שבעה עשר בתמוז – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־17:40, 9 ביולי 2020

ערך זה עוסק ביום אבל וצום. אם התכוונתם לתאריך, ראו י"ז בתמוז.

►►

תמוז

◄◄

ה'תשפ"ב
ה'תשפ"ג
ה'תשפ"ד
ה'תשפ"ה
ה'תשפ"ו

תמוז ה'תשפ"ב
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
				א'	ב'	ג'
ד'	ה'	ו'	ז'	ח'	ט'	י'
י"א	י"ב	י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז	י"ז
י"ח	י"ט	כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג	כ"ד
כ"ה	כ"ו	כ"ז	כ"ח	כ"ט

תמוז ה'תשפ"ג
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
		א'	ב'	ג'	ד'	ה'
ו'	ז'	ח'	ט'	י'	י"א	י"ב
י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז	י"ז	י"ח	י"ט
כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג	כ"ד	כ"ה	כ"ו
כ"ז	כ"ח	כ"ט

תמוז ה'תשפ"ד
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
א'	ב'	ג'	ד'	ה'	ו'	ז'
ח'	ט'	י'	י"א	י"ב	י"ג	י"ד
ט"ו	ט"ז	י"ז	י"ח	י"ט	כ'	כ"א
כ"ב	כ"ג	כ"ד	כ"ה	כ"ו	כ"ז	כ"ח
כ"ט

תמוז ה'תשפ"ה
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
					א'	ב'
ג'	ד'	ה'	ו'	ז'	ח'	ט'
י'	י"א	י"ב	י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז
י"ז	י"ח	י"ט	כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג
כ"ד	כ"ה	כ"ו	כ"ז	כ"ח	כ"ט

תמוז ה'תשפ"ו
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
		א'	ב'	ג'	ד'	ה'
ו'	ז'	ח'	ט'	י'	י"א	י"ב
י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז	י"ז	י"ח	י"ט
כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג	כ"ד	כ"ה	כ"ו
כ"ז	כ"ח	כ"ט

^{יום טוב / שבתון}

^{חג שאיננו שבתון}

^{יום זיכרון או צום}

י"ז בתמוז (שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז) הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בתי המקדש. תענית זו מציינת את היום שבו הובקעה חומת ירושלים, כמה שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. על פי המקרא והתלמוד הבבלי, לפני חורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז^[1], אך בתלמוד הירושלמי כתוב שגם בבית ראשון נפרצו החומות בי"ז בתמוז אלא שבצל המצב הקשה טעו בספירה^[2].

צום שבעה עשר בתמוז נקרא^[3] גם צום הרביעי, מכיוון שתמוז הוא החודש הרביעי בשנה המקראית. הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ימי בין המצרים, הנמשכים עד תשעה באב. בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב^[4].

הסיבות לתענית

לדברי חז"ל במשנה, חמישה אסונות אירעו לעם ישראל בי"ז בתמוז:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז...
נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד. והובקעה העיר. ושרף אפוסטומוס את התורה. והעמיד/והועמד צלם בהיכל...

— משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'

שבירת לוחות הברית

ערך מורחב – חטא העגל

בעת שהיה משה על הר סיני וקיבל את התורה, ניגשו בני ישראל לאהרון הכהן ביום ט"ז בתמוז ודרשו מנהיג חדש במקום משה, שלפי חשבונם כבר היה צריך לרדת מההר. אהרון דחה אותם ליום המחרת, וביום י"ז בתמוז עשו את עגל הזהב. באותו יום, י"ז בתמוז, ירד משה מהר סיני ושיבר את לוחות הברית למראה העם החוגג סביב העגל.

ביטול קורבן התמיד

בכל יום ויום היו מקריבים בבית המקדש את קורבן התמיד: שני כבשים, אחד בבוקר ואחד בערב. גם בזמן המצור על ירושלים היו הכהנים מקריבים, אולם לפי המתואר בכתבי יוסף בן מתתיהו^[5], בשבעה עשר בתמוז נבקעו חומות הר הבית. הכוהנים שהיו במקדש נקראו להילחם, כך שלא נמצא אף כהן טהור שיקריב את התמיד.

