-האדם. בשנת 2770 לעידן השני הגיע הדרקון האדום סמאוג, שהרס את ארבור ומעטים היו הגמדאים שנמלטו מפניו. סמאוג התיישב באולם הראשי של ארבור, על ערימות האוצרות - כי הדרקונים ידועים באהבתם לאוצרות ואבני-חן - ומעולם לא יצא משם בשנים ההן. בשנת 2941 לעידן השלישי יצאו מהפלך שבמערב הארץ התיכונה למסע הגדול ההוביט בילבו בגינס, הקוסם גנדלף האפור ועוד שלושה-עשר גמדאים שבראשם המלך תורין השני. תכלית המסע הייתה לשחרר את ארבור שבצפון-מזרח הארץ התיכונה, מידיו של הדרקון הזקן סמאוג. לקראת סוף המסע, כאשר הגיעו, תפקידו של בילבו היה לפרוץ בחשאי אל ההר. אבל סמאוג הבחין כי אחד האוצרות חסרים, ונמלא כעס. הוא פרץ מתוך ההר והחל להשמיד אזורים רבים בממלכת דייל, עד שנהרג, נפל ומת על ידי בארד הקשת, איש דייל ומלכהּ לימים. מיד לאחר מכן התחוללה קרב חמשת הצבאות לרגלי ההר הבודד, ובה נהרג המלך תורין השני, צאצא למלך תראין הראשון. בשנים שלאחר מכן חזרה לפעול ממלכת ארבור, ומלכה החדש היה המלך דאין השני, רגל-ברזל, שהיה צאצא למלך ת'ורין הראשון ולכן בעל קרבת-דם לת'ורין השני, והיה לפני-כן מלך גמדאי גבעות-הברזל. דאין קיבל את הכינוי "המלך שתחת ההר" ו"המלך שבבטן ההר", שניתן לכל מלך ארבור בזמן שלטונו. דאין השני מת במלחמת הטבעת, ובנו ת'ורין השלישי ירש את המלוכה. בנו של ת'ורין השלישי, דורין השביעי, הצליח להשיב את מצודת קאהזד-דום חזרה לידי הגמדאים.

גבעות הברזל

ממלכה אשר נוסדה מספר שנים לאחר חורבן קאהזד-דום, על ידי ניצוליה ומכך, שגם שוכני גבעות הברזל שייכים לגמדאי עם דורין. תחילה חיו אלה עוד בממלכת ארבור, ההר הבודד. אך מאוחר יותר, קבוצה גדולה של גמדאים עקרה מההר הבודד צפונה, אל ההרים האפורים, ובראשם המלך דאין הראשון. אחרי תקופה ארוכה הם החלו להיות מותקפים על ידי אורקים ודרקונים-קרים, אשר הרגו את המלך דאין הראשון ואת פרור, בנו הצעיר ביותר. לכן הגמדאים החליטו לעזוב את ההרים האפורים. בנו הבכור ויורשו של דאין הראשון היה ת'רור, והוא הוביל את אנשיו חזרה לארבור וייסד אותה מחדש. אולם אחיו הצעיר גרור פרש מהדרך עם רבים מבני-העם ופנה לכיוון מזרח הארץ התיכונה. כך הגיע לבסוף לגבעות הברזל, אשר שוכנות בצפון-מזרח הארץ, ורק ישימון ריק מפריד ביניהן לבין ההר הבודד. בגבעות הברזל הם הקימו את ממלכתם האחרונה, וכנראה גם היא הייתה עשירה ומפוארת. הגבעות הללו נודעו בעושר בברזל, והגמדאים הקימו שם מכרות רבים. לאחר מות גרור, נשא את הכתר נכדו, דאין השני (רגל-ברזל). והוא היה מי שקיבל את הקריאה לעזרה מהמלך ת'ורין ושנים-עשר הגמדאים שיצאו איתו למסע. על-כן, הוא הוביל צבא גדול מגבעות הברזל לארבור, ששם התנהל קרב חמשת-הצבאות. עם מות ת'ורין, נהפכו דאין וצאצאיו למלכי ממלכות עם-דורין.

