אדריכלות גותית

אַדְרִיכָלוּת גּוֹתִית היא סגנון אדריכלות שהתפתח באירופה בימי הביניים, שבא לידי ביטוי בעיקר בקתדרלות, בכנסיות ובמנזרים שנבנו בתקופה זו. האדריכלות הגותית החלה להתפתח באמצע המאה ה-12 בצרפת ובאנגליה, והיא נחשבת לאחד הפרקים המיוחדים והמרשימים בהיסטוריה של אדריכלות המערב.

הקתדרלה הגותית וזוג צריחיה המחודדים המתנשאים מעל גגות העיר שארטר, צרפת.

חלון רוזטה בסגנון גותי קורן (Rayonnant) - קתדרלת נוטרדאם דה פארי, המאה ה-13

הקתדרלה הגותית נוטרדאם בפריז. החזית המערבית עטורת הפיסול של הקתדרלה היא החזית הגותית הידועה ביותר בעולם.

בית המקהלה הגבוה של קתדרלת קלן, בסגנון גותי קורן (Rayonnant).

עמודים מורכבים וקמרונות צלעות גותיים בקתדרלת סולסברי, אנגליה.

סקירה כללית

סגנון האדריכלות הגותית הופיע באמצע המאה ה-12 בצרפת, והתפשט בגרסאות שונות ברחבי אירופה עד שהחל לדעוך במאה ה-16. האדריכלות הגותית התאפיינה במבנים תמירים, מורכבים ומפוארים, אשר היו מפותחים, יפים, מלאי אור, נועזים ואווריריים יותר מהמקובל באדריכלות הרומנסק שקדמה לה. רבים מחשיבים את האדריכלות הגותית לשיאה של אדריכלות ימי הביניים ולשיאה של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. בזכות הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהיא יוצרת בחללי הפנים של המבנים, סגנון זה היה למושא השראה לאדריכלים ולאמנים רבים.

האדריכלות הגותית משקפת היטב את תפישת החיים של הכנסייה בימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הדת והאמונה הנוצרית, ואין כמעט חשיבות לאדם ולחייו הגשמיים על פני האדמה. תפישה זו באה לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים:

• הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים. הן נבנו בדרך כלל במרכז העיר, או במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר.
• שימוש במדע הגאומטריה ובפרופורציות ההרמוניות לתכנון המבנה, כשם שאלוהים עצמו תכנן את העולם לפי פרופורציות אלה (פרופורציות אלה מפיקות צלילים הרמוניים, קונסוננס), לפי החיבורים שכתבו אוגוסטינוס ותאולוגים נוצרים אחרים.
• פרופורציות החלל ביחס לאדם היו גדולות מאוד. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל.
• קווי מתאר חדים וצרים היוצרים תחושה של גובה.
• בנייה אוורירית קלה וגבוהה, כאשר הקתדרלה מוצפת באור מיסטי ושמיימי הודות לחלונות הגדולים המעוטרים בויטראז'ים מזכוכית צבעונית.
• הרבה ציורים, פסלים, תגליפים באבן, חלונות ויטראז' צבעוניים ובהם תיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, שנועדו ללמד דת את האצולה, העירוניים ופשוטי העם שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב.
• עושר הפרטים והקישוטים, מלבד האדרת הכנסייה ופאורה, ייצגו את עושרו ומורכבותו של העולם שברא האל.
• פסלים וקישוטים רבים מוקמו במקומות מאוד גבוהים בכנסייה, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך לא ניתן היה להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו כביכול עבור האל והאדרת שמה של הכנסייה ולא עבור בני אדם.
• ריבוי הפרטים והפסלים התאפשר בזכות עבודה של אנשים רבים, שרובם נותרו אלמוניים. כך, לדוגמה, ידוע לנו כי הבישוף של פריז מוריס דה סילי היה זה שהביא לתחילת הקמתה של קתדרלת נוטרדאם בפריז (1163), אך לבד מז'אן דה של ופייר דה מונטריי לא ידועים שמותיהם של יתר בוני הקתדרלה. למעשה, ידועים מעט מאוד שמות של אדריכלים ופסלים אשר בנו קתדרלות גותיות.
• חלק מהפסלים, הגרגוילים, גרוטסקות והכימרות שקישטו את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש שדים ורוחות רעות, אך הם גם יצרו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור שהביט בקתדרלה.
• משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הקתדרלות נבנו במשך עשרות ואף מאות שנים ולעיתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.

בניגוד לאדריכלות הרומנסק ממנה צמחה, דגלה האדריכלות הגותית ב-3 תפישות שייחדו אותה מהאדריכלות המערבית שקדמה לה:

1. השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית.
2. התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה.
3. שימוש במדע הגאומטריה ותורת הפרופורציות ההרמוניות שגילה פיתגורס (יחסים בין חלוקת המיתר לקטעים שמניבים צלילי קונסוננס) בתכנון ובניית המבנה.

האדריכלות הגותית התפתחה במרכז צרפת (באחוזות המלך של איל-דה-פראנס) על רקע הפריחה בתרבות, בדת ובכלכלה שהתרחשה במאה ה-12 ועליית כוחן של המלוכה (בית קאפה) הערים וגילדות בעלי המלאכה. מסעי הצלב הפכו את הבנייה באבן לנפוצה יותר באירופה והעושר הרב שנצבר עקב פריחת המסחר גרם לשאיפת הכמורה, המלוכה והאצולה לבנות כנסיות אבן מפוארות ואדירות. על רקע זה התפתחה האדריכלות הגותית שנועדה לענות על צרכים אלה ולהעביר מסר תאולוגי הן לאיש הדת המלומד והן לפשוטי העם שאינם יודעים קרוא וכתוב.

בזיליקת סן-דני בפריז (1136, 1140–1144) הייתה המבנה הראשון שהכיל אלמנטים גותיים כגון תכנון הרמוני, בנייה אוורירית לגובה, חלונות ויטראז' גדולים וקשתות מחודדות. הקתדרלה הגותית הראשונה הייתה קתדרלת סנס (בנייתה החלה ב-1142) ואילו קתדרלת נוטרדאם בפריז (1163–1345) נחשבת עד היום לאבטיפוס של הקתדרלה הגותית הקלאסית. קתדרלת שארטר (1134–1260), קתדרלת בורז' (1195–1270), קתדרלת ריימס (1211–1427) וקתדרלת אמיין (1220–המאה ה-15) היוו את השיא של הגותיקה בצרפת ושילבו בין אדריכלות חדשנית, מידות גדולות ועושר רב של אמנות גותית ופיסול גותי. באנגליה אומץ הסגנון הגותי קצת אחרי צרפת ועבר שינויים מקומיים עם דגש על קווים אנכיים ואופקיים וקמרונות מורכבים, בין המבנים הגותים באנגליה ידועים קתדרלת קנטרברי (1175–1493), קתדרלת יורק (1220–1472), קתדרלת לינקולן (1092–1311) וקתדרלת סולסברי (1220–1280) לצד כנסיית וסטמינסטר (1245–1517). בגרמניה והקיסרות הרומית הקדושה בלטו קתדרלת קלן (1248–1880), המינסטר של אולם (1377–1890), קתדרלת אאכן, קתדרלת פרייבורג (1230–1513), קתדרלת סטפנוס הקדוש בווינה (1147–1511) וקתדרלת ויטוס הקדוש בפראג (1344–1929). בספרד החלה האדריכלות הגותית כייבוא הסגנון הצרפתי, כגון בקתדרלת בורגוס (1221–1568) וקתדרלת לאון (המאה ה-13–המאה ה-16), אך התפתחה לסגנון גותי ספרדי שהושפע מהאדריכלות המוסלמית של חצי האי האיברי, כגון בקתדרלת סביליה (1402–המאה ה-16) - הקתדרלה הגדולה בעולם מבחינת נפח. באיטליה האדריכלות הגותית לא זכתה לעדנה רבה, אך ראוי לציין בה את קתדרלת מילאנו (1386–1965), אחת הקתדרלות הגותיות הגדולות והמפוארות בעולם, ואת סנטה מריה דל פיורה (1296–1466) בעלת הקמרונות הגותיים והחזית הנאו-גותית. בצפון ומזרח אירופה התפתח הסגנון הגותי לגותיקת לבנים בה נבנו מבנים מלבנים אדומות וכללו צריחים חלקים.

מאז נבנו מאות קתדרלות וכנסיות בסגנון גותי (כאשר לעיתים הבנייה נמשכה אף מאות שנים), עשרות מגדלים, מבני ממשל וציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול ובית כנסת מייזלובה בפראג). האדריכלות הגותית רווחה באירופה החל מהמאה ה-12 ועד המאה ה-16 וזכתה לעדנה מחודשת במאה ה-19, במה שידוע כ"תחייה הגותית". גם כיום נמשכת הבנייה בסגנון הגותי (נאו-גותיקה), בעיקר במבני דת נוצריים.

את השם "אדריכלות גותית" טבע חוקר תולדות האמנות ג'ורג'ו וזארי בתקופת הרנסאנס ככינוי גנאי לאדריכלות ימי הביניים אותה ראה כברברית, ולשם כך השתמש בשם השבטים הגותים שהחריבו את רומא העתיקה במה שהוביל לימי החשיכה באירופה.

מאפייני הסגנון

אדריכלות הכנסיות

החזית המערבית של קתדרלת נוטרדאם דה ריימס, צרפת.

