חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים
 | |
| שער מהדורה ביוונית ולטינית, 1594 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
דיוגנס לארטיוס  |
| שפת המקור |
יוונית עתיקה |
  | |
חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים (ביוונית: Βίοι καὶ γνῶμαι τῶν ἐν φιλοσοφίᾳ εὐδοκιμησάντων; בלטינית: Vitae Philosophorum) היא ביוגרפיה של הפילוסופים היוונים, שנכתבה ביוונית ככל הנראה במאה ה-3, ומיוחסת לדיוגנס לארטיוס. כתבי היד הקיימים העתיקים ביותר מתוארכים לסוף המאה ה-11 ועד תחילת המאה ה-12.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיבור "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים" מתיימר לספק דיווח על חייהם ואמרותיהם של הפילוסופים היוונים. ליצירה אין כותרת מדויקת בכתבי היד והיא מופיעה בצורות ארוכות שונות.
למרות שזה במקרה הטוב אוסף לא ביקורתי ולא פילוסופי, ערכו בכך שהוא נותן לנו תובנה על חייהם הפרטיים של חכמי יוון, מה שהביא את מישל דה מונטן לכתוב שהוא מצטער שבמקום לארטיוס אחד לא היו תריסר כמותו.[1] מצד שני, חוקרים מודרניים יעצו לטפל בזהירות בעדותו של דיוגנס, במיוחד כאשר הוא לא מציין את מקורותיו. חשיבותו של דיוגנס גדולה הרבה יותר מסגולותיו, בעיקר בגלל האובדן של אוספים מוקדמים יותר, שעליהם גם דיוגנס הסתמך, כמו שושלות הפילוסופים והחיבורים של דיוקלס ממגנסיה (אנ'). כיוון שכך חיבורו של דיוגנס נותר המקור הרציף העיקרי להיסטוריה של הפילוסופיה היוונית.
מבנה החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לארטיוס עוסק בנושא שלו בשתי חטיבות שאותן הוא מתאר כאסכולות האיונית (אנ') והאיטלקית (אנ'). הביוגרפיות של הראשונה מתחילות עם אנכסימנדרוס ומסתיימות עם קליטומאכוס, תאופרסטוס וכריסיפוס מסולי; החטיבה השנייה מתחילה בפיתגורס ומסתיימת באפיקורוס. האסכולה הסוקרטית על ענפיה השונים, מסווגת עם היונית, בעוד שהאלאטים והפירוניסטים נידונים תחת האיטלקית. הוא מכליל גם קטע פואטי משלו על הפילוסופים שהוא דן בהם.
ספרים 1–7: פילוסופיה איונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר 1 – שבעת חכמי יוון: תאלס, סולון, כילון איש ספרטה, פיטאקוס איש מיטילנה, ביאס, קלאובולוס איש לינדוס, פריאנדרוס, אנכארסיס, מיסון איש כנאי (אנ'), אפימנידס, פרקידס.
- ספר 2 – סוקרטס, עם קודמיו ויורשיו: אנכסימנדרוס, אנכסימנס, אנכסגורס, ארכלאוס, סוקרטס, קסנופון, אייסכינס איש ספטוס (אנ'), אריסטיפוס, פיידון, אוקלידס איש מגארה (אנ'), סטילפון, קריטון איש אלופקה (אנ'), סימון הסנדלר (אנ'), גלאוקון, סימיאס, קבס איש תבאי (אנ'), מנדמוס (אנ').
- ספר 3 – אפלטון.
- ספר 4 – האקדמיה האפלטונית: ספאוסיפוס (אנ'), קסנוקרטס, פולמון מאתונה (סכולארכס), קראטס מאתונה, קראנטור, ארקסילאוס, ביון מבוריסתנס, לקידס איש קירנה (אנ'), קרנאדס, קליטומאכוס.
- ספר 5 – האסכולה הפריפטטית: אריסטו, תאופרסטוס, סטראטון מלאמפסאקוס, ליקון איש טרואס (אנ'), דמטריוס מפלרון, הרקלידס.
- ספר 6 – הציניקנים: אנטיסתנס, דיוגנס, מונימוס (אנ'), אונסיקריטוס (אנ'), קראטס מתבאי, מטרוקלס (אנ'), היפרכיה, מניפוס (אנ'), מנדמוס (אנ').