ממלכות בני-האדם

דייל

פשר השם הוא כנראה "עמק קטן", באנגלית עתיקה. לא ברור מתי נוסדה ממלכה זו, אבל אפשר שהיא קמה בתחילת העידן השני ולכן היא נחשבת לעתיקה מאוד בקרב האדם. מייסדיה היו מעטים מאנשי האדין, בני-האדם רעי-העלפים, אשר לא חפצו לעקור לארץ נומנור כאשר זו ניתנה לאדין כמתנה מהאלים. מכאן שאנשי דייל קרובים בדמם לדונאדין שניצלו מנומנור בסוף העידן השני והקימו את ארנור וגונדור. אם-כן, דייל עתיקה משתי הממלכות ההן בשנים רבות, ומיקומה נמצא ממזרח להרי האובך וליער גרינווד, בצפון הרחוק. אנשיה יצרו לעצמם תרבות משלהם, וככל הנראה שפה השונה מלשון ניצולי נומנור; הם נודעו כחזקים ועשויים ללא חת. דייל נמצאת לרגלי ארבור, ההר הבודד של הגמדאים. היחסים בין בני-האדם של דיל לבין גמדאי ההר הבודד היו יחסי רעות גדולים, והם נהגו לסחור אחד עם השני. עם זאת, אנשי דייל היו גם ביחסים לא רעים עם עלפי הסילבן של יער-אופל וגם עמם סחרו ביין. בשנת 2770 לעידן השלישי הושמדה דייל על ידי סמאוג, הדרקון האדום. ניצוליה נמלטו עם כיוון זרם הנהר "מהיר-זרם" (קלדווין) ושכנו מאז בבתים שבנו על כלונסאות מעל האגם. העיירה נקרא בשם אסגרות'. שושלת המלכים איבדה את מעמדה ובמקומה נבחרו מנהיגים פשוטים יותר. במלחמת חמשת-הצבאות שלקראת סוף העידן השלישי, סמאוג נהרג על ידי בארד הקשת, צאצא לשושלת המלכים העתיקה של דייל. אז הוכתר למלך ראשון על אסגרות' ועל דייל, שהוקמה מחדש. באותה עת גם יצא צבא גדול מדייל לקרב חמשת הצבאות. במלחמת הטבעת שבסוף העידן השלישי, הותקפה דייל על ידי צבא אנשי המזרח שהטילו מצור על אנשי דייל, ואלה מצאו מקלט בהר הבודד של הגמדאים. עם מיגורו של סאורון, פרצו הגמדאים ואנשי דייל את המצור של אנשי-המזרח וניצחו לבסוף. דייל התחזקה מאז מאוד והתעשרה מהסחר עם הגמדאים. בתחתית האגם של אסגרות', נמצאות עד היום עצמותיו של סמאוג עם הרבה אוצרות, אך אף אחד לא מעז להתקרב אליהם. בין אנשי דייל ואנשי גונדור וארנור קיימים יחסי ידידות חמים וקרובים מאוד.

ארנור

ערך מורחב – ארנור

נוסדה בשנת 3320 לעידן השני, לאחר חורבן ממלכת נומנור האדירה. ניצוליה המעטים הגיעו לארץ התיכונה ומלכם אלנדיל החליט להקים את ארנור, "ארץ המלכים", ממערב להרי האובך, בשכנות ללינדון כדי להיות בן-ברית לגיל גלד. אנשי הממלכה נקראו מעתה דונאדין. העיר הראשית הייתה אנומינס, ועיר חשובה נוספת היא אמין-בריד, גבעות הצריחים, שאותה בנה גיל גלד למען אלנדיל. הפלך, ארץ ההוביטים, נחשבה לחלק ממלכת ארנור והיא שכנה במרכזה, ממזרח ללינדון. לאחר מות אלנדיל במלחמת הברית האחרונה, יסילדור בנו ירש את המלוכה גם על גונדור וגם על ארנור. בשנת 1349 לעידן השלישי קמה כאיום ממלכת אנגמר מצפון לארנור, ומלכה היה המלך-המכשף, ראש רפאי-הטבעת. שנים רבות התנהלו מלחמות בין אנגמר לארנור, וארץ ימלדריס של העלפים עזרה רבות לארנור כדי להדוף את צבאות אנגמר. לבסוף החריבה אנגמר את ארנור, ואף שכוח מגונדור הצליח להחריב את אנגמר, ארנור חדלה להתקיים, שושלת יסילדור נחלשה מאוד ובגונדור מלכו מאז ועד לתחילת העידן הרביעי, עוצרים למלך. ניצולי ארנור הפכו לעמים נודדים שחיו בעיירות נידחות, ומהם שהפכו לשומרי-יערות. עם תחילת העידן הרביעי, המלך אראגורן יורש יסילדור, שהומלך גם על גונדור וגם על ארנור, שיקם את ארנור ופורנוסט הפכה לעיר הראשית שלה. אראגורן פרש את חסותו גם על פלך ההוביטים.