הספינה הראשית ובית המקהלה בקתדרלת ריימס, מבט מזרחה

ניתן למנות מאפיינים אחדים שתורמים לאופי הייחודי של אדריכלות הכנסיות הגותית:

• התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה. באדריכלות הגותית המבנה הוא חלק מהאמנות של הבניין ולא נועד לשמש רק כמתלה ליצירות אמנות (כגון פסלים או ציורי קיר) ויש דגש על הגימור האדריכלי והצורה של המבנה.
• השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית. ראו הרחבה בפסקה אור.
• הקו העיצובי הבולט ביותר בתכנון הגותי הוא הקו האנכי. רוב הקווים הבולטים היו תמירים וגבוהים, גם בחלל הפנים וגם בחוץ הכנסייה. הסיומות של אלמנטים רבים, כגון צריחים, גמלונות ופתחים, היו מחודדות כלפי מעלה - דבר שנתן תחושה של גובה ושאיפה השמיימה, וכתוצאה מכך רוחניות.
• הקתדרלות נבנו לגובה רב ובלטו מעל סביבתן. נעשה שימוש בבנייה גבוהה מאוד ותמירה מאוד גם בפרופורציה (יחסית לרוחבן). הדבר ניכר גם במבנה עצמו יחסית לסביבתו וגם בתכנון של חלל המבנה.
• הקתדרלה התנשאה לגובה רב גם בזכות מגדלים וצריחים מחודדים שנוספו למבנה. לרוב נבנו שני מגדלי פעמונים בחזית המערבית (הראשית) של הקתדרלה ולעיתים גם מגדל נוסף מעל מרכז המבנה (בדרך כלל צריח מחודד מסוג "פלש", אך בגותיקה האנגלית נפוצו מגדלי מצלב בצורת ריבוע עם 4 צריחונים בפינות). מכל צדי הקתדרלה נבנו עשרות צריחונים קטנים (לעיתים הללו הסתיימו בפסלים) הנקראים צריחון. על רוב הצריחים היו זיזים חדים הנקראים קרוקט, וגם אלה הוסיפו לתחושת השאיפה השמיימה של הצריחים.
• האדריכלים ויתרו על העצמאות הארכיטקטונית של כל אלמנט (כגון עמוד או כותרת) ויצרו אותם כחלקים אחידים במבנה הגותי.
• המבנים תוכננו באופן מתוחכם, כך שהבנייה לגובה רב בעלת המפתחים הרחבים הייתה יציבה למדי:
  • קשתות מחודדות שימשו ביעילות כמקור תמיכה במשקל העצום של הבניין ושל הקירות שכן צורת הקשת המחודדת, לעומת קשת חצי מעגלית, קרובה יותר לפרבולה שהיא הצורה האופטימלית להעברת עומסים בקשת.
  • קמרונות צלעות שימשו כקורות תמיכה. זהו קירוי המבוסס על קשתות אבן שנתמכו בעמודים ענקיים ונמשכו לאורך קווי הרכס של הקמרון. קשתות אלה תומכות בשאר התקרה, שהיא למעשה "מילוי" ללא יכולת נשיאה קונסטרוקטיבית.
  • תמיכות דואות, שהן "פיגומי אבן" שהעבירו את משקל הבניין והקמרונות לקרקע ומוקמו כצלעות משני צידי הקתדרלה, ובכך מנעו מהקיר לקרוס הצידה עקב העומסים. בכנסיות קטנות יותר נעשה שימוש בתמיכות רגילות הצמודות לקירות.
• בדרך כלל מבנה הכנסייה היה של בזיליקה: חזית בעלת מגדל או שניים, ואחריה ספינה ראשית (אולם התווך) בעלת אגפים משניים, המופרדת באמצעות בית רוחב מבית המקהלה שבו התרחשו הסקרמנטים הנוצריים ושם ישבה המקהלה. המבנה מסתיים באפסיס, ולעיתים יש מסביבו זר קפלות בתצורת Chevet. (ראו: אדריכלות כנסיות)
• החזית: החזית המערבית הייתה בדרך כלל החלק הגדול והמפואר ביותר בכנסייה. החזית הקנונית הייתה סימטרית (או סימטרית בקירוב) וכללה 2 מגדלים (עליהם תוכננו צריחים מחודדים, אך בקתדרלות רבות בנייתם לא הושלמה), שלושה שערי כניסה (ראו בהמשך) וחלון גדול (חלון רוזטה או חלון קשתי מחודד) במרכזה. קתדרלות רבות מכילות חזיתות שלא עומדות בדיוק בדגם זה עקב אילוצים שונים, חזיתות שלא הושלמו, שילוב סגנונות מקומיים או הריסות ושחזורים במהלך הדורות.
• שלושה שערי כניסה הבנויים כשער ניצחון רומי, בעלי משקופים קשתיים (טימפנון) המתארים אירועים מרכזיים כיום הדין, צליבת ישו, הכתרת המדונה, עלילות קדושים ועוד. בקתדרלות גדולות לכל חזית (המערבית, הדרומית והצפונית) הייתה מערכת של 1–3 שערים. בקתדרלות קטנות יותר היה שער כניסה אחד בחזית.
• חלונות ויטראז' מזכוכית צבעונית המספרים סיפורים מן התנ"ך, הברית החדשה, עלילות קדושים וסיפורים היסטוריים של המקום. לעיתים החלונות מכילים תיאורי מלאכות ואיורים של עונות השנה. מלבד הציורים שעליהם, תפסו החלונות שטח ניכר מהקיר והציפו את הכנסייה באור צבעוני שהשרה על המקום הילה מיסטית ושמיימית, דבר שיצר תחושה שהמאמין נמצא בירושלים של מעלה. האור היה מוטיב מרכזי באדריכלות הגותית, בניגוד לכנסיות הרומנסק שהיו חשוכות עקב חלונות קטנים וקירות עבים.
• חלון רוזטה - חלון עגול שבתוכו ויטראז'ים הממוקמים בתוך מעין עלי כותרת של פרח. חלונות רוזטה מוקמו בדרך כלל מעל השער הראשי של הקתדרלה ובשני קצות הטרנספט (בית הרוחב). דרכם עבר אור השמש השוקעת והאיר על המזבח הראשי. הרוזטה הייתה נפוצה בעיקר בגותיקה הצרפתית, אך בגותיקה האנגלית ובגותיקה הגרמנית לרוב ויתרו עליה בחזית המערבית.
• פיסול גותי: פסלים רבים ועשירים המתארים מאורעות שונים מהתנ"ך ומההברית החדשה, מיום הדין האחרון (העתיד לבוא), הכתרת המדונה, וגלריית מלכי ישראל. על אלה נוספו פיתוחים אמנותיים וכצפוי - גרוטסק או כימרה, פסלי מפלצות מכונפות, וגרגוילים, שהם מרזבים מעוצבים בצורת לוע מפלצת או דמות מעוותת. הפיסול הגותי והתבליטים הגותים תוכננו בקפידה, והם מציגים דיון שיטתי במסרים אותם רצו להעביר. כמו כן האדריכלות הגותית מסמנת התקדמות רבה בדיוק תיאור הפרטים והמרקמים לעומת פיסול הרומנסק, והפסלים מקבלים נפח רב והופכים לתלת ממדיים.
• אקוסטיקה - מבחינה אקוסטית התאפיינו חללי הקתדרלות ככאלה המתאימים למוזיקה הכנסייתית שהתפתחה במקביל לאדריכלות. גובה התקרה וצורת החלל יוצר זמן תהודה גדול במיוחד ואפקט אקוסטי אשר גורם למוזיקה שהושמעה, לרוב על ידי מקהלה ועוגב, להדהד לאורך זמן ממושך.

• אדריכלות גותית, מאפיינים ודוגמאות
• 
  קתדרלת נוטרדאם בפריז משלבת אדריכלות גותית מוקדמת, אדריכלות גותית בשיאה, סגנון גותי קורן ותוספות נאו-גותיות מהמאה ה-19.
• 
  חזית קתדרלת אמיין, חזית של הגותיקה בעיצומה
• 
  חזית קתדרלת בורגוס, חזית גותית מהמאה ה-15
• 
  האפסיס ובית המקהלה של בזיליקת סן-דני, סגנון גותי קורן
• 
  קתדרלת קלן - מופת של אדריכלות גותית

• 
  השווה של קתדרלת ריימס ועליו תמיכות דואות עם צריחונים
• 
  צריחונים (פינקלס) על תמיכות דואות בקתדרלת מילאנו
• 
  חלון רוזטה וחלונות ויטראז' בבית הרוחב הצפוני של קתדרלת שארטר
• 
  גרגויל - מרזב מפוסל בצורת מפלצת
• 
  חלון רוזטה בסגנון גותי לוהב, כנסיית סנט שאפל
• 
  הספינה הראשית בקתדרלת נאנט, מבט מזרחה.
• 
  הספינה הראשית בקתדרלת אמיין, מבט מערבה
• 
  בית המקהלה בקתדרלת בווה (גובה: 48 מטר), מבט מזרחה
• 
  השערים המפוסלים של החזית המערבית בקתדרלת שארטר
• 
  חלון גותי עם ויטראז' מזכוכית צבעונית בקתדרלת לינקולן
• 
  מבט מבחוץ על האפסיס של קתדרלת נוטרדאם דה פארי
• 
  חלונות ויטראז' בקומת התאורה של האפסיס של קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג, הבנויה בסגנון גותי מאוחר גרמני
• 
  קתדרלת קלרמון-פראן מתנשאת מעל שמי העיר של ימי הביניים

אור

כנסיית סנט שאפל מדגימה באופן מצוין את חשיבות האור הצבעוני החודר לכנסייה הגותית והאווירה אותה הוא יוצר

חלון הרוזטה הדרומי של בזיליקת סן-דני בסגנון גותי קורן שהתפתח בצרפת באמצע המאה ה-13.

