ארוויד קרלסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:50, 13 במרץ 2016

ארוויד קרלסון (באנגלית: Arvid Carlsson; נולד ב-25 בינואר 1923) הוא מדען שוודי הידוע בעיקר בזכות גילוי יכולת ההולכה העצבית של הדופמין, והשפעתה על מחלת הפרקינסון. זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000, יחד עם פול גרינגרד ואריק קנדל, על עבודתם ומחקריהם בנושא הדופמין. כמו כן זכה קרלסון בפרסים נוספים כגון פרס וולף, פרס יפן (Japan prize), פרס אנטוניו פלטרינלי (Antonio Feltrinelli Prize) ועוד רבים נוספים.

ביוגרפיה

ארוויד קרלסון נולד באופסלה, שוודיה בשנת 1923. הוא גדל במשפחה משכילה מהמעמד הבינוני שעודדה השכלה אקדמית - אביו, גוטפריד קרלסון, כיהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת לונד שבשוודיה ואמו הייתה בעלת תואר מוסמך באומנות. הוא גדל עם שני אחים ואחות, אשר למדו גם הם תחומים שונים באוניברסיטה. קרלסון הצטיין בבית הספר בו למד, והחל ללמוד רפואה באוניברסיטת לונד בשנת 1941. בשנת 1944, השנה השלישית ללימודיו והשנה הראשונה להתמחותו הקלינית, קרלסון השתתף בבדיקת מצבם של אסירים ששהו במחנות ריכוז נאציים. האסירים שוחררו למען מטרה זו על ידי פולקה ברנדוט – בן למשפחת המלוכה השוודית, אשר הציל את חייהם בפעולה זו. לימודיו של קרלסון נקטעו כאשר גויס לצבא השוודי במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1951, קיבל קרלסון תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת לונד ומונה בה לפרופסור, ובשנת 1959 מונה גם לפרופסור באוניברסיטת גטבורג שבשוודיה.^[1]

חידושים במחקר

במהלך מחקריו, גילה ארוויד קרלסון כי הדופמין אינו רק - כפי שחשבו אז - חומר המוצא של הורמון הקרוי נורפירפרין (norepinephrine), אלא גם מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) הקשור בפעילויות רבות המתבצעות במוח, בעיקר באזורים הקשורים בתנועה. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין הנמצא בתאי המוח, והשתמש בה כדי לבדוק את כמויות הדופמין המצויות במוחם של חולים במחלות שונות.^[2]

גילוי הגורמים לתסמיני מחלת הפרקינסון והדרכים להקלתם

בניסוי שערך, נתן קרלסון לבעלי חיים את התרופה רסרפין (Reserpine, מעין תרכובת אורגנית המדכאת את פעילותו של הדופמין). הוא הראה כי עקב דיכוי הדופמין שנוצר, בעלי החיים איבדו שליטה על תנועותיהם- ממש כפי שקורה לחולים במחלת הפרקינסון; ויותר מכך, על ידי מתן אל-דופא (L-DOPA, תרכובת המשמשת כיצרנית דופמין) לאותם בעלי חיים, הוכיח קרלסון שניתן להקל על

הסימפטומים של המחלה, ואף לטפל בה כאשר היא עוד מצויה בשלביה ההתחלתיים.^[3]

עד היום, האל-דופא היא הבסיס התרופתי השכיח ביותר לטיפול במחלת הפרקינסון.^[4]

פריצת הדרך בטיפול במחלות הסכיזופרניה והדיכאון

רצף מחקרים נוספים שערך אשר עסקו בהפרת מאזן הדופמין במוח, עלה כי מחלת הסכיזופרניה נגרמת מעודף דופמין באזורים מסוימים במוח וכי ניתן לטפל במחלה ובתופעותיה על ידי תרופות מדכאות או נוגדות דופמין. טיפול מסוג זה היה חדשני לחלוטין ופתח את הדרך לטיפולים נוספים במחלה. כמו כן תרם קרלסון רבות לפיתוח תרופות ממשפחת ה-SSRI המקלות על תסמיני מחלות דיכאוניות.^[2]

ההתנגדות להפלרת מי שתייה

קרלסון מתנגד להפלרת מי שתייה, כיוון שלטענתו תרופות צריכות להינתן לבני אדם על פי צורכיהם האישיים ועל פי בחירתם, ולא לכלל הציבור ללא הבחנה. הוא השתתף בדיון בשוודיה, בו העלה את הנושא ואת התנגדותו, מטעמים אתיים, לחוקיות ההפלרה.^[5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארוויד קרלסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Arvid Carlsson –Biographical, האתר הרשמי של פרס נובל
^ ¹ ² המוליכים העצביים, באתר תלת - אתר תומך למידה של האוניברסיטה העברית
^ ארוויד קרלסון, A Half-Century of Neurotransmitter Research: Impact on neurology and Psychiatry, Nobel Lecture
^ פרקינסון - מידע
^ 2000 Nobel Prize Winner in Medicine Opposes Fluoridation

