קראנטור
| לידה |
344 לפנה״ס? סולי, קיליקיה  |
|---|---|
| פטירה |
275 לפנה״ס? (בגיל 69 בערך) |
| זרם |
פלאטוניזם |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
פילוסוף |
  | |
קְרַאנְטוֹר (ביוונית: Κράντωρ; מת ב-275 או 276 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קראנטור נולד בעיר סולי שבקיליקיה (כיום חלק של העיר מרסין שבדרום טורקיה), הגיע לאתונה כדי ללמוד פילוסופיה והיה תלמידו של קסנוקרטס, ראש האקדמיה האפלטונית, וידידו של פולמון מאתונה, שגם הוא היה תלמידו של קסנוקרטס.
על פי דיוגנס לארטיוס קראנטור חלה, פרש למקדש אסקולאפיוס, והתקבצו סביבו שחשבו כי הוא עומד להקים בית ספר לפילוסופיה, ובהם ארקסילאוס שביקש ממנו להמליץ עליו בפני פולמון. אחרי שהבריא קראנטור הפך לתלמידו של פולמון וציווה את כל רכושו (12 כיכרות כסף וזהב) לארקסילאוס.
קראנטור השאיר אחריו כ-30,000 שורות של רשימות, הערות ופירושים (שחלק מהם יוחסו לארקסילאוס) שמהם שרדו קטעים בלבד. הוא היה הראשון מבין חסידיו של אפלטון שכתב פירושים לכתביו של פילוסוף זה. הוא עסק בעיקר בענייני מוסר ודירג את ה"טוב" באופן הבא: מידות טובות, בריאות, הנאה ורכוש. הורטיוס ראה בו פילוסוף של המוסר יחד עם כריסיפוס, וכתב כי ברומא נהגו לקרוא את כתביו של קראנטור.
יצירתו המפורסמת ביותר, שאותה הקדיש לידידו היפוקלס שהתאבל על מות בנו, היא "על הצער". המשורר תאתטוס כינה את קראנטור "ידידן של המוזות". קיקרו עשה שימוש ביצירה זו בספרו "תנחומים" שאותו כתב אחרי מות בתו טוליה. הפילוסוף פאנאטיוס כינה את יצירתו זו של קראנטור "יצירת הזהב" והמליץ ללמוד אותה בעל פה. קטעים מספר ממנה השתמרו במסה של פלוטרכוס "תנחומים".
על פי דיוגנס לארטיוס, קראנטור ניסה את כוחו גם בשירה, המציא מילים וביטויים חדשים, אמר כי הדבר הקשה ביותר הוא לכתוב טרגדיה והעריץ בעיקר את הומרוס ואת אוריפידס. לפי אותו מקור, קראנטור שהוערץ בעיר מולדתו סולי, השאיר את לקט שיריו במקדשה של האלה אתנה בעיר סולי לפני שמת כתוצאה ממחלת הבצקת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיוגנס לארטיוס, חיי קראנטור (לאנגלית: רוברט דרו היקס)
- קראנטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)