לאור, יחד עם פרופורציות הרמוניות, חשיבות רבה באדריכלות הגותית וחשיבות זו נבעה מהפילוסופיה הנוצרית של המאה ה-12 והמאה ה-13. הוגים כמו יו מסן ויקטור ותומאס אקווינס ראו שני יסודות בכל מה שיפה: פרופורציות הרמוניות (קונסוננס) והבהקה (אור). בפילוסופיית ימי הביניים, ובייחוד באסתטיקה, היופי לא נחשב כנובע מתחושות הנאה אצל הצופה, אלא המידה שבה הוא קורן אמת ומהווה התגלות של אלוהים. האור נתפש כהתגלות הכי טהורה והכי פחות חומרית של אלוהים וכמתווך בין כל הגופים עלי אדמות. התאולוגיה הנוצרית ייחסה משמעות רבה וחשובה לאור, ועל כן הכנסיות הגותיות של ימי הביניים נוצרו בין השאר כדי לבטא יחס זה (לעומת הכנסיות החשוכות של הרומנסק).

אחד ממאפייניה של האדריכלות הגותית ודבר המבדל אותה מסגנונות אחרים הוא השטח הנרחב של החלונות, כמו בסנט שאפל, בבזיליקת סן-דני, בקתדרלת גלוסטר, בקתדרלת שארטר או בקתדרלת מילאנו. הגדלת שטח החלונות לעומת אדריכלות הרומנסק התאפשרה על ידי פיתוח קמרון הצלעות לתמיכת הגג בעוד שקומת התאורה נתמכת בידי קשתות מחודדות (שמתעלות את עומס הקיר כלפי מטה עם פחות מאמצי פישוק ובכך מאפשרת קירות דקים יותר.) ותמיכות דואות (שמונעות ממאמצי הפישוק של הגג והקמרונות לגרום לקריסת הקיר הצידה). עמודי התמיכה הפנימיים, הצרורות האמונות, מערכת הקשתות המחודדות, קמרונות הצלעות מאבן והתמיכות הדואות יצרו שלד מאבן שהחזיק את המבנה ואפשר שחרור שטח רב בקירות לבנייה קלה יותר של חלונות. קומת החלונות הגבוהים נקראת "קומת התאורה" (Clerestorey) ודרכה בקע מירב האור לכנסייה. השימוש באור והפיכת קירות הכנסייה לדקים, אווריריים ושקופים הגיעו לשיאם בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant).

בזכות שיטת התמיכה החדשה, הצליחו האדריכלים הגותיים לממש את חזונם של מנהיגי הכנסייה (כמו סוגריוס (Suger), אב המנזר של סן-דני ויועץ לכתר, ורנו דה מוקון, בישוף שארטר) לבנות כנסיות מלאות אור רך ומיסטי, השוטף את המאמין ומעניק לו חוויה שמיימית. את התאורה הצבעונית, שסיפקו החלונות הגדולים שהורכבו מויטראז'ים צבעוניים, השלימה תאורת נרות רכה. האפקט שיצר האור הרך גרם לאווירה רוחנית וקדושה בתוך חלל הכנסייה. בנוסף לאווירה, ניצלה הכנסייה את האור הבוקע מחלונות כדי לספר ולפאר סיפורים מהתנ"ך וסיפורי קדושים באמצעות ויטראז'ים מזכוכית צבעונית בשפה גרפית שגם האנאלפבית יכול להבין. את האפקט של התאורה השלים חלון הרוזטה, חלון עגול וגדול בצורת פרח, שדרכו בקע האור לספינה הראשית והאיר על המזבח.

השאיפה לגובה

קתדרלה גותית, אידיאליזציה רומנטית מאת אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק המתבססת על קתדרלת ריימס. שימו לב לשאיפה לגובה המתבטאת בריבוי מגדלים ועליהם צריחים מחודדים לצד צריחונים המדגישים את הקו האנכי.

תקופת "הגותיקה בשיאה" מכונה בדרך כלל באנגלית "High Gothic" גם משום כמות הבנייה הגותית בתקופה זו ובעיקר משום שהקתדרלות החדשות נבנו יותר ויותר גבוהות. כך למשל, קתדרלת נוטרדאם דה פארי, מהראשונות והחשובות שבקתדרלות הגותיות, תוכננה מראש על ידי הבישוף מוריס דה סילי להיות בעלת אולם תווך הגבוה בשליש מהאולם הכי גבוה שהיה עד אז בצרפת. בנוסף לקמרונות הגבוהים (שנעו בין 30 ללמעלה מ-40 מטר) נוספו לקתדרלה גם מגדלים (בדרך כלל מגדלי פעמונים) ובראשם צריחים מחודדים (Spires) שהוסיפו לגובהה (אם כי רבים מהם קרסו במהלך השנים עקב סופות או מכות ברק). ערים אשר החליטו לבנות קתדרלות ראו במבנה מרכזי זה גאווה עירונית שככל שהייתה מפוארת וגבוהה יותר, כך יוקרתה של העיר הייתה רבה. בדומה לתחרות המודרנית סביב בניית גורד השחקים הגבוה ביותר, כך התנהלה הבנייה של הקתדרלות הגותיות באירופה בשלהי ימי הביניים.

היעדר מהנדסים אזרחיים באותה תקופה, והעובדה שהאדריכל היה למעשה רב-בנאי שרוב הכשרתו מבוססת על ניסיונו, הבנייה הגבוהה התפתחה ב"ניסוי וטעייה". קתדרלות חדשות בחנו כל פעם מחדש את קצה גבול היכולת של הבנייה התמירה תוך כדי פיתוח ושכלול טכנולוגיות הבנייה (כגון פיתוח התמיכות הדואות והצריחונים). לא ידוע בדיוק כמה, אך קתדרלות גותיות רבות מאוד קרסו עוד בטרם הושלמה בנייתן בגלל אי יציבות הנובעת מבנייה גבוהה מדי או דקה מדי באופן יחסי לגובה. המפורסמת בקתדרלות שקרסו היא קתדרלת בווה (1225) בצרפת, שהביאה לשיא את הבנייה הקלה, האוורירית והתמירה.

הקתדרלה הגותית הגבוהה ביותר שנבנתה בימי הביניים היא קתדרלת לינקולן שבאנגליה, שהייתה המבנה הראשון שהחזיק בתואר "המבנה הגבוה ביותר בעולם" לאחר הפירמידה הגדולה של גיזה (מאוחר יותר הצריח הגבוה, בגובה 160 מטר, קרס). הכנסייה הגבוהה ביותר בעולם כיום היא המינסטר של אולם בגרמניה, שצריחה מתנשא לגובה 161.53 מטרים (530.0 רגל). היא הושלמה ב-1890 והחזיקה בתואר הבניין הגבוה ביותר בעולם עד 1901. הקתדרלה הגבוהה ביותר בצרפת היא קתדרלת רואן עם צריח מחודד המתנשא לגובה 151 מטר, בעבר החזיקה בתואר זה קתדרלת בווה, שמגדלה בגובה 153 מטרים קרס. הקתדרלה הגבוהה ביותר באנגליה כיום היא קתדרלת סולסברי עם צריח בגובה 123 מטר. ניתן לציין גם את קתדרלת קלן שגובה חזיתה 157 מטרים (515 רגל) וגובה קמרונותיה כ-46 מטרים (151 רגל) בבית המקהלה, את קתדרלת מילאנו, שגובה קמרונותיה הוא 45 מטר והיא אחת הכנסיות הגדולות בעולם, קתדרלת אמיין, שגובה קמרונותיה הוא 42.3 מטרים (139 רגל) מטרים והיא הכנסייה הגדולה בצרפת, ואת קתדרלת סביליה, הקתדרלה הגדולה בעולם מבחינת שטח ונפח. הקתדרלה בעלת הקמרונות הגבוהים ביותר - 48 מטרים (157 רגל) - היא קתדרלת בווה שקרסה באמצע בנייתה ולא הושלמה.

• 
  קתדרלת סולסברי, הקתדרלה הגבוהה בבריטניה, עם צריח מחודד המתנשא לגובה 123 מטר.
• 
  קתדרלת רואן, הקתדרלה הגבוהה בצרפת עם צריח מחודד נאו-גותי המתנשא לגובה 151 מטר.
• 
  קתדרלת קלן, עם החזית הגדולה בעולם - 157 מטר. החזית הושלמה ב-1880 על פי תוכניות מימי הביניים.
• 
  המינסטר של אולם היא הכנסייה הגבוהה בעולם, עם צריח המתנשא לגובה 161 מטר - כ-20 מ' יותר מאשר מגדל שלום.

אופטימיזציה מבנית

התמיכות הדואות העבירו את עומסי המבנה והגג מהקירות אל עמודי אבן גדולים מחוץ למבנה ובכך אפשרו לנצל את רוב שטח הקיר לחלונות ענקיים תוך תמיכה איתנה במבנה האדיר.

קשת מחודדת, האופיינית לגותיקה, איור של ויולה-לה-דוק.