גונדור

ערך מורחב – גונדור

גונדור נוסדה בשנת 3320 לעידן השני. מייסדיה היו אנריון ויסילדור, בניו של המלך אלנדיל. גונדור, "ארץ הסלעים", נמצאת בדרום אריאדור ממזרח להרי האובך. היא מתוארת כמפוארת ומלאת מעוזים וערים גדולות. העיר הראשית שלה נקראה בתחילה אוסגיליאת. לכל אחד מהבנים הייתה עיר משלו: מינאס אנור הייתה עירו של אנריון ונמצאה מול ארץ מורדור, ומינאס יתיל הייתה עירו של יסילדור ונמצאה ליד שערי מורדור כדי להשגיח עליהם. לאחר מלחמות רבות וקשות, התקפות מצד מורדור ותשעת רפאי-הטבעת, ואפילו מלחמות אזרחים, נחרבה מינאס-יתיל כמעט לחלוטין. העיר אוסגיליאת נהרסה וננטשה. שושלת אנריון אבדה, ושושלת יסילדור גם לא מצאה נחת, ולבסוף בניה גדלו והתחנכו בסתר בארץ ימלדריס תחת האדון אלרונד. באותה עת מלכו בגונדור עוצרי-המלך. אראגורן היה האחרון מיורשי-יסילדור שהתחנך בריוונדל. לאחר מלחמת הטבעת בעידן השלישי, שב אראגורן לגונדור ומוכתר למלך, והוא משקם את כל גונדור. רעייתו, מלכת גונדור, היא ארוון, בתו של אלרונד. בירתה החדשה היא מינאס-אנור, הקרויה עתה מינאס טירית ומכונה "העיר הלבנה".

רוהן

ערך מורחב – רוהן

בתחילה, היו אנשיה עם נודד, ממוצא הבית השלישי של האדין, בני-האדם רעי העלפים, של העידן הראשון. הבית השלישי היה בית הדור, שאנשיו נודעו כזהובי-שיער ובהירים, בשונה מהשאר. בתחילת העידן השני הם היו מבין אותם מעטים שלא עקרו לארץ נומנור, והעדיפו להישאר בארץ התיכונה ולחפש מקום להתיישבות. הם התיישבו באזורים רבים ונדדו כאשר מספרם היה גדול מדי במקום מסוים, עד שלבסוף התיישבו בחבל ארץ ליד הנהר הגדול אנדוין ומצפון להרי האובך. לאחר שגירשו ממנה את האורקים שחיו בה, קראו את שמה ואת שמם "אאותאוד", בלשונם ארץ או עם הסוסים ובה חיו מאז למשך שנים רבות. בני עם זה הרבו לאלף סוסים מגזע מיוחד, שנודע לימים כחזק, נאה וגא מאוד. בשנת 2510 לעידן השלישי הותקפה ממלכת גונדור על ידי אנשי המזרח ועל ידי אורקים מהרי האובך. אז ביקש קיריון עוצר גונדור, עזרה מאאורל, מלך האאותאוד. אאורל אכן הגיע עם צבא פרשים ולחם לצד ממלכת גונדור. כאות הוקרה וברית, העניק קיריון לאאורל שטח רחב מאוד, חבל ארץ פורה צפוני לגונדור בשם קלנרד'ון, שבו יוכלו אנשי האאותאוד לשכון. רוהן, "ארץ הסוסים", היה שמה של הארץ ההיא, בגלל תרבותם של האאותאוד שנקראו מאז רוהירים, "עם הסוסים" בסינדארין. אף שהייתה בת-ברית וידידה קרובה לגונדור, היה לה מלך משלה. בירת רוהן היא אדורס, אשר למרגלות ההרים הלבנים, ובה נמצא מדוסלד, היכל הזהב של המלך. הסוסים היו סמלה, והיא נודעה בפרשיה ובסוסיה המפוארים, והרוהירים האמינו שבמה (אורומה, הולא הצייד) הוא שהביא אותם מהיבשת שמעבר לים. המלך תיאודן, בעזרתם של גנדלף ואראגורן, הנהיג את רוהן במלחמת הטבעת: רוהן הדפה את מתקפתו של סארומן בקרב בנקרת הלם ולאחר מכן סייעה למינאס טירית לעמוד מול צבאות מורדור בקרב שדות פליאנור. העלמה אאווין, אחיינית מלך רוהן, הרגה את המלך-המכשף, אדון הנאזגול, ואת בהמתו המכונפת.