הסבר אחר ניתן על פי אגדה בגמרא המובאת גם אצל יוסף בן מתתיהו, על מלחמת האחים החשמונאים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני:

כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה – היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובולוס מבפנים. בכל יום היו משלשלין (אנשי אריסטובולוס) דינרים בקופה, ומעלים להם תמידים. היה שם זקן אחד... אמר להם: "כל זמן שעוסקים בעבודה אינם נמסרים בידכם". למחרת שלשלו להם דינרים בקופה, והעלו להם חזיר. כיוון שהגיע לחצי החומה, נעץ ציפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה

— תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ט, עמוד ב'מסכת מנחות, דף ס"ד, עמוד ב'

ביקוע חומות ירושלים

בשנת 70 לספירה נפרצו חומות ירושלים בידי טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל, באותו יום ממש שבו בוטל קורבן התמיד. המצור של הרומאים על ירושלים החל בחודש ניסן שנת 70 לספירה, ונמשך שלושה חודשים עד להבקעת החומה בחודש תמוז. כשלושה שבועות לאחר שנבקעה החומה, נכבשה ונהרסה ירושלים בידי צבאו של טיטוס, ובית המקדש הועלה באש.

על פי התלמוד הבבלי^[6], לפני חורבן בית ראשון נפרצו חומות העיר בט' בתמוז, כפי שכתוב בספר ירמיהו^[7], ומאחר שחורבן בית שני נחשב חמוּר יותר מחורבן הבית הראשון, נקבע התאריך המאוחר יותר - י"ז בתמוז - כיום תענית לשני האירועים יחד. לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי^[2] נטען כי גם בזמן חורבן בית ראשון נפרצו חומות העיר בי"ז בתמוז, ומה שנכתב בספר ירמיהו נובע בשל בלבול מניין הימים בעם ישראל בימי המצור.

שריפת ספר תורה בידי אפוסטמוס

ישנן מספר השערות לגבי זהותו של אפוסטמוס. לפי אחת מהן הכוונה לאנטיוכוס אפיפנס, מימי החשמונאים, כמתואר בספר החשמונאים: ”וספרי התורה אשר מצאו קרעו וישרפו באש”^[8], אלא שהשם אפיפנס השתבש לאפוסטמוס.

השערה אחרת טוענת כי ספר התורה נשרף על ידי חייל רומאי בשם אפוסטומוס^[9], מתוך אמונה שרווחה אצל חלק מאויבי ישראל כי עם הספר לא יוכל להתקיים ללא הספר ^[^{דרוש מקור]}.

יש המבקשים לקשור מעשה זה עם סיפורו של יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים^[10] על חייל רומי שמצא לא הרחק מבית חורון ספר תורה, קרע אותו לקרעים והשליכו לתוך האש. היהודים נזדעזעו מחילול הקודש ודרשו מיד מהמשגיח הרומי בקיסריה להעניש את הפורע, ”כי מוכנים הם למסור את נפשם מלראות תורת-אבות מחוללת באופן כזה”^[11]. השערה זו נתמכת בדברי דעת רבי אחא בירושלמי^[12] הטוען כי מעשה השריפה אירע "במעברתא דלוד", שכן בית חורון שוכנת בדרך המעבר מלוד לירושלים. אמנם, לדעת חכמים המעשה אירע במקום אחר, "במעברתא דטרלוסה".

העמדת פסל במקדש

הוכנס פסל עבודה זרה לבית המקדש. בתלמוד הירושלמי התלבטו לגבי זמן המעשה על פי הגרסה במשנה - לפי הגרסה והעמיד זהו מעשה של אותו אפוסטמוס, ולפי הגרסה והועמד מדובר על הפסל שהעמיד מנשה מלך יהודה^[13].

מועד התענית

בזמן שבין חורבן הבית הראשון לבניין הבית השני חלה התענית ביום ט' בתמוז. עם בניין הבית השני הפכה התענית ליום שמחה. על פי הגמרא, לאחר חורבן בית שני הפכה התענית להיות אופציונלית:

אמר רב פפא הכי קאמר: בזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה; יש גזרת המלכות, צום; אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב'

זאת אומרת, בזמן השמד, כולם חייבים לצום אבל בזמן שאין שמד אבל אין גם שלום, הצום הוא אופציונלי. הראשונים מסבירים שזאת ההלכה רק במישור העקרוני, אבל אחרי שכלל ישראל קיבלו את המנהג לצום (אפילו כשהמצב מוגדר "אין גזרת המלכות ואין שלום") מאז כולם חייבים לצום מתוקף המנהג.^[^{דרוש מקור]} כאמור, אחרי חורבן בית שני הצום הרביעי הועבר ל-י"ז בתמוז כי זהו התאריך של פריצת החומה בחורבן בית שני.