הקתדרלות הגותיות נחשבות להישג מרשים מאוד מבחינת טכנולוגיית הבנייה וכשיא היכולת האנושית של בנייה מלבנים. בבניית הקתדרלות שאפו כאמור להגיע לגובה הרם ביותר וליצור פתחים גדולים ככל האפשר על מנת להחדיר אור למבנה. הרצון ליצור ספינות ראשיות בעלות נפח גדול ככל האפשר עם חלונות גבוהים ועמודים תמירים מצריך מטבע הדברים שימוש במסות אבן גדולות שתתמכנה את המבנה. עם זאת, ההישג המרשים של הבנייה הגותית הוא היכולת להקטין באופן משמעותי את מסת הבנייה על ידי שימוש בקמרונות צלעות ותמיכות דואות שמחוזקות על ידי צריחונים. העובדה כי שיטות בנייה אלה היו מבוססות כולן על לבנים המונחות אחת על השנייה באופן פשוט מאוד יחסית לטכנולוגיות המודרניות והאופן שבו השתלבו עם העיצוב האדריכלי והאמנותי היא שהופכת את האדריכלות הגותית לפלא בנייה. האופטימיזציה המבנית של הקתדרלות הגותיות והפיכת שלד הבניין לחלק מעיצובו נתנו השראה לאדריכלים רבים גם בעידן המודרני.

הכנסייה הגותית בנויה על בסיס שלד שבו תומכים עמודים רבים. מהעמודים יוצאות קשתות מחודדות שיוצרות קמרונות צלעות שתומכים בתקרה ובגג ומעבירים את משקלו אל הקירות ובעיקר אל העמודים המורכבים הגדולים. מאחר שגובה התקרה היה עצום ומשקלה רב, הופעלו על העמודים והקירות מאמצי פישוק שאיימו לגרום לקירות ולעמודים לקרוס הצידה. כדי לפתור בעיה זו השתמשו הבנאים בשני פתרונות עיקריים: מעבר מקשת חצי-עגולה אל קשת מחודדת, ושימוש בתמיכות דואות. הקשת המחודדת מסיטה באופן יעיל יותר מאמצי פישוק מכוח הפועל הצידה לכוח הפועל כלפי מטה. התמיכות הדואות, שנקראות גם "קשתות דואות" (בצרפתית: arc boutant), היו קשתות אלכסוניות שתמכו בקירות ובעמודים מבחוץ והעבירו את העומסים לעמודי אבן גדולים מחוץ למבנה ובכך מנעו מהקירות לקרוס הצידה. על העמודים החיצוניים של התמיכות הוצבו בדרך כלל מבנים הנקראים צריחונים, להם היה הן תפקיד קישוטי והן תפקיד מבני: הפעלת עומס כלפי מטה על העמוד ובכך להטות את מאמצי הפישוק שעוברים לעמוד דרך התמיכות דואות לכוח שפועל כלפי מטה. כך נתמכה המסה הגבוהה והעצומה של המבנה הגותי בידי מערכת שלדית של עמודים, קשתות וקמרונות - דבר שאפשר לנצל את רוב שטח הקיר לחלונות ויטראז' מלאי אור.

בימי הביניים לא היה קיים מדע של הנדסה אזרחית והאדריכלות הייתה מקצוע שנלמד לרוב מאב לבן. השיכלולים הטכנולוגיים שהובילו לבנייה מסוג זה היו בעזרת ניסוי וטעייה. כחלק מהמירוץ לבניית הקתדרלה הגבוהה ביותר ניסו הבנאים לבחון את קצה גבול היכולת מבחינת תמירות גדולה ככל האפשר וכמות קטנה ככל האפשר של מסת לבנים. קתדרלות רבות וחלקי כנסיות רבים התמוטטו תוך כדי בנייתם משום שחרגו מגבול היכולת של הבנייה בלבנים. הקתדרלות הגבוהות והמרשימות ביותר שקיימות עד היום בהן השימוש בחומר הוא האופטימלי ביותר, שרדו למעשה כמעין "ברירה טבעית".

• 
  תמיכות דואות עם צריחונים בקתדרלת שטרסבורג.
• 
  קמרון צלעות בקתדרלת טור. קמרונות הצלעות היו דרך יעילה לשאת את משקל התקרה והגג.
• 
  קתדרלת לינקולן (1092-1311), שהייתה הגבוהה בזמנה (160 מטר) עד לקריסת הצריח המרכזי ב-1549.

האמנות הגותית

ערך מורחב – אמנות גותית

כימרה או גרוטסק, קתדרלת נוטרדאם דה פארי

גרגויל בקתדרלת קלן

לצד האדריכלות הגותית התפתחה אמנות שכללה פיסול גותי, ציור גותי, איור כתבי יד, יצירת חלונות ויטראז', צורפות, גילוף בעץ וקישוט רהיטים ומזבחות בצורה גותית. אמנות זו פיארה את הקתדרלות ואת הכנסיות, והייתה בעלת עושר בלתי-רגיל בפרטים. לעומת אמנות הרומנסק, האמנות הגותית הייתה יותר מושכלת ורציונלית, והגיעה לרמות חדשות בתיאור מדויק של בני אדם, מרקמים וחומר. ניתן לציין את קתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס בהן התרחשה התקדמות ניכרת באמנות הגותית, בעיקר בפיסול, והן הפכו למודל משפיע בכל רחבי אירופה. לצד האמנות הקנונית התפתח גם פיסול השוליים שכלל דמויות מעוותות ומפלצות, כגון פסלי הגרגוילים - מרזבים בצורת מפלצות, שדים או דרקונים. האמנות הגותית התפשטה ברחבי אירופה והושפעה הן מהאמנות הקנונית בצרפת והן מהסגנונות המקומיים וכנראה גם מהתיאטרון העממי בימי הביניים. לצד תיאורים דתיים היא תיארה גם מעמדות, פטרונים, אצילים ובעלי מלאכה. בשיאה, שאפה האמנות הגותית להציג תמונת עולם שלם וסגור תוך שימוש בעיצוב כוללני בו יש דיאלוג בין הסמלי לשימושי.

• 
  המלאך המחייך, קתדרלת ריימס
• 
  שערי קתדרלת אמיין, מוארים במצגת אורקולית המנסה לשחזר את הצבעים המקוריים של הפסלים
• 
  חלון רוזטה בקתדרלת שארטר
• 
  שלושת האמגושים, קתדרלת שטרסבורג
• 
  טריפטיכון של מזבח גותי
• 
  פרטי חלון ויטראז' בקתדרלת שארטר
• 
  ציור גותי של פרה אנג'ליקו

היסטוריה

רקע היסטורי

לקראת המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבותית, אדריכלית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה רב, ועושרה העצום התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה ולעיתים אף ניהלו רבעים שלמים. מולם ניצבה ה"קנוניציה", מועצת הבישוף הבוחרת אותו, שהייתה גם היא בעל כוח רב ואף השתתפה בבניית הקתדרלות ובגיוס המשאבים. בצרפת שלטה השושלת הקפטינגית, שתרמה אף היא באופן ניכר לבניית הקתדרלות, ולצידה היו מספר דוכסויות חזקות, כגון אקוויטניה ורוזנויות שמפניה ונורמנדי. בצרפת היו ארכיבישופים חזקים ועשירים וכן מסדרי נזירים שהיו גם הם בעלי עושר והשפעה.

אזור איל-דה-פראנס (באדום), שם נולדה האדריכלות הגותית

בתקופה זו עלה מעמדן של הערים, בייחוד במרכז צרפת, והללו החלו להילחם על חופש ויותר זכויות. המסחר פרח, בייחוד במחוז שמפניה בו התנהלו ירידי מסחר שהביאו סחורות מצפון ודרום אירופה. הקתדרלות נבנו לא רק כמוסד כנסייתי אלא גם כמוסד עירוני, ובחלקן אף נפתחו בתי ספר קתדרליים בהם למדו את שבע האמנויות החופשיות, ומי שהשלים לימודים אלה - גם פילוסופיה ותאולוגיה. בערים אלו נוצר מעמד של משכילים ומלמדים, לצד גילדות עירוניות של בעלי מלאכה, אומנים בתחומיהם הם.

מסעות הצלב הפכו את הבנייה מלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון, ביזנטיון וספרד המורית. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות, שנוצרו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בפני האצולה ופשוטי העם, וכן להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה מבנים אלה נבנו בסגנון הרומנסקי הכבד (עד המאה ה-12), אך במרכז וצפון צרפת, באיל-דה-פראנס, החל להתפתח הסגנון הגותי (1140) שהעמיד מבנים מפוארים וגדולים הרבה יותר.

רקע רעיוני

אוגוסטינוס הקדוש כתב מספר חיבורים על מבנה הכנסייה האידיאלי. ביסוד מבנה זה עמדו 2 רעיונות עיקריים: פרופורציות גאומטריות הרמוניות ומילוי הכנסייה באור קדוש. האדריכלות של הכנסייה אמורה לייצג את שלמות מעשה הבריאה של אלוהים ולהיות למעשה דגם של העולם או ירושלים השמיימית עם בית המקדש (שאנשי ימי הביניים לא ידעו בדיוק כיצד הוא נראה).

השקפות אלה נהפכו לכדי פילוסופיה-תאולוגיה שלמה בידי פסבדו-דיוניסיוס האראופגיטי, שזוהה בטעות עם דיוניסיוס הקדוש פטרון צרפת, וזכו לעדנה באסכולה של בית הספר הקתדרלי של שארטר במאה ה-12.

החזית המערבית של קתדרלת שארטר. החזית נבנתה בשנים 1134–1145 בסגנון גותי מוקדם, והורחבה בשנים 1194–1260 בסגנון גותי בשל. הצריח הצפוני נוסף ב-1513.