הרד

נמצאה בדרום הרחוק, ממזרח לממלכת גונדור. משמעות שמה היא "הדרום". שוכניה במוצאם היו מאנשי-הפרא הקדומים של העידן הראשון, אלה אשר בשונה מהאדין, נפלו תחת שלטונו של מלקור מורגות. במהלך העידן השני "אנשי הפרא", שבאו מהמזרח הרחוק, התחלקו לעמים שונים, ומהם היה העם אשר התיישב דרומית לארץ מורדור. ארץ זו הייתה הרד, ושוכניה הם ההרדרים. לימים הם נעשו אויבים מושבעים של ממלכת גונדור, ובני-ברית לארץ רון ולצבאות סאורון שבמורדור. שוכניה נחלקים לשבטים שונים, כאשר רבים מהם הם "האנשים כהי-העור". אחד הדברים הנודעים ביותר של תרבות ארץ הרד הוא מפלצות-הענק הנקראות אוליפאונט בלשון בני-האדם שממערב להרי-האובך. מפלצות ענק אלו דורסות כל מה שעומד בדרכם וההרדרים נהגו להקים על גבן מגדלים ולירות מהם חצים על אויביהם. שמם של המפלצות בלשון הרדרין הוא מומאקיל (מומאק ביחיד).

דוּנלנד (ארץ דוּן)

לא ברור מתי נוסדה, אך ייתכן כי היה זה בתקופת ימי-האופל של העידן השני. שוכניה במוצאם הם מאנשי-הפרא אשר באו מארץ רוּן שבמזרח, אלה אשר התדרדרו לאופל עוד בעידן הראשון. הרבה מאנשי הפרא חיו על הרי האובך, ובימי האופל רבים מהם היגרו לדרום הרי האובך, ומערבית להם. אלה שנותרו על הגבעות היו לימים העם שהפר את שבועתו ליסילדור ונהפך למת-חי, אך אלה שירדו לדרום-מערב הרי האובך, מזרחית לארץ ארנור, היו שודדים ואנשי-זדון ובני-ברית לסאורון. ארצם נקראה דונלנד, "הארץ החומה", על שם גוון שיערם של אנשיה, והם נקראו על שמה, אנשי דוּן. בימי איסנגרד, רבים מאנשיה שיתפו פעולה עם סרומן הקוסם הלבן. מלבד תרבותם הפראית והזדונית, הם היו אויבים מושבעים לאנשי רוהן.

אומבר

שוכנת דרומית למורדור והרד. היא נוסדה כנראה בעידן השני, על ידי נומנורים רבים שעזבו את נומנור והצטרפו לסאורון, כי חששו מפניו. אלה נקראו "נומנורים שחורים" או אנשי אומבר. היה להם נמל משלהם וצבא, והם שנאו את ממלכות ארנור וגונדור כאויבים גדולים, ואף לחמו נגדם כחלק מצבאות מורדור. הידוע ביותר מקרב הללו הוא "פי סאורון", קצין הצריח שאפילו הוא עצמו שכח את שמו האמיתי, והיה אחד המשרתים הנודעים והמתועבים ביותר של סאורון. לבסוף נהרסה אומבר לגמרי והייתה תחת שליטת גונדור. מעטים מאנשיה החליטו "להמיר" את מוצאם ולשוב להיות בין הדונאדין של גונדור, וכל השאר התערבבו בין אנשי הפרא, או שוכני הרד המנוצחים.

