קתדרלת אורבייטו

קתדרלת אורבייטו
Duomo di Orvieto

קתדרלת אורבייטו - חזית הקתדרלה
מידע כללי
סוג	קתדרלה
מיקום	אורבייטו
מדינה
זרם	נצרות קתולית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1290–1591 (כ־301 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1290
סגנון אדריכלי	אדריכלות גותית, אדריכלות הרנסאנס, אדריכלות ביזנטית
קואורדינטות	42°43′01″N 12°06′48″E
https://www.duomodiorvieto.it האתר הרשמי

קתדרלת אורבייטו (באיטלקית: Duomo di Orvieto) היא קתדרלה רומית-קתולית בעיר אורבייטו שבמחוז אומבריה במרכז איטליה. הקתדרלה בנויה בסגנון אקלטי המשלב אדריכלות ביזנטית, אדריכלות הרנסאנס ואדריכלות גותית איטלקית המתבטאת בעיקר בקישוטים גותיים.

מבוא

מבט מצפון על חוץ הקתדרלה הרנסאנסי

אורבייטו ידועה בקתדרלה ("דואומו") שהיא מן היפות באיטליה. מבחוץ מצופה הקתדרלה ברצועות מתחלפות של טרוורטין (סוג של סלע משקע) לבן ובזלת כחולה אפורה. תכנון הקתדרלה מיוחס לרוב לארנולפו די קמביו, אך הדעה כיום היא כי המתכנן היה נזיר אלמוני בשם פרה בוויניאטה מפרוג'ה. הבנייה החלה בשנת 1290 בהוראתו של האפיפיור אורבנוס הרביעי במטרה לשכן את שרידי נס הלחם והיין של בולסנה. הבנייה נמשכה כשלוש מאות שנים, כאשר בין הבונים והמתכננים היו האדריכלים הידועים אנדראה פיזאנו ומיקלה סן מיקלי. חזית הקתדרלה (הבנויה בסגנון גותי איטלקי) נחשבת ליפה במיוחד, והיא מציגה כמה פסלים של הפסל לורנצו מאיטני בן המאה ה-14. בתוך הקתדרלה ראויה לציון הקפלה של סן בריציו, הכוללת פרסקו של פרה אנג'ליקו ובנוצו גוצולי, המתאר את יום הדין, שצויר בין 1447 ל-1551, והושלם על ידי לוקה סיניורלי, האחראי אף לחלק מציורי הקפלה הסיסטינית ב-1499. על אף שבאורבייטו לא הייתה מעולם קהילה יהודית משגשגת, מציג עמוד מרכזי בקתדרלה שורה של עיטורים בצורת מגן דוד. המדרכה המקיפה את הקתדרלה מקושטת באבנים צבעוניות היוצרות צורות מגני דוד על המדרכה. בנוסף, בצדה החיצוני הקדמי של הקתדרלה ישנם עיטורים הממחיזים את סיפורי התנ"ך, דוגמת אדם וחוה.

בנייה

אבן הפינה של הקתדרלה הונחה בשנת 1290 על ידי האפיפיור ניקולאוס הרביעי, והבנייה עצמה הופקדה בידי פרה בוויניאטה די פרוג'ה (Fra Bevignate di Perugia). הדעות בקשר לתכנון המבנה חלוקות: תכנון הקתדרלה מיוחס לרוב לארנולפו די קמביו (Arnolfo di Cambio) אך הדעה כיום היא כי המתכנן היה נזיר אלמוני בשם פרה בוויניאטה מפרוג'ה שהופקד על הבנייה. הבנייה התמשכה באופן איטי עד 1309, אז האדריכל לורנצו מאיטאני (Lorenzo Maitani) מסיינה מונה לנהל את הבנייה ופתר מספר בעיות הנוגעים לעמידה בעומסים של המבנה. הוא שינה את תוכניות הקתדרלה, ויצר את החזית הנוכחית ואת רוב פנים המבנה לפני שמת ב-1330, קצת לפני השלמת המבנה.

החזית

חזית הקתדרלה, המושפעת מאוד מהסגנון הגותי.