בשנה שבה חל י"ז בתמוז בשבת נדחית התענית ליום ראשון שאחריה, משום שתענית מדברי חכמים אינה דוחה את השבת, שבה אנו מצווים על עונג שבת ("וקראת לשבת עונג"^[14]).

הכרזה על התענית

אצל הספרדים ועדות המזרח (כמו גם בחלק מקהילות איטליה) נהוג להכריז על התענית בשבת שלפניה^[15]. וזה נוסח ההכרזה:

אחינו בית ישראל שמעו צום הרביעי יהיה ביום... יהפכהו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שנאמר: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

— ספר אבודרהם עמוד רנ"ד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

שבעה עשר בתמוז, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
שבעה-עשר בתמוז וימי בין המצרים, באתר aish.co.il
תעניות ציבור, באתר "חג שמח"
תבנית:אתר ישיבה
על שבעה עשר בתמוז באתר סנונית
הלכות תענית באתר מכון ממרא
הלכות י"ז בתמוז הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
דפי לימוד בנושא תעניות, באתר מדרשת
שבעה עשר בתמוז, אתר he.chabad.org
י"ז בתמוז באתר משרד החינוך
צום שבעה עשר בתמוז באתר חב"ד
מתיה קם, י"ז בתמוז, אתר מט"ח
סיכום האירועים שאירעו בי"ז בתמוז, אתר כיפה
תיקון שבעה-עשר בתמוז באתר הספרייה הלאומית
הרב יוסף בן פורת על י"ז בתמוז, באתר הידברות
המשמעות האקטואלית של שבעה-עשר בתמוז

הערות שוליים

^ ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ב'; פרק נ"ב, פסוק ז'
^ ¹ ² תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'
^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט
^ שלושת השבועות המתחילים ב-י"ז בתמוז, תשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, השבוע שחל בו תשעה באב, ערב תשעה באב (אחר חצות), ותשעה באב עצמו.
^ בספרו קדמוניות היהודים, י"ד, ד', ב'-ג', הוא כותב שהיה זה ביום צום בחודש השלישי. הרב אליהו כץ מביא השערה שלפיה מדובר בי"ז בתמוז.
^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח; וכן תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב', וראו שם בדברי התוספות.
^ ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ב'
^ חשמונאים א' פרק א' נ"ו
^ השם "אפוסטמוס" בלטינית "פוסְטוּמוּס" היה שם נפוץ בקרב חיילי הרומאים, שמשמעותו אדם שנולד אחר מות אביו
^ פרק י"ב אות ב
^ יוסף נדבה, גזרות על ספרים עבריים, מחניים ק"ו, תשכ"ו, באתר דעת. ראו גם שיעורו של הרב אורי שרקי באתר מכון מאיר התומך בהשערה זו.
^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'
^ כמתואר בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק ז'
^ ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג
^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"נ, סעיף ד'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

[1] ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ב'; פרק נ"ב, פסוק ז'

[ירושלמי-2] ¹ ² תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'

[3] ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט

[4] שלושת השבועות המתחילים ב-י"ז בתמוז, תשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, השבוע שחל בו תשעה באב, ערב תשעה באב (אחר חצות), ותשעה באב עצמו.

[5] בספרו קדמוניות היהודים, י"ד, ד', ב'-ג', הוא כותב שהיה זה ביום צום בחודש השלישי. הרב אליהו כץ מביא השערה שלפיה מדובר בי"ז בתמוז.

[6] תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח; וכן תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב', וראו שם בדברי התוספות.

[7] ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ב'

[8] חשמונאים א' פרק א' נ"ו

[9] השם "אפוסטמוס" בלטינית "פוסְטוּמוּס" היה שם נפוץ בקרב חיילי הרומאים, שמשמעותו אדם שנולד אחר מות אביו

[10] פרק י"ב אות ב

[11] יוסף נדבה, גזרות על ספרים עבריים, מחניים ק"ו, תשכ"ו, באתר דעת. ראו גם שיעורו של הרב אורי שרקי באתר מכון מאיר התומך בהשערה זו.