ר'וּן

ערך מורחב – ארץ ר'ון

אחת הארצות העתיקות ביותר בארץ התיכונה. פשר שמה בלשון העלפים הוא "המזרח". היא אכן נמצאת במזרח, מעבר לגבעות הברזל, ממלכת מורדור וארץ הרד. ידוע שלפני עידנים רבים חיו קרוב לשם העלפים הראשונים, וביניהם האברי, העלפים הסרבנים, שנותרו ליד האגם קוויוינן שהדרך אליו אבדה מכבר. ידוע בנוסף, שארבעה מבין שבעת העמים של הגמדאים חיים שם עד היום, וייתכן כי הם בני-ברית לסאורון. לאחר התעוררות גזע בני-האדם הראשונים בארץ הילדוריין שבמזרח הרחוק והלא נודע, החלו רבים מהם לנדוד למערב הארץ התיכונה, ומהם שהגיעו עד למחוזות אריאדור ובלריאנד בעידן הראשון. אבל היו שעצרו באמצע המסע בארץ זו והתיישבו בה. אלה נקראו "אנשי המזרח", והם נחלקו לשבטים ועמים שונים. גם בני-האדם השחורים נכללו ביניהם. בעידן הראשון מורגות הצליח לדרדרם לזדון, כך שברבים מהם הושרשה השנאה לעלפים ולרעי-העלפים ונהפכה לחלק בלתי-נפרד מהם. הם כונו גם "אנשי האפילה". במהלך העידן השלישי ביקרו ברון שלושה קוסמים ממסדר האיסטרי: סרומן הלבן, ואלטר ופלנדו הכחולים. אך בעוד שסרומן שב לאריאדור, אלטר ופלנדו נותרו ברון וכמעט דבר לא נודע לגביהם, מלבד שהם העניקו לאנשי רון ידע רב על הכישוף והנסתר. אנשי המזרח היו בני-ברית לאנשי הרד, וכבני-ברית לממשלת סאורון שלחו צבאות רבים בעת מלחמת הטבעת. אנשי דייל היו אויביהם השנואים ביותר, ככל הנראה. קאהמול, איש המזרח, היה אחד מאותם בני-אדם אדירים שקיבלו לידיהם טבעת-כוח בעידן השני ונהפכו לתשע רפאי-הטבעת, והוא היה השני מביניהם בכוחו וברגישותו לנוכחות הטבעת-האחת, אחרי המלך-המכשף.

ממלכות האויב של הגזעים החופשיים

אוטומנו

משמעות השם היא "העמוק האדיר", המתכוון בסופו של דבר למושג "העולם התחתון". היה זה המקום הראשון שבו השליטה את עצמה ממשלת האופל. מקום זה נבנה בעידנים קדומים מאוד, בטרם ניעור גזע האלפים, בצפון-מזרח הארץ התיכונה. היה זה מלקור מורגות, שורש הרוע, אשר הקים אותה כמצודה אדירה מעל ומחתחת לאדמה, עם אולמות ומרתפים גדולים. אפשר שאיתו ביחד היו עוד מיאר רבים שהתדרדרו לאופל על ידיו. אוטומנו נחרבה מספר שנים לאחר התעוררות האלפים, על ידי צבאות הולאר של המערב.

אנגבנד

הייתה מרכז חשוב עד לבא סאורון."כלא-הברזל"; צירוף המילים ביחד משמש גם באופן כללי כ-"גיהנום" ותופת בלשון העלפים. מצודה אדירה זו נבנתה במקביל לאוטומנו, בצפון-מערב הארץ התיכונה, על ידי מלקור מורגות ומשרתיו. סאורון, שהיה הגדול במשרתיו, מונה להיות האחראי על אנגבנד, ששימשה בעיקר כמחסן לנשק, וייתכן שבה טופח גזע האורקים והגובלינים מאותם אלפים שנלקחו בשבי בידי מלקור, עונו והושחתו. אנגבנד גם נפלה במלחמת הולאר, אבל יסודותיה נותרו במעמקי האדמה, ורבים ממשרתי מלקור הסתתרו ושרדו שמה, ביניהם הבלרוגים. בשובו לארץ התיכונה, לאחר בערך שלושה עידנים של מאסר בארץ האלים, מלקור שיקם את אנגבנד וחידש את שלטונו שם, והיה למלך ואל הנושא את כתר הברזל אשר בו שובצו שלושת הסילמרילים של פאנור. הוא הפך אותה לאיומה יותר, והקים על הריה המחודדים ועל מצוקיה הנוראים את תנגורודרים, "צריחי הדיכוי" השחורים שפלטו עשן וזיהום ויצרו עננים כהים מעל אנגבנד. צריחים אלה היו הסמל של אנגבנד ואלה אשר ראו אותם ממרחקים נמלאו אימה ויאוש. אנגבנד הושמדה עם סוף העידן הראשון, במלחמת החרון, לאחר שאנקלגון, הדרקון השחור של מלקור, התרסק על הצריחים השחורים ומחץ את כל המצודה.