[1] Arvid Carlsson –Biographical, האתר הרשמי של פרס נובל

[:0-2] ¹ ² המוליכים העצביים, באתר תלת - אתר תומך למידה של האוניברסיטה העברית

[3] ארוויד קרלסון, A Half-Century of Neurotransmitter Research: Impact on neurology and Psychiatry, Nobel Lecture

[4] פרקינסון - מידע

[5] 2000 Nobel Prize Winner in Medicine Opposes Fluoridation

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 == ביוגרפיה ==
-ארוויד קרלסון נולד ב[[אופסלה]], שוודיה בשנת 1923. הוא גדל במשפחה משכילה מהמעמד הבינוני שעודדה השכלה אקדמית - אביו, גוטפריד קרלסון, כיהן כפרופסור ל[[היסטוריה]] באוניברסיטת לונד שבשוודיה ואמו הייתה בעלת תואר מוסמך ב[[אומנות]]. הוא גדל עם שני אחים ואחות, אשר למדו גם הם תחומים שונים באוניברסיטה. קרלסון הצטיין בבית הספר בו למד, והחל ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת לונד]] בשנת [[1941]]. בשנת [[1944 במדע|1944]], השנה השלישית ללימודיו והשנה הראשונה להתמחותו הקלינית, קרלסון השתתף בבדיקת מצבם של אסירים ששהו ב[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] [[המפלגה הנאצית|נאציים]]. האסירים שוחררו למען מטרה זו על ידי [[פולקה ברנדוט]] – בן [[המונרכיה השוודית|למשפחת המלוכה השוודית]], אשר הציל את חייהם בפעולה זו. לימודיו של קרלסון נקטעו כאשר גויס לצבא השוודי במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. בשנת [[1951 במדע|1951]], קיבל קרלסון תואר [[דוקטור]] מטעם אוניברסיטת לונד ומונה בה ל[[פרופסור]], ובשנת 1959 מונה גם לפרופסור ב[[אוניברסיטת גטבורג]] שבשוודיה.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/2000/carlsson-bio.html|כותרת = Arvid Carlsson –Biographical|אתר = האתר הרשמי של פרס נובל|תאריך = }}}}
+ארוויד קרלסון נולד ב[[אופסלה]], שוודיה בשנת 1923. הוא גדל במשפחה משכילה מהמעמד הבינוני שעודדה השכלה אקדמית - אביו, גוטפריד קרלסון, כיהן כפרופסור ל[[היסטוריה]] באוניברסיטת לונד שבשוודיה ואמו הייתה בעלת תואר מוסמך ב[[אומנות]]. הוא גדל עם שני אחים ואחות, אשר למדו גם הם תחומים שונים באוניברסיטה. קרלסון הצטיין בבית הספר בו למד, והחל ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת לונד]] בשנת [[1941]]. בשנת [[1944 במדע|1944]], השנה השלישית ללימודיו והשנה הראשונה להתמחותו הקלינית, קרלסון השתתף בבדיקת מצבם של אסירים ששהו ב[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] [[המפלגה הנאצית|נאציים]]. האסירים שוחררו למען מטרה זו על ידי [[פולקה ברנדוט]] – בן [[המונרכיה השוודית|למשפחת המלוכה השוודית]], אשר הציל את חייהם בפעולה זו. לימודיו של קרלסון נקטעו כאשר גויס לצבא השוודי במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. בשנת [[1951 במדע|1951]], קיבל קרלסון תואר [[דוקטור]] מטעם אוניברסיטת לונד ומונה בה ל[[פרופסור]], ובשנת 1959 מונה גם לפרופסור ב[[אוניברסיטת גטבורג]] שבשוודיה.<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/2000/carlsson-bio.html|כותרת = Arvid Carlsson –Biographical|אתר = האתר הרשמי של פרס נובל|תאריך = }}</ref>
 == חידושים במחקר ==
 [[קובץ:Dopamin - Dopamine.svg|ממוזער|הרכב הדופמין]]
-במהלך מחקריו, גילה ארוויד קרלסון כי הדופמין אינו רק - כפי שחשבו אז - חומר המוצא של [[הורמון]] הקרוי [[נורפירפרין]] (norepinephrine), אלא גם [[מוליך עצבי]] (נוירוטרנסמיטור) הקשור בפעילויות רבות המתבצעות ב[[מוח]], בעיקר באזורים הקשורים בתנועה. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין הנמצא בתאי המוח, והשתמש בה כדי לבדוק את כמויות הדופמין המצויות במוחם של חולים במחלות שונות.{{הערה|{{הערה|<ref name=":0">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://techedu.huji.ac.il/learning/brain/neurotransmitters.html|כותרת = המוליכים העצביים|אתר = תלת - אתר תומך למידה של האוניברסיטה העברית|תאריך = }}</ref>}}}}