החלק היפה והמושך ביותר בקתדרלה היא החזית הגותית המושפעת זהב, המעוטרת בתחריטים, תגליפים ופסלים של האוונגליסטים שיצר מאיטאני. התגליפים מתארים סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה. מעליהם נמצאים פסיפסים שנוצרו במאה ה-14 לפי עיצוב של האמן צזארה נביה (Cesare Nebbia). פסיפסים אלו הוחלפו ועוצבו מחדש במהלך המאות, בפרט ב-1713 ו-1842. במרכז החזית נמצא חלון רוזטה שנבנה על ידי האמן אורקנייה בשנים 1354–1380. החלק החדש ביותר בעיטורים הם 3 שערי ברונזה מהם נכנסים לקתדרלה. השערים הושלמו ב-1970 בידי הפסל הסיציליני אמיליו גרקו (Emilio Greco) המתארים חסדים מחייו של ישו ומתוגברים בפסלים של המדונה והילד שנוצרו בידי אנדראה פיזאנו (Andrea Pisano) ב-1347. השערים והספינות השונות מתוגברים בגמלונים משולשים המתנשאים מעליהם ומאוגפים במגדלים צרים המסתיימים בצריחים קטנים ומחודדים.

הגימור של הקירות החיצוניים של הקתדרלה, בניגוד לחזית, פשוט יותר. הקירות צופו בשכבות מתחלפות של אבן טרוורטין לבנה ואבן בזלת כחולה-אפורה.

פנים הקתדרלה

הספינה הראשית

פנים הקתדרלה הושאר בכוונה פשוט ומרווח, עם חלונות אלבסטר השומרים את פנים הקתדרלה קר בקיץ האיטלקי החם.

הגג קושט בשנות ה-1320 בידי פייטרו די ללו (Pietro di Lello) וואנוצו די מאסטרו פיירנו (Vanuzzo di Mastro Pierno), ובמהלך שנות ה-1890 שוחזר ושומר על ידי פאולו צאמפי (Paolo Zampi) ופאולו קוקרי (Paolo Coccheri) והגיע למצבו הנוכחי.

ליד הכניסה השמאלית נמצאת ברכת ההטבלה (בפטיסטריום) שנבנתה ב-1390 על ידי לוקה די ג'ובאני (Luca di Giovanni) והורחבה 16 שנים מאוחר יותר בידי סאנו די מאטאו (Sano di Matteo). קרוב לה ניתן לראות פרסקו של המדונה עם הילד, שצויר על ידי ג'נטילה דה פבריאנו (Gentile da Fabriano) ב-1425. מאחורי המזבח נמצאים מספר ציורי פרסקו שניזוקו במהלך השנים ומוקדשים לחיי מריה, אם ישו. ציורים אלו צוירו על ידי האמנים תושבי אורבייטו: פריטו אילאריו (Preto Ilario) ופייטרו די פוצ'ינו (Pietro di Puccino) ושוחזרו כל מאה שנים.

בקתדרלה מצוי עוגב גדול, המכיל 5,585 צינורות, שתוכנן במקור על ידי איפוליטו סקאלצה (Ippolito Scalza) וברנרדינו בנוונוטי (Bernardino Benvenuti) במאה ה-15. בשנים 1913–1975 נבנה העוגב מחדש. תרומה נוספת של סקאלצה היא פסל ה"פייטה" שפיסל ב-1579.

קפלת הקורפורל

קפלת הקורפורל (Chapel of the Corporal) נבנתה כדי להכיל את שרידי נס בולסנה המגואלים בדם. הקפלה מקושטת בציורי פרסקו המתארים נסים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה של הכנסייה. הם צוירו בשנים 1357–1363 בידי אוגולינו די פריטה אילארו (Ugolino di Prete Ilaro), דומניקו די מאו (Domenico di Meo) וג'ובאני די בוצ'יו לאונרדלי (Giovanni di Buccio Leonardelli) וראויים לציון בגלל האנטישמיות שבהם, שהסלימה באירופה המערבית באותה תקופה. בקפלה בנוסף ישנו ציור מאת ליפו ממי Lippo Memmi של ה-Madonna dei Raccomandati. במרכז הקפלה ישנה תיבה לאחסון שרידי קודש מוזהבת המכילה את הקורפורל ספוג הדם, והיא נבנתה בידי אוגולינו די ויירי (Ugolino di Vieri) ב-1339. בימי חג יוצאת מקפלה זו התהלוכה בה מוצג הקורפורל ברחבי העיר.