מורדור

"הארץ השחורה"; והיא מכונה גם "ממלכת הצללים". עם סיום העידן הראשון והשמדת אנגבנד, נמלט סאורון, גדול משרתיו של מלקור, מן ההרס ונותר בארץ התיכונה בזהות שקרית של אל טהור וטוב. הוא ידע שכדי לממש את שלטון האופל שהחל אדונו יש להקים ארץ חדשה ורחוקה, שבה יוכל לתכנן את מהלכיו בחשאי וללא הפרעות – זו תהיה הכתובת שאליה יפנו כל יצירי-הזדון. לכן, חיפש סאורון ארץ מוקפת בהרים כחומה. לאחר בערך אלף שנה לעידן השני, מצא סאורון ארץ כזו מדרום לאריאדור, במזרח הרחוק שלה. ארץ ריבועית המוקפת בהרים גבוהים, ובתוכה הר געש אדיר ופעיל ובלבה ימה. הוא קרא את שמה מורדור, והחל להקים מעוז שטני ולו צריח גבוה. היה זה ברד-דור, "צריח האופל". בניית הצריח נמשכה שש מאות שנים. אורקים החלו להתיישב בארץ הזו, ואנשי המזרח ושוכני הרד באו עמה בברית. בהר הגעש שלה, שעליו שלט סאורון, הוא חישל את הטבעת האחת שלו. לכן נקרא הר זה בשם אורודרוין, "הר הדין". כאשר נלקח סאורון אל נומנור, הנאזגול משלו לפי-שעה במורדור. בשובו לארצו, חידש את ממשלתו ויצא למלחמות קשות עד שהובס בשנית. במלחמת הברית-האחרונה, ברד-דור נפל על ידי צבאות גיל-גלד וצבאות אלנדיל, אך יסודותיו נותרו. מורדור נפלה תחת שלטון גונדור. אבל כאשר נחלשה, הנאזגול שוב משלו בה ביד חזקה, בעוד שסאורון שוכן ביער-אופל. לאחר שגורש משם, שב חזרה אל מורדור והחל ליצור צבאות אדירים של אורקים, טרולים, בני-אדם וכו'. ברד-דור הוקם מחדש, וצלמו של סאורון, כעין חתולית, ענקית ובוערת, נישא על פסגתו; העין האדומה הייתה סמל מורדור. במלחמת הטבעת מוגר סאורון לגמרי, ברד-דור נחרב עד ליסוד, וארץ מורדור הושמדה סופית.

אנגמאר

אנגמאר, "בית-הברזל", היא ממלכתו של המלך המכשף (אדון רפאי הטבעת, שהוא כמו השאר בן-אדם במקורו) אשר שכנה באזור הצפוני להרי האובך, אריאדור. הוקמה בשנת 1300 לעידן השלישי בארץ התיכונה, ונשלטה בידי מנהיג הנאזגול, רפאי הטבעת של סאורון, ובירתה הייתה קרן-דוּם. רוב אוכלוסייתה הורכבה מאורקים, אנשי-פרא, וענקי גבעות ובמשך 700 שנה יצאה להתקפות ממושכות כנגד ממלכת הדונאדין באריאדור, ארנור, גרמה לה לנזק רב ואפילו הרגה את מלכה, המלך ארגלב השני בהתקפה מצד רודהאור (שנשלטה בעקיפין בידי אנגמאר) עד אשר מוטטה ארנור לגמרי בשנת 1974 לעידן השלישי. אנגמאר נהרסה לגמרי בשנת 1975 לעידן השלישי בידי התקפה משולבת של אנשי גונדור ועלפי ריבנדל כנגד הממלכה בקרב העיר פורנוסט. מנהיגה, לורד רפאי הטבעת, ברח מהקרב, ושם ניבא גלורפינדל, העלף-השר של ריבנדל, כי המלך-המכשף לא ימות בידי גבר ילוד-אישה.