השקפות אלה זכו לתמיכה מברנאר מקלרבו שהיה בזמנו אחד מהסמכויות הדתיות החזקות באירופה. ברנאר לא אהב את האסתטיקה של כנסיות הרומנסק ואת הפיסול הפזרני והיותה של הכנסייה לא יותר ממתלה ליצירות אמנות רגשניות. ברנאר כתב על כך מספר חיבורים וכתוצאה מכך במסדר הציסטריאני החלו בבניית כנסיות צנועות וסגפניות יותר, שבהן הושם יותר דגש על אדריכלות ופחות על קישוטים וראוותנות. לעומת זאת, ברנאר התיר לקתדרלות וכנסיות עירוניות להמשיך להשתמש באמנות וקישוטים כדי ללכוד את לבם של המאמינים פשוטי העם.

רעיונות אלה השפיעו במידה רבה על סוגריוס, אב מנזר סן דני ועוצר הכתר הצרפתי, על אנרי, הארכיבישוף של סנס, ועל ז'פרואה דב לב, הבישוף של שארטר - שלושתם חברים קרובים של ברנאר מקלרבו. ואכן, במקומות אלה נולדה האדריכלות הגותית.

הולדת הסגנון הגותי

האדריכלות והאמנות הגותיות התפתחו בצרפת, בעיקר באחוזות המלך (של בית קאפה) באיל-דה-פראנס (Ile de France) ובדגש על אזור העיר פריז ומחוזות שמפניה ופיקרדי, בתחילת המאה ה-12 ומקובל לקבוע את לידתה ב-1140 השנה בה נבנו מחדש בידי אב המנזר ויועץ הכתר סוגריוס (Suger) הקצה המזרחי והחזית המערבית של בזיליקת סן-דני סמוך לפריז שהייתה המבנה הראשון בעל מאפיינים אדריכליים גותיים (כיום, רק השער הדרומי שרד משיפוצים שנעשו בכנסייה במאה ה-13). תואר "הקתדרלה הגותית הראשונה" מיוחס לקתדרלת סנט אטיין בסנס (Sens) שבנייתה החלה ב-1142. ב-1145 נבנתה מחדש החזית המערבית של קתדרלת שארטר (Chartres) בסגנון גותי מוקדם, ובה החל להתפתח הפיסול הגותי. הקתדרלה הגותית הנודעת ביותר היא כנראה קתדרלת נוטרדאם בפריז, שבנייתה החלה בשנת 1163 והושלמה ב-1345, בה יש שילוב של אדריכלות גותית מוקדמת ואדריכלות גותית בשיאה. האדריכלות הגותית היא סגנון אירופאי אמיתי, שלא נבע מהאדריכלות המזרח-תיכונית אלא התפתח כולו באירופה, ומהווה אבן דרך באדריכלות ימי הביניים.

הגותיקה בעיצומה

קתדרלת ריימס - השיא של הגותיקה בעיצומה בצרפת. הקתדרלה המפוארת של ריימס שימשה להכתרת מלכי צרפת.

בין השנים 1140 עד למאה ה-16 (שיא ושלהי ימי הביניים), רוב הקתדרלות במערב אירופה נבנו בסגנון גותי. צרפת - מקום הולדת הגותיקה - היא בירת הקתדרלות הגותיות וממנה התפשט הסגנון לאנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד ובוהמיה.

בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 התגבש הסגנון של האדריכלות הגותית והוא יושם בתחילה לקתדרלות מרכזיות שנהרסו ונבנו מחדש, אך גם לכנסיות קטנות יותר וטירות. תקופה זו התאפיינה בעידון וזיקוק הסגנון הגותי וביצירת מאפיינים קנוניים שמזוהים עם האדריכלות הגותית (כגון קמרונות צלעות, תמיכות דואות וצריחונים, וחלוקת הקיר ל-3 אזורים - ארקדה, טריפוריום וקומת תאורה).

בסוף המאה ה-13 אחרי שהתפשט ברוב אירופה, התפתח הסגנון הגותי והשתכלל, תוך שילוב מסורות הבנייה המקומיות. הסגנונות הגותים המקומיים, שהחלו באימוץ הסגנון הצרפתי, שילבו מאוחר יותר השפעות מקומיות וקיבלו אופי שונה מהסגנון הצרפתי.

החל במאה ה-13 במקביל לקתדרלות, אומץ הסגנון הגותי גם לכנסיות ומבנים אחרים. מאות כנסיות, טירות, מבני ממשל ומבני ציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול בפראג) ניבנו בסגנון הגותי.

האדריכלות הגותית במאה ה-14

קתדרלת ויטוס הקדוש (1344-1929) נמצאת בלב טירת פראג. הקתדרלה הושלמה בגל התחייה הגותית לפיו תוכניותיהם של האדריכלים המקוריים מתיאס מאראס ופטר פרלר.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-13 חל מעבר הדרגתי מבניית קתדרלות עירוניות גדולות לבניית כנסיות רבעים בעלות תפקידים שונים, לצד כנסיות מסדרי העוני הנזיריים. נהוג לסמן את ראשיתו של תהליך זה בבנייתה של הקפלה המלכותית סנט שאפל (1242-1248) שבה אוחסן נזר הקוצים של ישו. קפלה זו היוותה חידוש בשימוש באלמנטים של קתדרלה גותית, אך ללא ממדיה העצומים, וניסיון להעניק תחושה יותר אינטימית מאשר תחושה של גודל עצום. מנגד, לא פסקו הניסיונות לבנות קתדרלות גבוהות יותר, כגון קתדרלת בווה (1225), עם קמרונות בגובה של כ-48 מטרים (157 רגל) וצריח בגובה 153 מטרים (502 רגל). אולם חלק ממנה קרס במהלך הבנייה וגם הצריח קרס, ובנייתה לא חודשה מאז. כיום מה שנותר מקתדרלת בווה כולל את האפסיס, בית המקהלה והטרנספט, כאשר שרידים אלה נתמכים בפיגומי מתכת מודרניים כדי למנוע את קריסת מה שנותר.

במאה ה-14 החל הדגש באמנות הגותית לעבור לכנסיות קטנות יותר (עם אלמנטים אדריכליים השואבים מהקתדרלה ועטורי קישוטים), לקישוט חפצי קדושה ומזבחים (כגון בטריפטיכון) ולקישוט רהיטי הכנסייה. בכנסיות הקטנות התפתח דגם של כנסיית-אולם, השונה מדגם הבזיליקה ובו כל הספינות בגובה שווה, והקמרונות משמשים לקישוט של תקרה כמעט שטוחה. אבני המפתח בקמרונות של כנסיות אלו שימשו מצע נרחב לפיסול. על רקע זה החלו להתפתח קמרונות מורכבים יותר כגון קמרון רשת שפיתחו היינריך פארלר ופטר פארלר. משפחת פארלר מייצגת עוד תופעה שהחלה במאה ה-14: עליית מעמדו של האדריכל והנצחתו בפיסול לצד שליטי העיר ופטרוניה.

במקביל, החלה האדריכלות הגותית להיות מיושמת גם למבנים אזרחיים, כגון בתי עיריות, בתי גילדות, ארמון הבישוף, בתי חולים ועוד. האדריכלות האזרחית שאבה מהאדריכלות הדתית (פרטים כגון: חלונות, קשתות מחודדות ועמודים) אך השתמשה בהם לבניית מבנים בעלי תפקידים שונים. השימוש בצורת הנעלות של הגותיקה היה הן למבני דת נעלים דוגמת קתדרלות וכנסיות, והן למבנים "נחותים" יותר כגון ממגורות ובתי סוהר. דבר זה מבטא תפישה בה כל היבט של החיים בעיר הגותית קשור במידה מסוימת לדת ולישו ויוצר אחידות בעיר וברבדים השונים של החיים.

• 
  קפלת סנט שאפל בפריז - יישום האדריכלות הגותית לכנסיות קטנות
• 
  קתדרלת בווה (Beauvais)
• 
  כנסיית הצלב הקדוש בשוואבישה גמינד, בה תקרת קימורי רשת
• 
  בית העירייה של לוון - אדריכלות גותית מאוחרת מיושמת על מבנים אזרחיים
• 
  כנסיית טין בפראג

האדריכלות הגותית אחרי ימי הביניים

באיטליה חלה נטישה של האמנות הגותית במאה ה-15 לטובת רנסאנס. האמן וחוקר תולדות האמנות ג'ורג'ו וזארי הוא זה שטבע את השם "גותית" לאמנות ימי הביניים ככינוי גנאי, על שם השבטים הגותים שהחריבו את רומא העתיקה, מאחר שראה בה "ביטוי לתפישות כאוטיות, מעוותות ונבערות מדעת, המבטאות את נפשו המסוכסכת של הברברי". בעוד באיטליה של הרנסאנס ראו באמנות הגותית אמנות ברברית, בצרפת המשיכו להעריך את האמנות הגותית.

במאה ה-16 החלה נטישה של הסגנון הגותי גם בצרפת ומרכז אירופה לטובת הבארוק והרוקוקו. למרות זאת, האמנות הגותית עדיין שרדה בקרב האנשים ובפרט באמנות העממית. במהפכה הצרפתית ב-1789 נהרסו מבנים גותיים רבים בצרפת על ידי המהפכנים מאחר שנתפשו כסמל לפיאודליזם, האריסטוקרטיה ושלטון הכנסייה המדכא. הרס זה נעצר רק במאה ה-19 הודות למאמציהם של אנשי רוח צרפתיים, בהם הסופר ויקטור הוגו, המשמר פרוספר מרימה והאדריכל ויולה לה-דוק.