קפלת המדונה די סן בריציו

קפלת המדונה די סן בריציו (Chapel of the Madonna di San Brizio) היא תוספת מאוחרת יותר לקתדרלה. קפלה זו, הידועה גם בשם קפלת סיניורלי (Signorelli), נבנתה החל מ-1397 אך ויכוחים על הבנייה גרמו לעיכוב השלמתה במאה שנה עד שנשכר האמן לוקה סיניורלי (Luca Signorelli) להשלימה. סיניורלי קישט אותה בשלמותה אחרי שלקח על עצמו להשלים את הציורים הלא-גמורים של פרה אנג'ליקו (Fra Angelico) ובנוצו גוצולי (Benozzo Gozzoli). הקפלה נחשבת ליצירה המרשימה ביותר של סיניורלי, שהשקיע שנתיים בציור סדרת ציורי פרסקו המתארים את יום הדין, עליית האנטיכריסט, סוף העולם והפרדת המקוללים מהמבורכים. מתחת ליצירה זו ישנם ציורים קטנים יותר של כותבים ופילוסופים ידועים שצופים באסון המתרחש מעליהם בעניין. בציורים אלה מתוארים הומרוס, אמפדוקלס, מרקוס אנאוס לוקאנוס, הוראס, אובידוס, וירג'ילוס ודנטה לצד תמונות מיצירותיהם ומספר מדליונים המתארים קדושים מקומיים.

ארמון האפיפיורים

ארמון האפיפיורים (Palazzo dei Papi) הנמצא מימין לקתדרלה, נבנה במקור במהלך אמצע המאה ה-13 כאשר האפיפיורים עברו לאורבייטו כדי להימלט מהקרבות ברומא. האפיפיורים אורבנוס הרביעי ומרטינוס הרביעי שניהם חיו בעיר וכנראה גם השגיחו על שלבי ההתחלה בבניית הקתדרלה. האפיפיור בוניפציוס השמיני הרחיב את הארמון, אך העבודה לא הושלמה עקב מעבר האפיפיורים לאביניון ב-1309. הארמון המשיך לשמש למגורי אפיפיורים עד 1550, אז הועבר לבעלות הקתדרלה. ב-1896 שונה ייעוד המבנה למוזיאון שקיים עד היום. בתוך הארמון נמצאים פריטי מידע ושרידים מהיסטוריית הקתדרלה והעיר. יצירות אמנות שלא זכו לעטר את פנים הקתדרלה וחלקים מהבנייה המקורית שהוסרו במהלך השחוזרים נמצאים גם הם בתוך המוזיאון. המוזיאון כולל גם ציורים, תיבות לאחסון שרידי קודש ואת התוכניות המקוריות של הקתדרלה.

קומת הקרקע של הארמון מכילה מוזיאון המוקדש לאמן הסיציליאני אמיליו גרקו (Emilio Greco) שבנה את דלתות הקתדרלה ב-1970. המוזיאון מכיל מגוון נרחב מיצירותיו, וכן סקיצות עבור פסלים וציורים שהכין, כולל פסלים הנמצאים כיום בבזיליקת סן פייטרו בותיקן.

ארמון הקתדרלה

ארמון האופרה של הקתדרלה (Palazzo dell'Opera del Duomo) הניצב מולה הוא מבנה גדול שנבנה ב-1359 כדי לשמש מקום עבור משרדי הקתדרלה ולהוות בית עבור הפן המנהלי שלה. ב-1857 הורחב כדי להכיל מוזיאון בקומת הקרקע עבור התרבות האטרוסקית ומכיל שרידים אטרוסקים שנמצאו בעיר ומסביבה (באזור שכנה עיר אטרוסקית מרכזית). ליד הבניין נמצאה מוזיאון Claudio Faina המכיל אוסף אמנות אטרוסקית שנאספה במהלך המאה ה-19 בידי הרוזן מאורו פיינה ונתרמה לעיר.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת אורבייטו
• אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת אורבייטו
• תמונות של פנים הקתדרלה ויצירות אמנות בה