+במהלך מחקריו, גילה ארוויד קרלסון כי הדופמין אינו רק - כפי שחשבו אז - חומר המוצא של [[הורמון]] הקרוי [[נורפירפרין]] (norepinephrine), אלא גם [[מוליך עצבי]] (נוירוטרנסמיטור) הקשור בפעילויות רבות המתבצעות ב[[מוח]], בעיקר באזורים הקשורים בתנועה. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין הנמצא בתאי המוח, והשתמש בה כדי לבדוק את כמויות הדופמין המצויות במוחם של חולים במחלות שונות.<ref name=":0">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://techedu.huji.ac.il/learning/brain/neurotransmitters.html|כותרת = המוליכים העצביים|אתר = תלת - אתר תומך למידה של האוניברסיטה העברית|תאריך = }}</ref>
 == גילוי הגורמים לתסמיני מחלת הפרקינסון והדרכים להקלתם ==
 בניסוי שערך, נתן קרלסון לבעלי חיים את התרופה [[רסרפין]] (Reserpine, מעין [[תרכובת אורגנית]] המדכאת את פעילותו של הדופמין). הוא הראה כי עקב דיכוי הדופמין שנוצר, בעלי החיים איבדו שליטה על תנועותיהם- ממש כפי שקורה לחולים ב[[מחלת פרקינסון|מחלת הפרקינסון]]; ויותר מכך, על ידי מתן [[לבודופה|אל-דופא]] (L-DOPA, תרכובת המשמשת כיצרנית דופמין) לאותם בעלי חיים, הוכיח קרלסון שניתן להקל על
-ה[[תסמין|סימפטומים]] של המחלה, ואף לטפל בה כאשר היא עוד מצויה בשלביה ההתחלתיים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = ארוויד קרלסון|שם = A Half-Century of Neurotransmitter Research: Impact on neurology and Psychiatry|כתב עת = Nobel Lecture}}}}
+ה[[תסמין|סימפטומים]] של המחלה, ואף לטפל בה כאשר היא עוד מצויה בשלביה ההתחלתיים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר = ארוויד קרלסון|שם = A Half-Century of Neurotransmitter Research: Impact on neurology and Psychiatry|כתב עת = Nobel Lecture}}</ref>
 [[קובץ:Dopamine Pathways.png|ממוזער|מסלולי דופמין במוח]]
-עד היום, האל-דופא היא הבסיס התרופתי השכיח ביותר לטיפול במחלת הפרקינסון.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.parkinsons.org.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%9F/|כותרת = פרקינסון - מידע|אתר = |תאריך = }}}}
+עד היום, האל-דופא היא הבסיס התרופתי השכיח ביותר לטיפול במחלת הפרקינסון.<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.parkinsons.org.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%9F/|כותרת = פרקינסון - מידע|אתר = |תאריך = }}</ref>
 == פריצת הדרך בטיפול במחלות הסכיזופרניה והדיכאון ==
@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 == ההתנגדות להפלרת מי שתייה ==
-קרלסון מתנגד ל[[הפלרת מי-שתייה|הפלרת מי שתייה]], כיוון שלטענתו תרופות צריכות להינתן לבני אדם על פי צורכיהם האישיים ועל פי בחירתם, ולא לכלל הציבור ללא הבחנה. הוא השתתף בדיון בשוודיה, בו העלה את הנושא ואת התנגדותו, מטעמים [[פילוסופיה של המוסר|אתיים]], לחוקיות ההפלרה.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.nofluoride.com/PDF/Carlsson_Opposes.pdf|כותרת = 2000 Nobel Prize Winner in Medicine Opposes Fluoridation|אתר = |תאריך = }}}}
+קרלסון מתנגד ל[[הפלרת מי-שתייה|הפלרת מי שתייה]], כיוון שלטענתו תרופות צריכות להינתן לבני אדם על פי צורכיהם האישיים ועל פי בחירתם, ולא לכלל הציבור ללא הבחנה. הוא השתתף בדיון בשוודיה, בו העלה את הנושא ואת התנגדותו, מטעמים [[פילוסופיה של המוסר|אתיים]], לחוקיות ההפלרה.<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.nofluoride.com/PDF/Carlsson_Opposes.pdf|כותרת = 2000 Nobel Prize Winner in Medicine Opposes Fluoridation|אתר = |תאריך = }}</ref>
 == קישורים חיצוניים ==

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)