אייזנגארד

בתחילה, הייתה למעשה מעוז גדול, אחד ממעוזיה של ממלכת גונדור. היא הוקמה בשנת 3320 לעידן השני, על ידי אנריון ויסילדור, בני אלנדיל, בדרום הרי האובך - בין ממלכת ארנור לבין ממלכת גונדור. חומותיה יצרו צורה של טבעת, ששני קצוותיה מתחברים להר הדרומי של הרי האובך. במרכזה נבנה אורתנק, צריח אדיר ושחור מאבן חזקה שלא ניתן להרוס, והוא הכיל אבן פלנטיר אחת משל אנריון ויסילדור. בשנת 2710 לעידן השלישי השתלטו עליה אנשי דוּן, ארץ של אנשי-פרא זדוניים השוכנת ממש ממערב לאיסנגרד. אבל במהרה הם נטשו אותה, ובשנת 2759, לאחר בואם של האיסטרי, הייתה איסנגרד בבעלותו של סרומן, הקוסם הלבן וראש מסדר האיסטרי. מפתחות אורתנק ניתנו לו מיד, וכל ממלכות בני-האדם שמסביב רכשו לו כבוד וייראו ממנו. אז היא נהפכה לממלכה בפני-עצמה, של סרומן, אף שבהתחלה הוא הסתיר את מזימותיו. בצריח אורתנק הוא למד בחשאי את תורת חישולן של טבעות-הכוח ואת האירועים שעברה הטבעת-האחת, כדי למצוא רמזים למיקומה האבוד. בעזרת אבן הפלנטיר הוא החל לתקשר עם סאורון, וכך בעצם התדרדר לאופל בניסיון לכרות ברית איתו. אנשי-דוּן נפלו תחת שלטונו ושירתו אותו, ואף רבים מהם החלו לחיות בקרבת איסנגרד. גם אורקים רבים ונחותים, שלא כמו האורקים של מורדור, החלו לסור לרצונו ולחיות באיסנגרד, ועמם באו ווארגים רבים, הם זאבי-הזדון הענקיים. סמלה של איסנגרד בחסות סרומן היה "היד הלבנה". ייתכן כי אז הוא גם יצר טבעת-כוח פחותה בשביל עצמו. בשלב ההוא הוא החל לטפח זן חדש של אורקים, כנראה משילוב האורקים שלו עם רבים מאנשי-דון. אלה הם האורוק-היי, שהיו רוב בני-עמו, חזקים וגדולים יותר כבני-האדם, ועם זאת אכזריים ופראיים יותר כאורקים. בשונה מהאורקים, להם השמש לא הפריעה, אך בגלל בני-האדם ייתכן שהם איבדו את האלמוות שיש לאורקים. סרומן התכונן היטב למלחמות, ולבסוף גם החל לצאת אליהן, בעיקר נגד ממלכת רוהן, שעליה השתוקק לשלוט. את יועץ מלך-רוהן הוא דרדר לרצונו והפך אותו למשרתו ויועצו האישי, זהו גרימה לשון-נחש. באותה עת שלח סרומן רבים מאנשי הפרא של דון אל הפלך של ההוביטים, כדי שיהיה בחסותו והוא יוכל לשעבד את ההוביטים, בעוד שהאורוק-היי יצאו לחסל את אחוות-הטבעת. האורקים של איסנגרד כרתו עצים רבים והרסו יערות שלמים, עד שהם עוררו את זעם רועי-העצים, ואלה יצאו נגדם במלחמה מפתיעה בזמן מלחמת-הטבעת. כך נפלו חומות איסנגרד, והיא נחרבה והובסה. כל אדמותיה נהפכו לחורשות, אך בלבה עדיין ניצב צריח אורתנק.

ראו גם

• ארצות הדרום (טולקין)