- ספר 7 – האסכולה הסטואית: זנון מקיטיון, אריסטו מכיוס, הרילוס מקרתגו, דיוניסיוס העריק (אנ'), קלאנתס, ספאירוס (אנ'), כריסיפוס מסולי.
ספרים 8–10: פילוסופיה איטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר 8 – האסכולה הפיתגוראית: פיתגורס, אמפדוקלס, אפיכרמוס, ארכיטס, אלקמאון מקרוטון, היפאסוס, פילולאוס, אאודוקסוס מקנידוס.
- ספר 9 – האלאטים, האטומיסטים, פירוניסטים: הרקליטוס, קסנופנס, פרמנידס, מליסוס, זנון מאליאה, לוקיפוס, דמוקריטוס, פרוטגורס, דיוגנס מאפולוניה, אנקסארכוס, פירון מאליס, טימון מפליוס.
- ספר 10 – אפיקורוס.
החיבור כולל הערות אגב על פילוסופים רבים אחרים, ויש תיאורים מועילים הנוגעים להגסיאס מקירנה (אנ'), אניקריס (אנ') ותאודורוס (האסכולה הקירנאית); פרסאיוס (אנ') (סטואית); ומטרודורוס והרמרכוס (אנ') (אפיקוראיים). ספר 7 אינו שלם ונקטע במהלך חייו של כריסיפוס מסולי. מתוכן עניינים באחד מכתבי היד (כתב היד P), ידוע כי הספר הזה המשיך עם זנון מטארסוס (אנ'), דיוגנס מבבל (אנ'), אפולודורוס מסלאוקיה (אנ'), בואתוס מצידון (אנ'), מנסרכוס איש אתונה (אנ'), מנסגורס (אנ'), נסטור מטארסוס (אנ'), בסילידס (אנ'), דארדנוס איש אתונה (אנ'), אנטיפטרוס מטארסוס (אנ'), הרקלידס מטארסוס (אנ'), סוסיגנס (אנ'), פנאיטיוס (אנ'), הקאטון מרודוס (אנ'), פוסידוניוס, אתנודורוס קורדיליון (אנ'), אתנודורוס קנניטס (אנ'), אנטיפטרוס מצור (אנ'), אריוס דידימוס (אנ') ולוקיוס אנאיוס קורנוטוס (אנ'). ספר 10 כולו מוקדש לאפיקורוס, ומכיל שלושה מכתבים ארוכים שנכתבו על ידי אפיקורוס, המסבירים את התורות האפיקוריאניות.
המקורות הראשיים שלו היו פאוורינוס (אנ') ודיוקלס ממגנסיה (אנ'), אך חיבורו גם מתבסס (במישרין או בעקיפין) על ספרים מאת אנטיסתנס מרודוס (אנ'), אלכסנדר פוליהיסטור, ודמטריוס ממגנסיה (אנ'), כמו גם חיבורים של היפובוטוס (אנ'), אריסטיפוס, פנאיטיוס (אנ'), אפולודורוס מאתונה, סוסיקראטס (אנ'), סאטירוס הפריפטטי (אנ'), סוטיון (אנ'), ניאנתס מקיזיקוס (אנ'), הרמיפוס מסמירנה, אנטיגונוס מקריסטוס (אנ'), הרקלידס למבוס (אנ'), הירונימוס מרודוס (אנ') ופמפילה מאפידאורוס.
כתבי היד העתיקים ביותר הקיימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם כתבי יד רבים של החיבור, אם כי אף אחד מהם אינו עתיק במיוחד, ומקור כולם באב קדמון משותף, מכיוון שכולם חסרים את סופו של הספר השביעי. שלושת כתבי היד השימושיים ביותר ידועים בשמות P, B ו-F. כתב יד B (קודקס בורבוניקוס) הוא מהמאה ה-12 ונמצא בספרייה הלאומית של נאפולי. כתב יד P (פריז) מתוארך למאה ה-11/12 ונמצא בספרייה הלאומית של צרפת. כתב היד F (פירנצה) מתוארך למאה ה-13 ונמצא בספרייה הלורנציאנית. כותרות הביוגרפיות האישיות שבשימוש במהדורות מודרניות נעדרות מכתבי היד המוקדמים הללו, אולם ניתן למצוא אותן בתוך החללים הריקים והשוליים של כתב היד P, לשם הוכנסו על ידי יד מאוחרת יותר.
