קתדרלת סולסברי

קתדרלת סולסברי
Salisbury Cathedral
מידע כללי
סוג	קתדרלה אנגליקנית
על שם	מרים, אם ישו
כתובת	סולסברי
מיקום	סולסברי
מדינה	הממלכה המאוחדת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1220
תאריך פתיחה רשמי	1220
חומרי בנייה	אבן גיר
אדריכל	Richard Poore, Elias of Dereham
סגנון אדריכלי	אדריכלות גותית
מידות
אורך	134.7 מ'
גובה	123 מ'
קואורדינטות	51°03′53″N 1°47′51″W / 51.064722°N 1.7975°W
	האתר הרשמי
	(למפת אנגליה רגילה) לונדון ברמינגהאם לידס ברדפורד מנצ'סטר ליברפול בריסטול לסטר פורטסמות' פלימות' ניוקאסל סקוטלנד צרפת ויילס צ.; אירלנד; איר. תעלת למאנש הים; הצפוני; הים; האירי; קתדרלת סולסברי

קתדרלת סולסברי (באנגלית: Salisbury Cathedral) היא קתדרלה גותית אנגליקנית הממוקמת בסולסברי, במחוז וילטשייר בדרום-מערב אנגליה. הקתדרלה היא הכנסייה בעלת הצריח הגבוה ביותר בבריטניה (123 מטר), הקלויסטר הגדול ביותר באנגליה וברשותה אחד מארבעת העותקים המקוריים של המגנה כרטה ששרדו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנייה החלה כאשר הבישופות הועברה לסולסברי מסארום העתיקה ב-1220 בזמן כהונתו של ריצ'רד פור. כיוון ששכבת המים התת-קרקעיים הייתה גבוהה במיקום החדש, הקתדרלה נבנתה על 4 רגל (1.2 מטר) של יסודות ומצע חצץ. עד 1258 הושלמו הספינה הראשית, שני בתי הרוחב ובית המקהלה. החזית המערבית הושלמה ב-1265. בית מועצת הקתדרלה (Chapter house) והקלויסטר (מעין חצר ריבועית המוקפת בארקדות) הושלמו בסביבות 1280. כיוון שהקתדרלה נבנתה ב-38 שנים בלבד, יש לה סגנון אדריכלי יחיד ועקבי, סגנון גותי אנגלי מוקדם.

הקמרונות בקתדרלה הם קמרונות בני 4 צלעות כאשר בבית מועצת הבישוף ניתן למצוא קמרונות מניפה. בניגוד לקתדרלות גותיות אחרות, לקתדרלה זו אין תמיכות דואות במקור, ורק מאוחר יותר נוספו לה מספר תמיכות דואות בספינה הראשית ובית הרוחב. הקתדרלה היא בעלת שני בתי רוחב, להם רק אגף מזרחי לצד האגף הראשי, והיא מסתיימת בחלק מזרחי ישר שממנו בולטת תוספת מלבנית. החלונות בקתדרלה מקובצים בשלשות בקומת התאורה ובזוגות בקומת הארקדה.

בית מועצת הקתדרלה (Chapter House) ראוי לציון בשל צורתו המתומנת, העמוד המרכזי הדק שלו והאפריז המקושט מימי הביניים. האפריז מקיף את הפנים, מעל הספסלים ומתאר סצינות וסיפורים מספר בראשית וספר שמות, לרבות אדם וחוה, תיבת נוח, מגדל בבל ושלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב.

המגדל ושינויים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק העיקרי היחיד בקתדרלה שנבנה מאוחר יותר הוא המגדל ובראשו הצריח המחודד שמתנשא לגובה 123 מטר, ושלט בקו הרקיע של העיר החל מ-1320. על אף שהצריח הוא החלק המרשים ביותר בקתדרלה הוא גם בעייתי למדי. משקלו הוא 6,397 טון יחד עם המגדל, ואילולא התוספת של תמיכות, קשתות תמיכה וחישוקי ברזל במאות שלאחר מכן, הוא היה קורס כמו שקרה במבנים אחרים דוגמת קתדרלת לינקולן וכנסיית מנזר מלמסברי. כיום, הצריח של סולסברי הוא הצריח הגבוה ביותר ששרד ונבנה לפני 1400. עד היום עמודי התמיכה הגדולים בצידי הצריח מכופפים פנימה כיוון שהם נושאים את המאמץ. התוספת של קורות קשירה במקום המצלב הובילו להתקנת תקרת דמה מתחת לקומת התאורה של המגדל.

שינויים משמעותיים בקתדרלה נעשו על ידי האדריכל ג'יימס ויאט (James Wyatt) בסוף המאה ה-18 וכללו את החלפת הסורג והריסת מגדל הפעמונים שהתנשא לגובה 100 מטר צפון-מערבית לבניין הראשי, צעד שגרר ביקורת. קתדרלת סולסברי היא אחת משלוש קתדרלות אנגליות ללא צלצול פעמונים, השתיים האחרות הן קתדרלת נוריץ' (Norwich) וקתדרלת אילי (Ely).

המגנה כרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית מועצת הבישוף נמצא העותק השמור והמשומר ביותר מתוך ארבעה של המגנה כרטה. עותק זה הגיע לסולסברי כיוון שאליה מדרהאם (Elias of Dereham), שהיה נוכח ברונימד (Runnymede) ב-1215 קיבל את המשימה להפיץ חלק מהעותקים המקוריים. מאוחר יותר, אליה נהפך לקנון בסוסלברי והשגיח על בניית הקתדרלה.

השעון והעוגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעון קתדרלת סולסברי, המתוארך ללא יותר מאוחר מאשר 1386 (אבל הוא כנראה קדום יותר) הוא כנראה השעון העתיק ביותר שעדיין עובד כיום. לשעון זה אין פנים מאחר שכל השעונים מתקופה זו צלצלו את השעה בפעמונים. הוא היה ממוקם במקור במגדל הפעמונים שנהרס ב-1792. השעון תוקן ושוחזר ב-1956. העוגב יוצר בשנת 1877 בידי הנרי וויליס ובניו.