התחייה הגותית

ערך מורחב – התחייה הגותית

מנזר וסטמינסטר מימי הביניים ולידו ארמון וסטמינסטר ומגדל השעון ביג בן שעוצבו בסגנון נאו-גותי אנגלי

הקתדרלה הלאומית של וושינגטון - קתדרלה נאו-גותית.

בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19 זכתה האדריכלות הגותית לעדנה במה שנקרא "התחייה הגותית" (Gothic Revival), ויקטור הוגו היה ממובילי תנועת התחייה הגותית וקרא לשמר את הקתדרלות העתיקות ורבות ההוד. מאמצי השימור שלו נשאו פרי והיוו גורם מכריע בהישרדות המבנים הגותיים, שעד אז, זכו לבוז בתור מבנים מפלצתיים מעידן ישן וחשוך. וכתוצאה מכך שופצו עשרות קתדרלות גותיות באירופה או שהושלמה בנייתן. בנוסף, מבני ציבור חדשים שאינם מבני דת - כגון פרלמנטים ואוניברסיטאות - החלו להיבנות בסגנון הגותי. מבנים ידועים הנכללים בקטגוריה זו הם בניין הפרלמנט ההונגרי בבודפשט (1885–1904), בניין הפרלמנט הבריטי (ארמון וסטמינסטר) בלונדון (1840–1870), קתדרלת פטריק הקדוש בניו יורק (1858–1888) והקתדרלה הלאומית של וושינגטון (1907–1990). רשימת הקתדרלות ששופצו והושלמו כוללת את הדואומו במילאנו, קתדרלת קלן, קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג, קתדרלת קלרמון-פראן בצרפת ועוד רבות אחרות.

בסגנון התחייה הגותית נבנו גם מבנים מסוגים חדשים לתקופתם אשר חיפשו סגנון המסוגל לייצגם. בניו יורק של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה הסגנון הנאו-גותי פופולרי בבנייתם של גורדי שחקים ובנייני משרדים רבי קומות. הידועים ביותר בהם הם בניין סינגר (1908) ובניין וולוורת' (1910–1913) אשר נבנו כגורדי שחקים גותיים בהשראת צריחי הקתדרלות התמירים והמחודדים.

• 
  בניין הפרלמנט ההונגרי
• 
  קתדרלת פטריק הקדוש, ניו יורק - קתדרלה נאו-גותית ללא תמיכות דואות
• 
  בניין וולוורת' - גורד שחקים בסגנון נאו-גותי
• 
  הקתדרלה הלאומית של וושינגטון - שילוב של סגנון נאו-גותי אנגלי עם סגנון גותי צרפתי, בעלת תמיכות דואות

מאפיינים אזוריים של הסגנון הגותי

קתדרלת נוטרדאם דה פארי (1163-1345), בה יש שילוב של סגנון גותי מוקדם עם סגנון גותי בשל וסגנון גותי קורן.

כאמור, האדריכלות הגותית נולדה בלב צרפת, באזור האיל-דה-פראנס שהושפע מאוד מהמלוכה הצרפתית. במהלך המאה ה-12 התפשט הסגנון הגותי ברחבי צרפת עם התחזקות ההשפעה של המלוכה הצרפתית, וכבר אז נכנסו שינויים מקומיים לסגנון. בסוף המאה ה-12 התפשט הסגנון הגותי גם לאנגליה וספרד ובמאות שאחרי התפשט בשאר חלקי אירופה. ברוב המקומות קבלת הסגנון הגותי התרחשה בשני שלבים עיקריים: הראשון שבהם הוא ייבוא הסגנון הגותי הצרפתי כפי שהוא והשני הוא התאמתו ושילובו עם הסגנונות המקומיים ומסורות הבנייה האזוריות. בהמשך שוכללו הסגנונות הגותיים המקומיים ויצרו סגנונות מובחנים המאפיינים כל אזור, אך גם מושפעים מאזורים אחרים עקב מעבר של רבי-בנאים וסדנאות בנאים ברחבי אירופה.

האדריכלות הגותית בצרפת ובמרכז אירופה

באדריכלות הגותית בצרפת ובמרכז אירופה מובחנים מספר שלבים:

• האמנות הגותית המוקדמת (מ-1140 עד ראשית המאה ה-13): בה התעצבו תפישות אדריכליות וחזותיות, והתגבשו הפתרונות לבעיות הטכניות השונות בבניה בסגנון הגותי. אמנות זו מאפיינת את הקתדרלות של סנס (1142-המאה ה-16), נואיון (1145-1235), לאן (1160-1215), קתדרלת סנלי (1153-1191), קתדרלת סואסון (1176-1212), קתדרלת ליון ובפיסול שבחזית קתדרלת שארטר (1145). עוד ראוי לציין את בזיליקת סן-דני בה נולדה האדריכלות הגותית ואת כנסיית סן רמי בריימס. מאפייניה כוללים קמרון בעל 6 צלעות וקיר המחולק ל-4 אזורים: קומת עמודים - ארקדה, גלריה, טריפוריום וקומת תאורה.

• 
  בזיליקת סן-דני - החזית של סוגריוס
• 
  קתדרלת סנס בעלת המגדל הבודד
• 
  קתדרלת נואיון
• 
  החזית של קתדרלת לאן שימשה השראה לחזית נוטרדאם דה פארי
• 
  ארבעה אזורי קיר בקתדרלת לאן
• 
  קמרון סקספרטיט גותי מוקדם בקתדרלת ליון
• 
  האפסיס והתמיכות הדואות של כנסיית סן רמי
• 
  קתדרלת לה-מאן עם התמיכות הדואות בנות שלוש הקומות

• האמנות הגותית בעיצומה (מ-1200 עד 1250): ידועה כ-High Gothic באנגלית, כ-Le Gothique Classique בצרפתית או כסגנון גותי בשל, ובה התגבשו מידות, פרופורציות ועיצוב קנוניים באדריכלות הגותית. בתקופה זו נפוצו האמנות והאדריכלות הגותית ברחבי צרפת ומרכז אירופה. כאן יש חזרה לקמרון בעל 4 צלעות וקיר המחולק ל-3 אזורים (קומת עמודים וקשתות - ארקדה, גלריה או טריפוריום, וקומת תאורה). הכותרות בעמודים קטנו על מנת לא לעצור את התנופה של העמודים כלפי מעלה ובכך הודגש הקו האנכי בפנים המבנה. כמו כן, בסגנון זה הבשילו התמיכות הדואות והפכו לפתרון הקנוני לבניית קירות קלים וגבוהים, ושירתו הן מטרות מבניות והן מטרות אסתטיות. עוד שינוי משמעותי בסגנון זה מהגותיקה המוקדמת הוא הגדלת קומת התאורה מחלון יחיד בכל קטע ל-2 חלונות מחודדים המאוחדים בראשם בחלון עגול וקטן. סגנון זה מתבטא היטב בקתדרלת שארטר (1194-1260), קתדרלת ריימס (1211-1427), קתדרלת בורז' (1195-1270) וקתדרלת אמיין (1220-המאה ה-15).

• 
  קתדרלת בורז' - האדריכלות הגותית בעיצומה
• 
  קתדרלת שארטר - אחת הקתדרלות הגותיות החשובות והמשפיעות ביותר
• 
  קתדרלת שארטר, מציגה פיסול גותי מוקדם ופיסול גותי בשיאו, בתמונה: החזית הדרומית
• 
  בית המקהלה של קתדרלת שארטר
• 
  קתדרלת ריימס - יצירת מופת של הגותיקה בשיאה
• 
  קתדרלת ריימס - מבט מבפנים מערבה, בחזית המערבית קבועות שתי רוזטות
• 
  קתדרלת אמיין, בעלת הקמרונות הגבוהים בצרפת
• 
  מבנה קיר בן 3 אזורים עם קומת תאורה מוגדלת בקתדרלת אמיין

• סגנון Rayonnant ("קורן" או "גותיקה קורנת"): סגנון זה בלט בעיקר בשנים 1240–1250 אך היה נפוץ גם במהלך המאה ה-14 בצרפת. סגנון זה חידד והעמיק את ההישגים של הגותיקה בשיאה ושאף לתת למבנה מראה תחרה אוורירי יותר עם יותר חלונות מזכוכית צבעונית ויותר אור. מבנים בולטים בסגנון זה הם בזיליקת סן-דני (שיפוצים שהחלו ב-1231), קתדרלת ריימס, קפלת סנט שאפל (1242-1248), החלקים המוקדמים בקתדרלת רואן ובית המקהלה של קתדרלת קלן (1248-1322), שנחשב לשיא של האדריכלות הגותית ויצירת מופת של הסגנון הגותי הקורן. מלומדים סבורים ששם הסגנון נובע מהרעיון שעלי הכותרת בחלונות רוזטה צריכים לקרון מהמרכז החוצה, ומכך נבע שם הסגנון. דוגמה לחלונות רוזטה המאפיינים את הגותיקה הקורנת ניתן למצוא בבית הרוחב של קתדרלת נוטרדאם דה פארי, בבזיליקת סן-דני ובקתדרלת שטרסבורג.