נראה שהיו כמה תרגומים לטיניים מוקדמים, אבל הם לא שרדו. יצירה מהמאה ה-10 בשם Tractatus de dictis philosophorum מראה קצת ידע על דיוגנס. ידוע כי הנרי אריסטיפוס (אנ') תרגם במאה ה-12 לפחות חלק מהחיבור ללטינית, ובמאה ה-14 עשה מחבר אלמוני שימוש בתרגום לטיני עבור חיבורו De vita et moribus philosophorum (מיוחס בטעות לוולטר בורלי (אנ')).
מהדורות מודפסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהדורות המודפסות הראשונות היו תרגומים לטיניים. הראשונה, Laertii Diogenis Vitae et sententiae eorum qui in philosophia probati fuerunt (Romae: Giorgo Lauer, 1472), הדפיסה את התרגום של אמברוגיו טראוורסארי (אנ') (שעותק כתב היד שהציג לקוזימו דה מדיצ'י מתוארך ליום 8 בפברואר 1433) ונערך על ידי אליו פרנצ'סקו מרקזה (Elio Francesco Marchese). הטקסט היווני של חיי אריסטו ותאופרסטוס הופיע בכרך השלישי של כתבי אריסטו בדפוס אלדין (אנ') בשנת 1497. המהדורה הראשונה של כל הטקסט היווני הייתה זו שפורסמה על ידי הירונימוס פרובן (אנ') בשנת 1533. המהדורה היוונית/לטינית משנת 1692 מאת מרקוס מייבומיוס (אנ'), חילקה כל אחד מעשרת הספרים לפסקאות באורך שווה, ומספרה אותם בהדרגה, ובכך סיפקה את השיטה שעדיין בשימוש כיום.
המהדורה הביקורתית הראשונה של כל הטקסט, מאת H.S. Long ב-Oxford Classical Texts, הופקה רק בשנת 1964; את מקומה של מהדורה זו, תפסה המהדורה המשופרת של טויבנר (אנ') מאת מירוסלב מרקוביץ', שפורסמה בין השנים 1999–2002. מהדורה חדשה, מאת טיציאנו דורנדי (Tiziano Dorandi), פורסמה על ידי הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 2013.[2]
תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרגום השלם הראשון לאנגלית נעשה בסוף המאה ה-17 על ידי עשרה אנשים שונים.[3] תרגום טוב יותר נעשה על ידי צ'ארלס דיוק יונג (אנ') (1853),[4] אך למרות שתרגום זה היה מילולי יותר, הוא עדיין הכיל אי דיוקים רבים. התרגום הבא היה של רוברט דרו היקס (אנ') (1925) עבור ה-Loeb Classical Library, אם כי הוא מצונזר מעט. תרגום חדש מאת פמלה מנש (Pamela Mensch) פורסם בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד בשנת 2018.[5]
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיוגנס לארטיוס, חיי הפילוסופים: שבעת החכמים (ספר ראשון). תרגם מיוונית: אברהם ארואטי, נהר ספרים, 2020.
- דיוגנס לארטיוס, חיי הפילוסופים: סוקרטס וממשיכיו (ספר שני). תרגם מיוונית: אברהם ארואטי, נהר ספרים, 2021.
- דיוגנס לארטיוס, חיי הפילוסופים: אפלטון (ספר שלישי). תרגם מיוונית: אברהם ארואטי, נהר ספרים, 2021.
- דיוגנס לארטיוס, חיי הפילוסופים: יורשי אפלטון, אריסטו וממשיכיו (ספרים רביעי וחמישי), תרגם מיוונית: אברהם ארואטי, נהר ספרים, 2023.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Βίοι φιλοσόφων, בויקיטקסט ביוונית
- טקסט יווני עתיק של החיבור
- The Lives and Opinions of Eminent Philosophers, Translated by C. D. Yonge, at Standard Ebooks
- Lives of the Eminent Philosophers (Loeb, 1925), בויקיטקסט באנגלית
- מאמר על גרסאות כתבי יד (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Montaigne, Essays II.10 Of Books
- ^ "Diogenes Laertius: Lives of Eminent Philosophers". Cambridge University Press.
- ^ The lives, opinions, and remarkable sayings of the most famous ancient philosophers
- ^ The lives and opinions of eminent philosophers, by Diogenes Laertius; Yonge, Charles Duke, 1812-1891
- ^ "Lives of the Eminent Philosophers - Diogenes Laertius". Oxford University Press.