[12] תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'

[13] כמתואר בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק ז'

[14] ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג

[15] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"נ, סעיף ד'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 34: / שורה 34: @@
 השערה אחרת טוענת כי [[ספר תורה|ספר התורה]] נשרף על ידי חייל רומאי בשם אפוסטומוס{{הערה|השם "אפוסטמוס" בלטינית "פוסְטוּמוּס" היה שם נפוץ בקרב חיילי הרומאים, שמשמעותו אדם שנולד אחר [[יתמות|מות אביו]]}}, מתוך אמונה שרווחה אצל חלק מאויבי ישראל כי [[עם הספר]] לא יוכל להתקיים ללא הספר {{מקור}}.
-יש המבקשים לקשור מעשה זה עם סיפורו של [[יוסף בן מתתיהו]] בספרו [[קדמוניות היהודים]]{{הערה|קדמוניות, כ, ה, ג}} על חייל רומי שמצא לא הרחק מ[[בית חורון]] ספר תורה, קרע אותו לקרעים והשליכו לתוך האש. היהודים נזדעזעו מ[[חילול הקודש]] ודרשו מיד מהמשגיח הרומי בקיסריה להעניש את הפורע, {{ציטוטון|1=כי מוכנים הם למסור את נפשם מלראות תורת-אבות מחוללת באופן כזה}}{{הערה|[[יוסף נדבה]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/nedava-1.htm גזרות על ספרים עבריים], [[מחניים (כתב עת)|מחניים]] ק"ו, תשכ"ו, באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]. ראו גם [http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=12477 שיעורו] של הרב [[אורי שרקי]] באתר [[מכון מאיר]] התומך בהשערה זו.}}. השערה זו נתמכת בדברי דעת רבי אחא בירושלמי{{הערה|{{תלמוד ירושלמי|תענית|ד|ה}}}} הטוען כי מעשה השריפה אירע "במעברתא דלוד", שכן בית חורון שוכנת בדרך המעבר מ[[לוד]] ל[[ירושלים]]. אמנם, לדעת חכמים המעשה אירע במקום אחר, "במעברתא דטרלוסה".
+יש המבקשים לקשור מעשה זה עם סיפורו של [[יוסף בן מתתיהו]] בספרו [[מלחמות היהודים]]{{הערה|פרק י"ב אות ב}} על חייל רומי שמצא לא הרחק מ[[בית חורון]] ספר תורה, קרע אותו לקרעים והשליכו לתוך האש. היהודים נזדעזעו מ[[חילול הקודש]] ודרשו מיד מהמשגיח הרומי בקיסריה להעניש את הפורע, {{ציטוטון|1=כי מוכנים הם למסור את נפשם מלראות תורת-אבות מחוללת באופן כזה}}{{הערה|[[יוסף נדבה]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/nedava-1.htm גזרות על ספרים עבריים], [[מחניים (כתב עת)|מחניים]] ק"ו, תשכ"ו, באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]. ראו גם [http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=12477 שיעורו] של הרב [[אורי שרקי]] באתר [[מכון מאיר]] התומך בהשערה זו.}}. השערה זו נתמכת בדברי דעת רבי אחא בירושלמי{{הערה|{{תלמוד ירושלמי|תענית|ד|ה}}}} הטוען כי מעשה השריפה אירע "במעברתא דלוד", שכן בית חורון שוכנת בדרך המעבר מ[[לוד]] ל[[ירושלים]]. אמנם, לדעת חכמים המעשה אירע במקום אחר, "במעברתא דטרלוסה".
 ===העמדת פסל במקדש===

ימי האבלות לציון חורבן בית המקדש
ארבע תעניות	עשרה בטבת • שבעה עשר בתמוז • תשעה באב • צום גדליה
ימי בין המצרים	תלת דפורענותא • תשעת הימים • שבת חזון • שבוע שחל בו תשעה באב • שבע דנחמתא
סיפורים וקינות	אגדות החורבן • קינות לתשעה באב • מגילת איכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: י"ז בתמוז
טקסט בוויקיטקסט: שבעה עשר בתמוז