• 
  חלון רוזטה בסגנון גותי Rayonnant בבזיליקת סן-דני
• 
  בית המקהלה הקורן של קתדרלת אוורה, שימו לב לקומת הטריפוריום המואר
• 
  בית הרוחב הדרומי של קתדרלת נוטרדאם דה פארי
• 
  מבנה הקיר המשופץ של בזיליקת סן-דני, שנהפך לעיצוב המכונן של קירות וקומות תאורה שנבנו בסגנון Rayonnant
• 
  חזית קתדרלת שטרסבורג

• האמנות הגותית המאוחרת Late Gothic (מ-1250 ואילך): שפת האמנות הגותית מיושמת לא רק בבניית קתדרלות וכנסיות אלא גם בבנית מבני ציבור נוספים. יש גם התפתחות סגנונות מקומיים בגותיקה, כגון באנגליה, בגרמניה, בספרד ובאיטליה.
• סגנון Flamboyant ("סגנון הלהבות" או "גותיקה לוהבת"): בסגנון זה מן המאה ה-15 הקישוטים ותחרת החלונות (Tracery) מעוצבים בצורה דמוית להבות אש או עלים מלופפים והצריחים בנויים כחרוט עם מרקם של תחרת אבן המשווה להם מראה של לפיד בוער, עץ ברוש או ראש של טיל. הקשתות בסגנון זה שטוחות יותר ("גב החמור").

• 
  כנסיית סנט אואן ברואן - סגנון גותי מאוחר
• 
  חלון רוזטה בסגנון גותי לוהב, סנט שאפל
• 
  חזית בית הרוחב הדרומית של קתדרלת בווה בסגנון גותי לוהב
• 
  עמוד מקושט בסגנון הלהבות, בית הרוחב של קתדרלת סנלי, המאה ה-16
• 
  החזית הפלמבויינטית של קתדרלת טול (Toul)
• 
  חלון רוזטה בסגנון הלהבות, כנסיית גרסה בסאנטרם
• 
  החזית הפלמבויינטית של כנסיית מנזר השילוש בוונדום
• 
  כנסיית סן מקלו ברואן

האדריכלות הגותית באנגליה

ערך מורחב – אדריכלות גותית אנגלית

הקצה המזרחי הישר של קתדרלת לינקולן עם חלון ויטראז' גדול

קתדרלת ליצ'פילד בעלת 3 הצריחים מוקפת במבני דת ומדשאה גדולה

קמרונות מניפה, מאפיין בולט של הגותיקה האנגלית, במנזר באת'

הסגנון הגותי הובא לאנגליה על ידי גיום דה סנס (ויליאם מסנס), שבנה מחדש את בית המקהלה בקתדרלת קנטרברי (1175-1493). בסגנון הגותי האנגלי הדגש עבר מבנייה לגובה (בלא מעט מקרים, הבנייה היוותה המשך של קתדרלה רומנסקית קיימת, והבנייה הגותית שמרה על גובה המבנה הרומנסקי) לבנייה לאורך (קתדרלות אנגליות רבות הן ארוכות ביותר), הדגשת הקו האופקי (על חשבון הקו האנכי) והתמקדות בפרטים עשירים, מורכבים ומפותחים. באנגליה נערכו מספר שינויים בסגנון הצרפתי ובהם: קתדרלות עם שני בתי רוחב (כגון קנטרברי וסולסברי), קתדרלות ללא תמיכות דואות (קתדרלת סולסברי וקתדרלת ולס), ויתור על חלון רוזטה בחזית המערבית, קתדרלות ללא מגדלים בחזית (כגון קתדרלת ולס וקתדרלת סולסברי), קתדרלות עם מגדל מצלב גדול במרכז ומעליו צריח מחודד (אם כי רבים מצריחים אלה נהרסו במהלך השנים), קתדרלות עם סיומת מזרחית ישרה (כגון קתדרלת יורק) ופיתוח קמרונות הצלעות הבסיסיים לקמרונות מורכבים ומפותחים. קתדרלות רבות באנגליה נבנו במהלך מאות שנים ולכן חלקים שונים שלהן בנויים בסגנונות שונים, ללא ניסיון ליצור אחדות סגנונית.

הסופר הבריטי, קן פולט, הקדיש את ספרו 'עמודי תבל' (The Pillars of the Earth) להתפתחות האדריכלית הדרמטית באנגליה בשלהי המאה ה-12, עם המעבר מבניית קתדרלות בסגנון הרומנסקי לבנייה בסגנון הגותי, וזאת מבלי להזכיר את שני הביטויים הנ"ל אפילו פעם אחת לכל אורך הספר.

באדריכלות הגותית באנגליה מובחנים הסגנונות הבאים:

• סגנון גותי אנגלי מוקדם (Early English) בשנים 1180-1275: ייבוא של הסגנון הגותי הצרפתי, ובעיקר השימוש בקשת מחודדת. יש פיתוח של הקמרונות לקמרונות כוכבים. דוגמה לסגנון זה היא קתדרלת לינקולן.
• סגנון גותי מקושט (Decorated Gothic) בשנים 1275-1380: התאפיין בפיתוח קישוטים מורכבים יותר, בעיקר לחלונות, הכולל את השימוש בקישוטי תחרת חלונות (Tracery). כמו כן, הקמרונות מתפתחים והופכים לקמרונות רשת. דוגמאות לסגנון זה הן קתדרלת יורק, קתדרלת ליצ'פילד וכנסיית המנזר וסטמינסטר בלונדון.
• סגנון גותי ניצב (Perpendicular Gothic) בשנים 1380-1520: התאפיין בחלונות גדולים יותר וקווים מאונכים, בפיתוח קמרון המניפה ובויתור על קומת הטריפוריום לטובת דגש רב יותר על קומת התאורה. סגנון זה היה מושפע מסגנון ה-Flamboyant הצרפתי ואף השפיע עליו. דוגמה לסגנון זה הוא מנזר באת'.

• 
  קתדרלת סולסברי (1220-1280)
• 
  חזית קתדרלת יורק (1220-1472)
• 
  קתדרלת קנטרברי
• 
  תוכנית קתדרלת קנטרברי, ניתן לראות את ההבדל בין בית המקהלה הגותי המוקדם לבין הספינה הראשית בסגנון גותי ניצב
• 
  תקרה אופיינית לגותיקה האנגלית תחת המגדל המרכזי בקתדרלת יורק
• 
  החזית הצפונית של מנזר וסטמינסטר
• 
  הספינה הראשית של קתדרלת וינצ'סטר
• 
  הדגש על האורך והקו האופקי בספינה הראשית של קתדרלת ולס

האדריכלות הגותית בספרד

ערך מורחב – אדריכלות גותית ספרדית

קתדרלת סביליה (1402-המאה ה-16), הקתדרלה הקתולית הגדולה בעולם, בסגנון גותי ספרדי המשולב בהשפעות מוריות

ספרד, שכללה אוכלוסייה משמעותית של שלוש הדתות: נצרות, אסלאם ויהדות, החזיקה גם במסורות בנייה שונות והייתה עדה לאדריכלות מוסלמית של ימי הביניים. במאה ה-12 החלה ה"רקונקיסטה" בה כבשו הנוצרים חלקים ניכרים מספרד בהם ישבו מוסלמים. בכיבושים אלה חיו תחת השלטון הנוצרי שלוש אוכלוסיות מיעוטים: ה"מוזערבים" - נוצרים שחיו בעבר תחת שלטון מוסלמי, והמודחארים - מוסלמים שבחרו לחיות תחת השלטון הנוצרי, ונוצרים שהיגרו מצרפת בתמורה לזכויות. במסגרת הרקונקיסטה, מבנים מוסלמיים רבים נהפכו למבנים נוצריים.

האדריכלות הגותית בספרד החלה גם היא כייבוא של הסגנון הצרפתי (כגון קתדרלת בורגוס (1221-1568), קתדרלת לאון וקתדרלת טולדו (1226-1493) שנבנו בהשגחת אדריכלים צרפתיים), אך עד מהרה פיתחה סגנון עצמאי המשלב בין הגותיקה להשפעות המוריות, דבר שהתבטא במבנים יותר רחבים ומעוגלים, ובפחות דגש על הקו האנכי הצר. כמו כן, בספרד הפיסול הוא הרבה יותר קישוטי וסיפורי מאשר בגותיקה הצרפתית, ואלמנטים אדריכליים רבים מעוצבים בצורה אורנמנטלית.

באדריכלות הגותית בספרד מובחנים השלבים הבאים:

• גותיקה צרפתית - ייבוא הסגנון הגותי הצרפתי, בעיקר במאה ה-13.
• גותיקה מודחארית (Mudejar Gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-13 וה-14 המעורב עם סגנון האדריכלות המורית.
• גותיקה לבנטינית (Levantino gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-14.
• גותיקה איזבלינית (Isabelline Gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-15.
• גותיקה מנואלינית (Manueline) - סגנון גותי פורטוגזי מהמאה ה-16.

• 
  קתדרלת בורגוס
• 
  פנים קתדרלת לאון - האפסיס והמזבח המפואר
• 
  פנים קתדרלת טולדו
• 
  קתדרלת סגוביה
• 
  קתדרלת אולליה הקדושה, ברצלונה

האדריכלות הגותית בגרמניה ומרכז אירופה

חזית קתדרלת רגנסבורג בגרמניה, הבנויה בסגנון גותי מאוחר, עם זוג צריחים בסגנון לוהב (Flamboyant) של תחרה גרמנית המתנשאים מעל העיר

לארצות השפלה (בעיקר הולנד ובלגיה) הגיע הסגנון הגותי דרך שלטונה של דוכסות בורגונדיה. מספר קתדרלות בארצות אלה בנויות בסגנון גותי בשל (קתדרלת מיכאל וגודולה הקדושים בבריסל) ואחרות, ובסגנון גותי מאוחר (כגון קתדרלת אנטוורפן). לעומת זאת, בארצות אלה היו נפוצים בתי עיריות הבנויים בסגנון גותי (כגון בלוון ובבריסל).

