יחסי הוותיקן–טאיוואן
| יחסי קריית הוותיקן – טאיוואן | |
|---|---|
|
|
| |
| קריית הוותיקן | טאיוואן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 0.49 | 35,980 |
| אוכלוסייה | |
| 524 | 23,943,560 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| משטר | |
| מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית נבחרת | דמוקרטיה נשיאותית |
היחסים בין הוותיקן לטאיוואן נוסדו כיחסים שאינם דיפלומטיים ב-1922, והפכו ליחסים דיפלומטיים ב-1942.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסכם לכינון יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן לטאיוואן הושג בשנת 1917. עם זאת, מהלך זה נבלם על ידי צרפת.
ב-1922 מונה הארכיבישוף סלסו בנינו לואיג'י קוסנטיני (אנ') כנונציו לטאיוואן. אף על פי שלא היה לו מעמד דיפלומטי, ממשלת סין העניקה לו אות כבוד הדרוש לכך ב-1925.[1] הארכיבישוף קוסטנטיני עזב את סין בשנת 1933 והוחלף על ידי הארכיבישוף מריו זאנין (אנ').
היחסים הדיפלומטיים כוננו לבסוף ב-23 באוקטובר 1942[2] ועם הגשת כתב האמנה של הארכיבישוף אנטוניו ריברי (אנ') ב-1946, המשלחת של הכס הקדוש בסין זכתה למעמד דיפלומטי.
הרפובליקה העממית של סין לא הכירה בריברי כדיפלומט וב-1951 גורש מהמדינה. בשנה שלאחר מכן, הוותיקן חידש את היחסים עם הממשלה הלאומית, שלאחר תבוסתה באסיה עברה לטאיפיי והמשיכה לייצג את כל סין תחת השם "הרפובליקה של סין".