בגרמניה הגיע הסגנון הגותי באיחור של 100 שנה והיה צריך להתאים את עצמו למסורת הבנייה הקרולינגית של כנסיות וסטוורק (Westwerk) בעלות שני מוקדי פולחן: מזרחי ומערבי. הקתדרלות בגרמניה הושפעו גם מכנסיות מסדרי העוני, שכללו חלל אחיד או אגפים שווי-גובה והיו פשוטות בקישוטיהן, בחלונות הוויטראז', בכותרות ובתוכנית הפיסולית. כתוצאה מכך לקתדרלות גרמניות יש בדרך כלל שני אזורי קיר במקום שלושה והחלונות והעמודים פשוטים יחסית. בעוד שקתדרלות כגון קתדרלת רגנסבורג (1273-1872), קתדרלת פרייבורג (1260-1320) וקתדרלת קלן (1248-1880, בית המקהלה נבנה בסגנון גותי קורן) נבנו על טהרת הסגנון הצרפתי קתדרלות כמו קתדרלת במברג (בעלת 4 מגדלים) וקתדרלת נאומבורג (בעלת שני בתי מקהלה, במזרח ומערב) שילבו בין הסגנון הגותי לסגנון הרומנסקי הקרולינגי וריבוי מגדלים עם צריחים האופייניים למזרח אירופה. ניתן לציין את קתדרלת שטרסבורג (1176-1439) והמינסטר של אולם (1377-1890) שנחשבות לכנסיות גותיות מפוארות וחשובות ביותר. בניגוד לצרפת, בגרמניה בהרבה קתדרלות הושלמו הצריחים שעל ראש המגדלים (גם אם במאה ה-19), לרוב בסגנון תחרתי או בסגנון שווייצרי חלק. הצריחים הקנו לקתדרלה מראה מחודד השואף כלפי מעלה. אף על פי שהסגנון הגותי יובא מצרפת, החל מהמאה ה-18 היסטוריונים גרמנים כגון האנס יאנצן ראו בו "[היצירות הגותיות הן] הביטוי החזק ביותר לרוח הנוצרית של ימי הביניים ולרוח הגרמנית". ואכן, במאה ה-19 התרחשה תחייה גותית גם בגרמניה ונשלמה בנייתן של קתדרלות רבות בסגנון הגותי.

הסגנון הגותי הגיע גם אל בוהמיה והקיסרות הרומית הקדושה. הקתדרלות החשובות באזורים אלה הן קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג (1344-1929), קתדרלת סטפנוס הקדוש (שטפנסדום) בווינה (1304-1511) וכנסיית ברברה הקדושה בקוטנה הורה (1388-1905).

• 
  קתדרלת שטרסבורג הצרפתית-גרמנית
• 
  חלונות ויטראז' בסגנון גותי קורן בקתדרלת שטרסבורג
• 
  קתדרלת קלן, גרמניה
• 
  הספינה הראשית בקתדרלת קלן, בגובה של 43 מטר
• 
  קתדרלת פרייבורג, בעלת מגדל בודד בתור חזית
• 
  קתדרלת פרייבורג, גובה הספינה הראשית שונה מגובה בית המקהלה
• 
  קתדרלת סטפנוס הקדוש, וינה
• 
  ה"שטפל", הצריח המחודד המפורסם של קתדרלת סטפנוס הקדוש בווינה
• 
  כנסיית ברברה הקדושה, קוטנה הורה
• 
  קתדרלת רגנסבורג, מבט מצפון מזרח
• 
  בית עיריית בריסל (תחילת בנייה: 1402)
• 
  בית עיריית לוון

האדריכלות הגותית בצפון ומזרח אירופה

באזור צפון ומזרח גרמניה, בפולין ובמדינות הבלטיות וצפון ומזרח גרמניה התפתח סגנון "גותיקת לבנים" (Brick Gothic) שהתאפיין בבנייה בלבנים אדומות בלבד ולא מסלעים חצובים מסותתים. בסגנון זה הייתה גם נטייה לבניית צריחים כפרמידות רב-צלעיות חלקות ולא כחרוטי תחרה. אחד המבנים שמייצגים בצורה הטובה ביותר את סגנון זה הוא קתדרלת אופסלה בשוודיה (1435-1893).

• 
  קתדרלת אופסלה הבנויה בסגנון "גותיקת לבנים"
• 
  כנסיית מריה הקדושה (ליבק) היא כנסיית הלבנים בעלת הקמרונות הגבוהים בעולם
• 
  בזיליקת מריה הקדושה בגדנסק. כנסיית הלבנים הגדולה בעולם.
• 
  כנסיית סיינט-אן בוילניוס, ליטא
• 
  פנים כנסייה בקרקוב
• 
  מבנה בעיר ליבק אשר הוכרה כאתר מורשת עולמית בזכות ריבוי המבנים בסגנון גותיקת הלבנים המצויים בה
• 
  קתדרלת רוסקילדה בדנמרק עם צריחים מחודדים האופייניים לגותיקת הלבנים
• 
  קתדרלת רוסקילדה - פרטי הלבנים במגדל הדרומי

האדריכלות הגותית באיטליה

הדואומו של מילאנו.

במאה ה-12 איטליה הושפעה מהאדריכלות הביזנטית. במאה ה-13 הגיעה אליה האמנות הגותית עם נזירים ציסטרציאנים שהיגרו אליה מצרפת, ובמאה זו ובמאה ה-14 התפשט סגנון זה בקרב מסדרי העוני של הנזירים. המסורת האדריכלותית של איטליה מנעה את קבלת הסגנון הגותי בשלמותו, ומה שהתקבל בעיקר היו אלמנטים קישוטיים של הגותיקה. בתקופה זו נבנו מספר קתדרלות עם אלמנטים גותיים, כאשר הבולטת שבהן היא קתדרלת מילאנו (1386-1858), שדבקה בסגנון הגותי הצרפתי (ובעלת ספינה ראשית בגובה 45 מטר ). קתדרלות אחרות אימצו מספר אלמנטים גותים, בעיקר בקישוט החזית והפנים. בבתי עיריות וארמונות צורות הקישוט הגותיות היו נפוצות יותר (כגון בארמון הדוג'ים בוונציה). במאה ה-15 החל הרנסאנס באיטליה, והחזרה לצורות אדריכלות קלאסית דחקה את האדריכלות הגותית.

• 
  ארמון הדוג'ים בוונציה הבנוי בסגנון גותי ומאופיין בקשתות מחודדות
• 
  חזית נאו-גותית של הסנטה מריה דל פיורה בפירנצה בה קיים עיצוב איטלקי מסורתי עם השפעה גותית רבה
• 
  חזית קתדרלת אורבייטו עם גמלונים משולשים, חלון רוזטה וצריחים גותיים

מילון מונחים

ערך מורחב – אדריכלות גותית - מונחים

• 
  חלקי הקתדרלה הגותית
  קתדרלת שארטר
• 
  תוכנית הקתדרלה הגותית
  (קתדרלת שארטר)
• 
  חלקי הקיר הגותי
  (דגם תלת ממדי)

מקורות

• נורית כנען-קדר, ‏האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור
• כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - The Architecture of the Great Church, תמס אנד הדסון
• אוטו פון סימסון, The Gothic Cathedral, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון - סדרת Bollingen
• זביגנייב הרברט, ברברי בגן - הפרק "אבן מהקתדרלה" על בניית הקתדרלות הגותיות, הוצאת כרמל

ראו גם

• רשימת קתדרלות גותיות ונאו-גותיות
• אדריכלות גותית - מונחים
• אמנות גותית
• אדריכלות כנסיות
• אדריכלות הרומנסק
• קתדרלה
• קתדרלת נוטרדאם (פריז)
• סגנון גותי קורן
• התחייה הגותית
• פורטל:אדריכלות/הפינה הגותית

קישורים חיצוניים

• New York Carver, אתר העוסק באדריכלות ימי הביניים ובאדריכלות גותית בפרט
• מילון מונחים לאדריכלות הגותית
• Earthlore Gothic Dreams, על אדריכלות גותית, בליווי תמונות
• סגנון ה-Rayonnant
• ספרו של ויולה לה-דוק על אדריכלות צרפתית, בויקיספר הצרפתי
• Historian Uses Lasers to Unlock Mysteries of Gothic Cathedrals, נשיונל ג'יאוגרפיק, 22 ביוני 2015
• קתדרלות גותיות - מגוון קישורים
• תמונות וגלריות
  • Gothic Art & Architecture תמונות בפליקר
  • Gothic Churches תמונות בפליקר
  • תמונות של אדריכלות גותית
• סרטוני וידאו
  • תמונות של קתדרלות וכנסיות גותיות, סרט וידאו ביוטיוב
  • David Macaulay - Gothic cathedrals, יוטיוב
  • Easy Architecture: What is Gothic Architecture, בערוץ היוטיוב Easy Architecture
  • A Complete Introduction to Gothic Architecture, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 14:27)
  • סרט המסביר על ההנדסה שמאחורי התמיכות הדואות, בערוץ היוטיוב של Engineering Models
  • Cologne Cathedral: The Epitome of Gothic Grandeur, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 5:12)

• GOTHICmed, A Virtual Museum of Mediterranean Gothic Architecture

הערות שוליים

ערך מומלץ